מוזיקה - מסע אל הזמר העברי בתיאטרון חולון

מומחים למוזיקה בת זמננו ממרכז פומפידו בפריז יגיעו השבוע ארצה להביא את המילה האחרונה בתחום המוזיקה האלקטרונית גם ליפו, למרכז הרב תחומי – "התיבה".

טכנולוגיה אלקטרונית עדכנית כמקור צלילי חדש

המזל מאיר פנים לדן יוהס ול"תיבה" שלו. ניסיונותיו הבלתי נלאים לתת כתובת קבועה לתחום הרגיש של יצירה של מוזיקה אלקטרונית, הולכים ומקבלים מסגרת מסודרת, שיש בה משום הקביעות.

לאחר שהמקום הקודם עלה בלהבות (בשריפה בבניין מרכזים ברח` קיבוץ גלויות) הוא הקים את הכל מחדש בחצרות יפו. הכל, שיהיה ברור, אינו אולם קונצרטים עתיר מושבים עם במה להפקות ענק. מדובר כאן במקדש מעט, אולפן שציודו המשוכלל בא להציע ליצורים בתחום המוזיקה שדה נרחב לפעילות. אסור לטעות בעניין הזה, מוזיקה אלקטרונית בעולם המושגים של יוהס ושכמותו אינו המרת כלי חסר או צליל של תזמורת שלמה במחשב, אלא שימוש בטכנולוגיה אלקטרונית עדכנית כמקור צלילי חדש. או לפחות שונה מן הקיים ולא חיקוי הקיים.

אולפן כזה יכול להכיל קהל מצומצם של כמאה ועשרה מאזינים. "למרבה השמחה באירועים האחרונים אצלנו, היה צורך להביא כסאות נוספים, כי לא היה מקום לכולם," אומר יוהס. העניין נובע לדעתו בין היתר משום שבשתי האקדמיות ישנו גרעין חדש של מורים ותלמידים סקרנים דיים ובעלי עניין אמיתי והם מגיעים ללמוד את הטכנולוגיות החדישות. ההצלחה השנייה היא לדידו ולמעשה, כאן כבר מדובר בהצלחה שמעבר לד` האמות של התיבה הקולית שלו.

הערכה כפולה מפריז

הקונצרט הקרוב בתיבה מתקיים במסגרת שיתוף פעולה עם IRCAM - המוסד הצרפתי היוקרתי שנקרא Institut de Recherche et Coordination Acoustique/Musique "המכון לחקר ולתיאום אקוסטיקה ומוזיקה" שהקים המלחין והמנצח פייר בולז. זו גם המסגרת שבה פועלת קבוצת הנגנים של בולז, שנקראת האנסמבל למוזיקה בת זמננו.

למעשה, זהו ארגון הכולל את הצד האמנותי אנסמבל הנגנים, והמכון המחקרי משלים את תמונת העולם המוזיקלי. החיבור יצוא הדופן הזה – הנהנה מתקציבי מדינה המוענקים ביד רחבה – הביא לעולם את המיזמים הטכנולוגיים, שהעשירו את כל תפיסת העולם האלקטרו-אקוסטית, והמרכז הפך ל"מֶכָּה" של המוזיקאים. כדי לא להישאר על אי בודד, דאגו הצרפתים להזמין אליהם בעזרת מלגות מלחינים, נגנים ומנצחים מכל העולם. הללו הפכו במשך השנים לשליחי ה IRCAM בארצותיהם. מביאי הבשורה.

בבית בצרפת נשאר מי שאחראי למילה האחרונה בתחום, מי שמופקד על שיא האיכות שנקרא בתרגום לעברית מצב האמנות ובמקור האנגלי state-of-the-art. וכשאותו מוסד מעניק את ברכתו למוסד עמית בארץ אחרת, משמע יש הערכה הדדית. הערכה כפולה, הערכה אמנותית והערכה לכך שהציוד שנמצא כאן טוב דיו גם למי שמגיע ממכה המוזיקלית.

דן יוהס, שהקים את המרכז למוזיקה אלקטרונית מעפר השריפה, זכה בברכה והקונצרט הקרוב הוא מחוה בלתי רגילה כאשר המרכז הצרפתי שולח ציוד ומפעיל לקחת חלק בקונצרט והכל על חשבון הצרפתים. יוהס שכבר נהנה בעבר משיתוף פעולה צרפתי עומד על ההבדל העיקרי. "ההערכה הייתה כבר אז, אלא שלפני שש שנים, הגיע ארצה ציוד אלקטרוני במשקל שני טון ואליהם נוספו מערכות הגברה מקומיות. הפעם מגיע איש עם כמה מחשבים נישאים וציוד הקלטה מינימלי ויכולת גדולה יותר מאז".

זו לא מוזיקה של הליכה בתלם

אורח מרכזי בקונצרט הוא נגן הטרומבון הישראלי, בני סלוחין. סלוחין בעבר נגן בתזמורות בכירות בישראל, חי כבר יותר משני עשורים בפריז ונמנה על נגני האנסמבל של בולז. סלוחין הוא פיזיקאי בהשכלתו, ומשלב את שני גופי הידע שלו, הוא מופיע ברחבי העולם כטרומבוניסט מבוקש, מנגן הרבה מאד מוזיקה חדישה, מלמד וחוקר תופעות צליליות שקשורות לכלי הנגינה שלו ולמשפחה הגדולה של כלי הנשיפה.

כישראלי, הוא נענה כמעט לכל קריאה ומופיע כאן בהרכבים שונים, כאשר מישהו ממנהלי התזמורות נתקע כי חסר נגן טרומבון לתפקידים מורכבים או לנגינה סולנית, מזעיקים את סלוחין והוא מתייצב. הפעם הוא כאן בשני הכובעים ישראלי ואיש האירק"ם, שמשמיע כאן יצירה חדשה שנכתבה לו, והושמעה בינתיים רק בפסטיבל אחד למוזיקה חדישה בגרמניה -פסטיבל ויטן, הנחשב לאירוע המרכזי העולמי בתחומי המוזיקה העכשווית.

"היצירה היא של האיטלקי מרקו סטרוֹפָּה, שמגיע גם הוא לישראל" מספר סלוחין. "שם היצירה "I will not kiss your fucking flag" אומר שלא נקבל כאן מוזיקה נינוחה, של הליכה בתלם".

היצירה כתובה לטרומבון מוגדל (augmented), ההגדלה נעשית באמצעות חיבור למערכת ממוחשבת. ביצירה משתתף האיש השולט בטכנולוגיה, סרז` למוטון, והמוזיקה נוצרת בדרך דיאלוג בין המחשב לנגן, כך שהמחשב יכול להשפיע על דרך הנגינה ולהיפך. היפה שבכל הדיאלוג בין האדם והטכנולוגיה נשמרות האיכויות האישיות של הנגן.

יצירה נוספת היא :" Ricercare una melodia" לטרומבון סולו ומחשבים. " זוהי יצירה עם שימוש אלקטרוני רך," מסביר סלוחין, שחיבר המלחין האנגלי ג`ונתן הארווי. יצירה של פעם, ששודרגה לטכנולוגיות הממוחשבות של היום." בשביל סלוחין שעסוק כל הזמן בחיפושים של החדש והמרתק – כשהוא אינו זונח יצירות קלאסיות מקובלות לכלי שלו – הארווי מלפני עשרים ושלושים שנה נחשב לקלאסיקה.

את נגינתו של סלוחין תקדים הקרנת סרט של הבמאי הפורטוגלי, מנואל דה אוליוורה בן התשעים וחמש. יוצר אירופי נחשב ששיתף פעולה בסרט זה עם מלחין בן ארצו, גם הוא דמות מוכרת היטב בנוף המוזיקה החדישה עמנואל נונז. "הסרט הוא סרט קולנוע, לא וידיאו ארט, אוליוורה מוכר היטב בעיקר לצופי הסינמטקים באירופה ובאמריקה, כאן רואים אותו פחות".

ולנו נותר לראות מה יחשוב הקהל. בטוח שהאירוע יהיה מרתק.
הקונצרט יתקיים ביום רביעי, 4 בינואר, ב- 20:30, ב"התיבה", בחצרות יפו. לפרטים נוספים