המוזיאון לאמנות האסלאם בירושלים משיק את תערוכת הדגל "אות מאיראן" - תערוכה חדשה ומסקרנת המכילה אוסף כרזות של גדולי המעצבים הגרפיים האיראנים ב-40 השנים האחרונות.

בשל טבע היחסים הפוליטיים המתוחים בין שתי המדינות, הגיע אוסף הכרזות לירושלים דרך הגלריה המוראבית מברנו, צ'כיה, תוך שיתוף פעולה בין האוצרת הצ'כית ד"ר מרתה סילברסטובה לאוצר הישראלי יוסי למל.

למל, מעצב גרפי, מתמחה ב-30 השנים האחרונות בעיצוב כרזות מסוגים שונים. עד כה הציג כ-20 תערוכות יחיד בנושא, עליהן זכה בעשרות פרסים בינלאומיים בארץ ובעולם.
 
חרך הצצה לעולם תרבותי
 
מה הקשר שלך לאיראן?

"לפני 35 שנה, כשהייתי סטודנט בבצלאל, ערכתי מסע בתורכיה שבמסגרתו הגעתי עד גבול איראן. אני זוכר את הרגע שבו עמדתי על הגבול, והייתי בטוח שתוך עשר, 20, מקסימום 30 שנה אוכל לבקר שם ולהכיר את התרבות המפוארת הזו. זה לא קרה. כלומר, אני יכול להיכנס אבל אז לא אוכל לצאת... למרות זאת, במשך שנים טוויתי קשרים עם מעצבים עמיתים מאיראן, וכשמנכ"ל המוזיאון נדים שיבאן הביע נכונות להרים את התערוכה קפצתי על ההזדמנות בשמחה."

החיים באיראן הם עולם שהגישה שלנו אליו מאוד מוגבלת. מה מתגלה עליהם דרך הכרזות?

"התערוכה היא מעין חרך הצצה לעולם תרבותי מאוד עמוק. מדובר ב-60 כרזות שיצרו 27 אמנים בני זמננו, שנוגעות לחיים התרבותיים והפוליטיים דרך הצגת התפתחות התקשורת החזותית האיראנית ב-40 השנים האחרונות. העולם העיצובי באיראן נחשף בפנינו דרך העבודות, בעיקר ברמה הטיפוגרפית-קליגרפית. הכרזות מצטיינות בעיצוב עבודה עם טקסטים, כשהטקסטים הם למעשה הכוכב בתערוכה."

תסביר.

"אני מתכוון לפונטים, לצורת העיצוב של הכתב הערבי והפיתוח היצירתי שלו, לסינתזה בין ישן לחדש. הם חושפים את הקשר ההיסטורי של האיראנים לאימפריה התרבותית שהיא בת כחמשת אלפים שנה, שזה משהו שאין לזלזל בו. גם הסינתזה בין מזרח למערב מגיעה לשיאים יצירתיים מאוד גבוהים בחלק מן העבודות. " 




תערוכת אות מאיראן (תמונת יחסי ציבור)




גבירותי ורבותי לפניכם סמל השלום החדש. מהדי סעידי (מתוך אוסף הגלריה המוראבית)

הנסתר רב על הגלוי
 
איזה סוגי כרזות אתם מציגים?

"יש כל מיני. חלקן כרזות מסחריות, כרזות של מופעי תיאטרון, פסטיבלים ותערוכות. יש גם כרזות אישיות פוליטיות. החל משטיחים טקסטואליים וכלה בטיפוגרפיות תלת מימדיות, איוריות או פיסוליות, כולן מציעות הצצה להיסטוריה האיראנית ולתרבותה. כך למשל אנחנו נותנים דגש לאחד מהאבות הרוחניים ומבשרי המהפכה העיצובית באיראן, מורטזא מומייז, מעצב שלמד באיראן וגם בפריז. בעבודות שלו רואים באופן מובהק שילוב של מסורות עתיקות עם אולטרה-מודרניות. זו הסינתזה הייחודית של העבודה עם הטקסטים."

התערוכה מתמקדת בין השאר גם באחד מאמני העיצוב המדוברים באיראן של ימינו, מהדי סעידי.

"נכון. סעידי הוא קליגרף פנומנלי שהביא את המסורת של מאות שנות קליגרפיה זואומורפית, של בעלי חיים וצמחים, לדרגת אמנות מאוד גבוהה. כרזה שעיצב ב-2006 ממירה את היונה הלבנה, סמל השלום, בעורב שחור עם עלה של זית. בעצם הוא רומז לכך שאין שלום אמיתי בימינו, רק דיבורים."

חלק מהעבודות מצפינות מסרים פוליטיים כדי להתגבר על המגבלות הפוליטיות, הדתיות או החברתיות של המשטר?

"בהחלט. בתערוכה הזו רב הנסתר על הגלוי. פעמים רבות יש שימוש בפנים מטושטשים או בכיסוי הפנים וצריכים להעמיק כדי לגלות את המסרים החבויים. דרך אחת של הצפנה, למשל, היא העיסוק בסופיזם – תנועה אסלאמית שמעודדת חיפוש פנימי במקום ג'יהאד. יש בכרזות אמירות שהן בהחלט מחאתיות, אבל בדרך שקטה, לא בוטה. לא בהשפרצת בוץ לכל הכיוונים כמו שהתרגלנו לראות פה."

אבל הבחירה במחאה שקטה, לפחות בחלקה, היא תוצאה של דיכוי.

"כן. המחאה באיראן הרבה יותר מעודנת מפה, אבל גם ממושמעת וממושטרת. אין ספק שהשיח התרבותי שם פחות בוטה גם בגלל המגבלות שהמשטר מטיל."



מימין: ראמבוד ואלא אוויר טוב הוא זכותנו המוחלטת, 2008. משמאל: כרזה בעיצוב מהדי סעידי, 2011 במחאה על עבודת הילדים.





מימין: דרך אור השמש. מהדי סעידי . משמאל: סופרו. שאדי ראזיי (תמונות מתוך אוסף הגלריה המוראבית)



נשים הן הכוח השקט
 
מה לגבי מקומן של הנשים בשיח?

"הנשים הן הכוח השקט. 50 אחוז מהמעצבים הגרפיים היום באיראן הן נשים, והבאנו עבודות שלהן לידי ביטוי בתערוכה. יש נשים שמתייחסות למעמד האישה כמוטיב קבוע בעבודות שלהן, למשל המעצבת הצעירה שאדי רזאיי, שמתארת פרופיל של עצמה כמודל, מכוסה ברעלה של טקסט. זו עבודה עם אסתטיקה מאוד גבוהה שמציגה אישה צעירה בפרופיל, כמו פסל, אבל מכוסה בטקסטים."

אתה מאמין שיש סיכוי לפתח שיח תרבותי עם האיראנים למרות הכול?

"אני אופטימי. אנחנו נחשפים לתרבות שלהם דרך הקולנוע, וגם באמצעות הרשתות החברתיות שמהוות שם ערוצי תקשורת לא מצונזרים. עובדה שאני מצליח לקיים תקשורת עם מאות מעצבים איראניים, וזה כבר אומר שיש שם חופש ופתיחות וחשיפה לתכנים מבחוץ.

"באופן כללי, אנחנו לא מודעים להשפעה האדירה שהייתה וישנה לתרבות הזו עלינו. זה לא רק מגילת אסתר, אלא גם השפעות רבות בתחום הלשון, החשיבה התיאולוגית ועוד נושאים. זו תרבות מעמיקה, יצירתית ומעוררת השראה, ועד היום היא למעשה אימפריה. לכן יש לי אמונה שדברים יגיעו בסוף למקום חיובי, וזה גם המסר של התערוכה" .



מימין:  קובאד שיווא. פסטיבל האמנויות ה- 11 של שיראז. משמאל: מהדי פאתהי. אלפ-פא (תמונות מתוך אוסף הגלריה המוראבית )



 
יוסי למל (תמונת יחסי ציבור)





מימין: רזא עבדיני בעיר קום, 2004 . משמאל: מהדי סעידי, 2005, "גן עדן פרטי" (הגלריה המוראבית ברנו, צ'כיה)




התערוכה תיפתח ב-19 במאי 2016 עד ל-19 בנובמבר, במוזיאון לאמנות האסלאם. שעות פתיחת המוזיאון: בין 23 במאי עד 23 ביוני, בין השעות 20:30-10:00. לאחר מכן: שני-רביעי: 15:00-10:00, חמישי:19:00-10:00, שישי-שבת: 14:00-10:00. בנוסף, מידי יום שלישי, בשעה 19:00, יתקיים סיור מודרך לקהל הרחב בתערוכה (כלול בדמי הכניסה). לפרטים נוספים:02-5661291.