את עונתה ה-31 מסיימת האופרה הישראלית עם סוף שבוע של אירועי מוזיקה מיוחדים הממוקמים בתפאורה המרהיבה של עתיקות עכו, שזכו להשקעה אדירה של מיליוני שקלים ממשרדי הממשלה השונים, והם מהווים את הרקע המושלם ל"פסטיבל האופרה בעכו העתיקה", המתקיים זו השנה השלישית.

בין האירועים המיוחדים שיתקיימו בפסטיבל, ממתין גם "לטינו לדינו" - פרויקט מוזיקלי שיצר זמר הקונטרה-טנור יניב ד'אור יחד עם אנסמבל "בארוקדה", המביא אל הבמה "חוויה בספרדית, לצד פלמנקו, לצד מוזיקה מבית, לצד מוזיקה דרום אמריקאית ובוסה נובה, עם אנסמבל בארוקדה ואנסמבל נאיה, ועם הזמרת הילה בג'יו שמצטרפת לקונצרט בעכו", כדבריו של ד'אור.


קונצרט לכל הדתות

"בעצם הקונצרט הזה הוא קונצרט שמיוחד לשלוש הדתות", אומר ד'אור. "אנחנו פותחים עם תקסים עוּד, ממש אחרי המואזין, שבעצם מסמל את היופי ואת העושר המוסלמי, לצד 'שלום עליכם', ומיד אחרי זה קטע מתוך ה'סתבאת מאתר' של פרגולטי, ומשם נכנסים ישר אל הלדינו. זה הולך להיות ערב מהמם, כי הוא מזרח מערב במיטבו".




לטינו לדינו (צילום: יח``צ)


איך נולד פרויקט "לטינו לדינו"?

"לפני כמה שנים הקלטתי אלבום ראשון שמשלב מוזיקה עתיקה ממזרח ומערב. האלבום הזה מאד הצליח והחתימו אותי בלייבל הכי גדול בעולם למוזיקה קלאסית, ונתנו לי להמשיך את מה שהתחלתי. את 'לטינו לדינו' התחלתי לפני כמה שנים עם עמית טיפנברון ואנסמבל בארוקדה, וזו בעצם שפה מוזיקלית חדשה שמביאה לידי ביטוי את המוזיקה היהודית העתיקה, עם המוזיקה הבארוקית העתיקה, כאשר באותו מופע אנחנו גם שרים על שתי חוחיות, שהן בעצם המלאכים של ישו, וגם את הלדינו שלנו, לצד מוזיקה ספרדית מהבארוק המוקדם, שהיא מוזיקה חילונית, ואלמנטים אנדלוסיים, שמביאים את המוזיקה הערבית על כל השפות שלה, אל המוזיקה העתיקה. זה שילוב מאד מעניין".

מה בעצם הוביל אותך לעולם המוזיקה היהודית והלדינו?

"לפני כמה שנים עשיתי אלבום עם אנסמבל נאיה (הרכב מוזיקה עתיקה ועכשווית שהקים ד'אור עם נורה רול ואנדרס אריקסון – ט.ג.), ושרנו בו מוזיקה של מונטוורדי לצד מוזיקה של גרנדי וקמפרה, ואז גיליתי שהרבה מהמוזיקה הזו די דומה, או נושקת, למוזיקת הלדינו שלנו. עשיתי קצת מחקר וגיליתי שהרבה ממוזיקת הלדינו עברה בין הדורות, אבל לא ממש נכתבה על הנייר, ושחלק גדול ממנה נכתב במאה ה-18, אז ניסיתי, בעצם, להחזיר עטרה ליושנה, ולהחזיר את המוזיקה הזו לכלים שאליהם היא נכתבה.

"אני זוכר שנתתי הופעה בקרואטיה לפני כמה שנים, וניגשה אלי אישה מבוגרת מבוסנייה, כולה בוכה, ואמרה לי שהיא לא יודעת מאיפה אני מכיר את המוזיקה הזאת, כי זו מוזיקה שהיא גדלה עליה, והיא לא יהודייה. לקחתי את זה, ואת השירה של אמא שלי שהייתה לוחשת לי מלודיות באוזן כשהייתי ילד, ועשיתי אחד ועוד אחד, וגיליתי שמוזיקה יהודית היא לא רק מוזיקת חזנות, אלא מוזיקה שיש בה חלק מאד גדול של מוזיקה עתיקה שמבעבעת ורוצה לחזור.

"אנחנו מכירים לדינו בביצוע של כלים מודרניים, אבל המוזיקה הזו היא מוזיקה בארוקית, עתיקה, אז לקחת את הסנטוּר, ואת המנדולינה, את כלי ההקשה, להוסיף תזמורת בארוקית כמו 'אנסמבל בארוקדה', ופתאום נוצרת פה שפה מוזיקלית חדשה לגמרי, שלאוזן שלנו נשמעת חצי מוכרת וחצי חדשה, ולאוזן האירופאית היא חדשה לגמרי, כי אף אחד שם לא מכיר את המוזיקה הזאת בכלל".

 
הילה בג'יו (צילום: יוסי צבקר)

"יש מגמה עולמית של לחזור אחורה אל הפשטות"

האלבום "לטינו לדינו" שיצרו ד'אור ואנסמבל "בארוקדה" יצא בשבוע האחרון בעולם כולו, וזוכה לתגובות מרשימות.

"לפני שבוע יצא האלבום וכבר קיבל מקום באחד מ-15 האלבומים הכי נמכרים בבריטניה, שזה מדהים", אומר ד'אור. "אני בעננים. עכשיו אנחנו תרים את העולם כולו, מהיכלי הקונצרטים הכי מפוארים שיש, ובעצם מביאים איזו שהיא בשורה של המוזיקה שלנו, ועד כה היא מתקבלת באהבה גדולה. לפני שבועיים הייתה לנו הבכורה העולמית בלונדון, והיה מדהים לראות את תגובת הקהל. היה לנו standing ovation עם שלושה הדרנים, וביקורות בעיתונות הבריטית עם חמישה כוכבים, זה לא נתפס בכלל".

השירה שלך ב"לטינו לדינו" היא לא נטו אופרה

"ההשכלה שלי קלאסית, צורת השירה שלי קלאסית יחסית לנניח, רמי קליינשטיין, הפוזיציה הקולית שלי אחרת, אני זמר קלאסי, אופראי, אבל דווקא בפרויקט הזה זה נשמע חצי קלאסי. יש שם קטע אחד, למשל, שאני שר בריטון, ועושה את 'שלום עליכם' בביצוע קצת אחר.

"זה מתאים לכל קהל. לקהל שאוהב פלמנקו, לקהל שאוהב מוזיקה בארוקית, מוזיקה יהודית, מוזיקה עתיקה, מוזיקת פולקלור, זה גם מתאים לקהל שאוהב, מה שנקרא, איזי ליסנינג, כי חלק גדול מהמוזיקה הוא כמעט מדיטטיבי. זה מדהים. יש לזה צליל חדש וצליל ישן".

אפשר לראות עכשיו בעולם האופרה איזו חזרה למקום המקורי שלה, כאמנות שאינה רק למיטיבי לכת, אלא אמנות עממית יותר

"בוודאי. יש מגמה עולמית של לחזור אחורה אל הפשטות. הקהל בעולם היום, וגם בארץ, קצת עייף מהעניבה והטוקסידו וממתכונת הקונצרט הקצת חנוקה, ודווקא לשחרר ולעשות פתאום מוזיקה שלנו, שהיא מוזיקה שמתאימה במאה אחוזים למוזיקה עתיקה ועדיין משרתת את הפשטות ואת הפולקלוריזם של המוזיקה שלנו, זה דבר מדהים. וכמו שהיום בכל מקום שוטף אותנו גל של סנטימנט לאומי, כולם פתאום נורא רוצים להגדיר את עצמם, אז יש פה משהו מאד נכון ומדויק שמחבר את המוזיקה היהודית אל השורשים של המוזיקה הבארוקית, שמשם היא באה, ובעצם ליצור שפה מוזיקלית שהיא מאד רלבנטית להיום".

הזכרת את אמא שלך שלחשה מלודיות לאוזנך. במה שונה הפרשנות שאתה מעניק ליצירות שאתה מכיר מבית?

"אחרי כמעט עשרים שנה שאני שר אופרה, החזרה אל תוך המוזיקה הזו מתוך נקודת מוצא של זמר קלאסי, לא שדרגה, אבל נתנה פשוט אופי אחר לגמרי למוזיקה ששמעתי מבית, ובזה גם טמון היופי. כי הסנטימנט הוא אותו סנטימנט, אבל הפרשנות היא קצת שונה. אז כשאני שר את 'נוצ'ס נוצ'ס', ולא משנה כמה קלאסי אני אשיר את זה, אני תמיד רואה את אמא שלי אל מול עיני, וזוכר את הקול שלה באוזן".

שני האחים למשפחת ד'אור, יניב, ואחיו הגדול דוד, אוחזים בסאונד הכל כך ייחודי שמאפיין אותם, ובעוד דוד ד'אור ממוקם היטב גם בעולם המוזיקה הפופולרית, עושה אחיו הצעיר דרך מרשימה בעולם האופרה העולמי. בשיחה הזו, למשל, אני תופסת אותו בצרפת, בחזרות לקראת העלאת האופרה "הכתרתה של פופיאה" בה הוא אוחז בתפקיד הראשי.

"אני נמצא עכשיו ליד רוז'ה, בצרפת, עובד באיזו טירה נורא יפה לחזרות לקראת הפקה שעולה פה בעוד שבועיים", הוא מספר. "הייתי עכשיו בסיבוב קונצרטים בבריטניה, בלגיה, גרמניה וספרד, ונחתי אתמול בצרפת מברצלונה. פריז שפגשתי הייתה קצת עצובה לאור האירועים הקשים האחרונים, ואז לקחתי רכבת והגעתי לרוז'ה ואספו אותי לכפר מהמם שאני נמצא בו ולחגיגה צרפתית טיפוסית עם הרבה יין ואוכל טוב ופשטות וכיף, והדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שהחזרות בטירה שאני נמצא בה הן הדבר הכי קרוב למושלם שיש. אני יושב פה בגינה מוקפת פרחים, לידי נהר, הכל טבול בירוק, ומולי טירה מהממת מהמאה השבע עשרה, ואנחנו עושים חזרות בחדר יפהפה לאחת האופרה הכי יפות שאי פעם נכתבו ברפרטואר, עם סיפור מאד רלבנטי על תככים ועל כוח, ובלי שום סוף טוב".

לאחר שש עשרה שנים בהן חי ד'אור בלונדון, שם פיתח את הקריירה שלו כזמר קונטרה טנור באופרה, חזר לארץ, וכעת הוא על הקו, לונדון-תל אביב.

"בשנתיים האחרונות החיים שלי הם חמישים חמישים בין לונדון לתל אביב, ולו מהסיבה שאני רוצה להיות קרוב למשפחה שלי. 16 שנה כמעט ולא ראיתי אותם, והגיע הזמן בחיים שאני רוצה להיות קרוב לאמא שלי, אז היום אני נמצא בארץ לא מעט, עובד כאן המון, משדר ברדיו 88 ובקול המוזיקה, מלמד פיתוח קול במכללת אונו, ודווקא החזרה לארץ הדגישה לי את הדברים שאני מאד אוהב לעשות ולא עשיתי באנגליה. שם הייתי זמר. רק זמר, והיום אני נפתח לדברים שהרגשתי שבוערים בי ולא יכולתי לעשות, והארץ נותנת לי תמיכה לעשות את זה, וכיף לי, אבל עדיין, חצי מחיי אני בלונדון".

איך הגיבה אמא שלך לאותן פרשנויות חדשות שאתה מעניק לניגונים שהיא שרה לך כילד?

"אמא שלי באה כמעט לכל קונצרט של 'לטינו לדינו'. היא הייתה בלונדון לפני שבועיים, וגם הזכרתי אותה שם ואמרתי שזו המלודיה שהיא שרה לי ושהיא הגיעה מתל אביב. אני חושב שאין דבר שאני יותר אוהב מלגרום לאמא שלי להרגיש סיפוק וגאווה, כי היא נתנה לנו את החיים, וחלק מהסיבה שאני יותר בארץ זה כי אני רוצה לתת לה מקור לגאווה. יש לי אליה אהבה ענקית ברמות שאני לא חושב שאפשר לשים במילים".

יניב ד'אור (צילום: רונן אקרמן)

הפסטיבל יתקיים בסוף השבוע של ה-28-30 ביולי 2016 בעכו העתיקה. "לטינו לדינו" יתקיים ביום שישי, 29 ביולי ב-21:00, חצר האבירים. מחיר: 220 ש"ח. לפרטים והזמנות: *6226.
לרכישת כרטיסים