עומר מאיר ולבר, המנהל המוזיקלי של תזמורת סימפונט רעננה, מתפנה לשיחה עם "הבמה" בין כיתות אמן שהוא מלמד בהן באיטליה ובין פגישה עם תזמורתו, שהתקיימה שעות ספורות לאחר שיחתנו.

"ההופעות שלנו בסוף השבוע כאן באיטליה וליתר דיוק, בִּסטרֶזָה של על גדות אגם קומו ובמַגֶ'נטָה שיש לה פסטיבל מוזיקה וגם היא אינה רחוקה ממילנו, הן מסוג הדברים שמישהו זורק רעיון ואתה, לעיתים רק כדי לשים קץ לנדנודים, אומר אוקיי, יהיה בסדר, מתוך אמונה שדבר מכל הדברים שנאמרו לא יתקיים.

"אבל פתאום אתה מוצא את עצמך בלבו של עניין שלא חשבת שיקרה, ו'הסימפונט' מנגנת כאמור בשתי ערים בצפון איטליה, בשישי ובמוצאי שבת".

"לכל החלטה יש משמעות כלכלית ופוליטית"

אחרי האמירות הכלליות נרד לפרטי הסיפור.

"בוודאי. מדובר בהיכרות שיש לי עם אדם איטלקי בעל הון מופלג, שגילה לפני כמה שנים את סודות הבודהיזם, התלהב ונשבה בקסמו, והיום הוא ראש הקהילה הבודהיסטית באיטליה כולה. הבחור הזה רצה לארגן אירוע לכבוד ללאמה של עמיתיו הבודהיסטים האיטלקים, ובייחוד רצה שבאירוע יושמעו המזמורים הטיבטים בכלי נגינה של המערב. הוא חיפש את הדו-שיח המזרחי-מערבי.

"הקונצרט הזה בא לסמן נקודה בתהליך שהחל בעצם הגילוי של הבודהיזם, גילוי שהוביל לכך שאותו איטלקי החליט לחלק את רכושו הרב בין ילדיו. הוא ועוד כ-500 איטלקים עברו להתגורר בסוג של 'בוטקה' - ביתן צנוע במקום מקסים באזור סטרזה שצופה על אגם קוֹמוֹ. הרעיון של הקונצרט הדו-תרבותי הזה כבר ניקר לו בראש זמן ממושך, אבל לא נמצא השותף הנכון, לפחות לא כאן באיטליה.

"בסופו של דבר החלטתי שאנחנו נעשה את זה. לעבודה זומן אורן לוק, מלחין הבית של התזמורת, והוא קבל מזמורים טיבטיים בין מאות ואלפי שנים ומן החומר המרוחק תרבותית הוא רקח יצירה חדשה. מה שאורן יצר הוא מעין מיסה למקהלה ולתזמורת והקהל כאן יקבל קונצרט-מדיטציה. אם תרצה הדרך שבה החלטנו, אורית פוגל המנכ"לית ואני, להיכנס למיזם הזה, כי לכל החלטה יש משמעות כלכלית ופוליטית, דומה לדרך שבה אנחנו בונים עונה חדשה".


סימפונט רעננה (צילום: יח"צ)
תסביר.

"אם תבחן את תכניות התזמורת בשנים האחרונות, תראה שבאופן קבוע יש במינון המרכיבים של כל עונה הרבה מאד דברים חדשים. לא בהכרח יצירות חדשות, אלא חדשות לקהל שלנו. בעומק השיטה יש לנו כמעט תמיד נושא שמהווה ציר מרכזי, גם אם לא מדברים עליו וגם אם הוא אינו גלוי לעין המאזין. נקודת הכובד, או נקודת המשיכה, מהווה מקור אור שמשמש אותנו בחיפוש היצירות השונות. מכאן מתחילים לצאת לדרך".

לפני שניכנס לפירוט של מה ואיך קורה בעונה הבאה, אני חייב לומר שהעונה של הסימפונט מכילה הרבה חומר שתזמורות גדולות ווותיקות ממנה, אינן מסתכנות בהכללתו. הקהל שלכם באחוזים ניכרים אינו צעיר. איך הם מתמודדים עם האתגר המוזיקלי?

"הכלל שאנו נוקטים הוא שצריך לעשות. מה שאתה לא תעשה, הזמן בוודאות לא יעשה. את קו המחשבה הזה קיבלתי מאימא שלי ובדיעבד צריך לומר שהוא מוכיח את עצמו. השנה אתגרנו את הקהל כבר בפתיחת העונה עם היצירה "אִם" של רונן שפירא. יצירה ארוכה, כמעט ארבעים דקות, לאמנית קול ולתזמורת שבפירוש לא נמצאת כל כך בזרם המרכזי של עולם המוזיקה של מאזיני הסימפונט. היו תגובות. בוודאי שהיו. היו נשים מבוגרות בנות יותר מ-85 ממוצא אנגלו-סקסי שהודו לנו והתלהבותן הייתה בשמיים. לעומתן איש צעיר יותר, בן כ-50, יצא כנגד היצירה. הוא כתב לי מכתב זועם, אני השבתי לו וניהלנו דיאלוג לגבי מקומות שהוא אמר שלא היו ברורים לו ועוד טענות. הסברתי לו מה קורה ביצירה ובסופו של דבר הוא הודה לי על פקיחת האוזניים. כלומר אין מה לחשוש. הקהל של רעננה לא בורח מחידושים.

"לפעמים אני צריך לנהל מאבק מול ההנהלה הציבורית. אם תשאל אותם, הם תמיד ירצו את החמישית של בטהובן, החמישית של שוברט והארבעים של מוצרט. ואז אני אומר בבקשה, אבל אני לא אהיה המנהל המוזיקלי. לא מדובר באולטימטום. גם בעימות עם ההנהלה הציבורית אני רואה סוג של דיאלוג בריא שחשוב גם לי. בסופו של דבר הם יודעים מהן החלטותיי, וגם להם חשוב לדעת שמה שמושך אותי לעשייה הם הדברים שבהם אני מאמין".


עומר מאיר ולבר (צילום: פליקס ברוידה)


"מתוך תהליך ספונטני נוצר קו"

האם ישנו קו סמוי בתכנית של העונה הקרובה?

"השנה לא היה קו גלוי ולא קו סמוי. נוצר מצב שבו פנו אלי כמה מלחינים עם הצעות משלהם. גיל שוחט דיבר על רקוויאם והוא יבוצע באותה תכנית עם הרקוויאם של מוצרט. יוסף ברדנשווילי הציע יצירה חדשה וכמובן שאת שניהם קל לי לקבל, כי אני מכיר אותם היטב ונראה לי שגם הקהל של הסימפונט מיטיב להכירם.

"הופתעתי כאשר זכריה פלווין פנה אלי. לא הכרתי אותו קודם לכן, לא כפסנתרן ולא כמורה באקדמיה. לא למדתי אצלו. אבל התברר שפלווין הגיע לקונצרטים של התזמורת וביקש להיפגש. לפגישה הוא הביא כמה פרטיטורות. עיינתי והתרשמתי מן החומרים, והיצירה שנבחרה היא יצירה לפסנתר, לפנטומימאי ולתזמורת שמזכירה באופייה את 'חיי גיבור' של ריכרד שטראוס. אמנם אין כאן קו מלכד של ממש אבל הפניה של המלחינים זרקה אותנו לכיוונים האלה. מתוך תהליך ספונטני ולא מתוכנן נוצר קו".

מה על פנים חדשות בתכנית?

"יש ייצוג למלחינים חדשים. ראשון בהם הוא אורן לוק, שהזכרתי בהקשר הטיבטי שעליו דיברנו קודם. יש לו יצירות חדשות בשתי סדרות, יצירה אחת שאני מנצח עליה ויצירה אחרת לשתי מנדולינות סולניות, שאיל עין הבר מנצח עליה. לוק כשרוני, מרתק ומסקרן וטוב יהיה לקהל להכיר אותו לעומק.

"באותה נשימה אני מזכיר את ג'יאמפאולו טסטוני, מלחין איטלקי שמחבר לבימות הגדולות, בין היתר גם אופרות לבתי האופרה החשובים בעולם. לי הוא מזכיר את היושרה ואת הכנות האמנותית של מיכאל וולפה. הוא מצטייר כמלחין רומנטי אבל כזה שאינו ממוקם בזרם המרכזי. מטסטוני ביקשנו שילחין סוויטה של מחולות מדומיינים. הדפוס של סוויטת מחולות מוכר היטב לקהל מימי באך ועד היום. בדרך כלל הסוויטות היו מארג של מחולות קיימים ומוכרים. טסטוני ביצירתו יהיה נאמן לדפוס, אך התכנים הם מקוריים שלו.

"כמו שכבר אמרתי קודם, פנים חדשות אינן בהכרח מלחינים שחיים כאן אתנו. רפאל קלאצ'ה הלך לעולמו לפני יותר משמונים שנה. את עיקר יצירתו חיבר בסוף המאה ה-19, אבל אנחנו לא מכירים את יצירותיו וזו תהיה הזדמנות לחשוף יצירה למנדולינה ולמעשה להכיר אותו לקהל בישראל. פנים חדשות הן גם יצירות לא מוכרות של מלחינים מוכרים כמו 'אפריקה' של סן-סאנס, הקונצ'רטו לפסנתר של מקדואל, או היצירות הסיניות המנוגנות באחת הסדרות".

סימפונט רעננה (צילום: דניאל שריף)


בתחום הווקאלי שילבת קונצרט עם קטעי אופרה, נוסחה שאפשר להגדירה כ"טרֶנדית", ובה בעת יש קונצרט שכולו חזנות. 

"אני חושב שהמגוון חשוב לא פחות מן החידוש ומן הפניה לרפרטואר המוכר. לסימפונט רעננה הייתה כמעט מסורת של קונצרטי חזנות שלא במסגרת הסדרה, קונצרטים מיוחדים שהיה להם קהל רב ואני מודה שאהבתי מאד את המוזיקה הזאת. מסיבות חוץ מוזיקליות כיום אין נוכחות של הסימפונט בסדרה המוזיקלית הזאת ולכן חשבתי שיש מקום לכלול בסדרה למנויים קונצרט חזנות. על הקונצרט הזה מנצח מרק טמרליס שמביא איתו את המקהלה שהוא מנהל, והסולנים יהיו חזנים מן הטובים המוכרים כאן".

מעבר לתכנים התפקיד שלך הוא לבחור את המנצחים ואת הסולנים. את כולם אתה שומע לפני שאתה מחליט להזמינם להופיע?

"זה קצת יותר מורכב. כמובן שיש מאגר לא קטן של מנצחים ושל אמנים שאני מכיר אישית ויודע שהם יהיו טובים לתזמורת ולקהלה. כמו למשל קרלו גולדשטיין שחוזר לעבוד עם התזמורת לאחר הפסקה. את אנטון דרסלר הקלרניתן שפותח את העונה לא הכרתי, שמעתי עליו ואחר כך שמעתי הקלטות וראיתי קטעי וידאו מטרף. הוא מרגש בייחוד ביצירות שהוא מחבר לעצמו ואין לי כל ספק שהוא יהיה להיט בהופעותיו".

בעשור הזה, רבים מן הנגנים שהצטרפו לתזמורות בישראל עם גלי העלייה מרוסיה ומיתר מדינות ברית המועצות, מגיעים לגיל פרישה. איך אתה כמנהל מוזיקלי מתמודד עם גיוס נגנים חדשים?

"כאן אתה נוגע באחת הבעיות המרכזיות והחשובות של הסימפונט, אבל לא רק שלה. לתזמורת יש מאגר נגנים, שמתוכם ניתן לאייש עמדה אחת או יותר בקונצרט כזה או אחר כאשר חסרים נגנים. הבעיה בגיוס נגנים חדשים כחברים בתזמורת, היא בתמורה שאנחנו מציעים. לא שהשכר כל כך גרוע, אלא שאלה אנשים טובים ששבו מלימודים מתקדמים בחו"ל (לאחר שלמדו כאן באקדמיות) ומה שמציעים להם הוא רחוק מן הסביר. זו בהחלט בעיה. כאמור זה עניין מרכזי והוא אינו פשוט כלל וכלל".