משולש יחסים יצרי
 
תיאטרון הסמטה מעלה בימים אלה את ההצגה "הלילה הכי קצר בשנה" – עיבוד חדשני מאת עידו ריקלין למחזהו הקלאסי והמופתי של אוגוסט סטרינדברג "העלמה יוליה".

את המחזה, העולה בבכורה לכבוד שבוע הגאווה, מביים אבישי בן גל , ומשתתפים בו שחר פרץ (הנשוי לבן גל), נדיר אלדר ולירון ויגדור .

העלילה מתרחשת בליל קיץ ב-1894 באחוזתו של רוזן בשוודיה, אבל להבדיל מן המחזה המקורי, העוסק במשולש יחסים יצרי, סוער ואלים בין בת-הרוזן, משרתו של אביה והטבחית המאורסת למשרת, ב"לילה הכי ארוך בשנה" יש טוויסט מפתיע - הוא ממיר את הגיבורה בגיבור, אציל צעיר, המוצא את עצמו נמשך בעוצמה למשרתו של אביו.

עבור בן-הרוזן זהו ניסיון נואש לבטא את המשיכה והתשוקה שהדחיק כל חייו. עבור המשרת השאפתן, זה הסיכוי האחרון להיחלץ מחיים אפרוריים ונידחים, ומאירוסים כפויים לטבחית שהרתה לו. מעליהם מרחפת דמותו מזרת האימה של הרוזן עצמו, שלא משתתף בהצגה, וגם הדחייה והתיעוב של בני הכפר המתפרצים לנוכח שבירת הטאבו.


הלילה הכי קצר בשנה (צילום: דורון ישינסקי)
 
"ההבדלים המעמדיים בינינו ברורים לגמרי"
 
"ההצגה הזאת היא הגשמת חלום של בעלי היקר שחר פרץ," מספר במאי ההצגה, אבישי בן גל. "כשלמדתי לתואר שני באנגליה הוא דחף לי את המחזה ליד ואמר לי: 'איך שאתה חוזר, זה הדבר הראשון שאנחנו עושים.' וזה מה שקרה."

המחזה "העלמה יוליה" עוסק בשבירת טאבו שהתאימה לזמנה – אהבה בין בני מעמדות שונים. במקרה שלכם, הטאבו הוא יחסים בין גברים. זה עדיין טאבו בישראל של 2016?

"ההצגה מדברת על כוח, מעמד, אהבה, ניצול. על ההשפעה של רצונות היחיד על חייו וכמה רחוק הוא יעיז ללכת איתם. ומעבר כל לזה עומד הטאבו הגדול  –המשמעות של חיים משותפים בין שני גברים שמחליטים לחיות יחד בתוך חברה. איך עושים את זה כששניהם באים ממקומות כל כך שונים?"

אתה מכיר את זה מהחיים? מהזוגיות עם שחר?

"לגמרי. שחר בא מקריית שמונה, ממציאות פריפריאלית, ואני גדלתי בהרצליה. ההבדלים בינינו נבעו פחות מהעניין הגיאוגרפי ויותר בקטע הכלכלי. בישראל 2016 יש הפרשי מעמדות ופערים שרק הולכים וגדלים, לצערי. ההבדלים המעמדיים ביני לבין שחר היו ברורים לגמרי ולכן גם אם במחזה זה מסומבל, מלשון סימבוליזציה, לאדון ומשרת, המציאות שלנו כאן ועכשיו מוכיחה שהוא לגמרי רלוונטי."
 
אחת הדמויות שהציתו את דמיוני במחזה היא זו של הרוזן, שאינו משתתף בפועל בהצגה אבל נוכחותו מרחפת מעל הכול. מי זה הרוזן בגרסה שלכם, מה הוא מסמל?

"במחזה המקורי הרוזן סימל כוח ומעמד. בגרסה של הגברים זו סוגיה יותר עמוקה, כי האב הוא לא רק מעמד חיצוני אלא גם האבא של האדון - דמות האב לילד גיי. כל בנאדם שגילה את הזהות המינית שלו כהומוסקסואל עובר משהו שקשור לאבא - גבריות, פחד, קבלה עצמית, בחירה שונה – זה נושא שכולל בתוכו המון דברים טעונים."



אבישי בן גל (יח"צ)

לעשות תיאטרון רלוונטי
 
בן גל, 30, הוא בוגר מחזור 2012 בבית הספר למשחק בית צבי. אחרי הלימודים נסע לאנגליה ללימודי תואר שני בבימוי תיאטרון באוניברסיטת אסקס, חזר לישראל וביים כמה הצגות, ביניהן "סיפורי נרניה" המשובחת בתיאטרון הספרייה ו"אחים בדם" בבית צבי. בחנוכה הקרוב הוא עומד לביים את "מותק של פסטיבל", אבל דרכו לתיאטרון לא היתה ברורה מאליה. "אהבתי תיאטרון כבר מגיל צעיר אבל המסלול שלקחתי היה אחר -  לימודים במגמה ריאלית ושירות צבאי בבה"ד 1 בקבע. לקראת סיום השירות נרשמתי ללימודי משפטים ברייכמן, אבל איכשהו התשוקה ניצחה וביום השחרור הלכתי להיבחן בבית צבי, בלי לדעת את המונולוג בעל פה. למזלי זה הצליח."

מה עשו לך הלימודים?

"אני יודע שאנשים רעים מסתכלים בעין רעה על מה שקורה בבתי ספר למשחק, אבל בשבילי הלימודים עשו דברים נפלאים. דרכם הכרתי וקיבלתי את עצמי, ודרכם הבנתי גם מה זה תיאטרון."

נו?

"הרבה אנשים מספידים את התיאטרון ואומרים שמעמדו נחלש עם השנים מול הקולנוע והטלוויזיה, אבל לדעתי הוא עדיין המדיום החזק ביותר לדבר עם קהל. בתיאטרון אין פילטר. אתה יושב ערב שלם ומתנתק מהעולם, נסחף באופן טוטלי לתוך עולם אחר. איפה עוד יש לך את זה? וזה נכון במיוחד כשמדובר בפרינג', במקום שלא נמדד רק במבחן הקופה. אמנם מדובר בריסק כלכלי ואמנותי, אבל זה המקום שבו צומחים דברים ייחודיים, איכותיים, שמקדמים את התיאטרון בכלל.

"אני מאמין שהתפקיד של תיאטרון הוא לחנך את הקהל, לאתגר אותו, לשקף את המציאות, להעלות נושאים בוערים שרלוונטיים למקום ולזמן."

זו המטרה של "הלילה הכי קצר בשנה"? לחנך את הקהל לקבל הומוסקסואלים? יכולת להעלות גם מחזה מודרני .

"בעיניי האתגר הגדול ביותר של יוצר בתיאטרון היא להביא את הקלאסיקה מנקודת מבט חדשה, של היום. ככל שנלך על טקסטים תיאטרוניים טובים שהציגו קונפליקטים אמיתיים, ונפענח מה המשמעות שלהם לגבינו, הקהל יילך איתנו וירצה עוד.

"בסך הכול הקונפליקטים נשארו אותם קונפליקטים – אהבה, מותר ואסור, איפה הגבול. אני לא רואה שאנחנו חיים בעולם אוטופי שבו כל זה נעלם. כל עוד הקונפליקטים יהיו רלוונטיים לחיים שלנו, הם יהיו רלוונטיים גם לתיאטרון."


הלילה הכי קצר בשנה (צילום: דורון ישינסקי)
 
"העבודה עם שחר היתה מאתגרת"
 
איך היתה העבודה שלך יחד עם שחר? השתלבה בחיים המשותפים או הפריעה להם?

"לי ולשחר יצא כבר לעבוד יחד כבמאי ושחקן ב'נרניה', אבל פעם ראשונה שאנחנו עובדים בהיקף כזה. זה מאתגר. יש עליות וירידות. צריך להצליח לעשות נתק בין העבודה לבין החיים שלנו, שלא לדבר על זה שיש עוד שני שחקנים מדהימים בהפקה, שמעבר ללהכיר אותי, נאלצו להיחשף גם למערכת היחסים שלי עם שחר."

אז אתה לא ממליץ?

"שחר ואני חמש שנים יחד, אבל היינו צריכים לעבוד מאוד קשה ולנהל הרבה מאוד שיחות כדי להתגבר על זה. אני מאמין שאפשר לעבוד יחד, כל עוד שומרים על תקשורת, שיח ואמת אחד עם השני. אחרת זה מתקלקל והכול הולך פארש. "

מאת: עידו ריקלין, על פי אוגוסט סטרינדברג , בימוי: אבישי בן גל, משתתפים: שחר פרץ , נדיר אלדר ולירון ויגדור. עיצוב תפאורה: שמעון קסטיאל, עיצוב תאורה: יניר ליברמן, עיצוב תלבושות: מעוז דהן, תנועה: טולה דמארי.
 
ההצגה תעלה בבכורה בימים שלישי ורביעי, 8-7 ביוני 2016 בשעה 21:00, וביום שישי, 10 ביוני 2016, בשעה 21:30. תיאטרון הסמטה ביפו. מחיר: 80 ש"ח, לידידי הסמטה: 60 ש"ח, גימלאים/סטודנטים/הסדרים מיוחדים: 40 ש"ח. להזמנות: 03-6812126

לרכישת כרטיסים