החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה מעלה את הצגת הילדים "הענק בא" - עיבוד חדש לסיפור "הענק האנוכי" מאת אוסקר ויילד, שיצרו אנשי התיאטרון גיא אלחנן ונעה אבנד בהשתתפות הסטודנטים בחוג. 
 
אמירה פוליטית עכשווית
 
"'הענק האנוכי' הוא למעשה שמו המקורי של הסיפור של ויילד, שהפך בתרגומיו לעברית ל'הענק וגנו', ולא סתם," מסביר במאי ההצגה גיא אלחנן. "אני ונעה, בת זוגי האחראית על העיצוב החזותי בהצגה, מגדלים את שני ילדינו בשכונת הדר בחיפה, שכונה של מעמד סוציואקונומי נמוך שרוב גניה הציבוריים סגורים בפני הילדים.

"רצינו לגעת, דרך ההצגה, בשאלות הפוליטיות-חברתיות שעולות מהמצב הזה, בשאלת הזכות של ילדים ליהנות ממרחבים ציבוריים ופרטיים, ולא להיות מגורשים מהם."

תן דוגמא

"בשכונה שלנו יש קונפליקט תמידי בין ילדי השכונה לבין המרחבים הפנויים למשחק ומפגש - המתנ״ס ברחוב טבריה 15, גן בנימין, הגנים הבהאים והחצרות העזובות מאחורי הבניינים. הזדמן לנו להיות חלק מהתרחשויות שבהן הילדים סולקוממקומות שונים. ראינו איך הם מחפשים לעצמם מקום ונתקלים שוב ושוב בחוסר סובלנות מצד השכנים והממסד."



נעה אבנד וגיא אלחנן (יח"צ)

איך העברתם את זה לתלמידי החוג באוניברסיטה?

נעה: "עשינו עם התלמידים פרויקט של סדנה שבסופה הצגה – ובחרנו את 'הענק וגנו' כי הסיפור כל כך דומה – ענק שמסרב לתת לילדים ליהנות מגנו ולכן הגן שרוי בחורף תמידי. ההצגה כללה בסופו של דבר את תהליך הסדנה - שכבות של עבודת הסטודנטים - מתכנון ובניית בובות, כתיבת סצנות שהשתלבו בתוך הטקסט, הפעלת בובות, ליצנות.

גיא: "הכנסנו להצגה דמויות אמיתיות של ילדים שהכרנו מ'הדר'. אחד מהם, ילד ערבי בן עשר שמתפרנס מאיסוף פחיות בבתי קפה, הפך לדמות משמעותית בהצגה. שינינו גם את הסוף של ההצגה כדי שתתאים לאמירה הפוליטית העכשווית שאנחנו רוצים להעביר."

נעה: "הסטודנטים ששו לספר מתוך חייהם, חוויות מילדות בקיבוץ יפתח או מכפר נחף ועוספייה, לוקטו ושבצו יחד עם סצנות שנכתבו מתוך ההווי של ההדר, שכונה חיפאית מעורבת ועזובה."

מה ההבדל בין הסיפור שלכם לגרסה העברית המוכרת? 

גיא: "בסיפור המקורי, לפני התרגום, הענק מרסק את החומה כשהוא מבין שהביא על עצמו חורף תמידי בגלל שסילק את הילדים מהגן. אחד הילדים, שמאופיין כישוע המשיח, לוקח את הענק לגן עדן ומשאיר את הגן ללא בעליו. זה ההבדל העיקרי בין הגרסה העברית לדורותיה לבין שאר הגרסאות בעולם – יש דגש על האחריות של הבעלים על הקרקע ומתרכזים באנוכיותו של הענק ולא, כפי שעשו בגרסאות העבריות, בזכותו על קניינו הפרטי."

נעה: "המסר הזה מאוד משמעותי לנו. מי שענק ויש לו כוח, צריך להבין שעם הכוח באה גם אחריות. זה לא מקנה לו זכות להיות לא חברתי."



הענק בא (צילום: יוסי צובקר)

מטאפורה שכתבה את עצמה
 
ההצגה בסופו של דבר היא תיאטרון חזותי. איך תרגמתם את האמירה החברתית לרמה החזותית?

נעה: "יש לי לפעמים הרושם שתיאטרון חזותי נתפס על ידי 'יודעי דבר' כתיאטרון מסוג מסוים, מעודכן, מינימליסטי, אסתטי. זה לא כל כך נכון - גם זה תיאטרון חזותי, אבל לא רק. במקרה של המופע הזה למשל, הבמה כאובייקט שלם בעל שפה או אמירה אינו כזה. להיפך - הבמה רק משמשת כמגבר לרגעים מוזיקליים, משחקיים וחזותיים. 

"הבובות הן כל מיני בובות. הן פשוטות; בובות בהפעלה ישירה, רובן מספוג, אם כי יש גם ready-mades ועיסת נייר. הן נבנו על ידי הסטודנטים בתהליך - ניסיון, התבוננות וחישוב הצעד הבא."

למה כך ולא בתהליך מסודר ומובנה?

נעה: "רצינו שהפרויקט יהיה הזדמנות לתעייה/טעייה. לבובות אין אחידות וזה חנן, לכל אחת מנגנון בסיסי מאוד אך מעט שונה. אי האחידות, הפרקטיות שמובילה את הבחירות בארגון הבמה - אלו מרכיבי הבמה, ואלו מרכיבי המחזה, כראי לחברה מגוונת. זו במה שהיא לא-במה לא-מציאות. מטאפורה בימתית לאקלקטיות לא מכוונת של אנשים וארכיטקטורות עליהם נכתב הטקסט. מטאפורה שכתבה את עצמה.

"כל מרכיבי הסיפור של ויילד מקבלים תפקיד חברתי-עכשווי ומקומי בהצגה. בהאנשת העצים והחומה כתפאורה חיה, עצי הגן הם מעין גננות אכפתיות שנשארות נאמנות לילדים המגורשים והחומה, חייליו של הענק - אבני החומה, מתרככים לבסוף ומצטרפים לילדים.

"אנחנו מאוד גאים בסטודנטים ובעבודה שיצרנו יחד. הם נענו בסקרנות ובהעזה משחקית להזמנה של גיא להתבונן בגובה המדרכה, בגובה הילדות שלהם עצמם."

 
נעה אבנד וגיא אלחנן (יח"צ)

עם מסר כל כך דומיננטי, אפשר לומר שההצגה מיועדת למבוגרים לא פחות מאשר לילדים?

גיא: "זה סיפור פילוסופי וחברתי שיעניין גם מבוגרים. השפה מתאימה גם למבוגרים, בעוד שהקטע החזותי – הצבעים, הבובות וכולי מתאימים לילדים. בגדול זו הצגה שמכוונת לרב-תרבותיות, ואנחנו שמחים שהאוניברסיטה מממנת הסעות לילדי מועדוניות מהצפון לבוא לראות את ההצגה, כי הם בהכרח רב תרבותיים – יהודים, ערבים, רוסים, אתיופים.

"בהצגה נוכחות כמה שפות, עברית, ערבית, פורטוגזית, ויש אפילו שיר ברוסית. היה חשוב לנו שתהיה הנכחה של התרבויות השונות שמרכיבות את החברה שלנו, ואנחנו מקווים שהעובדה שההצגה פתוחה לקהל והכניסה חופשית תעודד כמה שיותר ילדים ומבוגרים לבוא ולהשתתף בחוויה."

ההצגה תעלה ב-7, 8, 13 ו-14 במרץ 2016 בשעה 17:00, במשכן לאמנויות ע"ש ד"ר ראובן הכט, באוניברסיטת חיפה. הכניסה חופשית בהזמנה מראש: 04-8288676