גם השנה מציין תיאטרון הסימטה ביפו העתיקה את יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי, לכבודו הזמין התיאטרון אורח מיוחד מאיטליה - פבריציו פלאדין, מאסטר בעל שם עולמי בתחום הקומדיה דל'ארטה.

לצד אירועים נוספים שיתקיימו בתיאטרון היום ומחר, פלאדין יקיים בארץ כיתת אמן ומופע סולו בשם "ארלקינו, פנטלונה והחבר'ה", המבוסס על הדמויות הקלאסיות השונות של מחזות הדל'ארטה.

להתחבר לדמות דרך המסיכה והגוף

פעם ראשונה בישראל?

"האמת שזו פעם שניה, אבל הפעם הראשונה הייתה לפני הרבה שנים, כשהייתי בן 16. הסבתא רבא שלי התחתנה עם מישהו בטבריה, ומשפחתי הגיעה לכאן לטיול שורשים. אבל אני לא זוכר הרבה מזה, אז אפשר לומר שעכשיו זו פעם ראשונה."

מה מקור החיבור שלך עם הקומדיה דל'ארטה?  

"החיבור היה מקרי לגמרי. בגיל 20 למדתי בבולוניה ספרות ופילוסופיה עם התמחות בתיאטרון. באחד החופשים שכרו אותי, לגמרי במקרה, להשתתף באיזו הפקה של "רומיאו ויוליה", וזרמתי עם זה, למרות שלא היתה לי שום כוונה להיות שחקן.

"אחת השחקניות בהפקה הזו קישרה אותי להפקה של קומדיה דל'ארטה ברומא, שבה גילמתי את דמות העשיר הקמצן, פנטלונה, ושם הכרתי את מי שהפך להיות המורה שלי בקומדיה דל'ארטה, שהציע לי לעשות אצלו התמחות עם מגורים במשך שלוש שנים. למדתי אצלו המון, שיחקתי, הכנתי מסיכות, עשיתי סדנאות, ולאט לאט התחלתי לפתח תפיסה משלי על הפילוסופיה של הקומדיה בכלל, והקומדיה דל'ארטה בפרט, שהולכת איתי עד היום."



פבריציו פלאדין (צילום: יחסי ציבור)

איזו פילוסופיה?

"ראשית כל רציתי, באופן ממש טכני, מדעי, להבין מה עובד ומה לא עובד על הקהל בקומדיה. תוך כדי זה רציתי לחבר את מה שלמדתי באוניברסיטה עם ניסיון הפרפורמנס שלי. ניקח את המטאפורה של סירת מפרשים - אם הרוח היא ההשראה, אני לא רוצה סתם לשבת באפס מעשה ולחכות לה. בינתיים אני אטפל בספינה, כדי שכאשר הרוח תגיע, היא תוכל להפליג בקלות.
העניין הזה מבוסס על התפיסה של סטניסלבסקי, שאמר לשחקנים: 'לעולם אל תזייפו'. על זה מבוססת הפילוסופיה שלי."

מה זאת אומרת, "לא לזייף"?

"מכיוון שאין לנו בקומדיה דל'ארטה את הכלי של השפה, הדרך שלנו להתחבר לדמות היא הבעות הפנים והגוף. למשל המסיכה, שהיא בעצם הדבר הראשון שהקהל פוגש. אם זה לא עובד, הקהל רואה מסיכה קפואה. אם זה עובד, מתעוררת לחיים אשליה של פנים זזות, עם הבעות. זה מאוד ברור והקהל מתחבר לזה מייד.

"הכלי השני שלנו הוא הגוף. אני תמיד אומר לתלמידים שלי: לא יוצרים דמות, מתחברים אליה. ועושים את זה על ידי הבאת הגוף לקצה גבולות היכולת שלו. צריך להתאמן ללא הרף, להתחזק כל הזמן, וזה אף פעם לא נגמר, כי כל פעם אתה מגיע לגבולות חדשים ומאתגר את עצמך ברמת סבל חדשה, מתח חדש, ריכוז חדש."

אתה מתכוון לסבל פיזי?

"כן, בדיוק. אבל הקהל לא רואה שאני סובל, והוא מתרגם את זה ללהט של הדמות. זה לא קשור לגיל או למין של השחקן, זה פשוט עניין של תרגול. כשהמתח מופעל, אני קיים על הבמה, כשהוא יורד, אני מפסיק להתקיים.

"לדוגמא אם אני המשרת ארלקינו, עושה את הקטע שלי על הבמה, ופתאום דמות אחרת, המאהב, מתחילה לשיר, אני יכול להתיישב ולהביט בו שר, וככה בעצם הפכתי את עצמי ללא-קיים עבור הקהל ושאר המשתתפים." 
 


פבריציו פלאדין (צילום: יחסי ציבור)


כל קשת הרגשות האנושיים
 
מה בעצם גורם המשיכה של הדל'ארטה, איך זה שהיא ממשיכה להשפיע על עולם התיאטרון מתקופת הרנסנס עד היום?

"אני טוען שהקומדיה היא לא סגנון או ז'אנר, אלא שיטת יצירה, מתודה. ההבדל הוא שכשמגדירים ז'אנר מייד שוללים ממנו את כל הז'אנרים האחרים. שיטה, לעומת זאת, נמצאת תמיד במצב של התפתחות וכוללת את כל הז'אנרים. יש בקומדיה דרמה, טרגדיה, אבסורד, סלפסטיק, סימבוליזם, ריאליזם, הכול. בגלל זה אנשים כל כך אוהבים אותה.

"היא מביעה את כל קשת הרגשות של המין האנושי - חרטה, קנאה, בדידות, התאהבות, חשדנות - והיא מעבר לשפה, לכן כל אחד יכול להתחבר אליה. בתקופת הרנסנס היו באיטליה אלפי ניבים, ממש ברמה של קילומטרים אחד מהשני, והקומדיה דל'ארטה למעשה היתה הראשונה שעשתה גלובליזציה לשפה. הלהקות האלה נסעו והציגו בכל העולם ובכל העולם הצליחו להבין אותם. זו שפה אוניברסלית".

למי אתה הכי מתחבר מהדמויות בקומדיה דל'ארטה?

"אה, זו שאלה מצוינת. יש את המשרת ארלקינו, פנטלונה העשיר והקמצן, אל דוטורה (הדוקטור) המאהב המזדקן והפטפטן, אל קפיטנו החייל שמעמיד פני אמיץ, בריגלה הנבל, פלורינדו המאהב ועוד.

"הדמויות שאני מתחבר אליהן במיוחד השתנו במהלך חיי. בתחילת הדרך, למשל, היה לי קשה עם הדמויות של המאהב ושל הקפיטן, וזה בגלל שזיהיתי את עצמי עם הרגשות שהם מביעים – הבדידות במקרה של המאהב, או הביטחון העצמי השקרי של הקפיטן, שמעמיד פני חזק אבל בעצם מלא פחדים. מכיוון שבעצמי הרגשתי כך, לא יכולתי להציג את הרגשות האלה, כי לקחתי אותם יותר מדיי ברצינות.

"עם השנים והניסיון המצטבר, הבנתי שלמעשה כל הרגשות נמצאים בתוכי, ואני כבר לא מזדהה עם אף אחד מהם, לכן אני יכול להציג כל דמות בלי שום בעיה. אני מתחבר אליה באמצעות האמפטיה, הבנת המניעים שלה, וההבנה שבנסיבות אחרות, גם אני יכולתי להתנהג כמוה, אפילו כשמדובר בפנטלונה הקמצן, בבריגלה הנבל או בדוטורה הפתטי.

"אבל בסופו של דבר, המילים בלבד לא יכולות להסביר את זה. אני מאוד שמח שהגענו כאן לעשות את כיתת האמן והמופע, שמאפשרים לי להדגים את הדמויות ואת מה שמפעיל אותן. אני מודה מאוד למכון האיטלקי לתרבות בישראל, לתיאטרון הסימטה שנתן לי את החלל, לחיים עבוד מתיאטרון סקאפינו שדאג להביא אותי ולג'ואנה סרייבה השחקנית שתהיה עזר כנגדי."

יש לך בקנה עוד אירועים בישראל?

"לא בקרוב, אבל אני מזמין את הקהל הישראלי, שחקנים מקצוענים וחובבים, להשתתף בסדנה בת שבועיים בנושא הקומדיה דל'ארטה שתתקיים באיטליה, באזור ונציה, בחודש אוגוסט. אפשר להתחבר אליי דרך פייסבוק ולקבל פרטים. אשמח מאוד לארח אצלנו אוהבי דל'ארטה ישראליים."



פבריציו פלאדין (צילום: יחסי ציבור)

 
אירועי יום הקומדיה דל'ארטה הבינלאומי יתקיימו היום ומחר, 25-24 בפברואר 2016, החל מ-20:00 בתיאטרון הסמטה ביפו. מחירים: ההצגה "הקמצן לאן?" + מופע ג'אז - 60 ש"ח, המופע "ארלקינו, פנטלונה והחבר'ה" - 60 ש"ח. להזמנות: 03-6812126, 03-6826989

לרכישת כרטיסים