דרכה הלא-קלה של הכלה
 
במוזיאון לתרבות הפלשתים באשדוד מוצגת בימים אלה תערוכה חדשה וייחודית בשם "דרך כלה", הכוללת פריטי אספנות נדירים של מתנות שניתנו לכלות צעירות במגוון קהילות יהודיות בעולם.

"רציתי להאיר ולהעיר את הנושא של הכלה הצעירה בתקופות קודמות," מסבירה אוצרת המוזיאון, יעל ויזל. "ברגע שילדה קיבלה מחזור היא היתה כשרה לנישואין, ולפעמים הכריחו אותה, למרות התנגדותה, מטעמים כלכליים – כי בת היתה עול על משפחתה, או מטעמי פחד מהתבוללות. החיים של כלה צעירה לא היו פשוטים ולא קלים."

איזה קהילות מיוצגות בתערוכה?

"אשדוד היא דוגמא לעיר של קיבוץ גלויות, יש כאן עשרות אלפי נציגים של כל מיני קהילות. לכן חשבתי שאין מתאימה ממנה להצגת תערוכה כזו, שמציגה מתנות נדוניה, אירוסין וחתונה של כ-30 קהילות. יש לנו פריטים מסוריה, אוזבקיסטן, תורכיה, בלגיה, הולנד, ארגנטינה, עירק, מצרים, תימן, איטליה, מרוקו, לוב, אלג'יר, פולין, רוסיה. המון קהילות, שרובן מיוצגות באשדוד."

מנין הגיעו הפריטים?

"יש בתערוכה 302 מוצגים. חלקם הגיעו מהאוסף הפרטי של ויליאם גרוס, אספן יודאיקה ותיק שמשאיל מוצגים למוזיאונים רבים בארץ וגם בחו"ל, חלקם ממוזיאון חצר הישוב הישן ע"ש יצחק קפלן בירושלים, וחלקם מבני משפחה ששמרו עליהם.


כלה גיאורגית (תמונה באדיבות דר לילי) עגילי זהב לכלה, תוניסיה 1900 (תמונה באדיבות משפחת גרוס)
 
תכשיטים, כתובות וזווית עכשווית
 
ספרי משהו על הפריטים, והסיפורים שמסתתרים מאחוריהם.

"יש המון. יש לנו תכשיטים מרהיבים ויקרים מתוניסיה מעוצבים בצורת קמעות, שניתנו לכלה כדי להרחיק ממנה עין רעה. יש כתובה, שנכתבה בכתב יד במחנה הסגר בקפריסין ב-1948, לא ממש בנוסח המקובל כי כנראה נכתבה מהזיכרון. מסמך חשוב נוסף – תנאים ראשונים בכתב יד מ-1750 באמסטרדם. לפני ההחלטה על החתונה היו המשפחות נפגשות ועושות משא ומתן כלכלי על תנאי ההתקשרות. יש לנו גם תנאים מאיראן עם ציורים מרהיבים.

"באשדוד מצאתי כתובה ממרוקו שבצדה השני מפורטת רשימת נדוניה עם ערכים כספיים – שולחן – כך וכך, כיסאות – כך וכך, ספה – כך וכך. היה מאוד קשה לפענח את הכתב, אפילו מומחה למרוקאית שהתייעצתי איתו בקושי הצליח להבין מה כתוב. יש גם סט טיפוח, שאדם מסוים מלוב נשלח למכור בשוק הפשפשים ביפו כדי להביא כסף לנישואי אחותו הצעירה. בסופו של דבר הוא החליט לעבוד בשביל הכסף ולשמור את הקופסה, וכך היא נשארה במשפחה."
 
ויש גם זווית עכשווית.

"מעצבת הנעליים אורן וקסלר עיצבה ערכת נעליים מודולרית מיוחדת לחתונה. ביקשנו גם מקבוצת צורפות להכין אקססוריז בהשראת המוצגים לתערוכה, בהנחיית מעצבת התכשיטים שרה שחק. יש גם חופה יהודית שעיצבה ברוריה אבידן ושמלת כלה של המעצבת יעל גייזלר בשיתוף עם מכללת שנקר. יעל עיצבה את השמלה על פי נדוניה של סבתא רבתא שלה מאיזמיר – כותנות רקומות ביד, מצעים, ציפיות - שהיא ודודתה מצאו במקרה.

"הנדוניה הייתה ההשראה לשמלה, כחול נגד עין הרע, דוגמה של C  כי לסבתא קראו קלייר. השמלה מסתובבת אצלנו כדי שאפשר יהיה לראות את שני הצדדים ולידה יש ויטרינה עם פריטי הנדוניה, כולל פתק בלדינו שכתבה הסבתא בכתב יד."



                יעל ויזל (צילום: דינה נאור)


חוזרת עם שקיות ממתקים
 
מה לגבי מצעים, הנדוניה האולטימטיבית?

"בטח, יש המון כלי לבן – סדינים, מגבות, מפיות, ארגזי נדוניה שהחלו להתמלא עוד כשהנערה היתה תינוקת. חלק מהמצעים רקמו הנערות בעצמן. לא היו אז מחשבים וטלוויזיות, הבת לא הלכה לבית הספר וישבה כל היום בבית, כך שהיא למדה לרקום מגיל מאוד צעיר. אחד הקריטריונים שעל פיהם נמדדה הכלה המיועדת היא מיומנות הרקמה שלה.

"יש סיפור על חותנת שהזמינה כלה הביתה ונתנה לה להתיר פקעות חוטים סבוכים וככה בעצם בדקה עם יש לה סבלנות. בדיקה אחרת היתה להזמין את הנערה לישון אצלה בלילה כדי לראות אם היא כבר לא מרטיבה במיטה – מה שמצביע על גילן הצעיר של הכלות. בהרבה מקרים הבעל היה זקן והילדה היתה בת 12 או פחות.

"יש סיפור אחר על בעל טרי ששלח את אשתו לשוק והיא חזרה עם שקיות של ממתקים. זה רק מראה כמה קטנות ולא בשלות הן יכלו להיות. הדברים האלה לא כל כך ידועים ומוכרים לקהל הרחב."

איזה עוד קריטריונים שימשו לבדיקת "שווי" הכלה?

"ייחוס המשפחה ומצבה הכלכלי כמובן, דמי חלב – האם את יכולה להיניק. במקרים רבים הכלה עברה לבית משפחת בעלה, והחותנת העבידה אותה בפרך ובדקה אותה בציציות."

איך מגיבים המבקרים?

"בחול המועד פסח עברו אצלנו מאות אנשים ביום, מכל אזורי הארץ. הגיעו חמולות שלמות, ובהרבה מקרים הסבא והסבתא הסבירו לדור הצעיר, וזה מאוד מרגש."



ערכת טיפוח (צילום חיים יפים ברבלט)

"היום זה רק צ'קים"
 
"היום אף אחד לא מקבל מתנות, רק צ'קים", חורצת מנהלת הפרויקטים של המוזיאון, מירה לוי."בתערוכה אנחנו מציצים דרך פרגמנטים קטנים, מתנות שהשתמרו שנים רבות, לסיפורים מעניינים ויפים של אנשים."  

באיזה מסגרת מתקיימת התערוכה?

"פעם בשנה אנחנו מחליפים את התערוכה האתנוגרפית במוזיאון," מסבירה מנהלת הפרויקטים של המוזיאון, מירה לוי. "אנחנו רוצים לספק לקהל המבקרים הצצה לחתכי אוכלוסייה מגוונים בארץ, שתאפשר להכיר את ה'אחר', שלא יצא לך להכיר עד כה. יעל בוחרת עוגן מסוים, שדרכו אנחנו נכנסים. לפני שנתיים זה היה 'קמעות ומאגיה', בשנה שעברה 'סירי מולדת', ומן החודש שעבר – 'דרך כלה'."
 
מה עומד מאחורי השם: "המוזיאון לתרבות הפלשתים"?

"המוזיאון למעשה נפתח ב-1990 תחת השם 'מוזיאון אשדוד ע"ש קורין ממן', והיה בו מישמש של קצת אמנות, קצת ארכיאולוגיה, בעיקר רפליקות. לא היה קו מנחה. ב-2011 הוא עבר שדרוג מטורף בתמיכת העירייה, ובאוגוסט 2013 פתחנו את המוזיאון כ'מוזיאון לתרבות הפלשתים'.
"ידוע שאשדוד היתה עיר פלשתית, אבל התרבות הזו נתפסת כאן דרך הרבה מאוד דעות קדומות. הפלשתים הם לא רק האנשים הרעים מהסיפור התנ"כי, אלא תרבות מאוד מעניינת ומפותחת עם סיפור אנושי מרתק, שהשתלבה פה באזור. ארמון קנוסוס בכרתים, למשל, הוא יצירה פלשתית." 


 
מגהץ פחמים, קופסת תכשיטים (צילומים: חיים יפים ברבלט)

"להכיר את הפלשתים דרך הקיבה"
 
איך אתם מתקשרים עם המבקר המודרני?

"תערוכת הקבע שלנו היא לא תערוכה ארכיאולוגית רגילה. אנחנו משתמשים בדיגיטציה חדשנית כדי למוסס את הדעה הקדומה על מוזיאונים ארכיאולוגיים כעניין משעמם וכבד."

מה לדוגמא?

"יש לנו למשל מיצג אורקולי של עמודים נופלים, שמבוסס על סיפורו של שמשון. יש לנו שולחן מגע שדרכו אנחנו מלמדים את מקצוע הרפא, מחבר חרסים, שכמעט פס מן העולם. אין צורך לומר שאין אצלנו רפליקות. כל המוצגים הם מקוריים, מרשות העתיקות.

"יש לנו גם חלל נוסף שנקרא 'המשתה הפלשתי', חלל שמעוצב בהשראת ארמון קנוסוס ובו אנחנו מבשלים ארוחות צמחוניות עם רכיבים מתקופת המקרא. התייעצנו עם ד"ר טובה דיקשטיין, חוקרת קולינריה קדומה, באיזה ירקות להשתמש. תפוחי אדמה, תירס או עגבניות למשל לא גדלו כאן בתקופה ההיא. זו עוד דרך שלנו להכיר את הפלשתים – דרך הקיבה."

נחזור ל"דרך כלה", מה המוצג האהוב עלייך בתערוכה?

"אני הכי אוהבת את מגהץ הפחמים. זו מתנה שניתנה להוריה של תושבת אשדוד, לילי כנפי, ב-1934, משכנם החייט. מכיוון שהוא נתן להם את מגהץ הפחמים שלו, בכל פעם שנזקק לו בעבודתו היה דופק להם בדלת ומבקש לשאול אותו. זה סיפור מקסים בעיניי, ומאוד מייצג אותנו – לא רק מוזיאון ארכיאולוגי של פלשתים אלא גם מוזיאון של תרבויות, קהילות ועמים."
 
אוצרות: יעל ויזל, שרה שחק, עיצוב תערוכה: דורותה ביאלס. מנהלת פרויקטים: מירה לוי, מנהלת המוזיאון: נעמי אדר הופמן. 




מירה לוי (צילום: יחסי ציבור)

"דרך כלה", המוזיאון לתרבות הפלשתים, אשדוד. זמני פתיחה בחול המועד: א'-ד' 16:00-09:00, ה' וערב חג 13:30-10:30. שעות פעילות אחרי החג: א'-ד' 16:00-09:00, ב' 20:00-09:00, שישי ושבת 13:30-10:30. מחירי כניסה: תושב אשדוד 25 ₪, תושב חוץ 30 ₪. מחירים מיוחדים לילדים, סטודנטים, גמלאים. התערוכה תינעל באוקטובר 2016. לרכישת כרטיסים: 08-6224799 או באתר