"עושה כבוד לאמא שלי"

נדירים המקרים שבהם הקשר אמא-בן כל כך מנומק, והזליגות שלו לשני הצדדים כל כך מדויקות, כפי שעולה מהדרך בה משתקפים היחסים בין נעמי שמר לבנה, המוזיקאי אריאל הורביץ, החובר בימים אלה לאסתרית בלצן לסדרת הערבים המוזיקלית "קלאסיקה בממד אישי", במהלכה יזכה הקהל להרצאה של בלצן על המוזיקה של שמר, על זו של בנה, ועל הקשר בין השתיים.

בהמשך הערב יעלה הורביץ על הבמה עם המופע "דיוקן אמי", שעלה לראשונה בפסטיבל הפסנתר ובו ביצע את שיריה של אמו בעיבודים משלו, כשלצדו הרכב של שבעה נגנים הכולל גם את בעלה של בלצן, המוזיקאי והמעבד משה זורמן.

"'דיוקן אמי' הוא מופע שהתכוונתי לעשות באופן חד פעמי בפסטיבל הפסנתר לפני שנתיים", מספר הורביץ, "ובו אני מבצע שירים של אימא שלי ושירים שלי בעיבודים שלי, כמו שאנישומע את השירים שלה, עם הרכב מאד גדול. זה משהו שרציתי לעשות כמין כבוד כזה לאימא שלי. זאת הייתה האזכרה שלי לאימא, אזכרה שמחה, והמופע מאד הצליח בפסטיבל, אבל לא התכוונתי לרוץ עם זה הלאה.

"אסתרית בלצן היא מרצה על מוזיקה קלאסית ומוזיקה בכלל, אולי המובילה שיש בארץ, ובעלה, משה זורמן, היה המעבד באלבומים של אימא, כמו 'על הדבש ועל העוקץ', בשירים שהיה בהם עיבוד תזמורתי. ב'דיוקן אמי' אני מנגן גם על הבס וגם בפסנתר, ובשירים שבהם אני לא על הפסנתר רציתי שזורמן ינגן, וככה, בעצם, אסתרית ראתה את המופע, ונדלקה עליו, והחליטה שהיא רוצה לעשות סדרת הרצאות על המוזיקה של אימא שלי ושלי ועל הקשר ביניהן, ובחלק השני להעלות את 'דיוקן אמי' כמו שהוא היה בפסטיבל הפסנתר, עם זורמן ועם שבעה נגנים על הבמה."



אסתרית בלצן (יח"צ)

"אנחנו דור שקל לו לייצר אווירה"

אתה יודע כבר מה בלצן עומדת להגיד על אותו קשר? יש דברים שהיא מחדשת לך בנקודת המבט שלה?

"אני לא יודע, ומחר בבוקר אני שומע את זה בפעם הראשונה ואני מאד סקרן לשמוע איך היא רואה את זה, כי הייתי בהרצאות שלה ומאד מעניין לשמוע איך היא רואה יצירות, מה הרקע שלהן, ומה הפך את המלחין למי שהוא, ומאד מעניין אותי מה היא תעשה עם המשפחה שלנו, אבל אין לי מושג, זו הפתעה בשבילי. עזרתי לה במחקר, היא דיברה איתי שעות רבות, וזה רק חלק מהתחקיר שהיא עשתה, אבל איך היא הולכת להציג את זה ומה היא הולכת לעשות, אני לא יודע."
ואיך אתה רואה את הקשר הזה ביניכם, מהבחינה המוזיקלית? אני מתארת לעצמי שבלהיות בן של אייקון כמו נעמי שמר יש גם הרבה בלגנים, וכמוזיקאי היית צריך לחפש בהתחלה את הטריטוריה שלך

"נכון. במהות, בסופו של דבר, אני בן לדור שבשירים שלו השתנה היחס בין אמירה לאווירה. אנחנו דור שהרבה יותר קל לו לייצר אווירה. יש לנו הרבה יותר כלים לעשות את זה. יש מחשב, כל עולם ההפקה הלך הרבה הרבה יותר קדימה, לפעמים על חשבון התוכן והאמירה.

"זאת אומרת שאפשר לייצר אווירה, ולפעמים, אפילו, יש אמנים שבשביל לא לקלקל את האווירה הזאת, מעדיפים שהאמירה תהיה פחות חזקה, ואנשים יוכלו, כאילו, ליהנות יותר מהפלייבק, להיכנס לעולם של צלילים, ו'אנחנו לא רוצים שהם מי יודע מה יחשבו מה השיר אומר, זה לא האפקט שאנחנו מנסים להשיג'.

"עכשיו, אני לא בא מהעולם הזה, ומהבחינה הזו הייתי בן של אימא שלי מההתחלה. כלומר אני כן בא מהאסכולה שלה, שהשיר לבד, עם כלי אחד שמלווה אותי, צריך להגיד משהו. גם המנגינה וגם המילים צריכים להחזיק לבד ולהגיד משהו. בעניין המה אומרים..."
 
השיר הראשון על הטרדה מינית
 
אתה בשירת יחיד בעוד היא חלק משירת הרבים?

"דווקא לא. שירת יחיד זה משהו שתמיד חושבים שהיא לא הייתה, אבל אחד הדברים שאני מראה במופע זה שהיא אחת החלוצות של שירת היחיד, הסינגר-סונג-רייטרית הראשונה בתולדות המדינה, ואחת הראשונות בעולם. כשהיא התחילה לא היה לה ממי ללמוד פה, אז היא נסעה לצרפת כדי ללמוד מהשנסונרים הצרפתיים, והשירים שהיא פרצה איתם היו מאד מאד אישיים יחסית למה שכתבו אז.

"הם הפכו להמנונים, אבל הם הפכו לכאלה דווקא בזכות איזה טון אישי שלא היה פה קודם. למשל, 'כשאימא באה הנה יפה וצעירה אז אבא על גבעה בנה לה בית', זה לא משהו שכתבו לפני כן. יחסית לתקופה, זו כתיבה מאד מאד אישית. שלא לדבר על השיר הראשון בתולדות הזמר העברי שנכתב על הטרדה מינית, שזה 'ואלס להגנת הצומח'."

זה נכון?!

"כן. זאת אומרת, יש קול נשי, אמיץ, עם כתיבה אישית, ומהבחינה הזאת לא הייתי צריך לחדש, כיוצר. כדי ליצור לעצמי באמת זהות נבדלת, מצאתי את הנישה שלי בעולם של סטורי-טלינג. זה מה שעניין אותי, לשם נמשכתי, הלכתי לשם אחרי אנשים כמו מאיר אריאל ורנדי ניומן, והשקעתי בזה. אבל הסיפורים שאני מספר, הם השתנו."

כלומר?

"כלומר אני לא חושב שהייתי יכול לכתוב בתחילת הדרך שירים כמו 'רקפות בין הסלעים' ו'עשרים אלף איש', כי כבר הייתי בן של משוררת לאומית, וזה מין קול שיש בו אהבת הארץ, שיכולתי להשמיע רק אחרי שהייתה לי כבר אישיות נבדלת מאימא שלי."

אריאל הורביץ (צילום: יפעת גולן)
 
"הייתה בינינו פתיחות מאוד גדולה"
 
יש משהו מאד אינטימי ביצירת שיר, ולפעמים האינטימיות הזו עשויה להיות מבלבלת ביחסים בין ילד להורה. עד כמה נכח תהליך היצירה היומיומי של נעמי בחיים שלך כילד?

"הייתה פתיחות מאד מאד גדולה, שמתאימה לגיל. כשכבר הייתי מבוגר היא הייתה מסוגלת גם לשיר שיר על סיפור אהבה קשה שהיה לה, וכן היה לה חשוב שאני אדע על מה השיר הזה."

ולא היה לך קשה, כילד, עם התחושה שמרכז הבמה עובר בכל פעם לאימא שלך?

"אימא שלי הייתה, קודם כל, פדגוגית מדהימה, ומורה מדהימה. היא מאד רצתה, למשל, שאני אלמד מוזיקה קלאסית, ומהר מאד היא הבינה שזה לא יקרה, ואז היא לקחה על עצמה את האחריות ללמד אותי – אבל כשבא לי.

"אחד ההישגים הגדולים שלה, בעיניי, זה שבסוף כן נהייתי מוזיקאי, כי האינסטינקט שלי כבן של מישהי שכל כך הצליחה בתחום הזה היה לפנות למקומות אחרים, אבל היא הצליחה בילדות לעשות שני דברים: האחד היה תמיד להשמיע לי ממקום שכאילו מתייעץ איתי, מה שמאד הגדיל אותי, והדבר השני זה מאד להתלהב מכל מיני המצאות פסנתרניות שהיו לי. אז כל זמן שהייתי ילד זה היה ככה. אבל אחרי הצבא, כשנהייתי כבר מבוגר, והתחלתי לחשוב אולי אני בכל זאת אעשה עם זה משהו, היא נהייתה שוב איכרה רוסייה קשוחה כזאת מכינרת, ואמרה, 'אתה רוצה להתעסק עם זה? תלמד. אתה צריך ללמוד.'"

כתבתם משהו ביחד?

"עזרתי לה לערוך את אחד השירים האחרונים שלה, 'בדמייך חיי', וכמובן השמעתי לה שירים שלי, אבל מאד מאד נזהרתי. אין בארכיון שום דואט. מהבחינה הזאת אני 'בן של' הכי נקי בתעשייה, וזה גם אחד הדברים שעזרו לי בדרך. על כל דלת שנפתחה בפניי שאלתי למה היא נפתחת. אתם רוצים אותי, או את 'הבן של נעמי שמר'? ואם רצו את הבן של נעמי שמר השתדלתי

לא לעבור שם. זה אחד הדברים שעשיתי שנים, ועכשיו, כשכבר יש לי את עצמי מספיק חזק מבחינת זהות ורפרטואר, אני יכול לעשות ערב כמו הערב הזה."


נעמי שמר ואריאל הורביץ (יח"צ)

אמרת שאתה מציג בערב את השירים כמו שאתה רואה אותם. איזה אור חדש אתה שופך עליהם?

"קודם כל, אלה השירים שמאירים צדדים שלה שאנשים פחות מכירים. בסופו של דבר, המנוע של האישה הזאת היה המון המון מרץ, וסוג של פראות, מצד אחד, ומצד שני, ערכים. מין מלחמה פנימית כזאת. ונגיד, כשאני שומע שיר כמו 'שני צלמי רחוב' שיש בערב, אז יש לי בפנים גם את המטען של הסיפורים שהיא סיפרה לי על איך שהיא הגיעה מכינרת לתל אביב, ואיך היא הייתה צריכה לכבוש את החבר'ה של 'כסית', ואני גם מרגיש את הפראות שלה במנגינה, ואלה דברים שבעיבוד שיש עם הדרך ששרו אז, ועם חבורת 'בימות' וכל זה, אין אותם. אז עם ההרכב שיש לנו על הבמה, שהוא ממש הרכב רוק, מאד קל ומאד כיף להביא את זה."

במקום המשפחתי החזק הזה שיש במופע לא משתתפת גם תמר גלעדי, אשתך?

"לא. לתמר יש מופע שנקרא 'בלוז לנעמי', חוץ ממה שהיא עושה, כמובן, עם המוזיקה שלה, אבל אנחנו תמיד מפרידים כוחות, כי אנחנו רוצים להצליח להישאר יחד, אז את המקצוע אנחנו לא מערבבים..." 

המופע יתקיים ב-19 ביוני 2016 ב-20:00, ב-20 ו-21 ביוני ב-10:00 ו-20:00, וב-1 ביולי ב-10:00 ו-14:00 במוזיאון תל אביב. כמו כן יתקיימו הופעות ב-24 ביוני ב-10:00 וב-28 ביוני ב-20:00 באולם רפפורט חיפה, וב-26 ביוני ב-20:00 בתיאטרון ירושלים. לרכישת כרטיסים: 6420847 – 03