לפני עשרים שנה הקימו בועז ברמן ואילון נופר את "מיומנה", ובשנים שחלפו מאז הפך ההרכב שם נרדף למופעים שמבוססים על מקצבים משכרי חושים, אותם מבצעים חברי ההרכב תוך כדי הקשה על כל דבר שאפשר להעלות על הדעת.

בשנה האחרונה חיפש ברמן עניין חדש שירתק אותו בהתפתחות האמנותית שלו, ויצר, ביחד עם זוגתו, ג'רי ברמן, את "מלבי", מופע המוגדר כמחזמר, אבל מתואר על ידיו כמשהו שנשאר, עדיין, ייחודי ל"מיומנה".

"מלבי" מביא אל הבמה סיפור מסגרת נוסח "רומיאו ויוליה" שכתבו ברמן ואשתו, בו מככבות שתי משפחות יפואיות שלכל אחת מהן דוכן מלבי משלה, מה שיצר ביניהן יריבות רבת שנים, שבתוכה צומח לו סיפור אהבה אסור. לתוך הסיפור הזה נשזרים שיריו של מתי כספי, מ"ילד אסור ילד מותר", דרך "לא טוב היות האדם לבדו", ועד שירי הסמבה שאת חלקם יצר כספי ואת חלקם ביצע, המהווים חומר גלם מצוין ליצר המקישנות המאפיין את "מיומנה".
 
"התקבעה לנו תדמית של 'אלה עם הפחיות"
 
"זה מוגדר כמיוזיקל, אבל זה לא בדיוק מה שזה", אומר ברמן. "המיוזיקלס הגדולים עובדים לפי נוסחאות. לוקחים סיפור מדהים שכבר ניצח ועשה היסטוריה ונכתב על ידי האנשים הכי טובים, כמו 'ווסט סייד סטורי' או קלאסיקות אחרות, והשאר תלוי בליהוק, בניהול המוזיקלי, בלהקה, בתפאורה.

"יש מחזות זמר שמבוצעים בארץ מצוין ויש כאלה שלא, ואני רואה ומכיר אותם, ואני לא מנסה להיכנס לשוק הזה. 'מלבי' זה שירים של מתי כספי שמספרים סיפור, אבל זה לא נכון לשפוט את זה יחסית לשאר המיוזקלס בארץ כי ב'מלבי' האנשים שעל הבמה עושים את הכל, מייצרים את המוזיקה, את המשחק, את הסיפור, את הריקוד, ואני חושב שזה מאד ייחודי."

זו הפעם הראשונה שעושים ב"מיומנה" משהו שקרוב, לפחות, למחזמר. מה הוביל אותך לשם?

"מיומנה קמה לפני עשרים שנה. ההופעה הראשונה שעשינו רצה למעלה מעשר שנים והייתה מבוססת בעיקר על קצב, אבל אנחנו לא מתופפים. אני מוזיקאי, ניגנתי בעברי, כתבתי מוזיקה לסרטים, עשיתי עיבודים, אלה המקורות שלי, ולאט לאט הלהקה התפתחה יותר ויותר לכיוון של המוזיקה. תמיד יש אצלנו סיפור מאחורה, אבל הוא אף פעם לא בפרונט אלא משרת אותנו כסיפור שעוזר לנו לכתוב את ההופעה ולעבוד עליה. אין לנו עניין להוציא אותו החוצה לקהל, ובארץ התקבעה לנו תדמית של 'אלה עם הפחיות'."

מהצד הכי חיובי של זה

"נכון, אבל זה היה מאד מתסכל, וכל פעם שעשינו הופעה חדשה אנשים אמרו, 'אבל ראינו כבר מיומנה, זה אלה עם הפחים'... ההופעות החדשות שעשינו, גם לפני 'מלבי', היו כבר מאד מאד שונות. היה להן נושא והיה עניין. 'מומנטום', למשל, זה מופע שבו חקרנו את הזמן, ממש שיחקנו אתו. מה שאנחנו בעצם עושים זה visualizing של המוזיקה. אנחנו כותבים מוזיקה ונותנים לה את הוויז'ואל על הבמה, וזה עובר בסצנות שלא בהכרח קשורות אחת לשנייה ברצף של סיפור, אבל תמיד יש היגיון פנימי שלנו להופעה. תמיד יש איזה נושא שאנחנו עובדים סביבו וחוקרים אותו.




מיומנה, מלבי (צילום: רן בירן)

 
רומיאו ויוליה מוכרים מלבי
 
"אחרי כל השנים האלה, ובמיוחד אחרי שהכרתי את אשתי כש'מיומנה' הופיעה בניו יורק במשך שבעה חודשים כשעשינו שם שמונה הופעות בשבוע, החלטנו פתאום לשתף פעולה ולעשות הופעה ביחד. אשתי היא בוגרת ייל, היא באה מתיאטרון ומאד חזקה בתיאטרון, ואני נורא אוהב שיתופי פעולה, אני יכול להעיד על עצמי שאני יודע לשים את האגו בצד ולקבל מאנשים אחרים וזו מתנה, כי מכל שיתופי הפעולה האלה אני לומד ומתפתח הכי הרבה, כמו שקרה עם ההופעות של 'מיומנה' עם דיויד ברוזה, עם אינפקטד משרום, עם די. ג'יי. טייסטו."

ומה הוביל למתי כספי?

"כל הזמן אנשים אומרים לנו, 'למה אתם לא עושים כלום עם מתי כספי?', כל הזמן. בלי קשר, אני מת עליו. בשבילי הוא גאון. אין לי מילה אחרת. אני מאד אוהב אותו, את המוזיקה, את העיבודים, מאד מתחבר. הוא גם נורא מצחיק אותי, אגב. וככה טפטפו, מתי כספי, מתי כספי, ובסוף דווקא אשתי אמרה, למה אנחנו לא נפגשים אתו? היא לא מכירה את המוזיקה בכלל, וקבענו פגישה, והוא נורא התלהב, והייתה פשוט כימיה מדהימה.

"שאלתי אם הוא רוצה לעשות מופע ביחד, והוא אמר שכן, וחשבנו מה לעשות. עיבודים של 'מיומנה' לשירים של מתי זה מגניב, אבל זו לא הייתה סיבה מספיק טובה בשביל להיכנס ולעשות. רציתי משהו שונה. ואז אשתי שמעה את השירים, התחילה לתרגם את כל הטקסטים לאנגלית, וראתה שם סיפור. ראינו שם איזו טייק אוף על  'רומיאו ויוליה', 'סיפור הפרברים', אבל אמרנו, אנחנו ביפו, בוא נעשה את זה על שתי משפחות מיפו שיש להן דוכן מלבי."
 
מביאים טקסט לבמה
 
והנה אתה מביא סיפור, מילולי, לחברי "מיומנה" שמתמודדים עם משהו חדש

"אשתי היא אשת תיאטרון מאד רצינית, אבל היא ידעה להתחבר למקום של 'מיומנה'. אנחנו לא מחזיקים מעצמנו אנשי תיאטרון שעושים תיאטרון רציני, אלא משהו שאנחנו עושים בכיף. אנחנו אוהבים ליהנות. זה קאסט שבחיים לא אמר טקסט על הבמה. זה מטורף לגמרי. אבל חשוב להבין שנקודת הייחוד של 'מיומנה' זה שהאנשים בה עושים הכל.

"כשרואים הופעות בעולם, זה מאד מקוטלג. יש את השחקנים, יש את המוזיקאים, יש את הרקדנים, ואם יש הצגה שיש בה הכל, אז הרקדנים ירקדו, הזמרים ישירו והשחקנים ישחקו. אנחנו עושים אודישנים ל'מיומנה' בכל העולם כבר 15 שנה, ומוצאים אנשים שיש להם פוטנציאל ללמוד ויש להם לפחות שני דברים שהם יודעים לעשות ממש טוב.

"אגב, אף אחד לא מתופף במקצועו מהאנשים ב'מיומנה'. זה הדבר שהכי פחות מעניין אותנו. אנשים חושבים שזו להקה של מתופפים, אבל האנשים פה הם או מוזיקאים, או שחקנים, או אנשי קרקס, מגוון של אמנויות במה. את הקצב, את הקואורדינציה, אנחנו מלמדים פה." 
  
ואתה מביא להם את המוזיקה של אחד המוזיקאים הכי מורכבים בארץ

"כן. בנוסף לזה שזו פעם ראשונה שהם מביאים טקסט לבמה, הם צריכים להתמודד עם השירים של מתי שהם מאד מורכבים, קשה לנגן אותם, אין שם מהלכים רגילים של מנגינה, זה קשה גם לנגנים מקצועיים, וצריכים להעביר דרך השפה שלנו סיפור, שזה בכלל לא קל, ואפילו כשאין הרבה טקסט צריך להיות שם ולשדר החוצה רגשות ואווירה, ותוך כדי זה לרקוד ולזוז ולנגן על הכלים, שוב, את השירים של מתי, ואני מוריד בפניהם את הכובע שבע פעמים ביום. זה מאד קשה."



בועז ברמן (צילום: יח"צ)

 
"המון אנשים עפו מזה"
 
איך מקבל הקהל את השינוי הזה במה שהם מכירים ומצפים למצוא ב"מיומנה"?

"בהתחלה הרבה אנשים היו אפילו קצת בשוק. הם באים לראות את האלה שחובטים על החביות, ומקבלים משהו אחר. היו תגובות מאד עמוקות. יש עוד אנשים שמחפשים את ה'מיומנה' הישנה, אני מודה, חסר להם במינון. זה עניין של ציפייה. הם לא שופטים את ההופעה, הם פשוט באים עם ציפייה למשהו, ומקבלים משהו אחר. אבל המון אנשים עפו מזה. זה נגע בהם. זה הרבה יותר רגשי מהופעות אחרות. בשבועיים האחרונים היו ארבעה אנשים שבאו לקאסט עם דמעות של התרגשות, וזה שווה את זה. זה כיף. אלה שיודעים לשים את הדעות המוקדמות בצד ובאים פתוחים, זה מאד מהנה עבורם.

"צריך להבין שזו התפתחות ענקית בשבילנו. עברנו תהליך עם ההופעה הזאת, אבל אני מאד שלם אתה היום. ככל שההופעה מתהדקת והזמן עובר ההופעה הרבה יותר טובה. האנשים מרגישים יותר בטוחים בדברים כמו משחק, וזה עובר החוצה, ועכשיו התגובות ממש מדהימות."

ומה לגבי אלה שבאמת עדיין רוצים את הדבר הכל כך ייחודי שהציעה "מיומנה" בגלגול המקורי שלה?

"אנחנו לא מפסיקים לעשות את הדבר ההוא. ממש לא. יש לנו עוד דברים שאנחנו עושים. זה הדי אן איי שלנו. זה בדם. אי אפשר להפסיק. אבל אתה חייב כיוצר לעשות גם דברים שונים."

פעם ראשונה בלי אילון נופר
 
עד כמה היה כספי מעורב בצד המוזיקלי של המופע?

"הוא היה מעורב. הוא בא ונתן נגיעות שהיו כל כך חשובות שזה פשוט מדהים. נגיד, קולות. עבדתי עם הרבה מעבדים מוזיקליים, אבל הוא בא ממקום אחר. בחיים לא הייתי חושב על מה שהוא חושב, וזה מדהים לראות. יש לו כזאת חוכמת חיים במוזיקה. הוא יושב עם הקאסט, ויש לו תובנות, והוא מסביר להם דברים, ומראה איך לנשום, וזה מרתק. הוא ממש כמו גורו כשהוא יושב, וכולם סביבו, צמאים, שותים ממנו כל חתיכת אינפורמציה. היה מדהים בחזרות. הוא מאד נותן."

אי אפשר לא להזכיר את ה"רומיאו ויוליה" של "מלבי", רות אהרוני, שמהרגע שבו היא נכנסת אל הבמה אי אפשר להפסיק להסתכל עליה, ואור טרגן, שמוסיף צבע כל כך יפה של שירה למופע

"הכנסנו לקאסט ארבעה אנשים חדשים כדי לבצע את השירים האלה ואת המוזיקה הזאת. אור הוא הזוכה של העונה העשירית של 'כוכב נולד', והוא פשוט מקסים . צעיר צעיר, הוא עדיין בצבא, אבל מאד בוגר, והוא נכנס לאתגר הזה של להיכנס ל'מיומנה', ולעבור הכשרה מאד רצינית של קצב וריקוד ותיפוף ונגינה ופילטיס ומה לא, ואני מקווה שהוא ימשיך אתנו לעוד הפקות. מהשיחות שלי אתו אני יודע שכיף לו.

"לקחנו עוד זמר צעיר, אורי אלקיים, זמר שיכול לשיר מאופרה ועד כל דבר, פשוט זמר מדהים, שגם לו היה את האומץ לבוא ולרקוד ולעשות דברים שהוא בחיים שלו לא עשה. הוא זמר מקצועי, ששר עם הפילהרמונית, עם ה'ווקה פיפל', מאד קלסיקאי, מנגן גם חליל צד. לקחנו עוד זמרת, נופר כתב, ואת דניאל אזולאי, שהוא שחקן בכלל ופשוט 'מיומנה' בדמו, והוא עושה הכל. מנגן על כל הכלים, תופס את הקצב בשניות, רוקד, פשוט הכל.

"ורותי אהרוני היא כבר שמונה שנים ב'מיומנה'. רותי היא מדהימה. יש לה אור. היא חזקה, ואי אפשר להתעלם ממנה כשהיא עולה לבמה. היא עשתה הרבה עבודה עם ג'רי, אשתי, על המשחק. עד שהיא נכנסה להרכב היא שרה להנאתה בבית בלי שאף אחד יידע. רותי רקדנית בנשמתה, נקודה. היא באה כרקדנית וב'מיומנה' היא נפתחה, והתחילה לשיר..."

ולנגן מהמם על הבס

"ולנגן על כלים וקצב וכל מה שאנחנו עושים. אנחנו מעוניינים באנשים שרוצים להתפתח. אני לא אוהב פקידים. מי שבא לעשות את העבודה שלו וללכת ישר מרגיש שזה לא מקום טוב בשבילו. כי אנחנו אוהבים להתפתח. אנחנו משתעממים מהר. אפילו ההופעות שאנחנו עושים, אנחנו לא מפסיקים לעבוד עליהן אף פעם, ואני מאמין שאם תבואי בעוד חודש לראות את 'מלבי' הוא יהיה כבר מאד שונה, כי אנחנו כל הזמן עובדים. אין סוף למה שאפשר לעשות, אז למה לא לעשות?"
 
נדמה לי שזו ההפקה הראשונה שאתה לא עושה יחד עם אילון נופר, מי שייסדה אתך לפני עשרים שנה את "מיומנה", וחתומה ב"מלבי" על ייעוץ אמנותי

"זו ההפקה הראשונה שהחלטנו לא לעשות ביחד. אילון עבדה בדיוק על מופע אחר, ואחרי עשרים שנה שאנחנו עובדים ביחד זה טוב גם קצת לשנות ולעשות דברים כל אחד עם עצמו. היא העלתה עכשיו ב'מיומנה' הפקה שקוראים לה 'מיומנייט', שזו הפקה של מוזיקה שהיא יותר באזור הטראנס, ואני גם מייעץ שם כמובן, ומעורב, אבל זה פרויקט שהיא עושה לבד. כל אחד צריך קצת את ההתפתחות שלו. זה היה משהו מאד טבעי."

המופע יתקיים ב-16 ביוני 2016 ב-20:30, ב-18 ביוני ב-21:00, ב-24 ביוני ב-15:00, ב-25 ביוני ב-21:00, ב-7 ביולי ב-20:30, ב-9 ביולי ב-21:00, ב-15 ביולי ב-22:00, ב-22 ביולי ב-15:00, ב-23 ביולי ב-21:00, בית מיומנה, יפו. להזמנת כרטיסים: 03-6811787 
  
 
 רכישת כרטיסים