הקונצרט הרביעי בסדרת "קלאסיקה במימד אישי" בעונה הנוכחית הוא ללא ספק האישי ביותר. הפסנתרנית אסתרית בלצן, יוצרת הסדרה ומגישתה הקבועה, מארחת הפעם את בנה, הכנר איתמר זורמן.

התנגשות בין פסנתר לכינור  

"איתמר הופיע בסדרה הזאת לפני עשר שנים. השנה "קלאסיקה במימד אישי" מציינת 25 שנים, ובעונת חצי היובל החגיגית חשוב היה לי שאיתמר יופיע," מציינת אסתרית. "המתכונת המוכרת של מופעי הסדרה הם שיחה עם הקהל על נושאי היצירות תוך כדי שימוש בפסנתר להדגמות ואחר כך נגינה של היצירה השלמה."

"עניינית הפעם הנושא הוא הקונטרפונקט שבין הכינור לפסנתר. על הבמה יש תמיד התנגשות בין שני הכלים האלה. הפסנתר גדול, עצום, נוכח ומציף את הבמה, אבל ברגע שהכינור מנגן מלודיה אין לו מתחרים. התחרות, העימות ההשלמה בין שני הכלים האלה היא הציר המרכזי בתכנית.
 
הסונטה המפורסמת, למעשה יצירתו המפורסמת ביותר של המלחין הצרפתי סזאר פרנק, יצירה לכינור סולו של פגניני, פנטזיה לכינור ולפסנתר של שוברט ובחלק המסיים שתי יצירות קרובות לנשמה היהודית ישראלית - מנגינה עברית של יוסף אחרון, המלחין מאסכולת סנט פטרבורג (קבוצת מלחינים יהודים שפעלו ברוסיה בסוף המאה התשע עשרה ובתחילת המאה ה-20, חלקם נשארו ברוסיה, אחרים המשיכו ליצור בארצות הברית ובהם גם יואל אנגל שעלה לישראל וחי ויצר כאן. י"ש), והיצירה האחרונה היא עיבוד לכינור ולפסנתר שחיבר משה זורמן, מלחין הבית של סדרת "קלאסיקה במימד אישי" ואביו של איתמר, ל"ירושלים של זהב" של נעמי שמר.



אסתרית בלצן ואיתמר זורמן (צילום: יח"צ)


סיפור משפחתי
 
המשפחתיות מסתתרת גם ביצירות המוזיקליות או שזו באה לידי ביטוי רק בדברים שנאמרים ביניהן?

"ביצירה הראשונה, הסונטה של פרנק, יש סיפור שמעבר לצלילים. הסונטה היא אחת מתוך שתיים מיצירותיו שהקנו לו חיי נצח. פרנק הלחין אופרה, יצירות לתזמורת בהן הסימפוניה שמנוגנת לעתים רחוקות, יצירות לתזמורת ופסנתר סולו, הרבה יצירות לעוגב, שירים, יצירות לפסנתר. בסופו של דבר הסונטה לכינור ופסנתר היתה ליצירתו המפורסמת ביותר.
 
"כשבודקים את נסיבות כתיבתה של היצירה מגלים שפרנק חיבר אותה כשהיה בן 64, ארבע שנים לפני שהלך לעולמו. הוא חיבר את היצירה כשי כלולות לכנר ולמלחין אז'ן איזאי, מוזיקאי שפרנק מאד העריך. איזאי ניגן את היצירה עם אחיו הפסנתרן בביצוע הבכורה שלה בסמוך לטקס נישואיו. היצירה לא התקבלה מיד בהצלחה, להצלחתו הפומבית הראשונה יחכה פרנק עוד ארבע שנים, כשיחבר את הרביעייה שלו, כלומר הוא חווה הצלחה אצל הקהל רק בשנת חייו האחרונה.
 
"כשסוקרים את חייו מול המוזיקה שלו. אביו של פרנק היה הזרז והדוחף העיקרי של הקריירה המוזיקלית של בנו. אבא ראה בבן אופציה לפסנתרן בעל שם עולמי. כך החלה אמנם הקריירה, אבל משפנה פרנק להלחנה אביו היה מרוצה פחות. בסופו של דבר, עשה המלחין פרנק שני דברים - נשא אישה שתמכה בדרכו ופנה בעיקר לנגינה בעוגב, אם תרצה זו הפניית גב לקהל.
 
"לאחר שני הצעדים האלה הקשר בין אבא פרנק לבנו נותק. בשנות חייו האחרונות הוא מתרגש מחדש מנישואיו הקרובים של כנר צעיר שהוא מעריץ ומחבר עבורו סונטה לכינור ולפסנתר, אולי אחת היפות שנכתבו אי פעם. " 
 
הכף נטתה לכיוון המוזיקה

במשפחת זורמן לא חוויתם מן הסתם דרמות גדולות כאלה ובכלל יש משפחות של מוזיקאים שמעודדות את צאצאיהן שלא לפנות למקצוע הקשה הזה ואחרות שדווקא מעודדות.
 
"אנחנו התחלנו עם שלושת הילדים – לאיתמר שתי אחיות – בשיטת סוזוקי שכולם מעורבים בה. אבל בהמשך הילדים הלכו לבתי ספר תיכוניים רגילים וניגשו לבגרות של חמש יחידות במתמטיקה ובמדעים אחרים. המוזיקה היתה תמיד ליד, ההחלטה היתה בסופו של דבר של כל אחד מהם. היום העיסוק במוזיקה הוא חלק בלתי נפרד של כל השלושה."  
  
"בבית הספר התיכון," אומר איתמר, "עוד הייתי פעיל בקבוצת כדורסל, ובמקביל הייתי מאד פעיל בקבוצות המוזיקה הקאמרית של מרכז המוזיקה ירושלים. ההכרה שככל הנראה המוזיקה תהיה כיוון העיקרי שלי הלכה והתגבשה. כף המאזניים נטתה לשם כשהגיעה העת להתגייס כבר התקבלתי לצבא כמוזיקאי מצטיין וניגנתי ברביעייה לצדם של קובי מלכין שנמצא כיום בניו יורק ב"אקדמי "ACJW - הרכב משותף ל ג'וליארד, אולם קרנגי ומכון וייל, וגם עם קטיה פולין שמנגנת בתזמורת קאמרטה ז'נבה והצ'לנית מאיה בלזיצמן שפנתה כידוע לחיבור מוזיקה לזמרה ובכלל.
 
"לימודי ההמשך היו בבית הספר ג'וליארד בניו יורק לפני חמש שנים, ובשנת 2011 ניגשתי לתחרות צ'ייקובסקי ברוסיה, אחת התחרויות הקשות והתובעניות בעולם המוזיקה."




אסתרית בלצן (צילום: דניאל בר און) איתמר זורמן (צילום: אבשלום לוי)

"הישראלי הרזה ניצח את הז'לובים"
 
"במופע אנחנו חולקים עם הקהל את כל השלבים שבין ההחלטה להירשם לתחרות ועד שוועדת השיפוט מחליטה שהמועמד יגיע לשלב הראשון המעשי," ממשיכה אסתרית. "אנחנו עקבנו מכאן, מהבית. את התחרות ניתן היה לראות בשידור ישיר באינטרנט ועקבנו. יום אחד הגיע טלפון מאיתמר: 'נראה לי שאחרי הקונצ'רטו של מוצרט גמרתי את התחרות'. 'מאיפה אתה מדבר אלי?' שאלתי אותו, 'מגן ציבורי כאן בסנט פטרסבורג, ליד פסל של המלחין מיכאיל גלינקה'.
 
"את ההרגשה הזאת אני מכירה. אני זוכרת תחרויות שהשתתפתי בהן בעצמי, או חברים קרובים שלי, וברגע של תחושת החמצה שאתה מחפש את הגן הקרוב, להיות לבד עם עצמך. כאן שב, כמו בילדות, ענין התמיכה. בכל זאת זה בית של מוזיקאים. מעבר לתמיכה הרגשית של הורה בילד שהיא תמיד חשובה, ידענו בדיוק מה עובר עליו. החלטנו שנוסעים לסנט פטרסבורג.
 
"אני נסעתי מיד, משה שיצירה שלו נוגנה בתזמורת חיפה הגיע כעבור יומיים. נכנסנו לאולם התחרות והתיישבנו בשורות האחרונות. איתמר בחר לנגן בשלב היצירה המודרנית את הקונצ'רטו של אלבן ברג. אנחנו לא היינו משוכנעים. אבל לילד היה היגיון משלו, 'מה אני אנגן לרוסים יצירות של שוסטקוביץ' או פרוקופייב?'
 
"הקהל אולי לא אוהב את ברג אבל השופטים מאד אהבו את מה שהם שמעו. למרבה ההפתעה כבר בשלב הזה ניגשו אלינו אנשים מתוך הקהל, אנשים שבוודאי לא מכירים אותנו. הם זיהו אותו כהוריו של איתמר ובאו ולחשו 'מזל-טוב'.  בשלב השלישי כל ששת המועמדים שהגיעו לגמר מנגנים את הקונצ'רטו של צ'ייקובסקי. שוב הסתכלתי במתחרים - רובם הגדול ז'לובים, מוצקים, מזכירים במבנה הגוף את אייזק שטרן. " 
 
 מה עשית?
 
"התפללתי לכל מי שכבר לא כאן, לנשמות הטובות של סבים וסבתות. אני מתפללת לאנשים טובים, אני לא טובה בתפילות לישות בלתי נראית. התפילות עזרו ללא ספק כי בסופו של דבר הישראלי הגבוה והרזה ניגן את הצ'ייקובסקי שלו וזכה בתחרות. זה השלב שבו החלה להתגבש אצלי ההכרה ש'ילדי איננו ילד עוד'. מכאן הוא פונה לדרכו. מאז חלפו חמש שנים, שזה שישית מחייו של איתמר בן השלושים." 
  
קשה לנגן צ'ייקובסקי לרוסים, זה כמעט כמו למכור קרח לאסקימוסים.
 
"כן ולא. כמובן שהם מכירים את צ'ייקובסקי טוב מכולם, אבל גם הגישה שלהם אינה אחידה. הם נזכרים לדוגמא בכך שאויסטרך ניגן את זה בדרך שונה מתלמידיו של ליאופולד אואר הגדול (אבי אסכולת הכנרים הרוסיים המעולה של סוף המאה ה-19, י"ש). כלומר גם אצלם אין רק דרך אחת." 
 
ואחרי התחרות?
 
"בן לילה העולם באמת השתנה," אומר איתמר. "זו לא רק הזכייה עצמה. העובדה שהתחרות משודרת בשידור חי חושפת אותך לעיניהם של רבים. אני מוכר. פונים אלי אנשים במקומות שונים בעולם שבהם אני מופיע. אני מוזמן למקומות מרתקים בדרום אמריקה, באלסקה, לצד המקומות המוכרים באירופה.


אתה ממשיך ללמוד?

"לא מפסיקים. אני עובד עם המורה שלי כריסטיאן טצלף, כנר סולן פעיל, ואחת לכמה זמן אנחנו נפגשים במקומות שונים בעולם לעבוד, לחלוק רעיונות ולשתף -  זה סוג העבודה והלימוד בשלב הזה. לצד הנגינה הסולנית ישנה גם עבודה קאמרית - יש לי שלישיה משלי שאשתי היא הפסנתרנית בה ואני פעיל בפרויקט הקאמרי הישראלי שמופיע גם כאן וגם בארצות הברית."  





אסתרית בלצן ואיתמר זורמן (צילום: יח"צ)

ולקינוח - משה זורמן
 
נחזור לתכנית הקונצרט. היצירה הגדולה השנייה היא הפנטזיה לכינור של שוברט, יצירה שאינה דומה לשוברט המוכר יותר.
 
"לא בדיוק, הבסיס הוא השיר המפורסם שלו 'היי לי ברוכה היי לי מנושקת'. אצלי בקונצרט זה מושא האהבה של אימא לבן."
"היצירה קשה מאד לפסנתרנים ומבריקה מאד לכנרים," אומרת אסתרית ואיתמר מוסיף: "שוברט יוצא למסע סגנונות שונים בכינור והקהל שומע בעיקר אותו ופחות את הפסנתרן. אבל אם אנחנו חוזרים לתחילת השיחה, הרי זה עוד פן מרתק של העימות על הבמה בין שני הכלים. ושוב ברגע שהכינור מקבל את ההובלה אין לו מתחרים."
 
אתם מקנחים עם העיבוד של משה זורמן ללהיט של נעמי שמר.
 
"לא רק הנגינה עצמה אלא שם הקונצרט כולו הוא 'לכל שירייך אני כינור'. משה חי את העניין. את הכינור הוא הכיר מהבית, אחיו שנפטר בגיל צעיר היה כנר, והוא עצמו עסק בצד המלודי של המוזיקה לכינור ביצירות שנכתבו במאה ה-20 בעבודת הדוקטורט שלו. מה שמעסיק את זורמן הוא לעבד יצירות שיהיו קטעי הדרן. היום מנגנים בעיקר באך ופגניני. נגינת קטעי הדרן לכנרים היא אמנות בפני עצמה שנכנסים לתוכה שיקולים של יופי, משך היצירה, הפגנת הווירטואוזיות ועוד. זורמן כבר תרגם מוזיקה לשני כלים ליצירות לכינור סולו ולהיפך."
 
כשאתם יורדים מהבמה אתם אימא ובן או שני נגנים?
 
"אתן לך דוגמא, לפני יום ירדנו מהבמה וכל אחד פנה לענייניו - כלומר מיהרנו לקחת כל אחד את הכלי שלו, אני לפסנתר בבית, איתמר אל הכינור, כדי לשוב ולנגן קטע שלא מצא חן בעינינו על הבמה. כל אחד ביצירה זו או ביצירה אחרת. זה הפן המקצועי! 'אימא ובן' זה נתון שאנחנו לא יכולים לשנות. אבל כמו שאמרתי ילדי איננו ילד עוד," אומרת אסתרית, והמילה האחרונה היא כמובן שלה.

הקונצרט יתקיים ב-20 במאי 2016 ב-10:00 וב-24 במאי 2016 ב-20:00 באולם רפפורט חיפה; ב-23 במאי 2016 ב-20:00, ב-27 במאי 2016 ב-10:00 וב-20:00, ב-31 במאי 2016 ב-10:00 וב-20:00 במוזיאון תל אביב (אולם רקנאטי); ב-29 במאי 2016 ב-20:00 באולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים. פרטים נוספים באתר הקתדרה למוזיקה