שדרוג אדיר

גם השנה, כמו בכל חופשת פסח, יתקיים פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים – אחד המוצלחים שבפסטיבלי הילדים, כפי שיכולות בתי ואני להעיד מניסיון אישי – אבל הפעם יתווסף לו גם שדרוג אדיר שנולד משיתוף פעולה מרשים בין תיאטרון חיפה, עיריית חיפה ומועצת הנוער העירונית חיפה, עם "תאט תרבות" (נהגה כמו "תת תרבות"), פסטיבל תרבות לבני נוער שיתקיים לצד ובמסגרת פסטיבל הצגות הילדים.
 
"הפסטיבל מתפרש על פני כל העיר חיפה",  אומרת ניצה בן צבי, מנכ"לית תיאטרון חיפה, המפיק ומנהל אמנותית את פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, "ויתרחש בו זמנית במוזיאון חיפה, במדעטק, במתנ"ס הדר, בכרמל הצרפתי, במתחם התיאטרון ובמתחם בית החולים רמב"ם לילדים, כך שגם לילדים שמגיעים לבית החולים תהיה פעילות במסגרת הפסטיבל. אבל את החלק של הנוער בידלנו למתחם האודיטוריום בחיפה כי אנחנו מבינים שלבני הנוער יש דפוסי בילוי שונים, הם רוצים לבלות עם החבר'ה ולא לראות ילדים או הורים, ולכן גידרנו להם מתחם במיוחד עבורם, שעליו כתוב 'הכניסה לילדים ולמבוגרים אסורה'. רק לנוער.
 
"קטגורית מוגדר 'נוער' כגילאי 11 עד 18, אבל ברור שגם בטווח הגילאים הזה יש דפוסים שונים. נער בן 17 לא יבלה עם נער בן 14, לכן גם התכנים מחולקים כך שיש יום אחד שמכוון יותר לעד גילאי 14, 15, ויום אחר שמתאים לנוער בוגר יותר."
 
השפע המוצג ב"תאט תרבות" כולל הצגות תחרות לנוער, ("הגשם והרוח", הפקת תיאטרון מחול מולטימדיה על שיריו וחייו של בוב דילן, "הנשיקה הראשונה", מסע התבגרות על פי ספרו של יורם טהרלב, ו"סבא שלי רמטכ"ל", מחזה מאת ניר שטראוס על ההתמודדות עם סב שזכרונו הולך ובוגד בו).
 
לצדן מגוון מגרה ומרתק של אירועי תרבות הכולל, בין היתר, סדנאות גאגא (שפת התנועה של אוהד נהרין) וספוקן וורד, סרטי אמנות, מופעי פלייבק, תצוגת אופנה עליה אחראי תיכון "רעות לאמנויות", "שלמה בריבוע", המופע המרכזי של כיתה י"א באותו בית הספר, מופע פסלים חיים של מגמת התיאטרון במרכז חינוך ליאו באק, וריאציות על "חלום ליל קיץ" מטעם מגמת התיאטרון של התיכון הריאלי בירם, קטעים חנוך לויניים שיעלו חברי מגמת תיאטרון עירוני א', עבודת גמר בעקבות מפגשים עם ניצולי שואה, יצירות של תלמידי מגמות הצילום של בתי הספר בעיר, מופעי קפוארה, היפהופ, ברייקדנס והרכבים מוזיקליים של מגמות אמנות חיפאיות נוספות.




מדף הספרים (צילום: יוסי צבקר)


לפרטים נוספים הגשם והרוח


ממוקדים, מנהלים ומובילים
 
החלק היפה הוא שעל המגוון האדיר הזה אחראים בני הנוער עצמם, המובילים, מארגנים, מפיקים ומתפעלים את הפסטיבל, לפני ומאחורי הקלעים. "יש לנו המון תפקידים", מספר אוראל ואקנין, יושב ראש מועצת הנוער העירונית חיפה, תלמיד כיתה י' בעירוני ג', שאם אני אהיה אפילו רק קרובה להיות ממוקדת כמותו כשאהיה גדולה, אהיה ממש מרוצה.
 
"בין היתר זה לדאוג לאירועים תרבותיים לנוער החיפאי, בין אם זה מסיבות רחוב ענקיות, או עיר הנוער, או כנס הנוער שהיה רק אתמול, כל מיני דברים שאנחנו עושים וכל הזמן חושבים איך לחדש את עצמנו ולהגיע לעוד קהלים ולעוד מקומות. הפעם חשבנו איך אנחנו יכולים לעשות משהו באמת תרבותי-ערכי, ובאותו זמן תיאטרון חיפה גם רצה להנגיש את עצמו לקהל יעד של נוער.
 
"נפגשנו, כל חברי המועצה, עם הנהלת התיאטרון, וחשבנו מה אנחנו יכולים לעשות בשביל נוער, ואז אמרנו, יש את הקטע של פסטיבל הצגות לילדים. למה שלא נעשה פסטיבל הצגות לנוער? משני הצדדים מאד התלהבו, ומאז אנחנו עובדים על הפסטיבל, בוועדות שמיועדות רק לפסטיבל, שכולן מורכבות רק מבני נוער.
 
"יש את ועדת היגוי, ועדת שיווק ופרסום, ועדת מיתוג, ועדת הפקה, כל אחת אחראית כמובן על תחומה. כל ועדה נפגשת מספר פעמים רב מאד עם גדי בר עוז המפיק ועם מנהלת השיווק, וביחד איתם אנחנו עובדים על הפסטיבל מהתחלה ועד הסוף. פסטיבל לנוער – אין דבר כזה שהנוער לא יוביל וינהל אותו. ככה אנחנו דוגלים בכל הפרויקטים שלנו." 
 


הנשיקה הראשונה (צילום: יוסי צבקר)

לפרטים נוספים  הנשיקה הראשונה


לא רק סטנד אפ
 
"זה מרתק", אומרת בן צבי. "הרי קודם כל היה חשוב לנו בתהליך לזהות את הצרכים שלהם, ולהבין מה בעצם דפוסי הבילוי של בני הנוער. כחלק מאותו תהליך אמרנו שהשותפים שלנו יהיו בני הנוער בעצמם, והדבר שהיה הכי מעניין לגלות זה שבני הנוער מעריכים את עצמם הרבה יותר מאשר המבוגרים. הכוונה היא שכולם חושבים שהם רוצים רק סטנד אפ ורק מופעים ומסחריים, וזה לא כך.
 
"מסתבר שהם מחפשים איכות, מחפשים אמנות שתכבד אותם, ורק צריך לדעת איך לקרב אותה אליהם. מאחר ולשווק לנוער זו סוגיה מאד קשה לפיצוח, והם יודעים לדבר בשפה מכירתית ושיווקית שאנחנו, אולי, לא מכירים, אנחנו מסתייעים בהם כדי להגיע לבני הנוער, והם כרגע נמצאים אתנו בשיווק ומקדמים את המכירות בקרב החברים שלהם. הם, בעצם, היחצ"נים של הפסטיבל."
 
מי לקח אחריות על התכנים?
 
"החלטנו על פסטיבל לנוער", אומר ואקנין, "ותוך כדי עבודה החלטנו להוסיף את מגמות התיאטרון, שיש להן חלק נכבד מאד שם. יש שלוש במות סגורות בכל המתחם הענק שמגמות התיאטרון מופיעות בהן, וגם אני אישית מופיע באחת ההופעות שם. אז אמרנו, למה לא להביא גם ספוקן נוער, הבאנו פסלים חיים, סרטי גמר של מגמות קולנוע, יש לנו בית ספר לאמנויות אז הבאנו תצוגת אופנה, ותוך כדי העבודה אנחנו מתחילים להבין שזה לא פסטיבל הצגות לנוער אלא פסטיבל תרבות לנוער."
 
שקיבל שם שמקבל עוד משמעויות כשהוא נהגה, "תאט תרבות"
 
"לשם הזה יש שלוש משמעויות", אומר ואקנין. "תאטרון תרבות, תת תרבות כמו 'למטה' תרבות, כלומר של הנוער,  ותאט, כלומר 'עצור, יש פה תרבות'. זה שם מאד מגניב."
 
"זה קודם כל מצחיק", מוסיפה בן צבי, "כי אנשים שומעים 'תת תרבות' ונורא נבהלים, מה אנחנו עושים, מתעסקים במשהו תת תרבותי, וקיבלתי על זה אפילו תגובות מאנשים מאד בכירים במערכת. אז חיפשתי בגוגל ואת מוזמנת למצוא בעצמך מה הפרשנות המילולית של תת תרבות, ולגלות שזה לא משהו שיפוטי שאומר שזה משהו לא טוב. זה לא שלילי, אלא אולי חתרני, ונוצר דיון אצל מי שלא מבין שתת תרבות זה סוג של זרם, וחושב שזה משהו שלילי, וגם הדיון הזה שנוצר הוא הישג שלנו, כי בעצם השם הזה יצרנו אירוע ותוכן מעניין." 
 


סבא שלי רמטכ"ל (צילום: יוסי צבקר)

לפרטים נוספים סבא שלי רמטכ"ל


"לא רצינו להחמיץ את הנוער"
 
זה לא מובן מאליו לייצר כזו הרחבה לפסטיבל בתקופה הנוכחית שמאופיינת דווקא בקיצוצי תקציב לתחומי התרבות בארץ
 
"במסגרת ה'קול קורא' להצגות התחרות לפסטיבל הצגות הילדים, הוגשו לנו 150 מחזות, וכ-40 מהם הוזמנו לפרזנטציה. תוך כדי צפייה בפרזנטציה זיהינו מחזות שמיועדים בתוכן שלהם ובשפה התיאטרונית שלהם לבני נוער, ומאחר והפסטיבל לילדים מכוון לקהל יעד מסוים, הבנו שאנחנו מחמיצים משהו. מצאנו את עצמנו דוחים, אולי, מחזה מעולה, שמתאים לקהל יעד שנקרא נוער.
 
"מאחר שאנחנו יודעים שנוער לא מגיע לפסטיבל, מגיעים בני השנתיים עד שמונה, ולא רצינו לדחות מחזות ראויים וטובים, ניהלנו שיחה עם ראש אגף התרבות של עיריית חיפה, והבנו שלצד החשיבה הזו שלנו יש גם חשיבה של אגף התרבות ומועצת הנוער ליזום אירוע תרבותי, אמנותי ואיכותי לבני הנוער. שילבנו כוחות, וכך נמצא תקציב להפקות מקור עבור בני הנוער."
 
לאורך השיחה, אני בעצם שומעת אותך אומרת שיש נקודת תורפה לא קטנה בתחום התיאטרוני לנוער, בניגוד לזה של הילדים

"בדיוק. עלית על הנקודה הכי משמעותית. מאחר והנוער היום מבקר בתיאטרון רק במסגרת כמו 'סל תרבות', כלומר מי שבוחר עבורו זה אותן רכזות סל תרבות והספריות, ובעצם הביקור בתיאטרון, מבחינת הנוער, הוא כמו עוד שיעור. ברגע שזה כמו עוד שיעור ולא כמו חוויה אמנותית אסתטית, זו כבר נקודת תורפה. אנחנו רוצים שהם יבחרו את החוויות האסתטיות שלהם, והפסטיבל נועד לענות על הצורך הזה."
 
הופתעת ממשהו שגילית בקשר הישיר עם אנשים בגילם?
 
"שיתוף הפעולה, הנכונות להיות שותפים, זו ההפתעה הכי גדולה, וזה בעצם מלמד אותנו כמבוגרים תמיד להתייחס אליהם כאל שותפים, לתת להם להרגיש בצורה אמיתית שהם שותפים מלאים ואז הם מגויסים באופן מלא. זה כבר עניין חינוכי. ברגע שנוער שותף לתהליך, הוא מגויס, וזה דבר שאפשר לקחת לכל תחום אחר בחיים, בכל מה שקשור לתקשורת עם בני נוער, בין אם מול הורים או מול מורים, השיתוף הוא הגיוס." 



מימין: אוראל ועקנין. משמאל: ניצה בן צבי (תמונות יחסי ציבור)



"האחריות ביגרה אותנו"
 
אוראל, אתה מרגיש שיש משהו מבגר בלקחת את האחריות שלקחתם על הפסטיבל?
 
"כן נחרץ. גם עם הפסטיבל וגם עם האירועים שאנחנו עובדים עליהם. ביום המופע עצמו יש מנהלי במות, מנהלי מתחמים, כל אחד אחראי על התחום שלו באותו יום, וזה משהו שבאמת מבגר וגם תורם ידע מעשי שאי אפשר לרכוש אותו בשום מקום אחר. אני לא מכיר ילד בגיל שלי שידע להוציא שלוש הצעות מחיר, לעשות מכרז ודברים כאלה, וזה רק על קצה המזלג.
 
"המועצה אחראית על הרזולוציות הכי קטנות. כשישבנו עם המשרד פרסום אמרנו בדיוק מה אנחנו רוצים שיהיה בגרפיקה, והבנאדם שצייר את הלוגו צייר אותו לידי. היו כל מיני דברים שאמרנו, וואלה, זה לא מתאים, וחשוב לי להדגיש שהתיאטרון מאד פתוח ורוצה שנצליח, ובאמת לכל מה שאמרנו הם התייחסו ולקחו בכובד ראש. נתנו לנו פה יד מאד חופשית, ולהרגיש את תחושת האחריות הזאת, שיש לך פה פסטיבל להרים מכלום, זה באמת משהו עצום. כל הכבוד לתיאטרון חיפה שסומכים עלינו ככה. זה לא מובן מאליו. אני חושב שזה הפסטיבל היחידי בארץ, בסופו של דבר, שמוקדש לנוער ונוער אחראי עליו, וזה מדהים בעיניי."
 
יש היענות גבוהה של הנוער בחיפה לפסטיבל?
 
"ברור שההיענות גבוהה. זה פסטיבל שעוד לא היה כמוהו בארץ. הנוער החיפאי מאד מתלהב מזה וגם הנוער שמחוץ לחיפה. יש מועצת נוער בכל ראשות והפצנו את זה בכל מועצות הנוער, יש המון התלהבות ואני יודע שהולכים להגיע מכל הארץ, לא רק מחיפה. אם יש לאנשים הצעות עם דברים נוספים אתם מוזמנים לפנות אלינו ואני קורא לכולם לבוא וליהנות, מפסטיבל עם אווירה של חו"ל."
 
ניצה, איכשהו נראה לי שהם לא כל כך שונים מבני הנוער שאנחנו, אולי, היינו. אני טועה?
 
"אני חייבת להגיד לך שהם ילדים הרבה יותר טובים. אני חושבת שדווקא בעולם התקשורתי הפתוח, בעולם המידע שהכל חשוף בו, יש כנראה יותר מגבלות. כשהכל היה חסוי ולא היה שיתוף היו דברים יותר מופרעים. היום כל דבר הוא גלוי ולכן יש ריסון פנימי וחיצוני. האח הגדול שומר עליהם, ולא הטלוויזיוני, אלא זה של ג'ורג' אורוול, של '1984'. הם גדלים כשהכל חשוף. אנחנו היינו יותר מופרעים, טל, זה בטוח..."
 
דף הפייסבוק של מועצת התלמידים העירונית בחיפה