רק בתחילת הדרך
 
את ההתרגשות הגדולה מן התפקיד החדש שממלא נעם בן זאב, המנהל האמנותי של "אלמא - מרכז אמנויות מלון יוקרה", ניתן לחוש כבר בתחילת השיחה. "שמונה חודשים אני בתפקיד ואני חש שאני רק בתחילת הדרך. לא רק אני אלא הצוות כולו, לרבות מי שעוסקים במלונאות כבר שנים רבות. המקום הזה עובד בכיוון אחד, שונה מכל מקום אחר". ההתנסחות חדשה לבן זאב, שהיה עד לא מזמן ובמשך יותר מ-25 שנים מבקר מוזיקה, בתחילת הדרך בעיתון "דבר" ובמשך 23 שנים בעיתון "הארץ". "ההבדל העיקרי הוא שכמבקר וככתב היתה לי הפריווילגיה לא להתרשם, להיות נחוש בחיפוש אחרי האידיאלי, המושלם."
 
וכעת כמנהל אמנותי?

"כמובן שאני לא מפסיק לחפש את אותו אידיאל, אבל יש צדדים לא מעטים שלא נדרשתי לעסוק בהם ולא להתייחס אליהם כלל. ישנו החלק המלונאי שיש להתחשב בו. יש חיים בתוך סביבה בתוך ארגון. המלון על 90 חדריו בא ראשית כל להציע את הטוב ביותר בתחום. המלון משויך לקבוצה מצומצמת של מלונות מעוצבים בעולם (Design Hotels) וייחודו הוא בכך שהוא משלב אמנות ומלונאות. 'אלמא' גם מדורג גבוה מאד בסטנדרטים הבינלאומיים."



אלמא מרכז אמנויות (יח"צ)
 
הזכרתָ ארגון והתואר שלך הוא מנהל אמנותי מה משמעות התפקיד?

"בתחילה דובר על כך שאנהל בפועל צוותים תפעוליים וצוותי שיווק של המקום. זה לא הסתדר כל כך עם התפקיד. בתקופה הקצרה שאני כאן התפקיד נשאר, המטלות השתנו. אני ממשיך ללמד יום בשבוע במכללה האקדמית ספיר וביתר הימים אני כאן באלמא. אפשר לומר שאני נמצא כאן בכל מופע. ראשית כל זה חשוב לאמן. אמנים מאד מעריכים את נוכחות המנהל האמנותי במקום. התגובות בהתאם, אמנים שהיו מוכרים לי כמבקר, נפתחים הרבה יותר במצב החדש, לא חוששים להביע קירבה. בערבים נדירים שאני לא יכול להיות כאן יש חבר צוות אחר וגם הוא קרוב לתחום המוזיקה והסאונד. כך שהתחושה של האמנים היא תמיד שיש כתובת."
 
"לתת לאמן את התחושה שהוא רצוי"
 
במסגרות דומות של אירוח אמנים בבתי מלון בארץ קורה לא פעם שבעל המלון או המתחם היוקרתי שהוא רוצה לשווק לקהל הצרכנים, מתחשב פחוות בצרכי האמנים. אמנים מגיעים להופעה במלון אבל כאשר היא כרוכה לינה, שולחים אותם להתגורר במלון ב' או ג' שהוא כמובן זול יותר לחברות ההפקה.

"הקו העיקרי הוא לתת לאמן את התחושה שהוא מאד רצוי, ולכן לשאלתך זה לא יקרה באלמא. במלון יש חדרים שהם 'חדרי אמנים' בהגדרתם. חדרים שאינם מוצעים לקהל הלקוחות. כמובן שכאן, כמו במקומות אחרים, יש התקשרויות 'בארטר' עם אמנים, בעיקר ישראלים, שמוכנים להופיע תמורת אירוח. על פי רוב מדובר באמנים שציון שמם כבר ממלא את האולם. אבל לא מדובר רק באירוח בחדר. הנוכחות של המנהל המוזיקלי או מישהו מהצוות הבכיר בכל מופע; הצעה של כיבוד או בקבוק. כל דבר שמעניק לאמן את התחושה שמתייחסים אליו אישית, תורמת בסופו של דבר להופעה ולשמו של המקום."
 
רוב הקהל שמאכלס את אלמא, בא על מנת להתארח במלון?
 
"כן והמטרה היא שאותו קהל יהיה ער לעשייה האמנותית המתנהלת בשעה שהוא מתארח וייטול בה חלק."
 
יש סתירה בין הקהלים?
 
"לא בהכרח, אבל לדוגמא לפני כמה זמן שכר לקוח יחיד מחו"ל את כל המלון לכמה ימים לקיום מפגש משפחתי. אלא שבשיבוץ השנתי שלנו באותו זמן היו כיתות אמן של מאריי פרחיה וקהל תלמידיו של פרחיה וגם קהל המאזינים לא היה הקהל שהמזמין ציפה לפגוש. "
 
נשמע כמו מתכון לעימות?

"להיפך, האורחים ששמעו שפרחיה מלמד במקום התלהבו ובסופו של דבר כולם נהנו. זה הכיוון. חלק גדול מעיסוקי בשבוע האחרון היה עבודה עם כל אנשי הצוות, כל מי שבא במגע ישיר או טלפוני עם לקוחות המלון על מנת שלא רק ידע מהי התכנית במידה ויישאל, אלא מיוזמתו יפנה את הקהל הפוטנציאלי למתרחש בצד המוזיקלי והאמנותי. אפילו כאשר מישהו רק או סתם מתעניין בחדר ללילה, לסופשבוע או בכלל שיקבל כבר בשיחה הראשונית את המידע שיש במלון הזה מרכז אמנויות. מדובר לא רק בתוכן של קונצרט זה או אחר אלא בהגדרת שם המוצר. למשל, כשיש רסיטל עוגב באולם הגדול שלנו צריך לקרוא לו רסיטל עוגב או קונצרט לעוגב ולא מופע עוגב." 


מארי פרחיה (צילום: שי סקיף)
   
"אני עדיין לומד את הקהל"
 
קיום קונצרטי העוגב בחלל שאינו כנסיה הוא פריט חדש בתפריט המוזיקה של הצרכן בישראל. יש קהל לקונצרטי העוגב? 

"יש והרבה. כולנו מופתעים. הקונצרטים מתקיימים בשבת בבוקר, מחירי הכרטיסים זולים והקהל ממלא את האולם. ולא רק במופע של קרפנטר שנחשב לתופעה ייחודית בין נגני העוגבים בעולם. עם הפופולאריות ההולכת וגדלה לכלי, הצלחנו לגלות גם אמנים שיודעים להפיק מן  הכלי הגדול גם איכויות אישיות, כמו למשל לריסה בּוּלֶוָוה מלטביה שבנגינתה העוגב נשמע אישי יותר, מעודן, שונה לחלוטין מן הנגנים האחרים." 
  
העיסוק בהזמנת אמנים להופיע הוא חדש עבורך. עד לשנה שעברה כמבקר מוזיקה, באתָ לקונצרט, שמעת את מה שניגנו או שרו, ואת תגובותיך ניסחת בכתב. היום אתה מנהל משא ומתן עם אמן, והוא מציע תכנית. האם יש לך השגות, בקשות לשינויים, האם אתה מציע לו יצירה שהוא לא חשב עליה?
  
"צריך לומר שבהתחלה אמרתי לעצמי, מי אני שאציע שינוי. אבל למשל מאותו קרפנטר, נגן העוגב, ביקשתי שינוי בתכנית ואחר כך גם משלישיית קאמרית ומדואו פסנתר. בקשותיי התמקדו בעיקר במבנה התכנית, בסדר השמעת היצירות. נראה לי יותר נכון להעביר יצירה מסוימת לחלק הראשון של הקונצרט ולהשאיר יצירה אחרת אולי כהדרן. גם כאן הופתעתי לטובה. האמנים שמחו לקבל הנחיה, גם מנימוקים מוזיקליים ומן הסתם מתוך הנחה שאני מיטיב להכיר את הקהל מהם והנה השד לא נורא כל כך."
 
הזכרת קהל, אתה כבר יכול לאפיין את מי שמגיע לשמוע מוזיקה באלמא?
 
"האמת, אני עדיין לומד את הקהל. לאלמא יש שני אולמות, האולם הגדול שבו מתקיימים הקונצרטים הגדולים ואולם הקיוּבּ של מופעים מגוונים יותר. נצא מהנחת היסוד שאין מופע שמתקיים באלמא שאינו מקבל אישור או ברכה שלנו כהנהלה. גם אם מישהו שוכר את המקום, יש מופעים שלא מתאימים למקום. מצד שני ההיצע הוא גדול דיו ולמרות שיש אולמות שונים בסביבה, כולל אולמות למופעי זמרים ולהקות רוק, אולם ה"קיוב" תמיד מלא, אפילו במופעים מורכבים ותובעניים כמו למשל האופרה לקול אחד "סוקראט" של אריק סאטי. תכנית אחרת  שלא חשבנו שתמשוך קהל במיוחד היא רסיטל של שני הפסנתרנים דוראל גולן וויקטור סטניסלבסקי ולמרבה הפלא זה עבד מצוין. האולם היה מלא." 



ויקטור סטניסלבסקי (יח"צ)
 

הערה אחת ששמעתי משוחרי מוזיקה שהולכים המון לקונצרטים ולקונצרטים ואופרות בחו"ל, אבל לזכרון יעקב לא יגיעו כי לא ניתן להגיע אליו בתחבורה ציבורית. יש לך מה לומר להם?
 
 
"ראשית צריך לזכור שהמקום נבנה במקור כבית הבראה, כלומר מקום שלא רוצה להיות מחובר, אלא מבקש את הריחוק והניתוק משגרת היומיום. אני אומר שני דברים: ראשית יש דיבורים על החזרת תחנת הרכבת של זכרון יעקב ואופציה אחרת היא הסעות מתחנת הרכבת בבנימינה. אני יכול להבטיח שהכל ייבדק."
 
"מרתק לראות אותם בעבודה"
 
אפשר לדבר על כיוון בתכנון העונה המוזיקלית הבאה ובכלל?
 
"יש רצון והתכוונות שאלמא תהיה 'בֵּית יוצר' - שאמנים ישבו כאן ויצרו יצירות חדשות. זה כיוון מרכזי וברור לי, כמו לכל הצוות שזה תהליך שיימשך זמן רב. יתרה מזאת אנחנו מדברים על 'בֵּית יוצר ישראלי' ותפגוש בתכנית השנתית ישראלים שגרים כאן וכאלה שמבקרים אותנו כמו שי ווזנר, פסנתרן ישראלי מעולה שנראה לי שכמעט ואין מכירים אותו הוא ינגן רסיטל סונטות של שוברט.  דויד גריילסאמר יחזור כאן על תכנית שעשה פעם אחת בתל אביב לפני כשנתיים - שילוב של סונטות של סקרלטי ושל ג'ון קייג'. הצ'לן עירא גבעול, הקלרניתן חן הלוי, הכנר איתמר זורמן - כולם יופיעו ביותר מתכנית אחת. ולפני כל אלה נראה לי שקונצרט הפתיחה כבר בתחילת ספטמבר הוא אירוע הצהרתי בכיוון הבית ליוצרים. 
 
"אנחנו נפתח את העונה עם התזמורת הפילהרמונית הצעירה בניצוחו של צבי כרמלי, המשמש בדרך כלל אחד ממדריכיה בתחום כלי הקשת. התזמורת תנגן את הסימפוניה החמישית של בטהובן, 'סימפוניית הגורל'. התזמורת הזאת מוכיחה את עצמה מחדש, וההרכב שיופיע כאן הוא הרכב מצומצם יותר מזה שניגן בירושלים ובתל אביב לא מזמן כי הבמה באלמא מסוגלת לאכלס תזמורות של עד 60 נגנים. לכך הבמה ערוכה ולכך ערוכה ההתאמה האקוסטית. כל מופע מוזיקלי מקבל את תנאי האקוסטיקה שלו. מאותם טעמים למשל נארח את תזמורת ירושלים בתכנית מיוחדת שבנינו יחד עם המנצח פרדריק שזלן, תכנית שבה ישבו לסירוגין קבוצת נגני כלי הנשיפה ונגני כלי הקשת וינגנו בהתאמה יצירות של סטרווינסקי ושל ויוולדי. זו תכנית חד פעמית שתנוגן רק כאן."


דיויד גריילסאמר (צילום: ג'וליאן מיגנוט)
 
תרחיב לגבי התאמה אקוסטית.
 
"נתחיל מכך שהאקוסטיקה כאן היא מופלאה. נגנים שהופיעו באולמות גדולים ידועים וחשובים בעולם מופתעים ונפעמים. החברה ARUP/ARTECבנתה כאן מערך שמוכן מראש באמצעות עזרים שונים ומתוחכמים מערכים שמותאמים מראש לסוג  preset המופע: רסיטל לכלי אחד, קונצרט קאמרי, רסיטל עוגב, קונצרט מקהלתי או קונצרט תזמורתי, קונצרט עם עוגב או בלעדיו. באמצעות מערך אלקטרוני מתוחכם האולם נערך אקוסטית אחרת לפני כל אחד ואחד מהאירועים המוזיקליים. מרתק לראות אותם בעבודה."
 
למשל?
 
"כל נורה באולם המופעים נבדקה 'אישית' כדי לוודא שהנורה אינה מייצרת זמזום. כל חומר שנכנס לאולם, העץ, הבד, מסגרות המתכת, כל מרכיב עברו בדיקה ואישור כדי להגיע לאיכות האקוסטית שהמקום מציע לאמנים המופיעים בו." 
  
נחזור לתכנית השנתית. מקריאה ראשונה אפשר לומר שהקו המרכזי הוא מגוון - מרסיטל יחיד כמו של שי ווזנר ושל אלכסנדר קורסנטיה ועד לתכניות של תזמורות כמו הקאמרטה הישראלית, נתניה הקיבוצית, תזמורת ירושלים והאנסמבלים המוכרים. חידוש נוסף הוא הכללת יום אירועים של חג המוזיקה הישראלית לראשונה ב"אלמא".
 
"הדגש הוא אכן על המגוון, כאשר שני קווים מדגישים אותו - איכות הנגנים, את הקו הזה הנחיל הקלרניתן טיבי צייגר ששימש בצוות הניהול האמנותי הראשון במקום, והוא נשמר. כמו כן יש הרבה מאד הופעות שבסופו של דבר מועלות רק כאן, כמו למשל כבר בתחילת החודש הבא, אנסמבל הבארוק הצרפתי Les Talens Lyrique  (כשרונות הפיוט) שהקים ומוביל כריסטוף רוּסֶה, שמעלה בעכו שלוש אופרות מתקופת הבארוק. הם יופיעו כאן בקונצרט מיצירות ויוולדי, סקרלטי והנדל וזה יהיה הקונצרט היחיד שלהם בישראל. אנסמבל המאה העשרים ואחת ינגן כאן באך; חברי הפרויקט הישראלי ישמיעו עיבודים חדשים ליצירות מוכרות של מוצרט, גרשווין ובטהובן; אנסמבל מיתר עם המנצח הצרפתי פייר-אנדרה ואלאד ביצירות של שוברט, לֶרוּ, מוצרט ונוסח מצומצם לסימפוניה הרביעי של מאהלר. הנסיון הוא באמת לתפור תכנית שתהיה שונה ממקומות אחרים וחשוב מאד כל  זאת תוך שמירה על רמת מחירים סבירה." 


אנסמבל מיתר (צילום: מירב קדישבסקי)
  
שיתוף פעולה עם תושבי המשולש
 
בקרב המבקרים באלמא יש המדברים על תחושה של ריחוק הנובעת אולי מן האכסניה המפוארת?
 
"אני מעדיף לראות את הדברים אחרת, יש חגיגה ואתה מגיע אליה ומתלבש לכבודה. כמו שאישית אני חושב שיש סיבה שאנשים מגיעים לקונצרט של הפילהרמונית עם ז'קט, אתה מתרגש לקראת האירוע המיוחד מהבית. נאמר שיש כאן תהליך חברתי מסוים שעושה טוב לכולם. יציאה לכאן, וכבר נוכחנו בזה, היא לעתים קרובות יציאה שיש לה המשך. קהל שמגיע בעיקר ל"קיוב" נשאר לעוד שתיית יין או טעימות מן המטבח המקומי, יש שף חדש  וזה חלק מן החוויה. היה לנו גם נסיון עם פסטיבל מוצרט בינואר האחרון שכשהעולם ציין 260 שנה להולדתו של מוצרט, אנשים התרוצצו כאן מאולם לאולם וגם לגלריות. בכולם חגגה המוזיקה של מוצרט ולא נראה לי שהיתה תחושה של פורמליות, ההיפך הוא הנכון. היו כאן אנשים מכל הגילאים וממגזרי אוכלוסייה שונים. אז על ריחוק אין מה לדבר."



נעם בן זאב (צילום: מירי שמיר)
 
תכניות עתידיות?
 
 
"כמו שאמרתי אני בתהליך של למידה ולא רק אני אלא כולנו, כל הצוות. כל תכנית שיוצאת לפרסום מאושרת על ידי צוות. התכנית אינה מצטמצמת להפקות שלנו בלבד, אלא גם כשחברה שוכרת את המקום לצרכיה, ימי עיון, הרצאות וכיוצא בזה, כאשר יש בסוף יום העיון או באמצעו מופע מוזיקלי הוא חייב לקבל את אישור אלמא גם באיכותו וגם בצורת הפרסום שלו במודעות שהחברה החיצונית מפרסמת. הקהל שנתקל בשם המופע המתקיים כאן אינו חייב לדעת שהמפיק הוא חיצוני ולכן הכל נעשה בתיאום. אני עצמי לומד הרבה מאד מן הצעירים שעובדים כאן, על טעמיהם המוזיקליים. האוכלוסייה שאלמא משרתת היא כל הארץ ותיירים מצד אחד ותושבי האזור מצד שני. לכן למשל חשוב מאד שלילי אלשטיין מתגוררת במקום, ולא מגיעה בבוקר לעבודה ממקום אחר. היא חיה את המקום במשך כל שעות היממה וזו גם רוח הצוות.
 
"במקביל אני כמובן חותר ליצור שיתופי פעולה בעתיד הקרוב עם תושבי פורדיס הסמוכה ובהמשך עם תושבי המשולש. כבר בתכנית השנתית כלול קונצרט שהצליח מאד בתל אביב עם תייסיר אליאס ומנחם ויזנברג. נעלה מופעים הקרובים לקהל היהודי והערבי כאחד.  זה יהיה אחד הכיוונים החשובים שנצעד לקראתם. הקהל הגדול בישראל ובחו"ל כבר יודע שאלמא הוא מלון איכותי ולכן הוא מגיע לכאן. אני מצפה ליום שבו קהל יגיע למלון בגלל שגילה כאן מופע מוזיקלי, שהשהות במלון תהיה לו חוויה משלימה."