לאחר עשור של שיתופי פעולה פוריים בין גיטריסט הפלמנקו יחיאל חסון – מנגני הפלמנקו המובילים בארץ – לבין מיכל נתן ולהקת המחול שלה, קומפאס, מעלים השניים את החיבור היצירתי ביניהם למדרגה חדשה ויוצאים עם ARMONIA, מופע מחול חדש של קומפאס שמבוסס כולו על המוזיקה שיוצר חסון. עוד במופע גלית גיאת בהנחיה ובשירה.

המוזיקה קודמת לריקוד

"ARMONIA  זה מופע שיש לו שני מאפיינים מרכזיים", מספר חסון (52). "המאפיין הראשון זה ציון של למעלה מעשור של שיתוף פעולה שלי ושל 'קומפאס' ומיכל נתן, המנהלת האמנותית של הלהקה, והמאפיין השני הוא שהמופע הזה מתבסס על מוזיקה מקורית שלי. זה לא דבר מובן מאליו בתחום הזה. הסגנון הזה הוא מאד מסורתי, סגנון שעובר מדור לדור,  אז אפשר לשמוע במופעים שונים המון אלמנטים דומים, ובמופע הזה ניסינו להביא, ואני מקווה שהצלחנו, טעמים אישיים.
 
"מיכל בנתה ריקודים נפלאים למוזיקה שלי, ואנחנו עושים שימוש גם ביסודות מוזיקליים מסורתיים במופע הזה כי זה חובה וזה ככה, ויש לנו גם הרכב נגנים נפלא שמנגן אתנו על הבמה וכולל חלילים מדרום אמריקה וסקסופון, קונטרבס, קחון, שהוא כלי הקשה ספרדי מאד מיוחד, וכלי הקשה נוספים. וכמובן, אנחנו מארחים את גלית גיאת שמחזקת אותנו גם בשיר שכתבתי וגם בשיר ספרדי שעשינו לו קאבר."
 
מה ההבדל מבחינת התהליך בין המופע הזה עם קומפאס, שכולו מוקדש למוזיקה שלך, לבין המופעים האחרים שעשית עם הלהקה?
 
"בדרך כלל במופעי מחול המוזיקה באה אחרי המחול. יש את המחול, ואז יש את המוזיקה שמשרתת אותה, קצת כמו מוזיקה לסרט, שאתה מתאים את עצמך לסיטואציה בסרט. פה עשינו קצת הפוך, והריקוד מגיע לעזור למוזיקה. זה כמו עבודה של מילים ולחן בשיר. לפעמים מגיעות המילים ואז הלחן, ולפעמים ההפך. פה, בחלק לא מבוטל של המופע, קודם הייתה המוזיקה ואז מיכל אמרה, אני חייבת לעשות לזה משהו.
 
 
"המופע הזה מאד ססגוני, מאד תשוקתי, מאד יפה לעין, מאד מרגש את הלב. הבנות עשו שם עבודה נפלאה. זו להקה מאד מיוחדת, עם מחויבות מדהימה של הרקדניות כלפי האמנות הזו, והן נותנות את הלב והגוף בצורה בלתי רגילה. אני לא ראיתי דבר כזה. כל מערכת היחסים היא מאד מפרה ומאד טובה, וזה לא מובן מאליו. בדרך כלל בסיטואציות כאלה מגיעים לפעמים למקומות קצת קשים, ופה יש איזו זרימה, והמון לב, ומיכל היא זו שעושה את החיבור. היא גם רוקדת במופע כמובן, אבל היא קודם כל המנצחת על התזמורת הזאת."




ARMONIA , להקת קומפאס (צילום: אלי גביש)


"התחברתי לפלמנקו בגיל מאוחר"

גם אתה וגם מיכל הם ישראלים שהרחיקו לחקר של תרבות ספרדית. מהו הדבר הזה שאתם מביאים, בשונה ממה שיביאו לפלמנקו מוזיקאים ורקדנים מסורתיים?

"אני גדלתי מגיל תשע, עשר, על פינק פלויד וג'נסיס וקינג קרימזון, וכל הרוק המתקדם הזה. מהצד הישראלי גדלתי על מתי כספי ויוני רכטר ושם טוב לוי וגרוניך, וכל זה לצד המוזיקה הקלאסית. אלה מין מסלולים מקבילים כאלה, שאני חושב שבנקודת זמן מסוימת יש פתאום התנקזות למסלול אחד, ושם כנראה נוצר סגנון אישי שבאמת מושפע מהכל בסופו של דבר. אני חושב שהמסלול הזה, שהתחבר לפלמנקו בגיל טיפה יותר מאוחר, יצר אצלי גישה שהיא קצת שונה.
 
"לדעתי, ללא כל ספק, הדבר הזה נוכח גם אצל מיכל, ואני מאמין שהיא הייתה נותנת לך מהצד שלה תשובה דומה. בהיכרותי את העולם הספרדי ואת העוסקים בספרד, הם מאד בתוך הזה ורק בתוך זה ומגיל מאד צעיר. זו מוזיקה שבטית. מגיל שנה וחצי אתה בתוך הלהקות מחול האלה וכל היום שומע רק מחיאות כפיים ופלמנקו וגיטריסטים. הם לא נחשפים כל כך למשהו אחר.
 
"בעשרים השנה האחרונות גדל בספרד דור של גיטריסטים שמנסים להכניס עוד סגנונות, כמו דיסנטה אמיגו, למשל, שהוא צעיר יחסית, בערך בגילי, ומביא באמת אוויר אחר, שמושפע, למשל, מפט מתיני, גיטריסט הג'אז המדהים. אז יש נטייה להכניס היום קצת יותר את העולמות השונים לפלמנקו, ואני חייב לציין שהראשון שעשה את זה הוא פאקו דה לוסיה. הוא הגיטריסט הראשון שהביא את השינוי לפלמנקו, הוא המאסטרו הגדול. לפניו גם לא כל כך הכירו את הפלמנקו. הוא הראשון שהביא את הפלמנקו לעולם ופרץ דרך לאחרים, והיום הסגנון הזה מאד פופולרי, גם בארץ וגם בעולם. זה סגנון שהוא אולי לא תקשורתי, והעוסקים בו הם לא אנשים מאד מפורסמים, אבל יש לו קהל רב שעוקב ומגיע."



ARMONIA , להקת קומפאס (צילום: אלי גביש)



שורשי, תשוקתי ונוגע

מה בעצם הפך אותך מילד ישראלי ששומע רוק מתקדם וגיטריסט שלומד קלאסי, לאמן פלמנקו?
 
"אני באמת התחלתי את המסלול הרגיל של מוזיקה קלאסית לגמרי, עם כל הרפרטואר הספרדי, היותר בארוקי, הדברים שעיבדו לגיטרה, קונצ'רטואים, מלגות של קרן שרת, לימודים אצל יוסי ירושלמי, מנהל המחלקה לגיטרה בירושלים, אחר כך שירות בלהקה צבאית. אבל נחשפתי ככה לפלמנקו בגיל צעיר יחסית, וזה קינן, וישב, וחיכה והתבשל, ובשלב מאוחר יותר התפרץ החוצה."
מה פעל עליך שם כל כך חזק?

"אני חושב שזה עניין גיטריסטי פרופר. זו צורת ביטוי מאד חזקה, לדעתי חזקה יותר מהקלאסית, למרות שאני הכי מעריך קלאסי, כל הנגינה שלי מבוססת על העולם הקלאסי, הסאונד שלי, הפרשנות של הצליל, הכל קלאסי, אבל אני חושב שיש בפלמנקו משהו שהוא מאד שורשי, ותשוקתי, ונוגע, שגם די מכתיב את מהלך החיים שלך. אתה חי פלמנקו. זו דרך חיים. כל פעם שאני לוקח את הגיטרה אני מנגן את היסודות והתיאוריה של הפלמנקו, את המעשה של הפלמנקו." 



יחיאל חסון (תמונת יחסי ציבור)


הנגינה שלחה אותך לחיות בספרד כמה שנים?

"לא התגוררתי בספרד אבל עשיתי נסיעות וגיחות כדי להרגיש יותר את הפלמנקו. אני חושב שבגלל שזו דרך ביטוי מאד מאד אישית, לא אקדמאית, זה משהו שעובר מאב לבן, מדוד לאח, זה משהו מאד משפחתי ושבטי, אז גם צורת הלימוד היא מאד אישית, ואפשר לעשות את זה לבד. אני לקחתי כמה שיעורים בתחילת הדרך, אבל מיד פיתחתי את האישיות שלי בתוך העניין, מכיוון שזה הנושא העיקרי של הפלמנקו: למצוא את הביטוי המאד אישי שלך בתוך הדבר המאד מסורתי הזה. די מהר פיתחתי פיוז'ן בין העולמות המוזיקליים השונים שלי, בעיקר הפלמנקו והקלאסי, וככה אני גם מנגן, וככה אני גם כותב. הכל נע בין שני העולמות האלה."
 
אתה מחובר יצירתית גם לזמרת יסמין לוי, אתם מופיעים הרבה בעולם, וזכית בוודאי לפידבקים מאמני פלמנקו ספרדיים. האם כשאדם מגיע מתרבות אחרת  לפלמנקו הוא מנסה להיות "יותר קדוש מהאפיפיור" או להביא את המשהו הזה שהם לא יביאו?

"זאת בדיוק השאלה. כי פלמנקו זה מין סגנון שכולם מנגנים טוב. כל נגני הפלמנקו. לא יודע איך להסביר את זה אפילו. ויש מבין אמני הפלמנקו כאלה שמחפשים את הנגיעה האחרת. ב-2009 הוצאתי את הדיסק DIFFERENT AIR, שכלל יצירות שלי שבהן הבאתי את שני העולמות, והדיסק הזה תפס בספרד והגיע לכמה אמנים רציניים. כיום זה משמש פסקול בכמה מופעי מחול, ואני כל הזמן מקבל פידבקים מספרדים שזה מביא להם איזה משהו חדש, תחושות חדשות. אבל זה לא מתוך ניסיון שלי להמציא משהו חדש, אלא פשוט להביא את שפת הביטוי האישית שלי.

"פאקו דה לוסיה הגדול, שכמוהו לא היה ולא יהיה, אמר שבעצם נגני הפלמנקו מנגנים מאד דומה אחד לשני, וצריך לעשות מאמץ גדול למצוא את האישיות שלך בתוך הדבר הזה. זו אמירה שנכונה גם לגבי גיטרת פלמנקו, גם לזמר פלמנקו וגם לרקדן פלמנקו. זה גם השילוש הקדוש של הפלמנקו: גיטרה, שירה וריקוד."

ARMONIA (צילום: יחסי ציבור)



המופע יתקיים ב-12 במרץ 2016, 21:00 במרכז סוזן דלל. להזמנת כרטיסים: 03-6959536, 054-2322884. לרכישת כרטיסים