יום חמישי השבוע תחל תזמורת נתניה - הקאמרית הקיבוצית בסדרת קונצרטים חדשה. הסולן יהיה הכנר איתמר זורמן והמנצח בן שורץ בביקור ראשון כמנצח בישראל. 

בתכנית סימפוניה מס' 3 "ארואיקה" של בטהובן והקונצ'רטו לכינור של ברהמס. שתיים מן היצירות המוכרות והאהובות ברפרטואר הקלאסי המובהק
 
"כשאני מגיע לתזמורת חדשה, חדשה בשבילי, אני בודק את השטח, את הצליל שלה והמגע הראשון מכתיב את ההחלטות שלי איך לנהל את החזרה." אומר בן שורץ.

"אותי הדיבוק המוזיקלי התקיף ומעולם לא הרפה"

נתניה – הקאמרית הקיבוצית היא לא תזמורת בטהובן - ברהמס מובהקת

"זהו בדיוק העינין. כשאני מנצח על תזמורת שמנגנת את היצירות האלה כל שנה או יותר פעמים, אני מקשיב ומעיר, לפעמים אלו הערות קטנות ופעמים למרות הוותק והניסיון משה שאני שומע לא מדבר אלי. צריך לזכור עוד  משהו. אם זובין מהטה מנצח על היצירות האלה. הוא יכול לבוא לחזרה אחת, לתת ליצירה להתנגן, ואז להעיר הערה אחת או שתיים. ניסיונו עתיר השנים, סמכותו המוזיקלית כל והידע שהוא צבר, מכתיבים את התנהגותו ובעיקר את תגובת הנגנים וההתנהגות של כולם תואמת למצב. אני מנצח צעיר, בן 36, שעומד מול נגנים, בחלקם מבוגרים ממני ומרובי ניסיון ואני עובד כמו שאני יודע. כאן בנתניה, הגעתי לחזרה הראשונה. שמעתי והחלטתי בו במקום שנעבוד תיבה אחר תיבה. מצאנו את עצמנו עובדים כמעט שעה על שלוש התיבות הראשונות. העבודה הייתה כל כך אינטנסיבית ובעצם מאותן שלוש תיבות ראשונות, הצלחתי להעביר את הקו שאני מחפש ביצירה שעל יתר היצירה לא היה צורך להתעכב כל כך. העבודה זרמה בחופשיות".


תזמורת  נתניה הקאמרית הקיבוצית (יח"צ)


אתה מדבר על בטהובן בחזרה?

"אני לא מספר על חיי בטהובן, או על דעותיו על מוזיקה כהרצאה, אבל אני בהחלט אשתמש במהלך החזרה בהנמקות שאצל בטהובן ההבדל בין פיאנו (שקט) לפיאניסימו (שקט מאד) מנוגן בצורה כזאת ולא אחרת. הערות מסוג זה. אני גם הושבתי את קבוצת כלי הקשת במבנה נכון לבטהובן ומה שהקהל יפגוש בבואו לאולם יהיה מצד שמאל: כינורות ראשונים, ויולות , צ'לות וכינורות שניים".

אתה מזוהה כמנצח אמריקני-ישראלי?

"לא מפתיע". הוא אומר באנגלית.

רגע, אתה מדבר עברית?

"כן," באה התשובה בעברית, בקצב איטי יותר, "אני יודע עברית בערך ברמה של ילד בן חמש".

כי?

"אבא שלי ישראלי, אמא אמריקאית. אבא מהנדס ופיזיקאי שחי בארץ וכאן בחיפה נולדו אחי ואחותי. אחר כך המשפחה נסעה לארה"ב ושם אני נולדתי. חזרנו כולנו לארץ, אבא עבד במכון וייצמן, אני גדלתי כאן והלכתי לגן ולכיתה א' ברחובות, עד שנסענו שוב לארצות הברית. אפילו התחלתי ללמוד מוזיקה ברחובות".

אתה המוזיקאי היחיד במשפחה?

"אחי התחיל לנגן לפני. מצאתי בבית גיטרה. התחלתי לנגן עליה ואחר כך למדתי בחוג של ילדים על מקלדת חשמלית. אחי זנח את התחום. אותי הדיבוק המוזיקלי התקיף ובעצם מעולם לא הרפה. ירה בי חץ לכיוון אחד".

מרחובות לאן הגעתם?

"הגענו ללוס אנג'לס. שם לא היו כל כך הרבה ישראלים", הוא מוסיף כהערה מתחת לשפם.

ובלוס אנג'לס המשכת בפסנתר?

"לא. הכלי שלי היה החליל, חליל צד לא חלילית" הוא מדגיש בעברית. "המוזיקה הפכה לעניין המרכזי בחיי. החלפתי בתי ספר תיכוניים, הייתי בלא פחות מחמישה. חיפשתי אחר המסגרת שתאפשר לי ללמוד ולהתקדם במוזיקה ובסופו של דבר, לא סיימתי את לימודי התיכון ודילגתי ישר ללימודי המוזיקה ב'מכון קרטיס' בפילדלפיה. שם יכולתי להמשיך בהתמחות בחליל, למדתי קומפוזיציה וניצוח בהדרכתו של אוטו ורנר מילר שהלך לעולמו לפני חדשים אחדים".

בן שורץ (צילום: נורית מוזס)

בעיקר מנצח של מוזיקה סימפונית

כמה מלים על מילר.

"הוא גרמני שהיה נער בשנות המלחמה והצבא האמריקני אימץ. הוא ניצח על תזמורת צבאית אמריקנית בגרמניה. בתחילת שנות החמישים היגר לקנדה ומשם לארה"ב ולימים היה למורה מבוקש ומוצלח ב'מכון קרטיס' וגם בבי"ס 'ג'וליארד' בניו יורק, אם לשפוט לפי תלמידיו. כמה מהם היו לשמות מאד נחשבים בהם אלן גילברט, שניהל את הפילהרמונית של ניו יורק, פּאווֹ יֶרווי, נצר למשפחת מנצחים ידועה מאסטוניה שהיה לכוכב מבוקש, רנסום וילסון ואיגנט סולז'ניצין (בנו של הסופר הנודע) שעשה קריירה מוזיקלית. אבל מי שעוד סייע לי ב'מכון קרטיס' ומוכר היטב לחובבי האופרה שיראל הוא מייקל אליאסן, הפסנתרן וראש המחלקה לאופרה ב'קרטיס' הוא פתח לפני את הדלת לעולם האופרה. הוא היה די נועז להזמין אותי לנצח על הפקה אופראית לאחר שסיימתי את לימודי אבל ללא כל ניסיון בתחום. הוא הזמין אותי לנצח על "המסע לריימס" של רוסיני".

זה הפך אותך למנצח אופרות?

"לא, אני חושב שאני בעיקר מנצח של מוזיקה סימפונית, אבל כמובן שניצחתי על אופרות בכמה בתי אופרה בעולם ואמשיך".

למען האמת יש לך קול לא רע.

"עזוב, אני כבר עשיתי את הטעות של לשיר את מה שאני רוצה, ואני לא רוצה לחזור על זה. מכל מקום התחנות הבאות היו עבודה לצדו של מייקל טילסון-תומס בסימפונית של סן פרנסיסקו ועבודה עם המנצח הפיני אֶסֶה-פָּקָה סַלוֹנן בפסטיבל זלצבורג. עבדתי לידו כמנצח משנה בהפקת אופרת מקרופולס, אופרה נהדרת של יאנאצ'ק. שניהם היו מעין מנטורים".

מה לומדים ממנטור כמו סלונן?

"מסלונן בעיקר את השלווה ואת קור הרוח שצריך מנצח. איך לשמור על שלווה. עוצמת האנרגיה המשתחררת בהפקה אופראית, העצבים, הלחץ מצד כל אחד מן המשתתפים, יכולים להוריד רכבת מן הפסים. סלונן תמיד בטוח, שלו, יודע מה הוא עושה גם כאשר זמר בתפקיד ראשי או משני טועה הוא שם מקרין ביטחון. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה ואתו הרכב הזאת תגיע ליעדה ללא תאונות".

בן שורץ (צילום: נורית מוזס)

חשוב ביותר לכל מלחין שישמעו את יצירותיו

נחזור לעבודה שלך בנתניה?

"טוב, אז כמו שאמרתי, השקענו שעה בשלוש התיבות הראשונות. אם ננסה לפשט או להכליל את המציאות הזאת, נבין שבעצם בחזרה הראשונה אני עובד על מציאת הקצב של התזמורת. כאן דרוש איזון בין העמידה על כל פרט ותיקון כל צליל לבין מתן חופש לנגנים. בדרך אחת אתה אולי משיג מה שאתה רוצה, את האחדות את הבהירות של כל צליל אבל מאבד בדרך את המלודיה, את הרצף של כל משפט ומשפט ולבסוף של היצירה כולה. ולכן אחרי אותן שלוש שעות יכולתי, מבחינתי, לשחרר ולתת לנגנים להגיע למצב שבו הכל זורם".

בתכנית שלך יש שתי יצירות שלא מזוהות עם תזמורת קאמרית כשאומרים "ארואיקה" או קונצ'רטו לכינור של ברהמס, המאזין הממוצע חושב מיד על תזמורת סימפונית גדולה.

"בוא נבדוק מה כתוב בפרטיטורה: חלילים, אבובים, קלרניתות, קרנות שלוש במקרה הזה, חצוצרות בסונים, תופים וכלי קשת. בכלי הנשיפה מדובר על זוגות בכלי הקשת, אין ציון של מספר. אז יהיו מי שיגידו לך שאני לא מנצח על הקונצ'רטו של ברהמס עם תזמורת של לפחות 14 כינורות ראשונים וכו' ואז אתה הולך ובודק ומגלה עובדות היסטוריות שונות. ברהמס, במכתב שכתב לאחד מידידיו שתכנן לנגן את הסימפוניה הרביעית - שים לב סימפוניה. לא קונצ'רטו! - 'אני מבקש', כותב ברהמס, 'שבביצוע יהיו לא פחות משישה כינורות ראשונים'. כלומר, הוא ידע מה הוא רוצה ואין צורך לעבד את היצירה להרכב קטן יותר לכאורה.

"אבל חשוב לציין גם את זיכרונותיו של המלחין הקטור ברליוז. הרי הוא מראשוני ה'סאונד' התזמורתי הגדול. אי אפשר לחשוב על 'סימפוניה פנטסטית' שלו עם תזמורת בינונית בממדיה. בזיכרונותיו כשהוא משחזר את מסעותיו בערים השונות של אירופה, הוא מגיע לערים שבהן לא היה אפילו נגן טרומבון אחד, אז ברליוז הגדול ישב והעביר את תפקיד הטרומבון לצ'לו. יש דוגמאות כאלה בשפע.

"החשוב ביותר למלחין, לכל מלחין, הוא שישמיעו את יצירותיו. הוא כבר ימצא פתרונות. כך שמה שהקהל ישמע לא יהיו עיבודים לתזמורת קטנה אלא את אותה יצירה בנוסח המקורי שלה עם סאונד שונה. צריך לזכור שאנחנו מתבוננים ביצירות האלה מבעד לעיניים של המאה הנוכחית וקיימת כאן גמישות. האוזניים שלנו רגילות מצד אחד לצליל הגדול, אפילו הגדול מאד. בתזמורת שלי בוורוצלב (בן שוורץ הוא מנהלה המוזיקלי של תזמורת סימפונית וורוצלב בפולין) יש לי לא פחות ממאה וחמישים רשומים נגנים בתזמורת, זה מספר שמן הסתם לא מוכר בישראל, אבל זה לא אומר שהיצירות הקלאסיות המובהקות לא תוכלנה להישמע היטב בהרכב הנוכחי".

הזכרנו את ברהמס, עבדת כבר עם הכנר איתמר זורמן, שיהיה הסולן שלך בסדרת הקונצרטים?

"לא. זו תהיה הפעם הראשונה, אבל הקשבתי לו במה שקיים באינטרנט בעיקר לסונטה של ברהמס, כי את הקונצ'רטו בביצוע לא מצאתי, אבל את ברהמס שלו שמעתי ואהבתי את מה ששמעתי, אני מאמין שנמצא מהר מאד שפה משותפת".


איתמר זורמן (יח"צ)

אתה מחפש גוון מיוחד, סאונד מיוחד

"אני אוהב את הצליל של המוזיקה העתיקה, אני אוהב את האנרגיה של היצירות המודרניות, את החיוניות, המרץ והנשכנות, אבל בה בעת אני לא אדוק בכיוון זה או בכיוון אחר. אני לא דתי. לכן אני גם מנצח על רפרטואר מגוון. כאן לא תהיה הזדמנות לשמוע, אבל אני מאד אוהב מוזיקה חדישה, מלחינים סקנדינביים, מלחינים אנגליים של היום בהם תומס אדס, בקונצרט הקרוב שלי עם התזמורת בוורוצלב אנצח על יצירה של מלחין פולני ושמו פאבל מיקייטן, שאני מאד מאמין בו".

אם נדרשנו לענייני סאונד בישראל, כפי שכבר הבנת, תנצח בכל ערב באולם אחר, העניין האקוסטי אינו מטריד אותך?

"זה ענין מורכב, ללא כל ספק, מה שידוע לי שהתזמורת מגיעה לכל אולם ומקיימת חזרת 'באלאנס' לפני כל קונצרט, לפני שהקהל נכנס. נתחיל מזה שאת הסאונד שאני רוצה אני מעצב בחזרות. אם אתה חושב שאני אזיז מקומם של נגנים באולמות השונים על מנת לקבל צליל אחר. אני חושב שזה לא נכון. ענין האקוסטיקה באולם, בכל אולם מוכר היטב לנגני התזמורת, כי הם מופיעים שם, הניסיון שלהם  כבר אומר להם איך לשבת, בקדמת הבמה, אם הבמה גדולה או עמוק יותר, בפיזור כזה את אחר.

"אני כמנצח שומע משהו אחר ממה ששומע הקהל. ברור שאני שומע את הכינור הראשון הקרוב אלי בעוצמה גדולה פי כמה מאשר הכלים היושבים בסוף, ואם  אני רוצה לבדוק אקוסטיקה בכל אולם אני צריך למצוא אדם נוסף שאוכל לסמוך לחלוטין על שיקול דעתו ועל טעמו המוזיקלי-אקוסטי. בדרך כלל אין אנשים כאלה ולכן הטוב ביותר הוא לסמוך על הנגנים עצמם. אחרי שהם יודעים היטב מה אני רוצה הם יישמו את הרצונות שלי באולמות השונים".

בן שורץ (צילום: נורית מוזס)

הבית שלך היום הוא

"בברלין, בקרויצברג".

הרבה ישראלים מסביב?

"דווקא לא. בעיקר תורכים."

אז האוכל טוב. לא?

"אוכל טוב, אבל אין מה להשוות למה שקורה אצלכם, האוכל כאן נפלא".

אתה עובד הרבה בשנה, הרבה קונצרטים?

"אני לא סופר קונצרטים, אני סופר חופשות בשנה. שבוע בחודש בדירה שלי בברלין, זה מצב הדברים האידיאלי וזה מה שקורה עכשיו".

התחלנו בעברית, יש הרבה משפחה בארץ?

"המון, אז חוץ מההופעות יהיו ביקורים ואני מתכנן להישאר כאן כמה ימים אחרי הקונצרט האחרון, רוצה לשמוע את אבישי כהן ואולי עוד כמה אמנים ששמעתי עליהם".

הקונצרט יתקיים ב-5 במאי 2016 ב-20:00 במוזיאון תל אביב, ב-7 במאי 2016 ב-21:00 באלמא - מרכז אמנויות בזכרון יעקב, ב-8 במאי 2016 ב-20:00 בהיכל התרבות נתניה, ב-14 במאי 2016 ב-21:00 באולם המופעים של קיבוץ גבעת ברנר וב-15 במאי 2016 ב-20:00 בקיבוץ דורות שבנגב.
לרכישת כרטיסים