"חלום ליל קיץ" - סיפוריהם של ארבעה צעירים הלכודים בקשרי אהבה מסובכים, של שוכני היער והפיות ושל להקת שחקנים חובבים המשתלבים זה בזה למחזה המתרחש בליל קיץ אחד בסמוך ליער – היא אחת הקומדיות השייקספיריות שזכו למספר ההפקות הרב ביותר בארץ ובעולם.

ביום רביעי הקרוב, 4 בינואר, יעלה המחזה בהפקה חדשה של תיאטרון החאן, בבימויה של במאית הבית החדשה של התיאטרון שיר גולדברג. זוהי ההפקה השלישית של החאן בה גולדברג משתתפת, וגם כאן היא ממשיכה את שיתוף הפעולה הוותיק עם המחזאית שחר פנקס.

דניאל סלומון אחראי על המוזיקה, ואריאל וולף, שחקן התיאטרון המשחק את ליסנדר, אחד הנאהבים בחבורת הצעירים, אמון גם על הכוריאוגרפיה.

"אפשר להסתכל על המחזה הזה כפרפראזה על אהבה מכל מיני כיוונים", אומר וולף. "כל מהלך ההצגה מתרחש רגע לפני החתונה של הדוכס תסאוס שעומד להתחתן עם היפוליטה, ומהצד שלהם צפים כל היצרים והפחדים והקשיים שעולים ברגע כזה. מהצד של ארבעת הצעירים, הם לכודים בתוך מערכות אהבים שלא מתאפשרות בגלל ערכים, בגלל משפחה, בגלל קודים חברתיים, בגלל רצונות. אני משחק את ליסנדר, אחד מארבעת הצעירים, שמאוהב בהרמיה ורוצה להתחתן איתה, אבל אביה של הרמיה, אגאוס, מביא אותו בפני הדוכס ומודיע לו שהוא לא רוצה שליסנדר יתחתן עם בתו, אלא עם חתן אחר שהוא מייעד לה."




מתוך החזרות ל'חלום ליל קיץ' (צילום: יעל אילן)




מפצחים את שייקספיר

המחזה הזה הוא הראשון שמביימת שיר גולדברג כבמאית הבית של "החאן". מה מביאה איתה גולדברג מצד החזון הבימתי?

"עבדתי עם שיר בעבר כשחקן ב'כנרת כנרת' וצפיתי בהרבה עבודות אחרות שלה, גם ב'חאן' וגם בתיאטראות אחרים. היא מביאה לבמה קו דימויי ועולם עשיר, ויש לה חזון ודימוי תיאטרלי מאוד רחב בכל חומר שבו ראיתי אותה מתעסקת - בין אם זה בעבודה על שירים של אלתרמן ובין אם בעבודה על סיפורים של עגנון.

"שיר עובדת הרבה עם שחר פנקס, והעבודה המרתקת הייתה לפנות לשייקספיר, ולהביא את העולם הזה מהכיוון של טקסט קלאסי. זו היתה עבודה מסעירה ומאתגרת מכל כיוון, גם מבחינה דרמטורגית וגם מבחינת העבודה הכוריאוגרפית והתנועה שלי, וכמובן מבחינת המשחק. אפשר לומר שהיא בעצם מפצחת את העולם הטקסטואלי דרך העולם הוויזואלי העשיר שלה, וזה בעצם האתגר הגדול."

מה אפשר לחדש במחזה שעלה ויעלה עוד כל כך הרבה פעמים?

"קודם כל, ברמה הדרמטורגית: אם מדברים על כך שב'חלום ליל קיץ' ערב חתונתם של הדוכס ושל אשתו לעתיד שמוביל לתוך יער, במובן הריאליסטי של המחזה, העיבוד של שיר ושחר מכניס אותנו לעולם של חתונה שמתקיים על הבמה, והיער גם הוא דימוי ליצרים, לתשוקות ולפחדים שעולים מתוך ערב החתונה.

"כשאנחנו רואים את שולחן החתונה - הוא כבר נמצא בתוך היער, אנחנו לא עוברים חלל. אם להגיד את זה במשפט אחד: היער מכניס אותנו פנימה ולא מוציא אותנו החוצה. אני חושב שזה מוטיב חזק בעיבוד שלהן - אנחנו לא יוצאים אל היער אלא נכנסים לתוכו. אפשר לומר, אפילו, שזה יער נפשי."

תסביר.

"אני למשל, משחק את דמותו של ליסנדר, אחד מארבעת האוהבים מאוהב בהרמיה אהבה אסורה כי אביה לא מסכים שהם יתחתנו. הם מגיעים לנקודת הקצה בה אומרים להם שהרמיה צריכה לבחור בין למות או להיות נזירה, והעיקר לא להתחתן עם ליסנדר אלא עם חתן אחר שאביה ייעד לה. השניים בוחרים לברוח. במקרה הזה, הבריחה היא כאמור אל המאוויים הפנימיים, לתשוקות שלהם ולכל מה שקורה שם."




מתוך החזרות ל'חלום ליל קיץ' (צילום: יעל אילן)



עושים סדר

לאנשים יש בחיים כמה סיפורים והמון עלילות. איזה סיפור יש ב"חלום ליל קיץ" מבחינתך?

"אני חושב שגם מבחינת הקריאה וגם מבחינת עיבוד ההצגה, אנחנו תופסים את האנשים רגע לפני ההחלטה שלהם להיכנס לתוך סדר, לתוך מסגרת. יש משהו בחברה שלנו שמכניס אותנו לסוג של קובייה שאנחנו בוחרים בה כדי להמשיך בחיינו, ואנחנו תופסים במחזה את הדמויות האלה רגע לפני ההחלטה הזו להיכנס לתוך הסדר, כשהכל מתבלבל. לדעתי, כולנו יכולים להזדהות עם הרגע הזה, עם הכאוס שלפני הסדר, שהוא לא קל.

"במוסד החתונה יש רגע שהוא חזק גם לחתן וגם לכלה וגם לכל הנוכחים. מי שמגיע כאורח לחתונה חווה בה איזו חוויה שלו כלפי עצמו והמקום שבו הוא נמצא בחיים ביחס לאותו רגע קריטי של אלה שעומדים עכשיו תחת החופה."

לדברי וולף, העיבוד החדש למחזה מציב את החתונה כנקודה מרכזית אשר ממנה עולות וצפות השאלות הקיומיות. "הקרקע של שייקספיר זו התעסקות תמידית באהבה ובניסיונות אהבה", מסביר וולף, "ואלה השאלות שצפות סביבה. אהבה רומנטית, אהבה חייתית, מלאת תשוקה. לא סתם יש חיות ביער, או יש את הדמות של טיטניה שמתאהבת בחמור.

"החתונה היא של הדוכס ואשתו, ובמעבר ליער הם משחקים גם את אוברון וטיטניה שהם מלכי היער. כלומר, אלה לא שחקנים נוספים שלוהקו, אלא אותם חתן וכלה שהיו ברובד הראשון של המחזה. הם נכנסים גם ברובד השני, של היער, ומגלמים את מלך ומלכת היער שהקרע ביניהם הוא זה שבעצם מוביל לתוך כל הכאוס הזה שמתרחש בין כולם."




אריאל וולף (צילום: יובל קמינקובסקי)


במה בתנועה

טוויסט מעניין הוא שאתה משחק בהצגה אבל גם הכוריאוגרף שלה.

"כן, אני חבר באנסמבל 'החאן' כבר שש שנים, עשיתי כוריאוגרפיות ובימוי גם בחוץ, אבל זו הפעם הראשונה שלי ככוריאוגרף ב'חאן'. לפני שנה העליתי הצגה בפסטיבל עכו האחרון ששיר ראתה, היא אהבה את העבודות שלי והציעה לי לעבוד אתה וכמובן שישר נעניתי בחיוב. יש פה גם את האתגר עם המחזה והחומר הזה, שמאפשר עבודה פלסטית גופנית עשירה, וגם עבודה עם שיר כשחקן."

וולף מסביר כי עיקר ההנאה בעבודה המשותפת עם גולדברג היתה "בפיצוח של הדימויים הבימתיים. הרגשתי שמסקרן אותי לבדוק במחזה ובעיבוד הזה את הצורה הוויזואלית שלו. חוץ מריקודים פר אקסלנס שהם חיצוניים, כל החילופים שקורים במחזה הם נפשיים, הם על הבמה, הם פנימיים. כל האלמנטים, בין אם התפאורה או השחקנים, הכל מתהווה לנגד עיניך.

"אתה לא מכניס דברים מבחוץ, לא עובר חלל, מה שאומר שהגוף נע - והפלסטיקה של האנשים צריכה להשתנות דרך הסיטואציה ולהעביר את הממד החדש שקרה. נכחתי יום-יום בחזרות כדי להבין את הסיטואציות לעומקן ולראות מה הצורה המדויקת ביותר להעביר את הדימוי מבחינת הגוף, ומזה מאוד נהניתי."



מתוך החזרות ל'חלום ליל קיץ' (צילום: יעל אילן)



ההצגה הראשונה של "חלום ליל קיץ" תעלה בתיאטרון החאן ב-4 בינואר 2017, בשעה 20:30. לרכישת כרטיסים: 02-6303600