כבר עשרים וחמש שנה מתנהל בארץ פרויקט "סל תרבות", החושף תלמידים רבים בארץ לאירועי תרבות שספק אם היו רוכשים כרטיסים ונחשפים אליהם בכוחות עצמם, בין מופע מסחרי יקר ונוטף כוכבי ילדים כזה או אחר המוצע להם בשוק התרבות הפרטי.

מאחורי הקלעים של פרויקט זה מתרחשת בימים אלה סערה שהולכת ומסלימה, בין האמנים וגופי התרבות לבין נפתלי בנט, שר החינוך, והמתווה החדש הנושא את שמו, ומתעתד לשנות את מבנה הסל ודרכי פעולותיו.

"במהותו 'סל תרבות' הוא תכנית חינוך לצפייה באמנות מורכבת ואיכותית", אומרת ד"ר הילה דוד, מנהלת סל התרבות העירוני בראשון לציון, הנחשב לגדול מסוגו בישראל, המרכזת בימים אלה את פניות האמנים וגופי התרבות לשר.

"זו תכנית שחושפת את התלמידים שכלולים בתכנית לכל שש שפות האמנות הכוללות תיאטרון, קולנוע, אמנות פלסטית, מוזיקה, מחול וספרות, במהלך שנתיים, ומתבססת על תשלומי הורים. הסל פועל באמצעות ועדות שמורכבות מאנשי מקצוע בששת התחומים האלה, שקובעות גם את מחיר המופעים, שאני יכולה להעיד שהוא מאד נמוך, כי האינטרס הוא טובת התלמידים והגדלת המנעד שמקבל הילד, ולפני שמשרד החינוך הולך להפריט את הסל, הציבור צריך לדעת שלאור המתווה החדש, הילדים הולכים לקבל מופעים לא מסוננים".


להקת המחול בת שבע לילדים - כמויות (צילום: גדי דגון)

החלשה מוחלטת של ועדות הסל

הסערה סביב "סל תרבות" החלה בעקבות ההצגה "הזמן המקביל", מבית התיאטרון הערבי אל מידאן בחיפה, המבוססת על כתביו של וליד דקה, רוצחו של משה תמם ז"ל בשנת 84'. מאבקה של משפחת תמם בהעלאתה הוביל להוראתו של בנט על הסרתה מרפרטואר "סל תרבות", שאישרה, פעמיים, את ההצגה. סופו של מאבק הורדות הידיים הזה בין בנט לבין ועדת "סל תרבות" הוא המתווה החדש, שבמהותו החלשה מוחלטת של ועדות הסל, המורכבות מאנשי מקצוע שמאשרים את המופעים ברפרטואר הסל לאחר צפייה קפדנית.

כעת דורש בנט להשאיר בידיהן את ההחלטה על 30 אחוזים בלבד מהצריכה התרבותית הבית ספרית, ולהותיר את 70 האחוזים הנותרים להחלטת "חוכמת אנשי החינוך", כהגדרת משרד החינוך, כך שהמנהלים יבחרו את המופעים מכלל המופעים בארץ, בהתאם לתפיסת עולמו של בית הספר.

"חוכמת ההמונים", טוענים מנהלי גופי התרבות בארץ, היא זו שמחזקת את התכניות הפופוליסטיות המציפות את מסכי הטלוויזיה והבימות המסחריות. מנהלי בתי הספר יעדיפו לבחור בתכנים פחות מאתגרים ולרצות את תלמידיהם במכנה משותף נמוך. אמנות גבוהה ואיכותית היא, לא פעם, טעם נרכש, שיש לתווך וללמד מגיל צעיר כדי להגדיל את הסיכוי של צופיו ליהנות ממנו והמתווה החדש של בנט יסכל את אותו תיווך וחשיפה עליו עמלים אנשי הסל בעשרים וחמש השנים האחרונות.

"הסיפור עם 'הזמן המקביל' היה בעצם החלון שדרכו נרקחה כל התכנית", אומרת ד"ר דוד, "כי השר התוודע לנושא 'סל תרבות' דרך משבר, והמשבר נבע מהפנייה הנרגשת של אחותו של משה תמם ז"ל, לשר החינוך, בשאלה איך יכול להיות שהצגה שמבוססת על כתביו של רוצח אחיה כלולה בסל. השר שלח, ובצדק, את ועדת הרפרטואר בתחום התיאטרון להתכנס שוב כדי לדון האם ההצגה הייתה צריכה להיות כלולה בסל או לא, ולדעתי ברור שהיה צריך להוציא אותה מהסל, כי המסר לתלמידים שבאים לראות אותה הוא חד משמעי.

"הוועדה עשתה טעות, התכנסה, התייחסה רק לנושא האמנותי ולא לאמירה התת קרקעית שנמצאת בבסיס הצגה שמבוססת על כתבים של רוצח של חייל צה"ל, ופה היא חטאה למעשה החינוכי. כשהשר התוודע לסיפור הזה הוא כעס, ובצדק, על הוועדה, אבל לא שופכים את התינוק ביחד עם המים. הוועדות צריכות ריענון, יכול להיות שהן מוטות לצד כזה או אחר, יכול להיות שהן לא מייצגות את כלל האוכלוסייה, אז בבקשה, תרעננו את הוועדות, תוסיפו עוד אנשים, גם אנשי חינוך, אבל אי אפשר בלי סינון, פיקוח וביקורת.

"היה כשל במקרה הספציפי הזה עם הוועדה הספציפית הזו ויושב הראש הספציפי הזה. זה לא אומר שילדי ישראל צריכים להיחשף למופעים לא מסוננים, לא מבוקרים, לא מפוקחים, שאין בינם לבין אמנות כל קשר. אתה מתקן טעות בטעות, ומה שיקרה עכשיו זה שתהיה הצפה של השטח בכמה אלפי מופעים.

"תהיה רשימת מצומצמת של סל תרבות, ורשימה רחבה, ולרשימה הרחבה כל אחד יכול להיכנס. אמנות היא מקצוע ולא כל אחד הוא אמן. המתווה החדש גורס הצפה של השטח במופעים לא מבוקרים ולא מסוננים, שלא מחויבים לשום שפת אמנות. הם יכולים להיות מופעים בשירות החינוך. גם תהליך התשלום לאמנים משתנה כך שיועברו כספי הסבסוד ישירות לרשויות, כשהרשויות ייקחו, מן הסתם, הפקות מקומיות שאינן, בהכרח, אמנותיות".

מחול לילדים להקת קמע - משחקים פיראטים (צילום: כפיר בולוטין)

"תפקיד האמנות מאד שנוי במחלוקת"

ולמה החשש , בעצם , מול " חוכמת אנשי החינוך "? למה לא לסמוך עליהם בבחירת הרפרטואר לתלמידיהם ?

"הם מדברים על חוכמת אנשי החינוך וחוכמת המנהלים, ואנחנו אומרים שתרבות ואופן תיווכה לתלמידים זה מקצוע, ומקצוע שנרכש בצפייה ובהיכרות עם מגוון עשירה ועצום של מופעים ומפגשים בכל התחומים. את לא יכולה לדעת מה הכי טוב אם ראית רק מופע אחד או שניים, אבל אם ראית מאה, את יודעת מה הכי טוב מבין כל המאה ובכל התחומים.

"הבחירה במופעים היא תמיד בחירה של אנשי החינוך אבל בסיוע של המומחים בתחום התרבות והאמנות. קולם של אנשי החינוך נשמע כל הזמן. אופן הבחירה במופעים הוא דמוקרטי ומשתף. צריך לזכור שאנשי החינוך ומנהלי בתי הספר הם אנשים מאד עסוקים ומתמודדים עם הצורך לחנך תלמידים בנושאים רבים, כמו מניעת שימוש בסמים, כמו נושא האלכוהול, זהירות בדרכים, אלימות.

"אז מביאים הצגה שתומכת בנושא החינוכי הזה, שאומרת 'נו נו נו' למי שמתנהל באלימות, בלי סאבטקסט, הכל שחור לבן, פלקטי, חסר עומק, וכל מה שיש באמנות הולך לאיבוד, וזה הפחד שלנו, שזה יבוא על חשבון חשיפה למופעי מחול, האזנה למוזיקה קלאסית, תכניות צפייה באופרה, שתלמידי הפריפריה לא יקבלו החל מהשנה הבאה כי כל הפרויקט בוטל והוקפא".


                                                                 ד"ר הילה דוד (צילום: דרי שמעון)

"להקות המחול מפוחדות, ובצדק", מוסיפה ד"ר דוד. "תלמידי ישראל רואים היום מופעים של להקות קמע, ורטיגו ובת שבע, וזה נפלא, ועל פי המתווה החדש זה לא יהיה כי קרוב לוודאי שזו לא תהיה הבחירה של מנהלי בתי הספר. אלה מופעים יקרים שדורשים לוגיסטיקה יישובית עירונית, רובם מופשטים מבחינת התוכן שלהם ודרוש תיווך כדי ליהנות מהם, ומי יעשה את התיווך? אם מעלימים את סל תרבות ארצי שמשמש כמאזן בין האמנות לבין החינוך, אז משהו באותו איזון מופר, והפעם לטובת החינוך".

רוני סומק (צילום: ליאורה סומק)

"אני חייל ותיק בצבא 'סל תרבות'", אומר המשורר רוני סומק, "הגעתי דרכם לכל פינה בארץ. הם עזרו לשירים שלי לצאת מתוך דפי הספרים ולהפוך למשהו חי. לרוב המקומות אני מגיע שנה אחר שנה. מסורת. אני מרגיש ש'סל תרבות' זה השטיח האדום של התרבות בכלל ושל השירה בפרט, ולכן אני מבקש, אל תגעו בו. תנו לו לגדול ולגדול".