תיאטרון החאן מעלה, לראשונה בישראל, את ההצגה "עורבים", מאת המחזאי אנרי בק, בתרגומו של דורון תבורי ובבימויו של עודד קוטלר, שציוות לאנסמבל השחקנים הוותיק של "החאן" את השחקנית הצעירה ניצן לברטובסקי, העושה שם את תפקידה הראשון בתיאטרון הרפרטוארי.

לברטובסקי, שהתגלתה כששיחקה את התפקיד הנשי הראשי בסדרה "קטמנדו" לפני כשלוש שנים, והמשיכה משם לתפקידי מסך נוספים ב"פצועים בראש" וב"משפחה טובה", מגלמת ב"עורבים" את מארי, אחת משלוש האחיות המתייתמות מאביהן, איש העסקים העשיר, שמותו מותיר אותן שרויות בחובות כבדים עליהן לא ידעו, ומאלץ אותן להתמודד עם מלחמת קיום אותה הן לא יודעות לעשות.

נקודת חיבור עם הדמות

"בעצם הקושי הכי גדול בעבודה היה העובדה שאני הכי חדשה, הכי צעירה והכי חסרת ניסיון מכולם בחאן", מספרת לברטובסקי, "ומשחקת את התפקיד של הבחורה שהכי יודעת מה צריך לעשות, הכי צריכה לשאת את כולם על הכתפיים שלה, הכי צריכה לסחוב את כולם אחריה ולהיות הכי חזקה, וזה היה ממש הפוך במציאות.

"הרבה פעמים זה היה לי קשה, כל המעברים האלה, כי אתה לוקח ממה שיש לך בחיים אל תוך מה שאתה משחק, וברגע שאתה מרגיש נורא אפרוחי וחדש, וצריך להיכנס לנעליים של זו שצריכה לקחת את כל השחקנים אחריה, זה מאתגר. כשהצלחתי בסופו של דבר להגיע לבחורה הזאת, החזקה, של ה'תבואו אחריי' שיש בה, זה היה אחד הסיפוקים הגדולים".

עורבים (צילום: יוסי צבקר)

לאן צריכה בעצם הדמות שלך לקחת את כולם אחריה ?

"זו הצגה על משפחת ויניירון שמתעשרת בזכות אבי המשפחה שמטפס לאט לאט בסולם הבורגני. המחזה נפתח בסצנה מאד משפחתית, נעימה, חמימה וביתית של משפחה שיכולה להרשות לעצמה לארח ידידים וחברים. באותו הערב האבא נפטר, ומאותו הרגע, שלושת בנותיו והאמא מוצאות את עצמן חסרות אונים מול שותפים ומכרים ואנשים שעשו עסקים עם האבא והם באים לגבות חובות שהבנות לא ידעו על קיומן. מהרגע שהוא נפטר הרבה כסף פשוט התנדף אל האוויר, ובאים לקחת מהמשפחה כל טיפה שיש עד שהיא מתרוששת, והפתרון היחיד שיציל את המשפחה מקריסה זה הקרבת הבת האמצעית, מארי, לאיש שהיה שותף של האבא, זקן עשיר שרוצה אותה לאשה, תמורת הצלת המשפחה מלהיזרק לרחוב.

"אמנם הנשים באותה תקופה של צרפת בסוף המאה ה-19 לא היו מעורבות בתחומים הכלכליים ובעבודה, והבנות באמת לא מוצאות את הידיים והרגליים ולא יודעות למי כדאי להן להקשיב ומי מייעץ כדי לטמון להן פח, אבל מארי היא היחידה שכן מצליחה לטוות חוט של הבנה לאורך המחזה. יש לה ראש על הכתפיים והיא מצליחה לעשות אחד ועוד אחד ולהבין לאן המשפחה הזאת הולכת, ומה עומד לקרות, ולמי כדאי להקשיב ולמי לא, והיא מבינה שהיא פשוט היחידה שמסוגלת לקחת עליה את המשבר הזה, כי אין ברירה אחרת. היא בחורה מאד פרקטית וחכמה שמתמודדת עם הצעה מגבר מאד מבוגר ומאד עשיר שמציע לה בקור וביובש להיות שלו ואז הוא ידאג לה. עד אותו רגע היא ראתה בו סוג של ידיד המשפחה, ופתאום הוא מבינה שהוא בעצם מציע לקנות אותה".

מה את מביאה מעצמך לגילום התפקיד של מארי?

"מארי מתמודדת עם הכל בפעם הראשונה. כל הדבר הזה שנופל עליה, זו פעם ראשונה שהיא מתמודדת עם זה, ולכן הייתה לי פה נקודת חיבור, כי גם בשבילי זו הייתה פעם ראשונה. גם לי הכל חדש, וגם לה הכל חדש, אז נורא ניסיתי להביא את הדבר הזה, שמצד אחד היא לא יודעת, ובתכלס אין לה שום מושג מה עושים, הכל נופל עליה בפעם הראשונה בחיים שלה, ותוך כדי היא לומדת איך להיות חזקה ולהחזיק את כל המשפחה. אז בגלל איפה שאני מצאתי את עצמי בתוך הסיטואציה, לשם ניסיתי להביא את זה".

איך זה באמת להתמודד עם כניסה ראשונה לתוך תיאטרון כמו "החאן"?

"זאת חוויה יוצאת דופן. סיימתי לימודים לפני שנה וחצי, עשיתי סדרות טלוויזיה לפני ותוך כדי הלימודים ומאז שסיימתי את הלימודים עשיתי בעיקר פרינג' והצגות ילדים, והחאן זה תיאטרון ברמה קלאסית, שלא מתפשר על איכות ההצגה או המשחק או הבימוי, הכל נבחר בקפידה, ובכל הצגה שראיתי שם הורגש שאתה רואה אנשים שהשאיפה אצלם היא רק להיות מעולה, גם בתכנים שהם בוחרים וגם ברמת הביצוע. אתה תמיד מרגיש שיש עבודת משחק ובימוי מאד קפדנית, שיורדת לדקויות, כדי לתת עד הסוף את מלוא החוויה, ולא לוותר על כלום רק בשביל איזו בדיחה או כפיים".

עורבים (צילום: יוסי צבקר)

"במאי שיודע מה הוא רוצה"

והעבודה עם אנסמבל שחקנים ותיק , שאני משערת שיש לו כבר עולם פנימי משל עצמו שלך עדיין לא היה בו חלק ?

"אני חייבת להגיד שמה שמקסים בצוות השחקנים של החאן הוא שגם רמת האנושיות שלו היא מאד גבוהה, והם מהתחלה נתנו תחושה של צוות שבונה פה ביחד הצגה, ומה שטוב לך טוב לי. אני לא בנאדם שצמח באנסמבל, חברתית ומקצועית, אלא אדם שנלקח מבחוץ ולא מכיר אף אחד, וזה היה מאד לא פשוט, והמזל שלי הוא שזה צוות שחקנים מקצועי ואנושי, וזה גם עודד קוטלר, כמובן, שאני אפילו לא יודעת איך להסביר כמה אני מעריכה ואוהבת את הבנאדם הזה.

"הוא במאי שמאד יודע מה הוא רוצה, ומצד שני הוא נותן לך כשחקן חופש מוחלט להביא את מה שאתה יודע ורוצה, והוא אדם משכמו ומעלה. לא הכרתי הרבה כאלה. אין לי כל כך הרבה ניסיון בתחום, אבל הוא פשוט כל הזמן נתן תחושה חזקה שהוא סומך עליך, ובאופן אישי, מולי, הוא נתן לי תחושה שאני יכולה להביא את עצמי ולטעות וזה בסדר. הוא חיזק אותי המון פעמים ברגעים שבהם הרגשתי שאני מתערערת, או לא בטוחה במה שאני עושה.

ניצן לברטובסקי (צילום: אביטל פלג) 

"אין לי עדיין מספיק ניסיון כדי לדעת לתת לעצמי את האישור הזה של 'כל הכבוד, זה טוב', וזה באמת מה שחריג בו, גם כבמאי וגם כאדם. הוא היה יכול לתפוס אותי איזה רגע, ולהגיד לי, 'הכל בסדר, ניצן'. והוא לא חייב. הוא היה יכול לסגור את היום וללכת הביתה, אבל היה לו חשוב שהשחקנים שלו ירגישו טוב, כי הוא האמין בהם והוא רצה שגם הם ירגישו ככה, והוא ידע לתפוס אותי ברגעים האלה ולהגיד לי, 'הכל בסדר, את עושה נכון, את עושה עבודה טובה ובואי נמשיך', וזאת המקצועיות שלמדתי בהפקה הזו.

"זה משהו שצריך לרכוש בו ניסיון, לדעת שיש דברים שלא צריך להתעכב עליהם, ולהגיד לעצמך, 'אני אולי מרגיש ככה אבל זה מיותר כרגע', ולהמשיך, או לדעת להגיד לעצמך, 'כל הכבוד, את זה אני שומר'".

שזה בעצם לדעת שליטה עצמית

"בדיוק".