ביום שישי הקרוב תעלה האופרה הישראלית הפקה חדשה של "לה צ'נרנטולה" ("סינדרלה") של רוסיני. האופרה עלתה לפני מעט יותר משנה באופרה של לייז' (בלגיה) וכעת היא כאן בתל אביב.

"לה צ'נרנטולה", לדעת רבים, היא האופרה הטובה יותר מבין האופרות הקומיות של רוסיני, לרבות "הספר מסוויליה". החושבים כך מנמקים את הסכמתם בשלל דוגמאות חומר מוזיקלי מגובש יותר, ועבודת אנסמבל  משמעותית יותר. 

לא אגדה מתוקה
 
סיפור סינדרלה מוכר לרבים, בין היתר בזכות הנוסח שיצרו אולפני דיסני בשעתם. רוסיני קיבל ממחבר הליברית שלו פרטי נוסח שהתייחס לסיפור המקורי של הצרפתי שארל פרו, אבל כבר עבר כמה מחברי ליבריות אחרים. התוצאה אינה אגדה מתוקה, אלא אופרה קומית ששמה ללעג תכונות אנושיות בלתי חביבות בעליל וגורמת לנו הצופים לצחוק על הדמויות ובעיקר לצחוק על עצמנו.
 
אצל רוסיני אין אימא חורגת, ישנו אבא חורג שהוא אציל ממעמד נמוך שירד מנכסיו, לא כל כך ברור ממה הוא חי ולכן הוא מחפש שידוך טוב לבנותיו המכוערות. מי שיכוון בסופו של דבר את הנסיך לביתו בחיפושיו אחרי היפהפייה המסתורית (הלא היא צ'נרנטולה) שהופיעה בנשף, אינה פייה טובה, אלא פילוסוף חכם המבין את נפש האדם ובעיקר את נפש תלמידו הנסיך.
 
תהליך החניכה יהיה ללמוד בעצמו לגלות את התכונות הנסתרות שלנו. הוא יתחלף עם תלמידו בזהויות וכך תתאהב הצעירה במשרת שמתייצב בביתה. ההמשך ידוע ומוכר - צ'נרנטולה תזוהה ותילקח אחר כבוד לארמון, שם תתגלה כבעלת נפש נדיבה, תוותר לאביה ולאחיותיה החורגות על שנות השפלה ממושכות, ותזמן אותן לחיים נוחים. 
 
באמצעים מוזיקליים חכמים מצביע רוסיני על התכונות האנושיות הנלעגות ומגחך אותן. כך אנחנו מקבלים אופרה משעשעת (ואין רבות כאלה במלאי העצום של הרפרטואר האופראי), שבה מזוהה הגיבורה עם רוך, עדינות וטוב לב במוזיקה מלודית ועשירה, ומולה האחיות והאב במוזיקה תזזיתית מלעיגה. במלים אחרות, גם מבלי להבין את המלים אפשר להבין את נפש הדמויות.




לה צ'נרנטולה (צילום: יחסי ציבור)

צמיד במקום נעל זכוכית
 
לתוך אלה מוסיף רוסיני מעמד דרמטי מרכזי אחד - הוא משתיק את התזמורת ברגע שאביה של צ'נרנטולה מודיע לשליח הנסיך שיש לו רק שתי בנות, כשהבת השלישית עומדת לידו. התזמורת נדהמת מוזיקלית מן השקר הגס ונאלמת דום להרף עין אחד של מחשבה. מול הרגע הדרמטי הזה ניצב רגע המבוכה הגדול, שבו זוהתה סינדרלה-צ'נרנטולה - לא באמצעות נעל הזכוכית אלא באמצעות צמיד שהוענק לה בנשף.
 
הסיבה לחילופי הפריטים היתה נעוצה ככל הנראה בהתערבות שלטונות הכנסייה במדינות הכפופות לשלטון האפיפיור. הכס הקדוש אסר על חשיפת כפות הרגליים של שחקניות על הבמה ולכן עבר פריט הזיהוי מן הרגל ליד.  מכל מקום רגע הגילוי, נקודת המפנה בעלילה, מספק לרוסיני הזדמנות לששת גיבורי העלילה: צ'נרנטולה ושתי אחיותיה החורגות, אביה, הנסיך והמורה שלו לגלגל בלשונן את השאלה מה יהיה עכשיו, מה יקרה?
 
רוסיני, שהכיר היטב את נפש קהלו, הוסיף למוזיקת המבוכה את צליל האות "ר" המתגלגל על לשונן של שש הדמויות. מתברר ש"ר" מתגלגלת היתה אמצעי מובהק לעורר צחוקים בקהל האיטלקי. עוד אהבה יש לו לרוסיני - להעניק לתזמורת, בנוסף לפתיחה, עוד רגע של מוזיקה ללא השתתפות הזמרים, הבא לידי ביטוי בתמונת הסערה (כאן כמו ב"ספר מסוויליה"), המספקת למלחין הזדמנות להבריק. 




ז'וליאן ליבק וססיל רוסה (צילום: מירי שמיר)

זוגיות באופרה וגם בחיים

על ההפקה הנוכחית אחראים שניים, בני זוג - ז'וליאן ליבק ורעייתו ססיל רוּסָה. יש לציין כי שני במאים בעולם האופרה ובכלל הם תופעה לא שגרתית, ובני זוג העובדים יחד הם תופעה נדירה עוד יותר. אבל לליבק ורוסה יש כבר רשימת הישגים מפוארת של עבודות, החל ממופע זוגי הרץ על במות העולם כבר שנים רבות, דרך הפקות של תיאטרון "שלמיל", ששמו נובע מהמילה המוכרת לנו – "שלומיאל". השניים העמידו מספר הפקות באופרה ובתיאטרון והפקות מבוימות למחצה באולמי קונצרטים, כולל הופעה ברויאל אלברט הול בלונדון מול אלפי צופים. 

ז'וליאן ביקר בישראל כתייר כבר לפני כעשרים שנה לתקופה ממושכת, והוא וזוגתו ביקרו כאן יחד בפסטיבל לפנטומימה שהתקיים בשפרעם לפני שש שנים. השניים העלו לראשונה את "לה צ'נרנטולה" בלייז' לפני יותר משנה וכעת שבים ומעלים את האופרה בתל אביב.

השיחה עם ז'וליאן מתנהלת בין החזרות על במת האופרה ונמשכת בגן דובנוב הסמוך, כי ססיל רצתה לשחרר את הבייבי סיטר ולקחה את דזירה, בנם בן השנתיים וחצי, לשחק בגינה.

מה קדם אצלכם למה, הרומנטיקה או העבודה?

"כשזה קרה זה קרה ביחד. שנינו באים לבמה מן הפנטומימה, שנינו למדנו אצל מרסל מַרסוֹ שלוש שנים ובמשך שנת הלימודים הראשונה לא החלפנו אפילו מילה אחת. עבדנו יחד על הפקה של "שוליית הקוסם", ושם על רקע הכרזה עם דמותו של "ביפּ" (דמות הליצן שיצר מרסל מרסו), התחלנו ברומנטיקה ובעבודה המשותפת."

פנטומימאים לא קשורים בהכרח למוזיקה.

"נכון, אבל ססיל הגיעה ללימודים אצל מרסו אחרי שכבר שלטה במחול בארוקי והדרך למוזיקה היתה כבר קלה יותר. עם הפנטומימה אתה יכול להגיע לכל מקום. אחת ההפקות הראשונות שלנו היתה "גם הוא באצילים" של מולייר למוזיקה המקורית של לולי. אני גילמתי באותה הפקה את המורה למחול וכמובן שדיברנו בצרפתית העתיקה שנשמעת מוזר ביותר היום. כשאתה בא מעולם הפנטומימה אתה יכול בקלות להתחבר ליתר אמנויות הבמה."



לה צ'נרנטולה (צילום: יחסי ציבור)

 
"לא מדברים פוליטיקה"
 
נראה שהחשיבה שלכם היא טוטלית. אתם אחראים על כל מה שייראה כאן - עיצוב הבמה, התלבושות והתאורה.

"ככה אנחנו עובדים. ומובן מאליו שהעבודה מתנהלת הרבה לפני חדרי החזרות, גם במטבח בבית. צריך לזכור שמן הרגע שבו אנחנו מחליטים על הפקה, בעיקר הפקה שאינה שלנו אלא הפקה לבית אופרה מסוים, ועד לרגע שהיא עולה, חולפות שנתיים לפחות. אנחנו יכולים לעבוד כשנה על הרעיון, להגיש אותו לבית האופרה ולאחר שהוא מתקבל הוא ישובץ לעבודה לפחות כעבור שנה נוספת.

"ברור לנו שבשיטת העבודה שלנו לא נתמודד עם כל אופרה. אני לא רואה אותנו מתמודדים בדרך זו עם אופרה של וגנר או עם "נבוקו" של ורדי, אבל ביצירות שעשינו, בהן "חליל הקסם" וערבים של מוזיקת בארוק, לא בהכרח של מלחין אחד אלא יצירה שהרכבנו לבד מחומרים קיימים, אלו התחומים שלנו." 
 

איך אתם רואים את ה"צ'נרנטולה" ?

"עבורנו זוהי פארסה מובהקת של רוסיני. הוא צוחק על האגדה המוכרת ואנחנו חיפשנו את מרכיבי ה'קומדיה דל ארטה' בסיפור עצמו. לצוות הזמרים שעל הבמה הוספנו עוד שישה פנטומימאים שהגיעו מצרפת והם מושכים בחוטי העלילה. הבאנו גם את הבמה המסתובבת מההפקה המקורית והקהל רואה את כל ההתרחשות שעל הבמה, את המעברים הסודיים, את חילופי הסצנות, וכמובן את העבודה של הפנטומימאים. וכמו בפנטומימה, ובעיקר כמו בתנאים של הקומדיה דל ארטה, כל שחקן משחק יותר מדמות אחת וזה עובד.
 
"אבל זה לא רק השחקנים. הצבעת מקודם על כך שאנחנו עושים הכל, כולל עיצוב ותלבושות. לא רק שלמדנו את כל התחומים האלה ואנחנו משתמשים בהם, אלא שהתפישה שלנו היא למשל שהבגד, התלבושת, הוא לא משהו שעומד בפני עצמו. הבגד הוא שותף של השחקן. למשל שמלה גדולה מדי לאחות המכוערת שגורמת  לה להסתבך על הבמה, כי הבגד אומר שהיא לא היא, או כובע גדול במכוון לדנדיני המשרת שהוא החכם. הבגדים מדברים."
 
זה לא מקשה על הזמרים ועל המנצח?
 
"לא, יש לנו כאן שיתוף פעולה מלא עם הצוות שעל הבמה וגם עם דניאל כהן המנצח. לדעתי זו הפעם הראשונה שאנחנו עובדים עם מנצח צעיר והוא זורם איתנו."
 
איך מקבלים את ההפקות שלכם בצרפת ובמקומות אחרים?

"קל לנו יותר מחוץ לצרפת. בצרפת, בעיקר למי שמכיר את החומרים הדרמטיים ואת מי שעושה אותם, יש תמיד נוכחות פוליטית בכל מיני משמעויות. אנחנו לא מדברים פוליטיקה, אנחנו יותר פיוטיים מפוליטיים. ובכלל יש לנו כלל, למרות שאנחנו לא עובדים בלעדית עם קהלי ילדים: אם יש ילדים באולם והם נהנים, סימן שהצלחנו."   



ז'וליאן ליבק וססיל רוסה (צילום: מירי שמיר)


האופרה תעלה בתאריכים ה-18 ו-19 במרץ 2016, ה-21 ו-22 במרץ, ה-26-24 במרץ, וה-28 במרץ עד ה-2 באפריל בשעה 20:00 (ימי שישי ב-13:00 ומוצאי שבתות ב-21:00), המשכן לאמנויות הבמה תל אביב.  שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. להזמנת כרטיסים: 03-692777.

לקראת בכורה וסיורים

לרכישת כרטיסים