בסוף השבוע יעלה במרכז סוזן דלל בתל אביב פסטיבל ימי הפלמנקו ה-22 במספר שיארח כמה מטובי אמני הפלמנקו הספרדי בארץ ובעולם.

יוזמת הפסטיבל והרוח החיה שמאחוריו היא קרן עדי, אחד הגופים הפעילים ביותר בתחום הפלמנקו בארץ, שהביא את אמנות הפלמנקו למרכז סצנת המחול בישראל.  

סיפור הצלחה לא שגרתי
 
לפני כשמונה שנים העניקה אווה אגמון, יו"ר קרן עדי, מלגת לימודים לרקדנית פלמנקו צעירה, עדי עקיבא, שזכתה במקום הראשון בתחרות פלמנקו ארצית מטעם הקרן. בעקבות הניצחון והמלגה נסעה עקיבא, כפר-סבאית במקור, ללמוד פלמנקו בסביליה שבספרד, ומאז קבעה שם את משכנה.

את דרכה המקצועית החלה עקיבא (29) כרקדנית במועדוני טבלאו-פלמנקו קטנים בסביליה, והיום היא נחשבת לאחת הרקדניות המוערכות בספרד. היא מופיעה ברחבי אירופה והעולם באולמות ובפסטיבלי פלמנקו נחשבים, מעבירה סדנאות וכיתות אמן ובאופן כללי מתפקדת כסיפור הצלחה לא שגרתי.

אז מה מביא אותך אלינו?

"פגשתי את אווה אגמון ממש לא מזמן בספרד. זכיתי במקום שני בתחרות פלמנקו גדולה ואווה הרימה לי טלפון שהיא רוצה אותי על הבמה ב'ימי הפלמנקו'. כמובן שמאוד שמחתי, אווה ודוד אגמון מאוד יקרים ללבי. הם נתנו לי הזדמנות לעלות על הבמה בגיל 21 ולזכות בתחרות והתמיכה הזו עשתה בשבילי המון. הם עושים המון בשביל הפלמנקו בישראל."

מה תרקדי בפסטיבל?

"אני מופיעה כרקדנית אורחת בשני קטעי סולו קצרים ב'בוקר פלמנקו ישראלי' – הרמת מסך על הדור הצעיר של רקדני פלמנקו בישראל, וב'ערב הגאלה השנתי' שבו מופיעה אחת הלהקות הגדולות בספרד – להקת אנטוניו מולינה שמעלה את המופע 'ריקוד צועני'. אני אופיע בקטעים מתוך מופע חדש שבניתי בסביליה, ושעלה בבלגיה ובמדריד ויעלה גם בארץ. זו תהיה טעימה קטנה ממופע באורך מלא שעוסק בזהות שלי כאישה שחיה בארץ זרה." 
 


"הגעתי ילדונת קטנה באופוריה" 
 
איך באמת הפכה סביליה לנמל הבית שלך?

"התחלתי לרקוד בגיל 3 מודרני וקלאסי. כשהייתי בת 14 נפתחה בקונסרבטוריון למחול שרקדתי בו כיתת פלמנקו, שהייתה בחירה, לא חובה, ואני מייד התאהבתי. ככה התעוררה בי התשוקה לפלמנקו, שבוערת כבר 15 שנים. החלום לנסוע לספרד כל הזמן היה איתי, אבל רק אחרי הזכייה בתחרות יכולתי להגשים אותו ולא חשבתי פעמיים. הגעתי ילדונת קטנה באופוריה, פעם ראשונה שטסתי בכלל, והתחלתי ללמוד בסביליה עם המורים הכי טובים שיש.

"אחרי שנתיים התחילו להזמין אותי למופעים אינטימיים במועדוני טבלאו ואני התחלתי להבין מה זה בעצם פלמנקו. לא ידעתי, למשל, שהפלמנקו התחיל משירה ונגינה, לא ממחול. זו דרך חיים שבאמצעותה מביעים רגשות בשירה ונגינה בכל הטקסים החשובים בחיים – חתונות, לוויות, אירוסין. הריקוד עם הנעליים כמו שאנחנו מכירים אותו היום קיים כבר יותר ממאה שנה אבל תיעודים שלו על הבמות אפשר למצוא רק משנות ה-40. עד אז זו היתה אמנות רחוב אינטימית שעלתה בכל מיני מועדונים מקומיים.

"אז ככה הופעתי במופעים אינטימיים מול מאה מאתיים איש ולאט לאט התחלתי לעבוד במופעים גדולים, גם מחוץ לספרד – יוון, איטליה, הולנד, בלגיה, צרפת, אקוודור. היום אני מופיעה בפסטיבלים ומלמדת בכל העולם, אפילו ביפן ובסין, אבל המרכז שלי בסביליה."
 
איך מתקבל הפלמנקו במדינות עם תרבות כל כך עצורה כמו יפן וסין?

"התשוקה שלהם לפלמנקו היא ענקית, כנראה בגלל שהם באים ממקומות מאוד עצורים וקרים. הפלמנקו מוציא מהם משהו רגשי, ישר מהקישקע, וזה מאוד מושך אותם. הפלמנקו שם הוא סיפור הצלחה. לי יש מאה תלמידות באקדמיית פלמנקו בשנחאי, וזה רק אצלי, יש שם עוד הרבה מורות."




עדי עקיבא (צילום: Jose Ramon Zacha)




"הגוף שלי הגיב בעוצמה"
 
אם נחזור לרגע ההוא, בגיל 14, שבו התאהבת בפלמנקו, את יכולה להסביר מה בדיוק קרה שם? איך ילדה מכפר סבא שאף פעם לא יצאה מהארץ, בלי שום קשר לספרד, מתחברת בכזו עוצמה?

"בשעתו לא הבנתי מה קרה לי, הגוף שלי הגיב בעוצמה ונעניתי לזה. הרגשתי שיש פה משהו אחר. זה כמו שד שנכנס לי לגוף ומאז לא יצא משם. אבל רק כשהגעתי לספרד הבנתי למה זה כל כך משפיע ועמוק.

"הלימודים שלי היו מאוד יסודיים, הקשבתי למוזיקה ולשירה והתעמקתי בהן, וככל שהתעמקתי יותר הבנתי את טווח הרגשות הענק שמובע דרך הפלמנקו. יש בו משהו פורץ גבולות כי את יכולה להביע במופע אחד את כל מה שאת לא יכולה להביע בחיים - שמחה, עצב, תשוקה, בדידות. אני מבטאת דרך הגוף את הרגשות שהשירה והמוזיקה מבצעים מאחוריי.

"זאת אמנות מאוד טוטלית וסוחפת, אין בה רגע אחד משעמם. הלימוד לא נגמר לעולם – ההיסטוריה, התרבות, השורשים – יש כל כך הרבה לדעת. אמן פלמנקו טוב הוא לאו דווקא וירטואוז טכני שנראה יפה על הבמה, אלא פלמנקולוג – חוקר פלמנקו. זה כמו דת – ככל שאת מעמיקה את מבינה כמה את לא יודעת."
 
לא קשה לך למצוא מקום בין הרקדניות הספרדיות, שינקו פלמנקו עם חלב אמן?

"זה לא פשוט. זה דורש המון משמעת, שעות סטודיו, דלקות בגיד אכילס, אבל זה שווה הכול. אני מתמידה, עובדת קשה ומתאמנת כל הזמן."

יש רגעים קשים?

"ברור, אני בספרד. רמת הפלמנקו כאן היא כמו הרקדניות הקלאסיות ברוסיה. אבל אני תמיד מזכירה לעצמי שלכל אחד שנמצא בתוך הדבר הזה מהסיבות האמיתיות יש מה לתת, ושצריך לעבוד קשה. אני מוקירה תודה למקום המדהים שאני נמצאת בו, לשיתופי הפעולה עם המוזיקאים הגדולים בספרד, להופעות, לפסטיבלים. זה לא מובן מאליו."

הישראליות לא מפריעה לך בקריירה? איך אנשים מגיבים לזה?

"כן ולא. הבנתי איך להתנהג עם זה, מתי להגיד שאני מהארץ ומתי לא. כמובן שיש לזה השפעה. הציעו לי להופיע בערב הסעודית ובדובאי וברור שלא יכולתי להיענות. אבל חוץ מזה אני לא מרגישה את זה יותר מדיי. להיפך. הספרדים מאוד מעריכים את זה שאני, כזרה, טורחת ללמוד את המסורת שלהם."

משתתפת בוויכוחים פוליטיים?

"ממש לא. המקום הזה הוא לא רלוונטי בשבילי, האמנות היא משהו פתוח לכולם. חוץ מזה שיש גם קבוצה לא קטנה של ישראלים שעוסקים בפלמנקו וחיים בספרד, כי הפלמנקו בארץ מאוד מפותח, בעיקר בזכות קרן עדי, אז אני לא לבד. בשורה התחתונה, הכול בסדר. אם יש פרויקטים שחסומים בפניי, אני פשוט ממשיכה הלאה."

יש דברים שהיה לך קשה לוותר עליהם למען הפלמנקו?

"הפלמנקו זאת אמנות שדורשת התמסרות, ואני משלמת מחיר. אבל הכול מבחירה ואני יכולה לשנות כל רגע. המקומות הקשים הם הריחוק מהמשפחה, מהאחיינים הקטנים, העובדה שאני עדיין רווקה ולא הקמתי משפחה. אבל על כל דבר בחיים משלמים מחיר. רקדניות שהתחתנו ועשו ילדים במקום להשקיע בפלמנקו אומרות לי שהיו מתות להתחלף איתי.

"במופע החדש אני מתעמקת בדיוק בעניין הזה, של להיות זרה, מי אני, מה הזהות שלי, ואיך להביא את כל זה למקום של הרמוניה."

יש מצב שתחזרי לארץ?

"אני בהתלבטויות מאוד קשות בעניין הזה, על זה בדיוק המופע. אני מאמינה שמתישהו אגיע לארץ ואשתקע אבל בינתיים המחיר לא כבד לי מדיי. ההצעות זורמות אליי ואין לי אפילו סוכן אז כנראה שאני עושה משהו טוב. בינתיים טוב לי."




עדי עקיבא (צילום: Jose Ramon Zacha)




הפסטיבל יתקיים בימים חמישי-שבת 9-7 באפריל 2016 במרכז סוזן דלל בתל אביב. רכישת כרטיסים ופרטים נוספים בטל': 03-5105656, באתר קרן עדי או באתר סוזן דלל