פרויקט חדש ליוצרת המחול מיכל הרמן משלב בין יצירתה בתיאטרון החזותי "קליפה", למיזם "גופיה" אותו הקימה עם אחותה, היוצרת עידית הרמן, ולמקום החדש בו היא מבלה זמן רב לאחרונה, "תפס"ן".
 
"הבאתי את החריגות שלי"
 
"'תפס"ן זה ראשי תיבות של 'תחנה פסיכואנליטית לנוער'", מספרת הרמן. "זה ממש מקום שעורך טיפולים לבני נוער, יש שם צוות של פסיכיאטרים ופסיכואנליטיקאים, המקום מסובסד באופן חלקי, ומגיעות לשם פניות מבתי ספר, מהורים, מכל מי שרוצה להפנות בן או בת נוער שנמצאים באיזה שהוא משבר - מה שב'תפס"ן" מכנים 'נשירה' – לטיפול."

איפה החיבור שלך למקום?

"אני התחלתי ללמוד בתפס"ן השנה, ואני חברת העמותה. הגעתי לשם דרך חברה, לשמוע שיעורים של הפסיכואנליטיקאי גבריאל דהן, שעובד לפי הגישה הלאקאניאנית, והוא איש רוח מדהים שהפך השנה למורה דרך עבורי. השיעורים שלו מתאימים לא רק למטפלים. אלה, מבחינתי, שיעורי אמנות ממדרגה ראשונה.

"מה שכן, תמיד יש שם את הקשירה הזאת של אמנות או של כל דבר אל הנפשי. ומכיוון שכידוע לך פתחנו השנה את 'גופיה' ('גוף/פרפורמנס/יצירה/השראה') - שזה מסלול להכשרת בני נוער ובוגרים, אבל אני אחראית על בני הנוער - ולשמחתי מגיעות הרבה נערות ל'גופיה' - אז אני מוצאת את עצמי מחפשת גם מקורות ידע וגם מקורות נוספים להבין יותר על התקופה הזאת שהנערות האלה חיות בה."


מיכל הרמן (צילום: אייל לנדסמן)

ועכשיו, "הפרעה במקום תפסן"

"זה מופע שעולה בבכורה במקום ומבחינתי זה איזה שהוא ניסוי, כי זה לא מקום שהופיעו בו, או שהכניסו אליו יותר מידי קהל, וקהל שלא בא לשיעור. זה משהו שהוא מאד חריג למקום, והיה חשוב לי כן להביא את החריגות שלי, ולנסות להגיד שם משהו בגישה התפס"נית, באופן שלי. אני תפס"נית של ריקוד. זאת הדרך שלי להגיע לבני נוער, ואני כן פוגשת הרבה בני נוער שנתפסים על ריקוד, וזה עולם שלם בשבילם.

"במופע מתרחשות כל מיני סצנות פרפורמטיביות במקביל, בחללים השונים של המקום, ואנחנו מנסים לבדוק איזה סוג של הפרעה תיווצר שם. אני בעצם מנסה לבדוק איך הדבר הזה, שקורה בכלים הפרפורמטיביים שלנו שמושתתים על תזמון, על מוזיקה, על ציור, על ריקוד, על הקרנה של קטעים מסרט, עובד בזמן התָחום שהוא בעצם זמן של מופע, מתוך הנחה שהפרעה זה תמיד עניין יחסי לזמן, למקום."


הפרעה במקום תפסן (יח"צ)
 
לשחק עם הווליום של ההפרעה
 
יש משהו כאילו שיפוטי במילה "הפרעה"

"נכון, בדיוק, ואני חושבת שהפרעה היא אירוע פרפורמטיבי, כלומר, אירוע שלכשעצמו הוא סוג של הפרעה, והטיפול בו בעזרת תזמון יכול להפוך אותו למפריע מאד או מפריע פחות. אני כמו רוצה לשחק עם הווליום של ההפרעה בתוך הזמן הזה שבו יתרחש המופע."

מה החלק של הקהל בתוך ההפרעה הזו?

"גם הקהל חווה איזו שהיא הפרעה, כמובן, לא נחסוך ממנו... יש רגע אחד במיוחד שבו מפריעים במכוון לקהל, אבל אני לא אכין אותו לכך. זו גם איזו שהיא בדיקה של איך הם יתפסו את ההפרעה הזו - כל אחד מתנהג אחרת בהפרעה – ואת ריבוי האינפורמציה. את העניין הזה של מתי הפוקוס שלך הולך לאן."

יש לצדך לא מעט יוצרים באירוע הזה

"היוצרים הנוספים, שהם בעצם ממש שותפים שלי ל'הפרעה', הם אסף שתיל ונדב ריבוא האחראים על המוזיקה, שאיתם נפגשתי בסטודיו אנקורי כשלימדנו שם שלושתנו, כמורים. וניבי אלרואי שאחראית על הציור, גם היא מאותן קולגות שפגשתי באנקורי, וזה מצחיק בעיניי, כי ארבעתנו נשלחנו הלאה לדרכנו מהמקום הזה, ונשארנו בתחושה מאד חזקה שאנחנו צוות אמנותי שיודע לעבוד יחד, ואנחנו צריכים להמשיך.

"אז כל העניין הזה שכולנו מורים לשעבר שעדיין מלמדים במקומות אחרים, אבל נפגשנו כמורים בתוך בית הספר, גם מאד מחזק לי שם את ההפרעה. 'הפרעה' נפתחת בהרצאה אינפורמטיבית שיוצאת לתוך תנועה וריקוד יונתן קונדה אחראי על כל הקטע של הספוקן וורד, ואז רוקד איתי ועם רן בן דרור.


הפרעה במקום תפסן (צילום: רותם קידר)
 
המדיה מתנפלת עליהם

"היה לי מאד חשוב לבנות ב'גופיה' פורמט של להקה קטנה של בנות מאד רציניות שרוקדות איתי פה, ב'קליפה', פעמיים בשבוע, והן מתנסות גם בהופעות, ולנצל את האפשרות להופיע איתן, אז אני מנסה ב'הפרעה במקום תפסן' להביא גם את הצירה האמנותית שלי, ולשלב אותה עם הפרקטיס שלי, שזה ההוראה, ביחד עם כל מה שהוא לא מילה."
 
וככה את גם חושפת את הקהל הרחב ל"תפס"ן"

"אני חברה בעמותה הזו, וזה אומר שאני גם לומדת שם וגם מקדמת את מקום תפס"ן באיזה שהוא אופן. אני באה משני הכיוונים. כי מי שבאמת יכול להכיר את המקום, אפילו רק כדי לבוא ולשמוע שם הרצאות של גבריאל, או להיות חלק מתכנית הלימודים של סמינר תפס"ן, יכול רק להרוויח מזה. כל מי שיש לו גישה לנוער, אם זה מטפלים, מורים, אמנים. אני לא רואה היום דרך שבה אין בחיים האלה גישה לנוער. מבחינתי הם העתיד."

הניסיון שלך להבין את העולם של נערי ונערות ההווה מתייחס לעובדה שהעולם שלהם שונה מזה שהיה כשהיית את נערה, או פשוט מתייחס לנעורים באשר הם?

"זה מאד קשור אחד לשני. אנחנו באמת מדברים על זה בשיעורים שם, כי יש באמת את תקופת הנעורים, לכשעצמה תקופה מאד מורכבת, ויש את להיות נער היום, שזה משהו אחר ממה שהיה, אבל זה דבר שצריך להתייחס אליו. הם כן דור חדש ואחר. אני גם אמא לנער מתבגר, אמנם בתחילת בגרותו, בר מצווה, ואני מזהה המון הבדלים בין היום לבין התקופה שבה אני הייתי נערה. אני דווקא מוצאת אותם מאד מאד משוכללים, אבל אני לא חושבת שחקרנו מספיק את הדור הזה כדי לדעת איך הוא מגיב לכל שלל המדיה שמתנפלת עליו מכל כיוון. זה דור של פייסבוק ורשתות חברתיות, ואני לא יודעת מה זה אומר. נדע רק בעוד כמה שנים."


הפרעה (צילום: רותם קידר)

התכנון הוא להמשיך להריץ רק ב"תפס"ן" את "הפרעה"?

"אני מבחינתי הייתי רוצה שזה ירוץ שם. אני גם עומלת כל כך קשה כדי שזה יעבוד שם ועושה המון עבודה במקום עצמו, שאני כבר לא רואה איך זה עובר למקום אחר. אנחנו כן צריכים לבדוק איך זה עובד שם עם קהל. הייתי שמחה שזה ירוץ שם."
 
משתתפים: אסף שתיל, נדב ריבוא, יונתן קנדה, רן בן דרור, ניבי אלרואי, אורין יוחנן, ארתור אסטמן ותלמידות מסלול ההכשרה גופיה לנוער: עדן כץ, נטע רוט, אלסה זלקה, אלה אימבר, ליאור קליין, שי שם טוב נץ.   
 
מיכל הרמן, "הפרעה במקום תפס"ן", יום חמישי, 17 בנובמבר 2016 ב-19:00 ו-20:30, מקום תפס"ן, אנגל 6, תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6879219 או באתר