אווירה של סרט אימה
 
בשבוע האחרון מתעורר ביתו של המשורר הלאומי להתרחשויות אינטנסיביות חדשות. שחקנים נכנסים ויוצאים, שירים מושרים בחדרים השונים, רוחות של דמויות בחייו של חיים נחמן ביאליק יורדות לאדמה, והכל מתקדם במהירות מואצת עד יום לפני יום הולדתו ה-144, אז תעלה בכורת "מישהו בבית", מופע האימים של תיאטרון קליפה בבית ביאליק, השייך לעיריית תל אביב-יפו.

"האווירה היא של סרט אימה, לחלוטין", מספר צבי פטרקובסקי, המגלם את קאפי, כלבו של המשורר, "אבל זה מופע לכל המשפחה. לא יקפצו גולגולות מתוך הארונות, אבל אפשר להגיד שיש בזה משהו קצת גותי, קצת של סרטי רוחות, אבל מהסוג היפני, שמה שמפחיד בהם זה האווירה. כי זה לא הפחדה של 'בו!', כמו שנהוג בסרטים מערביים יותר. זה לא מופע שנועד להפחיד, זו רק האווירה שיש מסביב."

"מישהו בבית" הוא מסע תיאטרלי מוזיקלי המזמין את הקהל לחוות את ביאליק באווירה אינטימית - כ-30 איש בכל מופע, שני מופעים בערב – לעבור בין חדריו ובין שיריו, לחוות בכל חדר אווירה שונה ולפגוש את הדמויות שאכלסו בית זה בעבר, ולצדן דמויות פיקטיביות שמעשירות את האווירה.


מישהו בבית (צילום: דריה פרוסט)
 
ג'ים מוריסון עם בייבי-פייס
 
"מה שאנחנו עושים זה בעצם סיור בבית של ביאליק ובכל חדריו", אומר פטרקובסקי, "אנחנו שרים באקפלה - שבעה שחקנים -  שירים של ביאליק, כשכמעט כל שחקן הוא דמות של מישהו שגר בבית ואנחנו בעצם הרוחות של האנשים שחיו בבית הזה וחזרו לבית ברוחם: ביאליק עצמו, מניה, אשתו, משה אונגרפלד, סוכן הבית של ביאליק שהיה גם הוא משורר, ודמות נוספת שהיא לא בדיוק אלטר אגו של ביאליק אבל היא דמות של משורר כמו שאנחנו מדמיינים משוררים, מין ג'ים מוריסון כזה עם שיער ארוך ובייבי פייס שהולך ומדבר בהרבה תוכחה וביטחון עצמי על השירים שלו, מה שביאליק פחות היה, זה לא היה בדיוק הסגנון שלו.

"יש לנו גם את דמות הציפור שנמצאת הרבה ביצירה שלו, ואני משחק את קאפי הכלב של ביאליק, שחי גם הוא בבית. לא מצאתי תמונות של קאפי, למרות שהבנתי שהוא היה כזה כלב מפורסם ונחום גוטמן צייר אותו, אבל לא קשה לי להיות כלב, כי עשיתי כבר כמה פעמים כלב... קאפי מוביל את הקהל בין תחנות הבית, ובכל חדר יש סצנה שעומדת בפני עצמה וקשורה לשיר שאנחנו שרים בחדר וליחסים בין הדמויות."

המופע נוצר בשיתוף פעולה בין אנשי "קליפה" לבין אנשי מתחם ביאליק, המעלים בשנים האחרונות יוזמות אמנותיות חדשניות ומיוחדות פעם אחר פעם, כמו "תרבות בפריפריה" ו"מתקן 27", גם הן פרי שיתוף הפעולה בין "קליפה" למתחם. 


   צבי פטרקובסקי (יח"צ) 
 
קנאת משוררים
 
בעצם הפעם זה "קליפה" פוגשת את המיינסטרים

"הנושא הוא מיינסטרימי מאד, אין ספק, בייחוד שלאנשים יש כבוד גדול למשורר הלאומי. אבל כשאנחנו מסתכלים על מה שקורה בארץ אנחנו יודעים שביאליק זה לא הדבר הכי אופנתי היום, אז כאילו מתבקש להתעסק ברלבנטיות של ביאליק נכון להיום, אבל דווקא לא לשם הלכנו, אם כי זה עובר בין השורות.

"'אנחנו עושים באמת מאמצים רבים כדי להבין מה זה בכלל מיינסטרים, כי כשמדובר ב'קליפה' זה מאד לא מובן מאליו. המופעים הקודמים, 'מתקן 27' ו'תרבות בפריפריה' היו הכי לא מיינסטרים ולא היו עוברים את סף הדלת של ביאליק בחיים, אז מדובר אולי בניסיון חדש גם ל'קליפה', כי ליד שני המופעים האלה זה מיינסטרים לחלוטין, אבל השאלה היא, כאמור, מה זה מיינסטרים. האם מיינסטרים זה לקחת את המשורר הלאומי ולהציג אותו עם יראת כבוד?"

ובכל זאת, איפה מורגשת אותה נגיעה ייחודית של "קליפה"?

"הנגיעה של 'קליפה' מורגשת למשל בתנועה. זה לא סצנות משחקיות קלאסיות של שיחות. אנחנו עושים את השירים תוך כדי תנועה, וחושפים דרכה את מערכות היחסים של האנשים ושל הדמויות הפיקטיביות. זה לא שחקנים שעומדים ומדקלמים טקסט. אנחנו עושים סשנים של תנועות כדי להבין איך הדמויות זזו ואנחנו מנסים להבין אותן דרך התנועה, כי בהצגה הזאת יחסים בין הדמויות מתבטאים יותר דרך התנועות והשירה ולא בדיבורים. החיפוש הוא מאד תנועתי.

"למשל סוכן הבית, שהיה גם הוא משורר, ומשורר שחי כסוכן הבית של ביאליק, זה בטח משהו שמעורר כל מיני מחשבות על איך שהוא הרגיש לחיות בצל שלו, אז יש נגיעות בדברים האלה, אבל בדרך של 'קליפה'. זה יכול להיות תנועתית, או בבחירה של מי שר מילה מסוימת בתוך שיר. אנחנו מנסים להוציא את היחסים האלה בתוך המוזיקה, ופחות בצורה הרגילה, כמו להראות איך ביאליק כותב שיר גאוני והמשורר עומד בצד ומקנא. זה פחות כזה, ויותר יוצא דרך השירים.

"ב'קליפה' מאד חשוב איך הדברים נראים, יש מישהו שחשב על כל תנועה, על התלבושות, האיפור – לא נראה לי שהאנשים בבית הזה התלבשו ככה – אבל  הכל יהיה מאד גדול."

"התהליך היה מלחיץ כי נקראנו לדגל לפני חודש, שזה לא זמן סטנדרטי לחזרות, במיוחד בסדר גודל כזה של שבעה שחקנים, ואנחנו עובדים נון סטופ. ב'קליפה' השחקנים מאד מעורבים ומשותפים ביצירה, כל אחד מן הסתם קרא על הדמות שלו, קראנו על היחסים בין ביאליק למניה, למדנו שביאליק היה נוטה לפעמים לאבד את זה ולהתפרץ בזעם ולא היה קל לחיות אתו, ומצד שני הוא היה אדם חביב בבית, ואירח הרבה אנשים, ואולי גם לא היה קל לנהל חיי משפחה כשהדלת כל הזמן פתוחה וכל ישראל נוהרים פנימה.

"למדנו כל מיני דברים פיקנטיים כמו זה שהוא אהב לאכול הרבה. קראנו מן הסתם הרבה שירה שלו, עבדנו הרבה על השירים, חצי מהזמן אנחנו עובדים על השירים כדי לשיר טוב, ורוב הזמן עבדנו ב'קליפה' כי הבית הוא מוזיאון, ופתאום אנחנו מגיעים לפה ומגלים שלא כל כך קל לשיר תוך כדי תנועה בחלל כמו שהיה ב'קליפה'. הסאונד מתפזר פה בצורה שונה."

איזה שירים מתוך הרפרטואר העצום של ביאליק בחרתם לשיר?

"אנחנו עושים כשמונה שירים, בחרנו להשאיר רק שניים בלחנים הקיימים שלהם ואת כל השאר הלחינו ועיבדו יוני טל, בצלאל בורוכוב ורותם כץ. אני חושב שכולם מכירים את השירים שבחרנו, לא הלכנו על דברים מאד נישתיים, וזה מעורבב בין שירי ילדים לשירי מבוגרים, ביניהם 'מקפצה', כמובן 'הכניסיני תחת כנפך', 'מעבר לים'."

טקסט קריפי
 
הזכרת קודם את הרלבנטיות של ביאליק היום. העיסוק במופע הזה הפך אותו רלבנטי יותר בחייך שלך?

"בוודאות. אני הייתי תלמיד בית ספר מאד רע, ומבחינתי, אם היו מבקשים ממני לדקלם שיר או שניים של ביאליק לפני תחילת המופע הזה לא הייתי יודע ולו שורה אחת. ואני כן אוהב שירה ומשוררים, יש לי בספרייה כמה ספרי שירה, זה לא עולם זר לי. ובכל זאת, יש לי בעיה עם שירה שהיא בשפה גבוהה שאני צריך לרוץ ולחפש כל פעם במילון, אבל כשבאתי לפה נתקלתי בדברים יפים, גם כאלה שאנחנו לא בהכרח עושים במופע. הרי זה מוזיאון, ואני קורא על כל הקירות דברים שלו, ואני חושב שהגעתי לגיל (37) שהרתיעה האוטומטית שיש לנוער מדברים כאלה נמוגה אצלי כבר, ואני יותר פתוח לטקסטים האלה."


צבי פטרקובסקי (יח"צ) 

איזה שיר שלו אתה הכי אוהב עכשיו?

"ממה שאנחנו עושים עכשיו, נאמר, אני חושב שאני הכי אוהב את 'כוכבים מציצים וכבים'. 'כוכבים מציצים וכבים, ואנשים בחשיכה נמקים, הביטה בכל ובלבבי – מחשכים, ידידי, מחשכים'. יש בו משהו ששונה משאר השירים. אני מוצא בו משהו אפל מאד.

"זה נכון שיש לביאליק הרבה שירים על פרעות ועל תקומה, וגם את השיר הזה אפשר אולי לראות כמשהו לאומי, אבל אני רואה את זה כמשהו מאד אישי, מאד על נפש האדם. התחברתי לזה ממקום מאד אישי, על כמה שהכל מייגע וארוך ונשנה וחוזר, זה נמצא בתוך הטקסט, ואיך חלומות נוצצים ונובלים ו'פורחים ורקבים לבבות'. טקסט קריפי כזה, אבל אני אוהב אותו..."

בימוי וקונספט: עידית הרמן ואריאל ברונז, עיבודים ולחנים: יוני טל, בצלאל בורוכוב ורותם כץ, תנועה: ארתור אסטמן. שחקנים: בצלאל בורוכוב, יוני טל,  אנאל בלומנטל, מיכל אסתר קציר,  עדי פז,  רותם כץ,  צבי פטרקובסקי. 

אוצרת ראשית ומנהלת מתחם ביאליק: איילת ביתן שלונסקי. צוות בית העיר ובית ביאליק: סיון לוסטגרטן, יקיר בן משה, עדנה דסה, שירה גרנית, שגיא ליכטנשטיין, נאווה הראל. 
  
המופע יעלה בבכורה ב-21 ו-28 בפברואר 2017 בשעה 20:00 ו-21:00; 1, 23 במרץ בשעה 20:00 ו-21:00; 18, 25 באפריל בשעה 20:00 ו-21:00; 16, 29 במאי בשעה 20:00 ו-21:00; מופעים נוספים יתקיימו גם ביוני ויולי, בבית ביאליק השייך לעיריית תל אביב-יפו. מחיר כרטיס: 80 ₪, לסטודנטים, גמלאים, חיילים: 70 ₪, למחזיקי דיגיתל 60 ₪. הכניסה בהזמנת כרטיסים מראש בלבד. להזמנות: 03-6399090 / 03-6879219