כל אחד מהכוחות הפועלים מאחורי הקלעים של הרקמה האנושית, עושה בדרכו שלו כדי למשוך בחוטים ולנתב את המציאות למקומות בהם הוא מאמין. דרכו של נדים שיבאן, מי שמנהל את המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים בשנה וחצי האחרונות, מונעת מאמונה גדולה ביכולתה של האמנות להביא לאותו פיוס בין שתי התרבויות האחיות, המוסלמית והיהודית, שפעלו שנים רבות אחורה בדו-קיום מבורך.
 
"לצערי, האסלאם נתפס היום כמשהו שמביא רוע, גם לישראל וגם לעולם, מכיוון שבארץ ובעולם רואים את התנועות הקיצוניות האסלאמיות שמכריזות והורגות ורוצחות בשם אידיאולוגיה אסלאמית קיצונית, שטוענת שלכאורה, בשם האסלאם, רוצים להשתית משטר חדש שהדת היא זו שמובילה אותו", אומר שיבאן. "האסלאם באופן כללי הוא לא כזה. האסלאם המתון, שרוב האוכלוסייה המוסלמית בעולם נמנית עליו, זה לא אותן קבוצות מיליטנטיות שמסתובבות היום וזורעות פחד ובהלה וייאוש מכל הדברים האלה." 
 
עושר תרבותי מדהים
 
איזה אסלאם מקבל המשוטט במוזיאון האסלאם בירושלים?
 
"האסלאם שאנחנו מציגים במוזיאון לאמנות האסלאם זה אסלאם שהאמנות שלו השפיעה והושפעה גם מסין וגם מהודו וגם מצפון אפריקה וממצרים ומסוריה, בזמני הפאר של כל הארצות האלה. האסלאם בתפארתו הביא את הרפואה לאירופה, הביא את חקר הכוכבים לאירופה, הביא את הפריחה המטורפת לספרד בזמנו, בתור הזהב, כשיהודים ומוסלמים חיו שם ביחד בהרמוניה. זה האסלאם שאנחנו מציגים פה. זה מה שאני מנסה לומר, שהאסלאם הוא לא מה שיש לכם בראש כשאתם מסתכלים בטלוויזיה, אלא משהו שיש בו עושר תרבותי מדהים, שמוצג אצלנו במוזיאון.
 
"המוזיאון הוא בעיניי מרכז חוויה וחינוך ואמנות ותרבות הפונה לאוכלוסיות היהודיות והערביות בירושלים, בניסיון לקדם את ההבנה והסבלנות בין שתי האוכלוסיות האלה, באמצעות האמנות. אם לא לעשות שלום, לפחות לאפשר חיים משותפים בכבוד ומתוך היכרות, ואת זה אנחנו עושים באמצעות תערוכות, תכניות חינוך, מוזיקה והרצאות. בשנה וחצי שאני פה עשינו ארבע תערוכות מתחלפות, עבדנו עם שנים-עשר אלף תלמידים יהודים וערבים וקיימנו לפחות חמש סדרות של הרצאות ומופעי מוזיקה ערבית שהבאנו לפה."
 
הפעולה הראשונה שעשית, בעצם, כשנכנסת לניהול המוזיאון, היא להוציא מהמוזיאון את תערוכת הנשק. הצהרה מאד חד משמעית
 
"נכון. זו הייתה תערוכת כלי נשק מתקופות שונות ומארצות שונות של האסלאם, כמובן עם עיטורים, לכשעצמם יפים ומכובדים, אבל חשבתי שלייצר פעילות תרבותית ואמנותית לילדים באותו חלל שיש בו נשק, זה סותר את האני מאמין שלי. הנשק היה אמנם סמל של תרבות ואמנות, ולא נשק ששימש למלחמה, אבל אני ראיתי בו ביטוי והשפעה לסכסוך ומלחמה, ולכן האולם פונה לתערוכות מתחלפות ולאירועי תרבות."




נדים שיבאן (צילום: חנן בר אסולין)
 
תכניות חינוך לדמוקרטיה ושוויון
 
איך נענה קהל יהודי לחשיפה לתרבות האסלמית?
 
"יש קהל יהודי רב שרוצה את האסלאם, שמתגעגע לימים הטובים שבהם היהדות חיה בהרמוניה עם האסלאם, והמוזיקה והתרבות הערבית היא חלק מהתרבות שלו, בעצם, והוא מגיע למקום ונהנה מהמופעים ומהפעילויות."
 
את החיבור האסלאמי-יהודי ניתן לראות גם במוצגי האמנות במוזיאון
 
"נכון. אפילו בתכשיטים שאת רואה מצפון אפריקה את רואה את ההשפעה היהודית."
 
אמנות, מבחינתך, היא כוח שמאפשר להשפיע ישירות על המציאות?
 
"אני אכן מאמין, כי נשק לא משפיע ולא פותר, אז נשאר לי להאמין באמנות ובתרבות, ואם היית אצלי במוזיאון היום, היית רואה איך כמו בכל יום בחודש האחרון, יש פה 300 תלמידים, חלקם יהודים וחלקם ערבים, שמקיימים תכניות חינוך בתוך המוזיאון, והיית רואה מבקרים אחרים, עצמאיים, באים לפה, והיית רואה ערבוביה שאולי רק מי שרואה אותה מאמין שזה אכן קיים פה. הצוות במוזיאון פה הוא צוות מעורב, יהודי וערבי, שתי השפות מתנהלות פה כמעט באופן שווה, ויש כבוד גם לשפה וגם לתרבות, במובן הזה שאנשים מרגישים בבית.
 
"אחד הדברים שאני הכי גאה בו בשנה האחרונה זה שבשלהי הבחירות נפגשנו עם תלמידי תיכון, שיש להם בערות טוטאלית בהבנה של מה שקורה במדינה, של איך ולמי מצביעים, של איך מגבשים עמדה, מלבד ההתלהמות והסלוגנים, והחלטתי, ממש על ההתחלה, יחד עם מנהלת בית ספר תיכון יהודי, שאולי למוזיאון יש תפקיד בלנסות להביא לפחות מידע, שיאפשר לתלמידי התיכון להכיר את הדברים לא דרך הכותרות, אלא באמת כפי שהם כהווייתם.
 
"יחד עם שותפים נוספים ייסדנו פה תכנית, והיא הביאה את התלמידים למוזיאון ליום שלם שהתחיל בהרצאות שקשורות לדמוקרטיה ולשוויון, והכרנו להם את התכנים של המוזיאון, ועד סוף השנה נעבוד עם 1200 תלמידי תיכון, יהודים וערבים, שזה באמת לא ייאמן, אני חושב, מבחינת גוף קטן יחסית, והתארגנות תוך זמן קצר." 



המוזיאון לאמנות האסלאם (צילום: דני כתרי)

 
"אני היחיד שהגעתי למקום הזה"
 
מוזיאון האסלאם קיים כבר כארבעים שנה, וזו הפעם הראשונה שמנהל אותו אדם שמגיע מתוך האוכלוסייה הערבית
 
"זו שאלת השאלות בישראל, למה הערבים בישראל לא זוכים להגיע לעמדות מפתח. זה כבר משהו שהרבה חוקרים וועדות חקירה דנו בו במשך שנות קיום המדינה, והתשובה המעציבה היא שבאמת אין הרבה ערבים שהגיעו לעמדות השפעה בשירות הציבורי, בשירות המוניציפלי, במוסדות, במוזיאונים. מתוך מאתיים מוזיאונים בישראל, אני היחיד שהגעתי למקום הזה."
 
ואתה חווה התמודדות גם מול החברה הערבית? מקבל הרמות גבה גם שם על ההתקדמות שלך במוסד ישראלי?
 
"תחילה, כשבאתי לפה, חברי הפלסטינים שמכירים אותי שאלו אותי בתימהון, 'למה לך ללכת לעבוד במוזיאון אצל היהודים?'. אז הסברתי להם שהמוזיאון הזה לא שייך למדינה ולא שייך ליהודים, זהו מוזיאון לאמנות האסלאם, שמופעל על ידי עמותה, שנמצא בבעלות קרן פרטית ופועל לפי סטנדרטים גבוהים, מוזיאליים ותרבותיים, אבל כמו כל המוזיאונים, הוא גוף עצמאי, ולא מוזיאון ממשלתי. למי שלא מצוי באמת קשה להבין את זה, אבל זה ההסבר שלי, וכשבאו וביקרו אותי פה, הם הבינו שהם טעו מתוך בורות."
 
ובכל זאת, אם להמשיך את אותו קו, אתה עצמך נוצרי ולא מוסלמי
 
"אני חושב שמכיוון שגדלתי בחברה ערבית פלסטינית בתוך ישראל, החלוקה בין נוצרים למוסלמים היא חלוקה דתית, אבל לא תרבותית. אני גדלתי על תרבות ערבית, ומורשת שדומה בין שתי האוכלוסיות, אז יש לי את היתרון ואת היכולת לנהל את הגוף הזה, בהיותי מי שאני, כאדם שעבד במשך שנים בקרן ירושלים כמנהל מחלקת תוכן של הקרן בתחום חינוך, קהילה ותרבות, בהיותי חבר גם בהנהלה של כמה מוזיאונים בעיר לכמה שנים, ובעבודה שלי בניהול במוסדות רבים אחרים. ירושלים חווה לצערי לא מעט אירועים קשים, והלוואי שכמונו, ירבו עוד מקומות כאלה בירושלים וישראל, ואולי מלמטה נביא את הבשורה. לא דרך פוליטיקאים."



רקמה עכשווית (צילום: בן מעודה)

המוזיאון לאמנות האסלאם, רחוב הפלמ"ח 2 ירושלים. שעות פעילות: שני-רביעי: 15:00-10:00, חמישי: 19:00-10:00, שישי-שבת: 14:00-10:00. טלפון: 02-5661291