זו השנה החמישית שפסטיבל ספרים על הבמה, שיתוף הפעולה בין צרפת וישראל שמעלה יצירות ספרותיות צרפתיות בביצוע שחקני תיאטרון וקולנוע, חוזר לבמת הקאמרי.

הפסטיבל, שבין יוזמיו העיקריים המכון הצרפתי בישראל, מעלה השנה מופעים בינלאומיים, מופע קברט, אירוע טעימות ספרותיות וערב מיוחד של מונולוגים ותשוקה שבמרכזו המחזאי הנערץ מן המאה ה-17 ז'אן ראסין - מגיבורי העל של תרבות צרפת, התופס את מקומו לצד מולייר וקורניי בשורה הראשונה של פנתיאון הקלאסיקה הצרפתית. 

בערב יקריאו השחקנים סילבי טסטו (צרפת), אולה שור-סלקטר, ג'יטה מונטה ואלי גורנשטיין מונולוגים מתוך הטרגדיות הידועות של ראסין, וכן מובאות מתורגמות מתוך הרומן החדש ועטור הפרסים "טיטוס לא אהב את ברניס" (Titus n'aimait pas Berenice), שכתבה הסופרת הצרפתייה נטלי אזולאי, השוהה בימים אלה בישראל, על חייו של המחזאי.
 
"עשיתי לצרפתים פרובוקציה"
 
"הספר הוא לא בדיוק ביוגרפיה על חיי ראסין", מדייקת אזולאי (50), תושבת פריז ובת למשפחת מהגרים יהודית שעקרה ממצריים לצרפת. "בניתי אותו בצורה מיוחדת, חצי בדיונית, שכוללת את העובדות העיקריות על חייו, כמו החיים בארמון המלך, אבל גם סיפור צדדי דמיוני שדרכו אני מתמקדת באספקט ייחודי בכתיבה של ראסין – היחס שלו לנשים."

איך הוא התייחס לנשים?

"הגיבורות של כל הטרגדיות שלו הן נשים שנזנחו על ידי אהובן, וצריכות להתמודד עם ההשלכות של הנטישה. כך זה בטרגדיות 'ברניס', 'פדרה', 'עתליה' ועוד. הוא בחר להתמקד דווקא בהן, וזה מאוד מעניין בעיניי. גיבורת הרומן שלי היא אישה שאהובה זנח אותה, ששמה, ולא במקרה, ברניס. היא קוראת את מחזותיו של ראסין ורואה שם דברים מאוד מוכרים מתוך עולמה, והיא תוהה מי זה הסופר שהצליח להזדהות ולתאר בצורה כל כך מושלמת את סבל האהבה אצל נשים. היא מתחילה לחקור וכך משתלבים שני הנרטיבים, שלה ושל ראסין.

שמו של הספר, "טיטוס לא אהב את ברניס", מתייחס כמובן לטרגדיה של ראסין "ברניס", שבמרכזה סיפור האהבה בין הקיסר הרומאי טיטוס, האחראי לחורבן בית שני, והמלכה הזרה ברניס.

"כן. בצרפת אלה דמויות ידועות מאוד, וסיפור האהבה ביניהם הוא אחד המפורסמים, כמו 'רומיאו ויוליה'. זה סיפור על שני אהובים שלא יכלו לחיות יחד, מכל מיני סיבות, אבל איש מעולם לא הטיל ספק באהבה ביניהם. אני טוענת, וזו בהחלט פרובוקציה מצדי כלפי קהל הקוראים הצרפתי, שטיטוס בכלל לא אהב את ברניס, ושכל הבעיות החיצוניות הן לא הסיבה האמיתית שגרמה לו לזנוח אותה."

אז למה הוא באמת עזב אותה?

"כי הרבה יותר עניין אותו הכוח, ולנהל את האימפריה, מאשר האישה שטען שהוא אוהב. השורה התחתונה היא שהוא בחר בכוח על פניה, ושהוא יכול לחיות בלעדיה."



נטלי אזולאי (צילום: ג'ון פוליי)




מטוטלת שנעה בין עולמות מנוגדים

הסגידה לראסין בצרפת היא עצומה, ורבים אפילו טוענים שהכתיבה שלו מגלמת את הגניוס הצרפתי. גם את רואה את זה כך?

"אני בהחלט יכולה להבין את זה. הכתיבה שלו מאוד קלאסית, יש בה משהו פשוט וטהור, אבל בו בזמן גם מתוחכם ועם דקויות. רוב הכתיבה שלו היתה לתיאטרון אבל הוא כתב גם שירה, והשירים שלו מאוד פואטיים ומכבדים את חוקי המשקל, החריזה וכולי אבל יש בהם הרבה מן המודרניות, כאילו נכתבו במאה ה-20. גם במחזות, הוא מאוד מדויק. הוא כאילו קילף מהתרבות הצרפתית את כל מה שלא שימושי בה ושמר רק את המהות.

"וכמובן התקופה שחי בה, תקופת לואי ה-14, שהיתה מאוד מבריקה מבחינה ספרותית וכללה גם את מולייר וקורניי. זה חלק בלתי נפרד מהמורשת הקלאסית שמגלמת את הגניוס הצרפתי. צרפת בתקופה ההיא הייתה האימפריה הכי חזקה בעולם, אז יש לזה הרבה כוח משיכה. אבל היו לי עוד סיבות להתמקד דווקא בו ברומן שלי."

למשל?

"יש בו משהו חידתי, שמבלבל אותי. כשהתחלתי את המחקר עליו לא ידעתי כלום על חייו הפרטיים ולאט לאט נגלתה בפניי דמות מאוד מסתורית, אפילו סכיזופרנית. מצד אחד הוא קיבל חינוך נוצרי מאוד נוקשה, קפדני ומחמיר, בעולם שלא היה בו מקום לדמיון או לאהבה, אבל היה גם מאוד אינטלקטואלי ודרש ממנו ללמוד קריאה, כתיבה וידע תרבותי. בגיל ההתבגרות הוא יצא לארמון המלך בפריז בעקבות שאפתנותו ושכח את מה שלימדו אותו.

"חייו הפכו למטוטלת שנעה בין עולמות מנוגדים, מצד אחד החינוך הנוקשה שלא הצליח להתנער ממנו, ומהצד השני כל השפע, הזוהר והפרסום שאפפו אותו בארמון. זה הפך אותו לדמות מורכבת, קרועה, סובלת, והמסתורין הזה מאוד משך אותי."
 
יכול להיות שהסבל הוא זה שגרם לו להזדהות עם נשים, להבין את כאבן?

"בהחלט. מרסל פרוסט אמר שיש בראסין אישה. הוא פשוט הבין נשים כל כך טוב, בדקויות מדהימות, באמפתיה אינסופית. בהמשך למה שאמרתי קודם, זה משהו מאוד מוזר ומנוגד לחלוטין לערכים שהוא חונך עליהם שהיו מאוד גבריים, ושללו אהבה.

"ב'ברניס', למשל, הוא מסיים את הטרגדיה באופן קצת אחר משאר הטרגדיות שלו – היא אמנם שוקלת לשים קץ לחייה, אבל מחליטה בסופו של דבר לא לעשות זאת ולהתמודד עם גורלה. בהתחלה היא אמנם קורסת בגלל הנטישה, אבל בסוף היא קמה על רגליה, וזה מאוד מרגש בעיניי. אפשר לומר שראסין היה פמיניסט שהקדים את זמנו." 




מימין: עטיפת הספר "טיטוס לא אהב את ברניס". משמאל: ז'אן ראסין (תמונת יחסי ציבור)




הסימפטיה לישראל נעלמה
 
כיהודיה שחיה בצרפת, איך את מרגישה עם עליית הגזענות באירופה? זה משפיע גם על הכתיבה שלך?

"ברור, זה לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. אני לא דתיה בכלל, אבל בהחלט מרגישה את האנטישמיות באוויר. מאז סוף שנות ה-90 נעלמה כל הסימפטיה לישראל, ונשאר אנטי מאוד גדול לכל מה שמזכיר את הציונות. זה כמובן קשור גם לשינוי הדמוגרפי בצרפת. עד כה כתבתי שישה ספרים, שאחד מהם טיפל בנושא הזה, וגם הספר הבא שלי יעסוק בזה."

יש לך מחשבות על עלייה לישראל?

"מאז שהייתי בת 16. זו היתה הפעם הראשונה שבאתי לביקור כאן ומאז המחשבה הזאת נמצאת איתי תמיד. לא בטוח בכלל שזה יקרה כי שינוי זה דבר קשה, ויש לי משפחה וילדים, אבל אני לא שוללת את זה. הכול יכול לקרות."

 
ספרים על הבמה (תמונת יחסי ציבור)




הערב יתקיים במוצאי שבת, 26 בנובמבר בשעה 21:00 בקפהתיאטרון הקאמרי. פסטיבל "ספרים על הבמה" יתקיים בין התאריכים 26-22 בנובמבר 2016 בתיאטרון הקאמרי בתל אביב ובמוזיאון ינקו דאדא בעין הוד. לרכישת כרטיסים: 03-6060960 או באתר