בשני מוצאי שבתות, ב-10 וב-17 בדצמבר, ינגן הפסנתרן אמיר כץ במרכז ענב לתרבות בתל אביב שתי תכניות מאתגרות. בראשונה - פרטיטה של באך, שישה אטיודים על פי פגניני, ארבעה אימפרומפטי אופ' 90 של שוברט. את התכנית השניה יקדיש כץ לאטיודים הקונצרטנטיים והטרנסצנדנטליים של פרנץ ליסט. בנגינת שוברט יציין כץ את הוצאתו לאור של תקליטור חדש בנגינתו הכולל שמונה אימפרומפטי אופ' 90 ואופ' 142. לקראת הגעתו לקונצרט שוחחתי עם כץ, בן ה-43, המתגורר בגרמניה. 

הדרך היא המטרה

אתה תושב אירופה כבר שנים רבות, בשלב מוקדם יחסית זכית במלגה שאפשרה לך המשך הלימודים בגרמניה. בן כמה היית ואיך מתרגלים לחיות במקום רחוק?

"אני מתגורר באירופה יותר ממחצית חיי. לפני גרמניה היו לי עוד כמה תחנות: אנגליה, צרפת, איטליה וספרד. מלבד המוזיקה יש לי תחומי עניין אחרים ואחד מהם הוא שפות. המוזיקה היא הבית שלי ולכן המקום שבו אני גר מהווה רק תפאורה מבחינתי. בכל מקום שמאפשר לי להמשיך לעסוק במוזיקה אני מרגיש מיד בבית. רציתי להתערות בתרבויות שונות וללכת בעקבות השורשים של המוזיקה אותה אני מנגן."

מה כללה תכנית הלימודים שלך בשנים הראשונות במינכן ?

"במינכן סיימתי את המאסטר שלי. מסאטר במוזיקה דורש שנתיים של הכנה ורסיטל. באותו זמן התחלתי גם ללוות זמרים, תחום שאני עוסק בו עד היום." 

אחרי חנה שלגי למדת אצל פסנתרנים מפורסמים, בהם אליסו וירסילדזה הגיאורגית, ליאון פליישר האמריקני ומארי פרחיה האמריקני-ישראלי. מה קיבלתָ מכל אחד מהם?

"לדעתי, כדי להזכיר את כל המורים שאיתם למדתי נצטרך סדרת מאמרים ולא ראיון אחד. אצל חנה שלגי למדתי ארבע שנים, מגיל 13 עד 17 והיתה לה השפעה מאוד עמוקה על החינוך המוזיקלי שלי. לאחר מכן למדתי אצל מורים רבים, ביניהם האמנים המפורסמים שציינתָ: וירסלדזה, פליישר ופרחיה. הייתי בחיפוש מתמיד אחר האמת הפנימית שלי. מאחר שקיימים כיוונים שונים ומנוגדים בפרשנויות מוזיקלית, חיפשתי דרך שמאפשרת לי לבטא את המוזיקה כפי שדימיתי אותה בעיני רוחי. זהו תהליך ארוך מאוד ."

באיזה שלב חשתָ שמיציתָ את חווית התלמיד ומכאן ואילך אתה כבר אמן, וחייב לסמוך על עצמך ועל מערכת הבקרה והשיפוט העצמי שלך? עד כמה ההחלטות שקיבלת באותו שלב קידמו אותך או הפריעו לך להתקדם?

"אף פעם לא חיפשתי את הדרך הקלה. הפעם האחרונה שניגנתי למורה היתה לדעתי בשנת 2001. לפרשנות מעמיקה ובוגרת אין קיצורי דרך ואין פתרונות קלים. כשלמדתי לא אהבתי לקבל מרות. אולי בגלל שחלק ממורי לא הבינו אותי והכריחו אותי לנגן בניגוד לטבע שלי. סביר להניח שאילו היה לי טמפרמנט נוח יותר, זה היה מקל עלי וגם על המורים שלי. מצד שני אינני מצטער ולו על החלטה כלשהי שלי כי כל החלטה שלי הובילה אותי למסע המרתק של חיי. יש משפט בגרמנית שאומר: הדרך היא המטרה."


אמיר כץ ((צילום: neda navaee)
 
"אני מתעב תחרויות נגינה"
 
השתתפת בארבע תחרויות. בארבע מהן זכית בפרסים. איזו היתה הקשה ביותר ובמה התבטא הקושי?

"בארבע תחרויות בינלאומיות זכיתי במקום הראשון. וכאן  גילוי נאות: אני מתעב תחרויות. הקשר ביניהן ובין האמנות הוא קטן ביותר. בכדי להשתתף בתחרות אתה חייב להיות במיטבך. אם, לדוגמה, החלפת מורה ואתה בתהליכים של שינוי שיטת הנגינה, זה הזמן הגרוע ביותר להשתתף בתחרות. זה מנסיון. את הטעות הזאת עשיתי לצערי ולכן היו תחרויות בהן לא עליתי שלב. לעומת זאת לתחרות האחרונה שבה לקחתי חלק, "תחרות שוברט" בגרמניה, התכוננתי לבד וגם זכיתי במקום הראשון."

בישראל אתה מופיע פעם בשנה ותמיד במרכז ענב. האם הביקור השנתי הזה הוא תחושה של "אני  חייב" על מנת שקרובי משפחה יתכנסו סביבי או האם מדובר כאן בתהליך של "יזכרו שאני קיים" ויזמינו אותי בעקבות הופעה רסיטלית שלי להופעה עם תזמורת, או לתכניות קאמריות עם נשפן או נגן כלי קשת?

"ראשית, המידע שלך לא מדויק. מזמינים אותי להופעות בארץ. ניגנתי לפני שנתיים בפסטיבל הבינלאומי הנפלא למוזיקה קאמרית באילת. בתחילת השנה הזאת ניגנתי גם עם התזמורת הקאמרית בניצוחו של אריאל צוקרמן במוזיאון תל אביב את הקונצ׳רטו השני של שופן, יצירה ומלחין שמאד קרובים לליבי. זו הייתה חוויה נהדרת ומרעננת. בפברואר 2017 אחזור לפסטיבל אילת.
"מעבר לזה ניגנתי בעבר עם כל התזמורות החשובות בארץ, כולל פעמיים עם התזמורת הפילהרמונית. למרכז ענב שהזכרת יש קהל נפלא וחם ויש לי כימיה טובה עם ההנהלה והצוות שעובדים שם. אני מנגן שם מידי שנה משנת 2009 והאולם תמיד מלא, ואני בדרך כלל משלב את הקונצרט עם חופשה קצרה בארץ." 

שם את האגו בצד

איך נראית שנה שלך? כמה הופעות, כמה ימי חופשה, כמה זמן אורך שלב ההכנה של תכנית חדשה?

"ההופעות שלי משלבות נגינה סולנית, הופעות עם תזמורות, מוזיקה קאמרית וליווי זמרים. גם הקלטתי לא מעט דיסקים. יש לי טבע מאוד לא שקט, לכן חופשות ארוכות וחוסר מעש מביאים אותי מאוד מהר למצב של דיכאון. כשיש לי תקופות ללא קונצרטים אני מנצל אותן ללמוד לקראת פרויקטים גדולים כמו למשל כל הסונטות של שוברט, כל הסונטות של בטהובן והפרויקט האחרון - כל האטיודים של ליסט, כל אלה הם כמו חמצן בשבילי ומהווים הכרח קיומי."

האם בשלב הכנת תכנית חדשה אתה מתייעץ עם אמנים, מוזיקאים, חברים, משפחה ואחרים?

"אני לא מתייעץ עם מוזיקאים ואפילו יתרה מכך: כשאני מכין תוכנית חדשה, אני כמעט ולא מקשיב לביצועים של יצירות שאותן אני עתיד לנגן. אני רוצה לעבור את כל התהליכים בעצמי, לעשות את הטעויות שלי ולסמוך על שיקול דעתי. יש יותר מאמת אחת. חלק גדול מהעבודה שלי הוא גם מחקר וקריאה. אני כן מקשיב לביצועים היסטוריים.

"אם אני מקשיב למוזיקה אז בדרך כלל לא לפסנתר. הרבה אופרה ומוזיקה תזמורתית. את ההשראה שלי אני מקבל גם ממוזיקאים נפלאים איתם יוצא לי לעבוד. במוזיקה קאמרית המצב הוא לגמרי שונה. כאן אני שם את האגו בצד ונפתח לרעיונות חדשים. זה דורש גמישות פנימית ורגישות לאחר. אתה כמו שחקן בתפקידים שונים כסולן, מלווה, או כנגן מוזיקה קאמרית."

נשוב להתחלה, מתי גילית את נטייתך למוזיקה?

"כשהייתי בן שש קנו לשכנה שלי פסנתר. גם אני רציתי, אבל הורי סירבו כי חשבו שזו קפריזה חולפת. אבי תמיד אהב מוזיקה קלאסית, אבל זה לא היה חלק דומיננטי מילדותי. כשהייתי בן אחת עשרה ילדה מהכיתה ניגנה לי מינואט של באך על האורגן החשמלי שהיה לה בבית. מאותו הרגע נדבקתי בווירוס של המוזיקה הקלאסית. לאחר שכנועים רבים הורי קנו לי פסנתר. מאז אין לי שליטה על זה. אני מונע על-ידי כוח בלתי מוסבר."  

מתי מתחילים ללמוד? מה לומדים? 

"רצוי כמה שיותר מוקדם. לומדים כל יום, כל החיים. על מוזיקה ובכלל."


אמיר כץ (יח"צ)
 
"אני מנגן רק יצירות שאני אוהב"

איך אתה בונה היום תכנית להופעה סולנית? מתוך הנחה שכאשר מדובר בקונצ'רטו של מוצרט ובטהובן ההכרעה היא בעיקר בידי המזמין ואילו ברסיטלים אתה קובע?

"התחלתי לנגן פסנתר מאהבה למוזיקה. אף אחד לא הכריח אותי. יש לי הורים מדהימים שהלכו איתי באש ובמים וכיבדו כמעט כל החלטה שלי. בניגוד לחברים שלי שבאו ממשפחה עם רקע מוזיקלי ושהכריחו אותם לנגן כולל ריבים ואפילו חטפו מכות. להורי לא היה צורך להתערב כי הכל נבע ממני. לא היו לי חלומות להיות פסנתרן. תמיד שמחתי שאני יכול להתעסק כל היום רק עם מוזיקה. בשלב מסוים התמזל מזלי וזה הפך למקצוע שלי.

"המוטו שלי לא השתנה. אני מנגן אך ורק יצירות שאני אוהב ונהנה לנגן אותן. אני אוהב להקדיש את הרסיטלים שלי למלחין אחד. זה נותן לי אפשרות לחיות תקופה ממושכת רק עם המוזיקה שלו. ככל שאני מבלה יותר זמן עם יצירותיו, אני מיטיב להבין את סגנונו המוזיקלי וזה נותן לי יותר חופש תנועה והבנה מעמיקה. בכל גיל אני מגלה דברים חדשים, אפילו ביצירות שניגנתי לפני שנתיים שלוש." 

איך אתה בונה רסיטל? מתי אתה "נטפל" למלחין זה או למלחין אחר?

"אני בוחר מלחינים שאיתם אני רוצה להעביר את שארית חיי. מלחינים שהייתי לוקח לאי בודד. זאת בחירה של הלב. מעבר לזה אני מאוד אוהב מחזורים. מחזור סונטות, נוקטורנים, אטיודים או שירים ללא מילים." 

בביקור הקרוב שלך אתה מנגן הרבה או בעיקר יצירות של פרנץ ליסט. מה מייחד אותן?

"אני אנגן 23 אטיודים של ליסט שנחלקים לשלוש קבוצות: אחת על פי פגניני, השניה אטיודים קונצרטנטיים והשלישית טרנסצנדנטליים. בראיה כוללת על יצירתו של ליסט, בעיקר ביצירותיו לפסנתר, הרי שהיא מעין אוורסט. פסגה שיש לכבוש. הקשיים הפיזיים שהם מציבים בפני פסנתרנים הופכים קונצרטים שבהם מנוגנים כל האטיודים לאירועים נדירים.

"לדידי חשיבותו ההיסטורית של פרנץ ליסט לעולם המוזיקה אינה נופלת מזו של באך ובטהובן. גם אם נתעלם מן הקשיים הטכניים שהם מציבים, הרי שהם מייצגים את הסוגה הספרותית, המוזיקה התכניתית הבנויה על חוויות חוצ-מוזיקליות שחווה ליסט. יצירות שהושפעו מספרות, מציור, מסיפורי פולקלור. ראה את השמות: מאזפה, ארואיקה, רחשי יער או ריקוד גמדים.

"האופי של האטיודים לא אחיד. יש בעלי אופי תזמורתי שמזכיר את הפואמות הסימפוניות  שלו, לאחרים אופי יותר לירי ואפילו אימפרסיוניסטי. ליסט הוא לדידי אחת הדמויות הכי מרתקות של המאה ה-19. אמן ששבר מוסכמות וסלל את הדרך למלחיני המאה ה-20. נגינת האטיודים כמכלול היא מסע מרתק ואינטנסיבי למאזין ולפסנתרן."

הקונצרט יתקיים ב-10 ו-17 בדצמבר 2016 בשעה 20:30 במרכז ענב לתרבות, תל אביב. מחיר כרטיס: 100 ₪, 20% הנחה ברכישת שני מופעים. להזמנת כרטיסים: 9066*