האנסמבל הירושלמי "אטרנה" מציין השנה מלאת לו 13 שנים. "בר מצווה! בר מצווה!", טורחת להדגיש אלינור פלוטקין, המופקדת על תכנים, בעיקר אופראיים, באנסמבל. "ולכן החלטנו על הפקה חדשה, מרעננת ובעיקר משעשעת."  
  
בין פרנסה לנשמה
 
המותג הירושלמי חי בעיר כבר 20 שנה. סיפורם של שני המושכים בחוטי האנסמבל, אינו סיפור שגרתי. המנהל המוזיקלי איליה פלוטקין וה"עזר כנגדו" אלינור פלוטקין, לא החלו את דרכם דווקא כאנשי מוזיקה. איליה היה איש חינוך והגיע למוזיקה אחרי שנים בתחום. אלינור באה מאהבת השפה, משהו שהביאה איתה מבית הוריה ש"לא היו מוזיקאים", אבל שלטו בשפות רבות.
בירושלים של לפני כ-20 שנה, לאחר שעלו אליה והתמקמו בה, נוצרו מסגרות של אוהבי מוזיקה שלא בהכרח עשו את המוזיקה קרדום לחפור בו. המוזיקה היתה האהבה שליד העיסוק המתגמל. מכאן לשם הקימו השניים עמותה שקידמה שירה אמנותית ומקהלתית.

שבע שנים אחרי ששירת המקהלה קנתה לעצמה מקום של קבע בתפריט התרבותי של ירושלים, פנו הפלוטקינים אל האופרה, להפקות צנועות, קאמריות. למצב החדש נכנסו גם זמרי אופרה, שחלקם שרו בהפקות האופרה הישראלית ואחרים נאלצו מכורח הנסיבות למצוא לעצמם עוד עיסוק. משהו בין פרנסה לנשמה. 

"גילינו שהקהל אוהב לצחוק" 
  
התזמורת במופעים של פלוטקין היא תזמורת קאמרית, גם בהפקה הקרובה. "מדובר בתזמורת של 18-12 נגנים, בדרך כלל קשתנים, וצריך להתאים את המופע לאולמות שבהם אנחנו מופיעים," מציינת אלינור. "הפעם למשל אנחנו מופיעים באולם תיאטרון מיקרו שמאפשר הופעה – במה וכל השאר."

"דבר נוסף שגיליתי," אומרת פלוטקין,"הוא החיבה הגדולה של הקהל לשעשוע, לצחוק, גם כאשר מדובר באמנות רצינית לכאורה כמו אופרה. אוהבי האופרה יודעים שמספרן של האופרות המשעשעות הוא קטן ביותר. מתוך מאות אופרות שחוברו במשך מאות שנים, תוכל לספור על האצבעות את המשעשעות, אלה שגורמות לך ממש לצחוק.

אבל צברנו ניסיון דווקא בתחום הזה והנוסחה שגילינו ב-13 שנות פעילות הן שאת הטקסט המשעשע אנחנו מפקידים בדרך כלל בידי שחקן מדבר. השתתפותו של השחקן מאפשרת ויתור על קטעי רצ'יטטיב – הקטעים באופרות שבהן התזמורת משתתקת והפסנתר או הצ'מבלו מלווה זמר שבאמצעות טקסט מושר מדובר, מקדם את העלילה.

השחקן פשוט מדבר. זה משחרר את הזמרים מן הצורך להתמודד עם טקסטים על גבול הדיבור, מה גם שהוא מדבר עברית והאופרות מושרות בשפת המקור, איטלקית במקרה שלנו. נוכחות שחקן גם מגשרת בין הקהל לבמה." 




מוזיקה אטרנה (צילום: אלינור פלוטקין)

 
משלשת את השעשוע

כבר הפקתם בעבר יצירות משעשעות במסגרת של "אופרה אטרנה". מה החידוש שאתם מציעים לקהל הפעם?

"אנחנו חייבים להמציא דברים חדשים, והפעם החלטנו לחבר יחד שלוש אופרות משעשעות לכלל אופרה אחת שמכפילה ואפילו משלשת את יסוד השעשוע."

כלומר?

"אתה בוודאי מכיר את האופרה שנקראת "השפחה הגברת" (la serva padrona). את  סיפור העלילה הזה, שבו משרתת בבית של מעסיק בגיר, בעל אמצעים, הופכת לאחר סדרה של תרגילים לאשתו החוקית וחולקת איתו את עושרו, הולחן על ידי שני מלחינים ואולי יותר. הנוסח המוכר ביותר הוא זה של פרגולזי. נוסח אחר הוא של איטלקי אחר, ג'ובני פאיזיילו, מלחין איטלקי שפעל יותר ברוסיה מאשר באיטליה. אפשר היה לחבר אופרה על המאבק שלו להכיר בכך שהוא הקדים את רוסיני בחיבור מוזיקה למחזהו של בומרשה "הספר מסוויליה", אבל זה כרגע לא לעניינינו.
 
אופרה שלישית שעלילתה דומה חוברה על ידי המלחין הגרמני גיאורג פיליפ טלמן. אצלו הסיפור נקרא "פימפיונה", כשמו של גיבור האופרה הגבר המבוגר. מה שעשינו - איחדנו את שלוש האופרות ליצירה אחת. כל המשתתפים גרים באותו בית משותף. ההתאהבויות חוצות את קירות הדירה הבודדת של כל אופרה. אני משוכנעת שהסיפור החדש יזכיר לאותם צופים שעלו מרוסיה הווי מהבית, החיים בדירות המשותפות שבהן כמה משפחות חלקו שירותים ומטבח. למעשה משפחות גדלות אחת בתוך זולתה – המסגרת ההיא נקראה 'קומונולקה'.   




אלינור פלוטקין (צילום: יח``צ)

 
ורסיה אופראית קדומה ל"דירה להשכיר"
 
 
הדמויות נשארות אותן דמויות מקוריות?

"כן ולא. השמות הם אותם שמות - כלומר יש לנו שתי סרפינות, כי אנחנו מחברים שתי אופרות המולחנות לאותו טקסט, ויש לנו וספטה אחת, היא גיבורת האופרה של טלמן. לצידם שני גברים - אוברטו  צעיר, מושא אהבה  לכאורה, אבל כסף כבר אין לו. מולו פימפיונה הקשיש, שכסף אולי יש לו אבל כוח לאהבה של צעירה אחת או יותר, הוא יותר בזיכרון מאשר במציאות. 

את הפן הנוסף מעניק השחקן המדבר שמחבר את העושר ואת אבדן העושר לקזינו מקומי, או לרווח מזדמן בקזינו הלאומי שלנו מפעל הפיס. בין השמות הלועזיים והמציאות הכלכלית המקומית צומחת האופרה החדשה שקראנו לה "האהבה כקומדיה או קומדיה כאהבה".

הצוות הוא הצוות הקבוע של האנסמבל?

"איליה פלוטקין ואנכי ממשיכים להוביל אצת הקו של האנסמבל גם כאן. איליה עשה את השינויים המתבקשים בשילוב המוזיקות של שלוש האופרות. הבמאית היא יוליה פלקחין. היא מוכרת לקהל כזמרת, אבל היא צברה ניסיון בעבודת בימוי כאשר בהפקה הקודמת שלנו שימשה כעוזרת במאי. זמרים אחרים הם שיראל דשבסקי ואירית מינדלין, אנדרי טריפונוב הוא הצעיר החתיך וחסר האמצעים ודמיטרי סמיונוב הוא הקשיש עתיר הממון וחסר האון. אליהם מצטרף השחקן יצחק פקר בתפקיד בעל הבית של הבניין ושל כל הדירות. הוא היחיד שאינו שר. 

אירנה טקצ'נקו היא מעצבת התלבושות והיא עושה את התפקיד אצלנו בהצלחה מרובה כבר כמה הפקות. היא מספקת את החיבור לתקופת חיבור האופרות. אם תרצה זו ורסיה אופראית קדומה ל"דירה להשכיר" המוכרת כאן היטב, אלא שאת מקום החיות המתגוררות בדירות השונות, תופסים בני אדם ואם כך עוד סיבה לצחוק. ובשביל זה בעצם התכנסנו.  


קומדיה כאהבה או אהבה כקומדיה (צילום: יח"צ)

האופרה תתקיים ביום שלישי, 24 במאי 2016 בשעה 20:00 בתיאטרון ירושלים – אולם תיאטרון מיקרו. מחיר לכרטיס: 100 ש"ח. להזמנת כרטיסים: 02-5605755.