סדרת הקונצרטים החדשה של תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית יוצאת לדרך. אורח הסדרה הוא הכנר והמנצח האוסטרי בנג'מין שמיד שישמש כסולן ביצירות של באך ובטהובן וינצח על סימפוניה של מוצרט.
 
"התאהבתי בכינור כשהייתי ילד"
 
"זה לא הביקור הראשון שלי בישראל, ויש לי הרבה חברים מוזיקאים ישראלים שאיתם למדתי בשנים שהייתי בארה"ב ולא רק שם. מוזיקאים מצוינים," מספר שמיד במהלך השיחה הקצרה המתקיימת מייד אחרי חזרה כפולה ומתישה. שמה המחייב של סדרת הקונצרטים שבה הוא מככב הוא "וירטואוזיות עוצרת נשימה". 

במהלך השיחה מציין שמיד שנולד בשנת 1968 – שנה סוערת מאד באירופה, שנה של מהומות סטודנטים בפריז ושל דיכוי מגמות של חופש בפראג על ידי הרוסים הסובייטים. 

עניין אחר שסקרן אותי הוא צורת הכתיבה של שם משפחתו, "שמיד", שם משפחה מוכר שנכתב בעברית כ"שמידט", שמשמעותו חָרָש, כמו בצירוף חרש-מתכת או חרש עץ. "ככה זה אצלנו האוסטרים", הוא מסביר. "בגרמנית תקנית השם היה צריך להיכתב עם הצליל  "ט" בסופו, אבל  באוסטריה תמצא כל מיני צורות וכולן באותה משמעות. אפשר לשחק ולכתוב כך, אנחנו כיום מדינה קטנה יחסית שדחוקה אי שם בין הגרמניות הקפדנית לאיטלקיות המקלה. השם שלי, שכבר נראה כך ללא ספק שלושה דורות, מביע את המיקום החברתי גיאוגרפי שלי כאוסטרי."

המוזיקה היא גם חלק מן המורשת הפרטית שלך?

"ללא כל ספק. אבא ניגן בבית פסנתר, כתחביב, ואימא ניגנה ויולה דה גמבה. סבא ניגן בכינור וגדלתי עם מוזיקה מאז שאני זוכר את עצמי. אבא תמיד שאל כשחזר מן העבודה: מי ינגן איתי? זו בהחלט הזמנה שהייתה לה השפעה עלי. הכלי הראשון שלי היה הפסנתר אבל עוד כילד התאהבתי בצליל הכינור. זה היה כששמעתי בבית את הסונטות לכינור ולפסנתר של מוצרט שגרמו לי להחליף את הפסנתר בכינור ומאז הפניתי מרץ רב לכלי הזה. השותף של אבא לנגינה היה בעצמו מורה לכינור בעל מוניטין ותוך זמן קצר הייתי לתלמידו."

למדת אז בבית ספר רגיל או בבית ספר למוזיקה או לאמנויות?

"עד גיל 16 למדתי בבית ספר רגיל וכינור למדתי בשעות שאחרי הלימודים. מאותה נקודה הפסקתי להיות תלמיד במערכת ועסקתי רק בלימודי מוזיקה, ואת יתר המקצועות השלמתי במסגרת ביתית, מה שנקרא מן הסתם גם אצלכם home schooling."




בנג'מין שמיט (תמונת יחסי ציבור)


מחווה לאחד מגדולי הכנרים
 
יש רגע במהלך ההתקדמות בין מורה למורה ובין נגינה של יצירה אחת לאחרת שאתה מרגיש, עכשיו אני אמן?

"שאלה מורכבת, אבל בהתבוננות רטרוספקטיבית, היו כמה תחנות בדרך שלי עד שבאה ההרגשה הזאת. לאורך הדרך זכיתי בפרסים בארבע תחרויות חשובות. הזכייה הראשונה בתחרות לילדים כשהייתי בן עשר. שנתיים ושלוש אחר כך כבר ניגנתי כסולן עם תזמורת. הקונצ'רטו הראשון שניגנתי היה של מקס בְּרוּך. כל זכיה מוסיפה ומחזקת את התחושה וזכיתי בתחרות נוספת כשהייתי בערך בן 13.

"אבל שלא יישמע שהכל הלך כל כך בקלות. לא שאני מתלונן, כי בסך הכל החיים  האירו לי פנים, אבל לאורך הדרך 'מתתי' פעמים רבות על הבמה. מתתי והתאוששתי. באשר לאותה נקודה שאתה מדבר עליה, זה קרה לי דווקא כשחלקתי את הבמה עם אחד מגדולי הכנרים בשעתו, יהודי מנוחין. למדתי אצלו והופענו יחד בנגינת הקונצ'רטו הכפול לשני כינורות של באך. יש לי אהבה גדולה לבאך ממילא והיצירה החביבה עלי ביותר שאינה יצירה לכינור היא המיסה בסי מינור שלו."

מה אתה זוכר מאותו אירוע שהתקיים כבר לפני יותר מ-30 שנה?

"אני מיטיב לזכור את הנגינה של מנוחין, שנשמעת היום מיושנת, איטית מדי, לא כל כך זורמת. עם זאת הוא נחשב בשעתו לאחד מברי הסמכא החשובים בכל הקשור לנגינת באך, והרבה לנגן גם את יצירותיו לכינור יחיד (ללא ליווי) והנגינה המשותפת הייתה רגע המפתח. והנה אני כאן בישראל, מנגן את אותה יצירה בדיוק וחולק את הנגינה עם גלעד הילדסהיים - הנגן הראשי של תזמורת נתניה הקיבוצית. 

"השנה העולם ציין מאה שנים להולדתו של מנוחין ואני השתתפתי באחד האירועים בזלצבורג וניגנתי כמובן באך, את ה"שאקון" המפורסם, לזכרו של מנוחין. הנגינה שלנו כאן עושה מחווה לזכרו."
 
נראה שיש לך הערכה גדולה לאיש. לאיזה עוד מוזיקאים אתה מתייחס בהערכה או בהערצה?
 
"אילו ניתן הייתי מאד רוצה לשמוע את הנריק וייניאבסקי (מלחין וכנר יהודי פולני מפורסם שחי במאה התשע עשרה, י"ש) מנגן את הווריאציות שהוא חיבר. בין הכנרים היום יש לי הערכה והערצה ליצחק פרלמן. המוזיקאי האחר הוא גיטריסט הג'אז ג'נגו ריינהארדט."



גלעד הילדסהיים (צילום: נורית מוזס)



קריירה מקבילה כנגן ג'אז
 
הזכרת את ריינהארדט, אחד מאגדות הג'אז, וזה מביא אותי לשאלה הבאה: בין הכנרים אתה מנהל, אפשר לומר, קריירה כפולה, אחת עם המוזיקה הנחשבת קלאסית וקריירה נוספת כנגן ג'אז. עד כמה הן משפיעות זו על זו?

"דברנו על מנוחין, שהיה לא רק אמן ענק בתחום הקלאסי אלא שמח תמיד להתנסות במוזיקות אחרות וניגן ג'אז עם גרָפֶּלי שניגן עם ריינהארדט. אצלי הענין בג'אז צמח עוד כשהייתי ילד, הנטייה לנגן נעימות פופולריות. שמעתי ג'אז בבית והצטרפתי לנגינה שלו. זה עוד לפני שגליתי בעצמי את גרפלי. 

"לשאלתך, בעיקרון מדובר בשתי ישויות מוזיקליות נפרדות וזה לא שאני מנגן את הקלאסיקה המובהקת ברוח הג'אז, או ג'אז על פי תבניות קלאסיות. אבל מצד שני יש בהרמוניה הג'אזית, בדיוק המתבקש, בעבודה עם הרכב קטן, משהו קרוב לנגינה הקאמרית ואני יכול לחוש בהשפעות הדדיות שאינן באות בהכרח לידי ביטוי בולט שהמאזין יחוש בהן.  

"הפסנתרן והמלחין האוסטרי פרידריך גוּלדה, ניגן לאותו קהל גם יצירות קלאסיות וגם ג'אז. אני מאושר ושמח שאני מרגיש בבית בשני העולמות המוזיקליים - העולם הקלאסי של נגינה לפי מוסכמות ומסורות ונגינה מתווים ועולם שני של אלתור."




תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית (צילום: נורית מוזס)



"יש המון מוזיקה בבית שלנו"
 
משפע ההקלטות שלך נראה שאתה מרבה לנגן מוזיקה חדישה ובתוכה יצירות שאתה הזמנת או שנכתבו עבורך.

"נכון אני גם מאד אוהב לנגן יצירות חדשות, ועם זאת אני מאד בררני בחומרים שאני בוחר. חלק מהיצירות שהקלטתי של מקס רגר, של וולף-פרארי, ליגטי וקורט וייל, זכו בפרסים, אבל חשוב יותר מן הפרסים לשמוע שעוד כנרים מנגנים אותן ובכל מעשירים את הרפרטואר לכנרים.

"אם נחזור לפרידריך גולדה, הוא מהווה דוגמא לחשיבה אחרת. בשעתו חיבר קונצ'רטו לצ'לו לצ'לן היינריך שיף. היצירה היא בליל סגנונות - יש בה ג'אז, רוק, רמזים לפולקה ולמינואט וגם שתי קדנצות שמזמינות את הסולן לאלתר. היצירה הזאת מצטיינת בקלילות רבה ובנגישות לקהלים שונים, וכנרים רבים רצו לנגן אותה. אליי, כמי שממילא מנגן גם קלאסי וגם ג'אז, היא בוודאי מדברת. העיבוד לקונצ'רטו הזה יראה אור בזמן הקרוב." 

ככנר מפורסם זכית בחשיפה גדולה עוד יותר כאשר ניגנת עם הפילהרמונית של וינה את הקונצ'רטו לכינור של פגניני בעיבוד קרייזלר.

"הקונ'צרטות שחיבר אשף הכינור פגניני הן יצירות שבהם התפקיד הסולני הוא מעולה. אבל באשר לתזמור או לתפקיד התזמורת יש הרבה המסתייגים ממנו ומאיכויותיו. קרייזלר האוסטרי התמחה כמלחין באימוץ זהויות שונות. הוא כתב וניגן בקלילות יצירות שנשמעו של אחרים, אבל למעשה היו שלו ולכן איש לא התפלא שהוא תזמר מחדש את היצירה מבלי לגעת בתפקיד הכינור. את היצירה הזאת ניגנתי בקונצרט תחת כיפת השמים ברחבת הארמון הקיסרי (שנברון) בווינה בניצוח גרגייב. האלפים הרבים שישבו שם ושידורי הטלוויזיה עשו את שלהם והיצירה זכתה לתחיה מחדש."

בנוסף לקונצ'רטו הכפול של באך אתה מנגן את הקונצ'רטו של בטהובן, ובחרת לנגן את הקדנצות של אנרי וייטאן.

"נכון, וחשוב שאתה מזכיר את העניין הזה. הקדנצות הם הקטעים הסולניים שלעתים מולחנים על ידי מחבר היצירה ולעתים מושארים לאלתור של הכנר או של מלחין אחר. לקדנצות בקונצ'רטו של בטהובן נכתבו הרבה מאד קדנצות על ידי כנרים ומלחינים מפורסמים. מאד מקובל לנגן את הקדנצות של קרייזלר שהזכרנו לפני כמה שניות. אני מאד אוהב את הקדנצות של וייטאן, המלחין והכנר הבלגי שקרוב מאד ברוחו למוזיקה של בטהובן. כל אימת שיש לי הזדמנות להציג לקהל את הקדנצות היפהפיות האלה אני עושה זאת."

התחלנו איתך כילד ששומע מוזיקה בבית. מה קורה בבית שלך?

"אני ממשיך באותה מסורת. אשתי פסנתרנית ויש לנו ארבעה ילדים וכמובן שכולם מנגנים. אני לא מלמד אותם, למרות שאני מלמד אחרים, אבל אנחנו מתרגלים ביחד. 

"בשנים האחרונות גם צמצמתי את מספר הקונצרטים שבהם אני מופיע, על מנת להיות יותר זמן עם המשפחה. בה בעת חשוב לי לומר שאני לא אכריח איש מהם להיות מוזיקאי מקצועי. אבל בינתיים בבית יש הרבה מוזיקה וכל עוד זה יתאפשר נמשיך. זה נפלא."

הקונצרט יתקיים ב-1 בדצמבר 2016 ב-20:00 בקיבוץ גבעת ברנר, ב-2 בדצמבר ב-11:00 בקיבוץ עין החורש, ב-3 בדצמבר ב-20:00 במוזיאון תל אביב, ב-4 בדצמבר ב-19:30 בבית גבריאל, ב-6 בדצמבר ב-20:00 בהיכל התרבות נתניה, וב-7 בדצמבר ב-20:00 בקיבוץ מזרע. להזמנת כרטיסים: 5331* או 077-4661766 או באתר

רכישת כרטיסים