בימים אלה מתקיים במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב "שבוע הגיטרה" - הפסטיבל השנתי לכלי האינטימי והייחודי. "הקהל המגיע לאולמות דווקא צעיר ואפילו צעיר מאד," מציין יהודה שראייר, המייסד והיועץ האמנותי של הפסטיבל, שהחל שלשום במצעד נגני גיטרה ויסתיים ב-2 במרץ במופע של שירי נחום היימן.

"בישראל יש, בהערכה כוללת, כעשרת אלפים נגני גיטרה", אומר שראייר, "ולכן ישנו עניין מתמיד בכלי ובאמנים החשובים שלו. מסיבה זו וסיבות נוספות שמיד נדבר עליהן יש לנו אולמות מלאים בכל ערב."

כבר לא נחבאת אל הכלים

ימיה של הגיטרה ככלי סולני הם קצרים יחסית, אך הכלי חי בינינו מאות שנים, בעיקר בספרד, שם פרח ככלי נוצרי שמוזג עם העוּד המוסלמי שהיה ללאוטה אירופית וממנה צמחה הגיטרה. צליל הפריטה הוא אבן יסוד בתרבות המוזיקלית של ספרד ובתרבות הספרדית בכלל. גם כאשר יצירות נכתבות לכלים אחרים, הפסנתר למשל, הרי שצליל הפריטה מהווה בו מרכיב יסודי.

האמת צריכה להיאמר שאותה גיטרה, שצליליה יפים ואינטימיים, נחבאה אל הכלים במשך שנים רבות עד שלפני כ-110 שנים קם ענק הגיטרה אנדרי סגוביה והעניק לה את מעמדה הנוכחי. למרות זאת חלפו שנים רבות עד שהקהל – לפחות בישראל – היה נכון להקשיב לרסיטל שבו במשך שעה ויותר יישמע קולה של הגיטרה. "המצב הזה כבר לא קיים, לשמחתי," אומר שראייר, "ועם זאת גם לגיטרה יש סממני יוטיוב."


יהודה שראייר (יח"צ)

כלומר?

"ישנם תהליכים איטיים שניתן למצוא לא רק בקונצרטי גיטרה אלא במוזיקה הקלאסית בכלל. יש תופעה של פניה אל הצד היותר מיידי של המוזיקה, פחות 'איך אני נשמע?' ויותר 'איך אני נראה?'. אמנים בודקים קודם כל את צורתם החיצונית, שואפים להצלחה מיידית."

זה אומר שצורה קודמת לתוכן?

"בהחלט. רוצים את 90 השניות, את הדקה וחצי של תהילה. זה לא עניין חדש. בעידן תקליטי הוויניל היתה גיטריסטית קנדית ושמה ליונה בויל, מוזיקאית טובה אבל ממוצעת. היא בחרה להצטלם עירומה על גב סוס - צילום שהופיע על גבי התקליט ומכר הרבה מאד עותקים. ההופעה לא שיפרה את המוזיקה. ההופעה באה על חשבון הדיוק.

"שוב, זה לא קורה רק בעולם הגיטרה, זה קורה במוזיקה בכלל, אבל עולם הגיטרה מצומצם יותר וכל פעילות חריגה מהדהדת הרבה יותר מאשר בכלים או בגופי ביצוע כמו תזמורות ובתי אופרה."

הקשבה לרצון האמנים

איך בונים תכנית לרצף אירועים כמו בשבוע הגיטרה ?

"הדרך שבה אני והמנהל המוזיקלי מרסלו רייך דוגלים בה היא הקשבה לרצון האמנים המשתתפים. גם כמורה, אני חושב שאין טעם לכפות על תלמידים משהו שהם מרגישים בו לא נוח. הכתבהעלולה להניב תוצאות לא נכונות. אז נוצר קשר עם כל האמנים המשתתפים, בודקים את ההיצע שלהם ומתוך אותו היצע, יוצרים את התכנית.

ואין צורך לחשוב על הקהל, מה הוא יאהב, כלומר לחשוב על יצירות פופולרית יותר, מוכרות יותר?

"באופן כללי ישנה גם חשיבה כזאת, אבל היא אינה עומדת בראש השיקולים. אתן לך דוגמא. מופיע כאן נגן גיטרה מאיטליה, אניאלו דזידריו. הוא היה כאן לפני שנתיים והחלטנו להזמין אותו שוב. אירוע כזה עוד לא קרה בתולדות "שבוע הגיטרה". בהופעה שלו ישבו לא רק צעירים, אלא אפילו צעירים מאד, שמנגנים זמן קצר יחסית. לי נראה שהתכנית שלו גדולה או אפילו כבדה על האזניים שלהם. אבל בתום ההופעה כשבדקתי בשיחות אישיות איתם, כולם ללא יוצא מן הכלל דברו בשבחו, ונהנו גם מן היצירות המורכבות וה'קשות' לכאורה שנוגנו.

 
אניאלו דזידריו ( יח " צ )

"בהמשך השבוע יופיע האורח השני מחו"ל, מירצ'ה גוגונצ'ה מרומניה, וירטואוז ומוזיקאי בחסד. גם התכנית שלו 'תובענית', אבל אני לא חושש. אם נחזור לתחילת השאלה שלך אנחנו בוחרים את האמנים לפי איכותם, איכות הכלי, איכות המיתרים..."

איכות הכלי, איכות המיתרים? חשבתי שגיטרות, כמו הכינורות, יש כאלה שהאמנים שיצרו אותן נחשבים יותר ואחרים שנחשבים פחות.

"זה לא כמו בעולם הכינורות. בכל ארץ תמצא בונה גיטרות נחשב. אני מנגן בגיטרה שעשויה עץ, כמו פעם של אריק קרמן הישראלי, אבל קרה משהו גם בתחום הזה. אפשר להצביע על בונה גיטרות מאוסטרליה ושמו סמולמן, שהחל בתהליך השינוי. החומר ממנו עושים גיטרות היום הוא תרכובת של עץ וחומרים עמידים סינטטיים שהמיתרים שלהם חזקים יותר.

"החידושים הטכנולוגיים האלה גרמו להיווצרות צליל חזק יותר ואפילו הצלילים הגבוהים שהפקתם בעייתית, קלה יותר. בשנים הראשונות להכנסת השיטה החדשה היה מאד קשה לשמוע את הצליל החדש, אבל הוא הלך והתעדן."

נחזור לתכנית של גוגונצ'ה הרומני.

"כן זו תכנית לא פשוטה, יצירות של בריטן, רודריגו, טדסקו, פגניני ושמונה ואלסים של אנריקה גרנדוס, שבדרך כלל לא מנוגנים כולם בתכנית אחת. הוא החליט להשמיע את כל השמונה. כאמור קונצרט נדיר."

"להרכבים יש קהל משלהם"


מה עם ההרכבים הישראליים?

"יש הרבה. אני אציין את השלישייה הירושלמית, סיפור הצלחה מקומי. כולם תלמידי אקדמיה. הם היו כאן בשנה שעברה וניגנו יצירה אחת והתלהבנו מהם, ולכן השנה יש להם תכנית עצמאית משלהם."

העובדה שמדובר בהרכב של שלושה משנה לקהל?

"יש להרכבים קהל משלהם. עקרונית הרכב הוא אטרקטיבי יותר מנגינה של גיטרה אחת. שוב, דעתי האישית שונה מן הסתם מן הטעם של מאזינים רבים. אנדרה סגוביה אמר שכאשר מנגנות שלוש גיטרות יחד צלילן לא נעשה בהיר יותר. הוא השווה את הנגינה המשולשת ללוח זכוכית אחד מול שלושה לוחות זכוכית. האם התמונה מבעד לשלושה לוחות שקופה יותר? ודאי שלא.

"ככלל אני חש שגיטרה שמנגנת בהרכב, כל הרכב, היא כלי אחר לחלוטין מן הכלי שמנגן לבדו על הבמה. ואני אוהב מאד לנגן מוזיקה קאמרית. אבל כבר כילד, כשהתחלתי להקשיב לגיטרה ככלי סולני עם תזמורת, היתה לי תחושה ברורה שהתזמורת מפריעה לגיטרה. ואני אוהב אותה בלי ה'הפרעות'. צלילה של הגיטרה האחת מרתק יותר עם כל מה שחסר בה."


     השלישיה הירושלמית (יח"צ)

דיברנו על הקהל

"כן. חשוב לחזור ולהדגיש שזה קהל שונה מקהל אולמי הקונצרטים בצורה ניכרת. רואים כאן המון צעירים. הם מקשיבים בהרבה עניין גם למוזיקה של מלחינים חדשים. בישראל בולטות יצירותיו של ראובן סרוסי שהוא גם נגן בעל מוניטין בינלאומיים וגם מלחין שמוכר היטב. שפתו עכשווית בדרכה ובכל זאת הקהל לא צריך עידודים וחיזוקים על מנת להקשיב ליצירותיו. כמובן שסרוסי אינו היחיד שהלחין - ליף, מעייני, פליישר, פריידלין ואחרים כותבים לגיטרה. הקהל גם אוהב להקשיב לצעירים ביותר. אחד המופעים מושכי הקהל הוא 'תשואות ראשונות', הצגה על במה מכובדת של נגני גיטרה צעירים."

מן הסתם מי שממלא את האולם הם הורים, חברים וקרובי משפחה.


"תתפלא, קהל רוכש כרטיסים לקונצרט הזה, יש כאן סקרנות ורצון להכיר מקרוב את מי שאולי יהיו הדור הבא של נגני הגיטרה בישראל. מנסיוני חלקם אכן מגיעים לעמדה ולמעמד בקהילת נגני הגיטרה בישראל. הקהל שרכש כרטיס הרוויח את ההיכרות הבלתי אמצעית עם הדור הבא. "


אורי הרפז וחני ליבנה (יח"צ)

שבוע הגיטרה מסתיים במופעים של חני ליבנה ואורי הרפז בשירי נחום היימן .

"נכון, אין סיבה להתעלם מתפקידה החשוב של הגיטרה במוזיקות אחרות, לא קלאסיות. תמיד היה ותמיד יהיה מקום ב'שבוע הגיטרה' לפופ ולזמר הישראלי. הקהל כאן הוא ברובו שונה, אבל אני מודה שלא בדקתי עם זכוכית מגדלת. אני מניח שבין אוהבי הכלי יש מי שיבואו לקלאסיקה וגם לזמר הישראלי. בסך הכל גם זה כיף."

שבוע הגיטרה יתקיים עד ה-2 במרץ 2016, במרכז פליציה בלומנטל בתל אביב. מחירי כרטיסים: 100-70 ש" ח. להזמנת כרטיסים: 03-6201323. לבירורים בנושא כיתות האמן ומידע נוסף: 052-2867856