עיניים שלא רואות
ברשימתה של ענת זכריה על אלי לזר התרשמתי שלפנינו אמן נלהב המבקש להחיות בנס ציונה מה שמעולם לא היה בה אפילו בחלומות - להקת בלט קלאסי, אך התעקש למצוא וליצור שפה שיש בה מן המקום. גם בראשי עלתה מיד האסוציאציה המתבקשת של "שאו ציונה נס ודגל" מאחר שנס ציונה היתה מעוז העלייה הראשונה וסמל של התיישבות, כלומר גם צניעות וחלוציות וכיו"ב".
אחת הסיבות למרד התרבותי של המחול בתחילת המאה ה-20 הייתה ההתנגדות הסוחפת של היוצרים הצעירים לעולם הבלט הקלאסי שסימל שמרנות, בורגנות, ניתוק וניוון. בינתיים הבלט עצמו התחדש והשתנה. רק וירטואוזיות ויכולת כלכלית מצדיקים העלאת מופעי בלט המכונים קלאסיים, כפי שנוצרו במקור.
"קופליה" מאת דליבס הוא סיפור מצחיק ונוראי הנובע מעומק הרומנטיקה הגרמנית. א.א הופמן שכתב את :"איש החול", עליו מבוסס הסיפור "קופליה", מתייחס לדימוי הכפול של אדם בובה, לעיניים שלא רואות, לעיוורון סמלי וממשי, לתהומות של אימה שבצילה גדלו ילדים במאה ה-19. ("איש החול יבוא ויזרה חול בעיניך אם לא תירדם. לישון עכשיו"). הרעיון של בובה מעשה ידי אדם-מכשף שאפשר להתאהב בה מעלה מיד אזכורים ספרותיים נוספים, אך קופליה הפך לבלט ממנו קוצצה האימה.
זהו סיפור אהבה בין פרנץ, ארוסה של סוונהילדה, שלומד "לראות" באמת, ולגלות שנאחז באשליה ואין זו אשה אמיתית אליו יוצא ליבו. האמיתית היא אמיצה, חמה, והיא זו המנערת אותו מן העיוורון. התחפשויות, פריצות נועזות, חברויות של קבוצת נערים ונערות, ובעיקר דמותו הגרוטסקית של הדוקטור-המכשף, היוצר את הבובה דמוית האנוש, הם הניצבים במרכז הבלט הכולל ריקודי חברה וריקודי עמים, עד שניתן להאמין שמדובר בכלל באגדה מהנה, שיש בה שיאים דרמטיים וסוף טוב.
קופליה (צילום: אושר פרטובי)
קטעי סולו ודואטים מרשימים
ומה קורה בנס ציונה? אלי לזר, בעל רזומה מרשים במחול, הצליח לגרום לרקדנים שלו לרקוד ברמה מקצועית, וזה כבר הישג לא קטן. דואטים ווואריציות מרשימים וקטעי סולו מוצלחים שימשו כנקודות אור קטנות שהבהבו בתוך הפקה מצערת. מצערת משום שהתפאורה היתה כל כך עלובה, הבמה קטנה וצפופה מדי לבלט בסדר גדול כזה, (וההלם למראה ילקוט גב גדול בתפקיד תרמיל הקסמים של דר' קורנליוס, ממנו נופלים ראשים מקלקר המשמשים בחלונות ראווה, כל כך מקרי וסתמי), וכל תחלואי הבלט הקלאסי המיושן - הפנטומימה המיותרת, הגינונים שכבר אין להם שחר ובעיקר הדרמטורגיה החסרה לא יכלו להתמודד עם הכישרון של הרקדנים והרקדניות.
קופליה (צילום: אושר פרטובי)
העימות של פרנץ המתפכח עם דר' קורנליוס שמפעל חייו עומד להתמוטט היה ברמה של הצגת ילדים. התגלית שהבובה היא אחיזת עיניים לא הותירה שום חותם על הגיבור, ורק מריה סלקטור בתפקיד סוונהילדה היתה מעולה, בריקודה הקליל והבוטח, ובאיפיון הגיבורה הרציונלית שאינה מתפתה להעמדת הפנים.
והיו עוד כמה רגעים טובים ורקדנים מרשימים - צ'יקודייזה גטיה מגיאורגיה הפתיעה בסולו חזק מבחינה טכנית אך גם מלא עוצמה של ביטוי, מקוריות ויופי אחר, לא מתוך התבנית. הרגע בו סוונהילדה בתפקיד קופליה מוותרת על העמדת הפנים וחוזרת להיות אנושית היה רגע יפהפה מבחינה תנועתית - כשהגוף מאבד מול עינינו את המלאכותיות והנוקשות ומתמלא אור ורכות, וכך היה גם לרגעים בתפקידי הגברים שהצליחו לבצע קטעי סולו תובעניים בהצלחה.
אם המנהל האמנותי יפקח גם הוא את עיניו וישיב מידה של אותנטיות ללהקה החדשה, יש לה סיכוי.
קופליה (צילום: אושר פרטובי)
קופליה. 27, 28, 29 באוקטובר 2016, קריית התרבות, נס ציונה