ביום שלישי יעלה המסך באופרה הישראלית על "דולי הפנינים" - אופרה של ז'ורז' ביזה, שנעלמה מן הבמות וחזרה אליהן בשנים האחרונות.

"אני משוכנעת שאחת הסיבות העיקריות לחזרה נעוצה בכך שדיאנה דַמרָאוּ, רצתה לשיר את התפקיד", משערת לוטה דה-ביר במאית ההפקה החדשה. "היא שרה במקום אחד, למען האמת בהפקה שלי ב"תיאטר אן דר ווין", ומשם למטרופוליטן בניו יורק ואז כל העולם כבר רוצה את האופרה", דה-ביר היא צעירה נמרצת, שחיה כל שבריר שניה בשיחה שלנו. קצב הדיבור, תנועות הידיים - ניכר בה שהיא מאד אוהבת את מה שהיא עושה וחיה כל שניה בתחום הזה בגדול.  

במאית ומנצח – סיפור אהבה
 
על ההפקה ינצח בן זוגה המנצח הישראלי סטיבן סלואן. כשנפגשנו לשיחה הוא שהה בדיוק בגרמניה, לשם טס לפני החזרות האחרונות בתל אביב, על מנת להיות נוכח בבדיקות האקוסטיקה האחרונות של האולם החדש שהתזמורת שלו – הסימפונית בּוֹכוּם - עתידה לקבל בסתיו הקרוב.
סלואן, יש להזכיר, עלה ארצה מקליפורניה לפני יותר משלושים שנה, ניצח ולימד כאן והיה בין היתר מנצח משנה לצדו של גארי ברתיני. ברתיני הזמין אותו להצטרף אליו כשקיבל את ניהול בית האופרה בפרנקפורט, ומאז מנהל סלואן קריירה בינלאומית. הוא ניצח כאן על כל התזמורות ועל האופרה הישראלית, הביא הפקות מגרמניה, מנצח בקביעות בניו יורק על תזמורת שעיקר עיסוקה מוזיקה עכשווית ובשבועות האחרונים הוא שוב בתל אביב, הפעם לראשונה לצדה של בת זוגו ההולנדית.   

כמה שנים את במקצוע?
 
"גמרתי לימודים בבית ספר גבוה לאמנויות הבמה באמסטרדם בשנת 2009."
 
ותוך חמש-שש שנים את כבר עובדת בבתי אופרה חשובים בעולם.

"הסיפור היה כזה - ההפקה האחרונה שלי בבית הספר היתה אופרטה מן הפחות מוכרות של אופנבך: "רוח הערב או המשתה האיום" - Vent du Soir ou L’horrible festin. אני מוכרחה לומר שהסביבה הקרובה לא הסתכלה בעין אוהדת על הבחירה שלי. אתה יודע, בית ספר לאמנויות הבמה, צעירים רוצים תמיד את החדיש ביותר, את ה"אוונגרד", והנה אני מעלה הפקה רומנטית של אופרטה שיש בה יסודות מובהקים של קיטש. למה?"

זה נשמע כמו אופרה קטנה עם שני זמרים ושני נגנים?

"נכון שמספר הזמרים הוא מצומצם, אבל התזמורת היתה גדולה."

בית הספר תקצב?

"היו לי בדיוק 800 יורו ורציתי תזמורת של 30 נגנים, ובסוף זה מה שקיבלתי. וגם מה שחשוב הוא שבקהל שבא לצפות היה מישהו שפנה אלי והזמין אותי לביים אופרה אצלו בבית אופרה שנקרא נויקלן."

אופרה בעיר קלן?

"זה גם מה שאני חשבתי ואז הסתבר שמדובר בבית אופרה קטן באזור נויקלן בברלין. האופרטה של אופנבך גם זיכתה אותי בפרס לבמאי מבטיח. מכל מקום בברלין התבקשתי להעלות אופרה חדשה שנראה "טנגו טורקי" שחיברה סינם אלטן, מלחינה מטורקיה."



סטיבן סלואן (צילום: יח"צ)

 
"פטר קונוויצ'ני אימץ אותי"
 
בואי נלך טיפה אחורנית. מתי ידעת שאת רוצה להיות במאית אופרה?

"אז ככה, אני ילידת מאסטריכט, בדרום הולנד. בת לזוג רופאים, אבא רופא שיניים, אימא רופאה פנימית שלא אוהבת חולים, לפחות לא אותי כשהייתי חולה בבית. הם אוהבים אמנות, במידה," היא אומרת לאחר הרהור קל. "הם גם מדי פעם עוסקים באמנות. בבית קיבלתי תמיכה להתנסות באמנות. הייתי בת שבע, התחלתי ללמוד פסנתר בקונסרבטוריון המקומי ואחר כך זמרה, וצריך לומר שבשני התחומים לא הפגנתי איכויות שראויות לעידוד מיוחד.
 
"צריך גם לומר שההורים לקחו אותי להצגת אופרה והרגשתי שזה מה שאני רוצה. אבל מה לעשות. התנסיתי בכמה דברים ואז פעם באחת הפעילויות התיאטרוניות במסגרת כזו או אחרת ראו שאני מייעצת לשחקנים תעשה כך או תעשה כך. מישהו ניגש אלי ואמר: 'את יודעת שמה שאת עושה בשקט עם האנשים נקרא בימוי'.

"הגעתי לבית הספר הזה באמסטרדם. הדבר הכי טוב בבית הספר היה שלמדנו תוך כדי עשייה. בין היתר עבדנו באופרה הלאומית ההולנדית כמתמחים, ושם ישבנו בהפקה של הבמאי פטר קונוויצ'ני, אושיה תיאטרונית בינלאומית, בן של מנצח מוכר, מי שגדל בין היתר בתיאטרון של ברכט ועבד עם רות ברגהאוז האישה והאגדה. קונוויצ'ני הוא בעל נסיון עצום בבימוי מחזות ואופרות, לרבות האופרות של וגנר.




דולי הפנינים (צילום: יח"צ)

"הוא יושב בחדר החזרות, סביבו צוות עוזרים מיומן, במאי בית, עוזר במאי, ואני בצד, מתבוננת. עובדים על 'דפנה', אופרה של ריכרד שטראוס. כולם שקטים כמו כוהנים בעבודת קודש. ואז הוא עוצר את העבודה ושואל את אנשי הצוות שלו, 'אתם חושבים שזה בסדר, הקטע שראינו עכשיו?' איש אינו פוצה פה, ואני אומרת בקול, 'לא זה לא עובד'. 'סליחה, מי את?!' אומר קונוויצ'ני. אחרי הבירור הוא שואל אותי 'אז מה את מציעה?' אמרתי מה שאמרתי ואז הזמרת על הבמה אמרה, 'נכון עכשיו הרבה יותר טוב'.

"מאותו רגע קונוויצ'ני אימץ אותי ואני חייבת להודות שהוא מקור הידע העיקרי שלי. הוא גם הזמין אותי לביים בבית האופרה של לייפציג את האופרה הקצרה 'קלרה ש.' על פי סיפור של אלפרידה ילינק עם מוזיקה של המלחינה היוונייה ניקולטה חצופולו. "כן", היא עונה לשאלה שלא שאלתי, אבל מן הסתם עשיתי פרצוף למשמע שמה של ילינק שלא בוחלת ביסודות אלימים בסיפוריה, "אבל מה שהיא כתבה על קלרה שומן דווקא עובד היטב."  

אמרת לצדו של קונוויצ'ני?

"נכון כל אחד משנינו ביים אופרה קצרה, אני כאמור 'קלרה ש.', והוא ערך עיבוד דרמטי לקנטטה המפורסמת של באך 'רב לי די לי' (קנטטה מס' 82). התחנה החשובה הבאה היתה באופרה הממלכתית בהולנד. שם ביימתי אופרה חדשה של המלחין ההולנדי רובין דה ראף 'מחכים לגב' מונרו', על מרילין מונרו. בהפקה הזאת," מציינת דה-ביר, "פגשתי לראשונה את סטיבן (סלואן המנצח, י"ש). "עם סטיבן הקמנו מסגרת חדשה, opera front, שמטרתה להביא הפקות אופראיות לקהל חדש שלא מכיר את האמנות הזאת. ההפקה הראשונה היתה "לה בוהם". אחרי האופרה הקצרה חזרתי לבית האופרה של לייפציג עם הפקה גדולה שלמה משלי, האופרה 'שועלה ערמומית קטנה' של ינאצ'ק."  


דולי הפנינים (צילום: יח"צ)


התרסה נגד היחס לזקנים ולשחורים
 
"בינתיים אני כאן בתל אביב. כבר הייתי כאן ואני חושבת שהייתי יכולה לגור בעיר הזאת. אבל בביקור הקודם לא הספקתי להגיע לירושלים. הפעם בימים שלאחר הצגת הבכורה אני מקווה להספיק. בינתיים אני מנצלת כל רגע פנוי להכין את ההפקות הבאות, 'איל טריטיקו' (שלוש אופרות קצרות, י"ש) של פוצ'יני בבית האופרה של מינכן, 'משה במצרים', אופרה בלתי אפשרית של רוסיני בבית האופרה בפסטיבל ברגנץ, ו'חליל הקסם' בתיאטר אן דר ווין בווינה.

"זו תהיה התרסה כנגד היחס לזקנים ולשחורים. האופרה תסופר מזווית הראיה של מלכת הלילה ושל מונוסטטוס. 'הנסיך החדש', אופרה על פי 'הנסיך' של מקיאוולי שאת המוזיקה שלה חיבר מוחמד פארוז, שלמיטב זכרוני הוא או לפחות הוריו הגיעו מכאן. עוד הפקה שאנחנו עושים עם סטיבן  ב- opera front היא נוסח של 'לה טרוויאטה' עם תזמורת של 13 בלבד והמופע כולו יהיה ברוח מופעי הרוק. המלחין מוריץ אגרט עובד על הנוסח הרוקיסטי. חייבים להגיע לקהל הזה!", היא מסכמת.  
 
איך את מכינה את עצמך למפגש ראשון עם אופרה, את קוראת פרטיטורה? ליברטו?

"אני יכולה לשבת ליד פסנתר וללמוד פרטיטורה, אבל האמת היא שאני קוראת ליברטו ומקשיבה להקלטות של המוזיקה."

ומה על כל האופרות חדשות שנכתבות כעת, שם אין מה לשמוע.


"נכון עקרונית אבל המלחינים של היום מכינים מהר מאד גרסת מידי שאומרת לך כבר די הרבה."
 
איך התכוננת ל"דולי הפנינים"?

"כאן בתל אביב אנחנו משחזרים הפקה שעשיתי לתיאטר אן דר ווין. היה לי צוות זמרים מצוין - את דמראו כבר הזכרתי, היא האישה היחידה, ולצדה שלושה גברים - נתן גן, דמיטרי קורצ'ק וניקולס טסטה. הם לא ישירו בתל אביב. המעצבים יהיו אותם המעצבים שעובדים אתי כבר בכמה הפקות - מָרוּשָה לוי על התפאורה, אורין ון בק על התלבושות ואלכס בּרוֹק, מחולל הניסים שלי, הוא מעצב התאורה. איתם התלבטתי מה לעשות. 
 


דולי הפנינים (צילום: יח"צ)

"בווינה ציניים, כאן מתלהבים"
 
"הסיפור, צריך להודות על האמת, לא משהו. הכל קל, ברור ולכאורה צפוי - אנחנו במזרח, בציילון בכפר של שולי פנינים. אנחנו מגיעים לשם בערב בחירות לתפקיד ראש הכפר ויש רק מועמד אחד. זה שהיה. פתאום צץ שם עוד גבר, שהיה חבר שלו לפני עשרות שנים ושניהם מדברים על גברת שהם אהבו וראה זה פלא, תוך שניה היא מגיעה והיא היום כוהנת במקדש. ההמשך... לא צריך לספר, הכל מאד ברור.  

"אבל ביימתי את זה כמו סיפור. גם ככה כבר יש בו סוג של התנשאות של יוצרים מערביים שמסתכלים מלמעלה על המזרחיים. זו היתה תחושה חזקה של אוריינטליזם במאה התשע עשרה כאשר ז'ורז' ביזה הצעיר חיבר את המוזיקה. אין כל טעם להעלות את הסיפור ברוח ההיא של חיקוי המזרח. עבדנו על מה יש כאן, יש בחירות למנהיג – גם אם התוצאות ידועות מראש במקרה הזה ויש גיבורי הדרמה שאחד מהם נבחר ואנחנו הצופים מתבוננים בו, אבל למעשה גם תושבי הכפר מתבוננים בו.
 
"האסוציאציה שלי היתה תכנית ריאליטי בטלוויזיה. משהו בין "האח הגדול" ל"הישרדות". הסכנה שבמתן כוח לאנשים עם מעט מאד ידע. תראה מה שקורה במסע הבחירות של דונלד טראמפ עכשיו, זה לא סוג של ריאליטי. הבעיה היתה עיצובית. מרושה לוי באה עם הברקה הבמה מלאה במעין גלובוס שקוף, שדרכו רואים את כל הצופים היושבים בבתיהם ומצביעים. יש בידור ויש דמוקרטיה."

מבנה במה כזה מציב בעיות טכניות?

"כן. חברי המקהלה, שהם העם המצביע, יושבים לכאורה בדירותיהם, וכמו בטלוויזיה הם לא רואים את ההתרחשות האמיתית על הבמה, זו שבין שלושת הגברים והאישה. הם לא רואים אותם מטאפורית והם באמת לא רואים אותם כי המבנה חוסם את שדה הראיה. למעשה הם רואים בעיקר את ידיו של המנצח – וגם זה במסכי הטלוויזיה שבצדי הבמה."  

את מעתיקה הפקה מווינה לכאן, יש הבדלים?

"בוודאי שיש. ההבדל המשמעותי הוא כמובן בתקציב. שם אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. זו לא רק מדיניות של בית האופרה. זו מדיניות ממשלתית. אנחנו יודעים, אומרים השלטונות בווינה, שאם נהיה טובים, הכי טובים, יגיעו הרבה תיירים, ואמנות טובה מביאה כסף. לכן כדאי להשקיע, זמרים יקרים וכו'. כאן התחושה היא של אמנים שאינם מפונקים. שם יש ציניות. כאן יש התלהבות.

"חברי המקהלה, כשהם הבינו את תפקידיהם, היו מאד מרוצים והרמה של המקהלה מאד לרוחי. הבמה כאן מעט יותר גדולה מאשר הבמה בווינה, אבל זה נראה טוב. זה עובד. התזמורת, עד כמה שראיתי, מסתדרת היטב עם סטיבן. הוא כבר עבד איתם, גם אם חלק התחלפו. יש כאלה שמכירים אותו והוא מרוצה.

"עוד דבר ששונה כאן ממקומות אחרים הוא מעורבותו של המתרגם לכתוביות, ישראל אובל. אני אמורה לפגוש אותו וללבן. לא נתקלתי בחו"ל במתרגמים שיושבים בחזרה ובודקים את התרגום ומוודאים שהכל תואם את ההפקה שהקהל רואה. בדרך כלל המתרגם מגיע לפני החזרה הכללית, כשכבר אין אפשרות לשנות. זה מצוין."


לוטה דה ביר (צילום: מירי שמיר)

האופרה תעלה בתאריכים 28 ו-30 ביוני ב-20:00, 1 ביולי ב-13:00, 2 ביולי ב-21:00,  4, 6, 7 ביולי ב-20:00, 8 ביולי ב-13:00, 9 ביולי ב-21:00, 11, 12 ביולי ב-20:00, 15 ביולי ב-13:00, 16 ביולי ב-21:00. מחירי כרטיסים: בכורה: 210, 280, 345, 420, 470 ₪ , א'-ו' 190, 252, 319, 388, 438 ₪, מוצ"ש 207, 269, 334, 404, 453 ש"ח. להזמנת כרטיסים: 03-692777 או באתר האופרה

לרכישת כרטיסים