"הקורבניות בארץ הפכה לסוג של סמל", מכריז הלל מיטלפונקט, מחזאי ובמאי הדרמה "הזאבים" העולה בימים אלה בתיאטרון הקאמרי, בכיכובה של תיקי דיין. "אנחנו לא מתעסקים באמת אלא ביחסי הציבור של השקרים שאנחנו מספרים לעצמנו, וזה היה ככה מאז שהחברה הישראלית קיימת."

ההצגה החדשה אכן עוסקת בשקרים, סודות אפלים, אידיאולוגיות, פוליטיקה ואיבות ישנות. במרכזה עומדים אם ובנה, זאבה ודב, נצר לתנועת הרביזיוניסטים שהוקמה על ידי זאב ז'בוטינסקי ודרשה מן התנועה הציונית התחייבות להקמת מדינה יהודית משני עברי הירדן.

השנה היא 1978, שנה אחרי "המהפך הגדול" ועליית בגין לשלטון. השניים מתגוררים במושב שרובו אנשי תנועת העבודה, אך גם החרותניקים מבני המושב מנדים את המשפחה מסיבה לא ברורה. כאשר הבן הצעיר נריק מגיע במפתיע מארה"ב, בדרך לקריירה פוליטית בארץ, המשפחה עוברת טלטלה וסודות שהיו קבורים עמוק מתחילים לצוף אל פני השטח.


הזאבים (יח"צ)

האמת נפרמת והשקרים נחשפים

למה דווקא עכשיו ההתעסקות ברביזיוניסטים?

"אם לדייק, זה לא בדיוק עכשיו. עבודה על מחזה לוקחת שנתיים שלוש עד שההפקה עולה. אבל העיסוק ברביזיוניסטים הוא לא חדש, התמקדתי בזה כבר בהצגה 'אנדה'. מבחינתי המחזה הוא לא תגובה לימים האלה, כי אין כאן סאטירה או פרודיה. מדובר על מתח בין שני מרכיבים – המשפחה האידיאולוגית והמשפחה הביולוגית, ובמתח הזה המשפחה האידיאולוגית מנצחת."

מה זאת אומרת?

"באופן כללי יש כאן משפחה שחיה על תחושת קורבניות ואתוסים מן העבר ולאט לאט האמת נפרמת ונחשפים כל השקרים. בסוף המחזה הופכים את השקרים לדגל חדש שאיתו צועדים קדימה, ושימקם את המשפחה במקום טוב מבחינה פוליטית."

יש במחזה איזשהו חטא נסתר, שמסביר את ההסתייגות של חברי המושב מזאבה ואת טיב הקשר ההדוק בינה לבין הבן הגדול, שנותר רווק וחי איתה בבית. 

"אני לא רוצה לעשות ספוילר, כי יש כאן סיפור בלשי שנפתר בסיום המחזה,אבל כן, יש חטא כזה. יש דמות נוספת, דוד הומו, מורה למוזיקה, שהופך להיות הכתובת שעליה משליכים את הקורבן של המשפחה. הוא זה שנושא את העוול אבל הוא גם זה שיודע את האמת שמנסים להסתיר ומשום מה לא מספר אותה. וזהו, לא ארחיב יותר כי אני לא רוצה להרוס את סיפור המתח."


הזאבים (יח"צ)

השמות של הדמויות במחזה לקוחים מגיבורי התנועה הרביזיוניסטית? זאבה ו"הזאבים" באים מזאב ז'בוטינסקי?

"כן. יש בארץ 50 נשים שקיבלו את השם זאבה, על שם זאב ז'בוטינסקי. הבן דב קרוי על שם דב גרונר, יש יאירה, על שם יאיר שטרן, ומישהו בשם עמידור, שמתחרז עם סבידור, מרידור וכל שאר השושלות הרביזיוניסטיות. הם מאד מייצגים תנועה ורוח של תקופה."

יש כאן אסוציאציה לג'ונגל האנושי, אדם לאדם זאב וכו'?

"לא. אבל יש לי אסוציאציה פרטית לגבי זאבה – זה מעלה בדמיוני את הזאבה שהניקה את רומולוס ורמוס, שני הילדים שייסדו את רומא. ואם כבר מדברים על זאבה, תיקי (דיין, ע"מ) עושה כאן עבודה מעולה בתפקיד הראשי. בתור מחזאי שמביים, בזמן שאני כותב אני רואה תמונות של ההצגה כמו שאני רוצה שהיא תיראה, וקאסטינג נכון זה אחד המפתחות לזה. זו הפעם הרביעית שאני ותיקי עובדים יחד, והיא מגיעה כאן לשיאי משחק נפלאים בעיניי." 

הלל מיטלפונקט (יח"צ)

"מירי רגב היא לא רק פוליטיקאית צינית"
 
אתה רואה דמיון בין האופן שבו החברה הישראלית מצטיירת במחזה לבין מצב העניינים החברתי-פוליטי היום?

"ברור. המחזה אמנם מתרחש ב-78', אבל מי שרואה את ההצגה מההתחלה עד הסוף - האסימון מגיע למקום הנכון בסוף ההצגה. דבר שני, המחזה מדבר על תופעת הקורבניות בחברה שלנו. כולם קורבן, וזה היה נכון פה מאז ומתמיד. גם היום מירי רגב שולפת את המזרחים כקורבן השעה. זה מה שקורה כשהופכים את הקורבניות לסוג של סמל."

אולי יש משהו בדברים שמירי רגב אומרת לגבי התרבות בארץ? שאולי הגיע הזמן לנער את המערכת? שנוצר כאן איזשהו סוג של מועדון אליטסטי סגור?

"קודם כל זה לא מועדון סגור. המערכת מתנערת מעצמה, ואם העניין הוא אורך הקדנציות של המנהלים, אפשר לקצר אותן. הבעיה שלי עם מירי רגב היא אחרת. היא רוצה לגייר ולצנזר את כולם, שיתאימו לדרך המחשבה שלה. היחס שלה כשהיא מדברת על אליטות הוא מקומם במקרה הטוב.

"בפתיחת פסטיבל הקולנוע בירושלים היא אמרה: 'אלה חרחורי הגסיסה האחרונים של האליטות הישנות'. זה כבר לא רק קטע של פוליטיקאית צינית, ולא מיועד רק לחברי מרכז הליכוד. נקודת המוצא שלה היא מורבידית ואני לא יודע איזה תמונות רצות לה בראש, אם מה שהיא באמת רוצה זה שורה של הוצאות להורג. מישהי שבאה לחסל 70 שנות תרבות באבחה אחת, בשם איזשהו אלמנט של שנאה, בעיניי זה עושה אותה לא ראויה."
 
ההצגה תתקיים ביום חמישי, 28 ביולי 2016 בשעה 20:30, ביום שישי ב-12:00 ו-21:00 וביום שבת ב-18:30 ו-21:00, בתיאטרון הקאמרי. להזמנת כרטיסים:03-6060960