מוזיאון אשדוד לאמנות מרענן קירות החודש ופותח שלוש תערוכות חדשות של אמנים ישראליים צעירים. אחת התערוכות המסקרנות שבהן היא "ריצה בכיוון הנגדי" או "אֶנָנְטִיוֹדְרוֹמִיָה" – תערוכת צילומים של האמנית לנה גומון, שאוצריה הם רוני כהן-בנימיני ויובל ביטון. 
 
חושפת משהו על העשייה האנושית

"זו תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של לנה," מסבירה כהן-בנימיני, "ואנחנו מאוד מתרגשים. היא בוגרת מגמת צילום ותואר שני בבצלאל, אבל גם תושבת אשדוד ומבקרת קבועה במוזיאון, ולכן זה אך טבעי שהתערוכה הראשונה שלה תתקיים דווקא אצלנו."
 
מה משמעות השם האניגמטי של התערוכה?
 
כהן-בנימיני: "זה שם שלקוח מעולם הפסיכולוגיה, מתורתו של יונג, והמשמעות שלו זה 'נגד הכיוון'. יונג הושפע מהרקוליטוס, הפילוסוף היווני הגדול של השינוי, שדיבר על תלות גומלין בין ניגודים בעולם. יונג יישם את זה על הנפש וקבע שזהו מנגנון נפשי יסודי שבו כל קיצוניות פסיכולוגית כוללת בתוכה את היפוכה או נמצאת ביחס קרוב וחיוני אליה. זה מאוד מאפיין את הצילומים של לנה, שמתמקדים בנוף אורבני, ובעיקר בשוליים של הנוף." 
 
איך זה מתבטא בצילומים?
 
כהן-בנימיני: "התערוכה היא לכאורה אוסף של צילומי נוף אורבני, לא שיפוטיים ולא ביקורתיים, אבל למעשה מה שעובר דרכם זו מערכת של ניגודים – הרס ובנייה, מרחב ודחיסות, שגרה ונשגבות. ככה היא חושפת משהו על העשייה האנושית, על זמן ועל מקום."



צילום לנה גומון
 
איך הייתם מתארים את טביעת העין של גומון?
 
כהן-בנימיני: "יש לה מבט מאוד נוכח, מאוד מוקפד, שעוקב אחרי עקבות של התנהגות אנושית. כמו תפאורה של הממשות."

יובל ביטון: "בעיניי, המבט שלה מאפשר לקהל לתפוס את הצילום דרך נקודות עיוורות. היא מביטה נכוחה על דברים ותופעות שאנחנו מתעלמים מהם באוטומטיות ביומיום של חיינו."

כהן-בנימיני: "יש לה מבט שמייצר הזרה. שמספק פרפסקטיבה אחרת, עמוקה יותר, על המציאות." 

 
קפסולה של זמן ומקום

"תהליך הצילום של העבודות האלה התחיל פה, באשדוד," משחזרת אמנית התערוכה לנה גומון,"ולכן אני מרגישה הכי טבעי שהתערוכה מתקיימת כאן במוזיאון."


צילום: לנה גומון

מה הוביל אותך בתהליך?

"זה התחיל ב-2006, אחרי שיעור בבצלאל שפקח לי את העיניים. לימדו אותנו לבנות פריימים של זרימה, של מה שרואים. עד אז חשבתי שאמנות זה משהו מסובך, משהו שצריך להמציא, ופתאום ראיתי שיש לי אפשרות לצלם במקומות הכי פתוחים ונגישים, וללכת על הכול במבט אחר, צילומי. עשיתי פריימים מורכבים, שזה אומר שאין אובייקט מרכזי, כל מה שנכנס לצילום מתפקד בתוכו. יש לו סיבה, הוא לא סתם שם.

"בהתחלה הסתובבתי הרבה ברגל. בהתחלה באזור ג' באשדוד, שזה המקום שגרתי בו, ואחר כך בכל רחבי העיר. זה נמשך כמה שנים. ב-2011, כשהייתי כבר בתוך התואר השני בבצלאל, התהליך השתנה והתחלתי לבחור אובייקטים, ומאוחר יותר הצילומים הפכו למופשטים, הקו והצורה שולטים, אבל עדיין התמקדתי בסביבה הרגילה. היה חשוב לי להישאר שם.

"ב-2012 הייתי בפעם הראשונה במוסקבה, וחזרתי משם עם תובנות חדשות. בעצם פתחתי את עצמי, עשיתי פריימים מורכבים וגם של אובייקטים, והכנסתי ערים  נוספות בארץ לצילומים. כל הדברים האלה נמצאים בתערוכה.

"האשדוד הזו שצילמתי היא מין קפסולה של זמן ומקום, שמרכיבים אותי והשפיעו עליי ושגם אני, בדרכי הקטנה, מרכיבה אותם ומשפיעה עליהם."


לנה גומון (צילום: יגאל גומון)
 
"לנה היא צלמת מאוד ישראלית," מסכם יובל ביטון, "שממשיכה מסורת של צלמים ישראליים כמו יגאל שם טוב ושרון יערי. צילום שמסתכל על נוף ומרחב מקומי כייצוג תרבותי-פוליטי-חברתי. מה שהיא מוסיפה למסורת זה את העין האחרת, עין שיוצרת זרות, ולמרות זאת, או אולי דווקא בגלל זה, היא מבחינה ומחדדת."

התערוכות יתקיימו עד ה- 14 במאי 2016 במוזיאון אשדוד לאמנות. שעות פעילות המוזיאון: ימים א', ג', ד', ה' 16:00-09:00, יום ב' 20:00-09:00, שישי, שבת 13:30-10:30. לפרטים נוספים: 08-8545180/1.