מאז מונה המנצח והפסנתרן יוסטוס פרנץ לשמש כמנהל המוזיקלי של הסינפונייטה הישראלית באר שבע, הוא מקפיד שבכל שנה יתקיים לפחות פסטיבל אחד. עונת הקונצרטים הנוכחית נפתחה בפסטיבל גדול שבשיאו הופיעה התזמורת בבניין הבונדסטאג בברלין - הופעה בנוכחות חברי הפרלמנט הגרמני שמיד הודבק לה הכינוי "הופעה היסטורית". בהמשך אותה סדרה הופיעה התזמורת בשבעה קונצרטים בגרמניה ובעוד כמה קונצרטים בישראל, אכן חגיגה.
 
השבוע חוזרת שגרת הפסטיבלים לבירת הנגב - "פסטיבל אביב" שיכלול ארבעה קונצרטים שהסולנים בהם הם זוכי תחרויות בינלאומיות חשובות לפסנתר: אנטוני ברישבסקי האוקראיני שניצח בתחרות הפסנתרנים ארתור רובינשטיין האחרונה בתל אביב; האחרים זכו בתחרויות  בינלאומיות שונות: ויטלי פיסרנקו בהולנד, איליה רשקובסקי מרוסיה ביפן וסטיבן לין בארצות הברית.
 
הצצה ראשונה להיצע המוזיקלי של הפסטיבל השנה מעידה שלמעשה רק בקונצרט השני מבוצעות סימפוניות של היידן ושל מוצרט, שהן יצירות המהוות את המתכון המקובל של התזמורת המונה כשלושים נגנים. כל יתר היצירות הכלולות בפסטיבל הן יצירות המשויכות בדרך כלל לרפרטואר של תזמורות סימפוניות המונות כחמישים ושישים נגנים - סימפוניות של שומן ושל צ'ייקובסקי. 
 


סטיבן לין (יח"צ)

התמורה שווה את ההשקעה 
 
מר פרנץ, האם אינך מעמיס על כתפי התזמורת חומר מוזיקלי כבד מדי? 

"כלל וכלל לא. להיפך, נראה לי שהנגנים, שכפי שאמרת עושים לאורך השנה תכניות שבהן נספר כל נגן וההנהלה מנסה להישאר במסגרות המצומצמות, מסיבות של תקציב ומסיבות של תפיסת עולם, תזמורת כמו הסינפונייטה צריכה לנגן יצירות שמתאימות לממדיה. הפסטיבל מיטיב עם הנגנים כשם שהוא מרענן את שורות הקהל. 
 
"נכון שהתמודדות עם תכנית כזאת במספר ימים מצומצם דורשת היערכות שונה, דורשת התגייסות של המשרד לגייס מוזיקאים נוספים מתזמורת אחרות או מוזיקאים פרי-לאנסרים, אבל התמורה שווה את ההשקעה. נסתכל על המצב מבחינת קהל המנויים והקהל של באר-שבע והסביבה. בדרך כלל הם צריכים לנדוד לערים אחרות על מנת לשמוע תכניות מסוג זה והנה זה כאן בבית. הדבר נכון אולי אף יותר לגבי הנגנים. יש משנה חשיבות לדרך שבה אתה הנגן נשמע בתוך מרקם תזמורתי גדול יותר. זו ללא ספק חוויה אחרת שאמורה גם להשביח בעקיפין את הדרך שבה יתמודדו הנגנים עם היצירות הרגילות לכאורה בהמשך העונה."
 
יש תזמורות, גם כאן בישראל, שמזמינות עיבודים חדשים של קונצ'רטות מפורסמים מאד, כלומר כתיבה מחדש של תפקיד התזמורת והתאמתו לממדי התזמורת הקטנה יותר. חשבת על האפשרות הזאת?
 
"מהתשובה שלי לשאלה הקודמת תבין בעצמך שזה לא העניין, לפחות לא בפסטיבל הזה. הרעיון הוא לתת לקהל בבאר-שבע את התחושה שהסינפונייטה הישראלית נשמעת בממדי צליל אחרים, להרגיש שגם אצלי באולם הבית אני שומע את הרפרטואר הסימפוני הגדול. מהניסיון שלי בשנים האחרונות, תכניות כאלה מביאות קהל נוסף שמגיע בעיקר לשמוע את היצירות הגדולות. אני מקווה כמובן שהם יגיעו לקונצרטים נוספים לאורך השנה." 
  
באשר לפסנתרנים סולנים, האם ישבת כשופט באחת התחרויות?
 
"הייתי אמור לשפוט בתחרות צ'ייקובסקי במוסקבה, לאחר שוולרי גרגייב הזמין אותי, אבל לוח הזמנים של ההופעות שלי לא הסתדר. לעומת זאת בפסטיבל שאני מנהל באיים הקנריים יש במה קבועה לזוכי תחרויות ושלושה מהם ניגנו בפסטיבל. את פיסרנקו שמעתי בבוקרשט ברומניה גם כסולן וגם כנגן רסיטל. שמעתי אותו בנגינת שומן באחד הביצועים היפים בשנים האחרונות." 
 



אנטוני ברישבסקי, איליה רשקובסקי (יח"צ)



היכרות בלתי אמצעית עם אמן חדש
 
מהו סוד המשיכה של זוכי תחרויות, האם הקהל מעדיף אותם על פני שמות מוכרים?
 
"לא נראה לי שזה עניין של העדפה. מי שאוהב סולן מסוים יגיע להופעותיו. זה נכון במוזיקה כמו שזה נכון בספורט יחידים כמו טניס למשל. אבל הרצון להכיר מישהו חדש שקנה את לב השופטים במקום אחר משחק כאן תפקיד. זה עובד בכל האמנויות, גם בציור וגם בתיאטרון. ההיכרות הבלתי אמצעית עם אמן חדש, ובמיוחד צעיר, מזכה אותי הצופה בחוויה שתישאר אתי לזמן ממושך ברוח של 'הייתי שם כשהוא הופיע בפעם הראשונה', ובמקרה שלנו 'הייתי שם כשהוא הופיע בפעם הראשונה בישראל'. 
 
אלה חוויות שמזינות את אוהבי האמנות ה'מלומדים'. תופעה שתמיד היתה ולשמחתי ממשיכה להתקיים גם בעידן האלקטרוני. המפגש הבלתי אמצעי להית שם כשזה קורה. לתופעה זאת יש לפעמים עוד ניואנסים. קורה למשל שהקהל דווקא זוכר בשלב מכריע בתחרות שהפסנתרן הסולן טעה או דילג בטעות על קטע ביצירה הסולנית, ובכל זאת הנה הוא כאן כעבור שנה או שנתיים. הוא התגבר. ההקשבה שלנו לזוכי תחרויות מורכבת יותר, אנחנו מקשיבים להם לא רק כקהל מאזינים רגיל אלא רוצים לחוש שאנחנו מסכימים, או אולי חושבים שאנחנו לא היינו בוחרים בו."  
 
באותו עניין, האם ארבעת הסולנים ינגנו את הקונצ'רטו שניגנו בשלב הסיום של התחרות שבה הם השתתפו?
 
"לא, לדידי לאחר שהם זכו אני יכול לקבוע איתם מה נוח לי ומה חשוב לקהל שיגיע לארבעת הקונצרטים. הבחירה נעשתה משיקולים של מבנה הפסטיבל כולו וכך נבחרו לפי סדר הימים: הקונצ'רטו השני של פרוקופייב, השלישי של רחמנינוב, השני של ברהמס והשני של סן-סאנס. השיקולים היו ענייניים בלבד."



יוסטוס פרנץ (צילום: מירי שמיר)




מעדיף את פרוקופייב וברהמס
 
כמנצח וכפסנתרן, יש לך העדפות? מה היית אתה בוחר לנגן אילו היית הסולן בכל אחד מן הקונצרטים בפסטיבל?
 
"אוי, סיבכת אותי. בתור פסנתרן שמנגן שנים רבות כל כך קשה לי לענות, כי אני מכיר את כל היצירות ואני בחרתי את התכנית."
 
ובכל זאת יש ענין של מצבי רוח, היום אני אוהב את היצירה הזו ומחר מן הסתם אגלה סימפטיה ליצירה אחרת.
 
"אוקיי, אם כך שתיים מן היצירות שאני אוהב במיוחד כפסנתרן וכמנצח הן הקונצ'רטו השני של פרוקופייב. לא רק בגלל שהיא יצירה וירטואוזית אלא שיש להם גם היסטוריה פוליטית - פרוקופייב חיבר אותה כסטודנט צעיר והקהל של רוסיה שלאחר המהפכה לא אהב אותה. המשטרה החרימה את כתב היד והוא שחזר אותה כעבור שנים רבות מטיוטות ומן הזיכרון.
 
"היצירה השנייה היא הקונצ'רטו השני של ברהמס, למעשה סימפוניה לתזמורת עם תפקיד סולני לפסנתר. ברהמס ידע שיש לו יצירה גדולה ביד אבל התבדח  כשהודיע לחברים: 'כתבתי יצירונת לפסנתר'. כמובן ששתי היצירות האלה מאתגרות מאד את התזמורת, ואני כזכור בקונצרטים האלה רק מנצח".

הפסטיבל יתקיים בימים 21-16 במרץ 2016 ב-20:30, במשכן לאמנויות הבמה בבאר שבע. מחירים: כרטיס יחיד - 150 ש"ח, אזרח ותיק - 125 ש"ח, "חבילת פסטיבל" הכוללת 2 כרטיסים - 260 ש"ח, "חבילת פסטיבל" הכוללת 3 כרטיסים - 300 ש"ח, "חבילת פסטיבל" הכוללת 4 כרטיסים: 320 ש"ח. לרכישת כרטיסים ופרטים נוספים באתר התזמורת