מוזיקה - "המוזיקה היא מה שייעדו לי מלמעלה"

רגע לפני מופע הבכורה בתיאטרון תמונע, הפסנתרנית מיטל-ברכה קרני מספרת על המעבר מהעולם החרדי ליצירה מוזיקלית במגרש הדתי-לאומי

בשנים האחרונות נפתח העולם הדתי בארץ לאפשרויות אמנותיות שהיו פחות אפשריות בשנים קודמות. כעת הקהילה הדתית מציגה יצירה בתחומים השונים, מקולנוע ועד מחול, הכוללת גם יצירה נשית משמעותית, שאליה מצטרפת כעת גם המוזיקאית מיטל-ברכה קרני, שתעלה הערב (רביעי) את מופע הבכורה של ההרכב שלה "בארקה" על במת תיאטרון תמונע.

"רק בלימודי המוזיקה נחשפתי לג'אז"

ברקה כוללת את קרני עצמה בפסנתר, ולצדה הבסיסטית ליהי אשל, המתופפת עינת הראל, והפרקשניסט רוני עברין (יאמאן בלוז, עידן רייכל), שותפה ליצירה.

קרני, בת 35, לא נשואה ודתייה מבית המגדירה עצמה כבת תשובה, עברה דרך ארוכה עד שהתגבשה מוזיקלית לשילוב שמוגדר כג'אז-יהודי-אפריקאי, אינסטרומנטלי בעיקרו, הכולל בחלקים מסוימים גם מילים מהמקורות.

"הוריי חזרו בתשובה כשהייתי בת שמונה", היא מספרת, "ומאז גדלתי במסגרת חרדית והייתי בסביבה מאוד סגורה עד התיכון. כשהייתי בת 14 ההורים עברו לחברה דתית-לאומית פתוחה יותר, אבל באופן כללי הסיפור שלי במוזיקה מושפע מאד מהמקום הזה שגדלתי בו. לקח לי הרבה שנים להיפתח לעולמות אחרים ולשמוע מוזיקת ג'אז או מוזיקת עולם. זה משהו שנחשפתי אליו מאוחר מאוד, כשנכנסתי ללמוד בבית הספר 'מזמור' לפני כמה שנים.

ברקה הרכב צילום יעל קבסה.jpg

קרני עם חברי "בארקה" (צילום: יעל קבסה)

"לפני הלימודים ב'מזמור' היה לי כבר כמעט אלבום ביד שרציתי להקליט. השמעתי אותו לאחד המורים שרציתי שיפיק את האלבום. היו לו הרבה ביקורות, אז החלטתי לגנוז את האלבום ונכנסתי לאיזה מסלול של לימודים. צללתי בו לעומק ונפתחו לי המון עולמות שממש לא הכרתי במוזיקה. למדתי אצל עמרי מור, שהוא פסנתרן גאון ואחת ההשפעות הגדולות שלי.

"עמרי מנגן מוזיקה אנדלוסית, משהו שמאד מחובר למוזיקה המרוקאית ולסגנון שנקרא גנאווה, והוא פתח לי את העולם הזה. בעקבותיו גם נסעתי למרוקו לשנה וחצי. מאד הושפעתי מהטיול הזה, החשיפה שלי למוזיקה המרוקאית הלהיבה אותי ומאוד התחברתי אליה."

את אשכנזייה לגמרי, מן הסתם...

"לגמרי, אבל למדתי גם מוזיקה פרסית, אני מנגנת על סנטור, ותמיד כששמעו אותי מנגנת שאלו אותי אם אני פרסייה ואמרו לי שאני מנגנת ממש כאילו אני מרגישה את המוזיקה הזו בדם, ובאמת יש לי משהו שמאוד מחובר למוזיקה אתנית ומזרחית שורשית."

"יש לי דרך אחרת"

רגע לפני שאנחנו מתמקדות במזרח, מעניין אותי מה בכלל גרם לבחורה שחיה בעולם הדתי להגיד "אני הולכת להיות אישה מוזיקאית". זה צעד לא כל כך שגרתי בעולם החרדי.

"אמא שלי מספרת שבגיל קטן, כשהייתי בת שנה וחצי אולי, היה בבית איזה משחק כזה כמו קסילופון, ושעות הייתי יכולה לשחק אתו, ומגיל ארבע הייתי ניגשת לאורגן שהיה בבית ומנגנת משמיעה כל מיני שירים והם ראו שיש לי משיכה גדולה למוזיקה וחוש שמיעה מפותח אז הם מצאו לי מורה לאורגנית שלימד אותי. הייתה גם תקופה של כמה שנים שהייתי בקונסרבטוריון אצל מורה רוסייה."

שם קוד...

"כן, היא הייתה קשוחה. אבל אף פעם לא הייתי עמוק בעולם הקלאסי. תמיד אהבתי יותר את המקום החופשי, המאלתר, תמיד חיפשתי את המקום שבו לא מכתיבים לי מה לנגן. לא אהבתי שיש משהו חיצוני שאני צריכה לפעול לפיו."

את חושבת שלהיפתחות של העולם הדתי בשנים האחרונות יש קשר לדרך שלך, או שזה משהו שצריך לייחס ספציפית לך ולמשפחה שלך?

"לדעתי יש קשר בין הדברים. עצם העובדה שנפתח בית ספר כמו 'מזמור', אני חושבת שזה מה שבכלל הביא אותי למקום שאני נמצאת בו היום. אם לא היה את המקום הזה שמאפשר לי את ההתפתחות הזו, זה היה אולי קורה, אבל הרבה יותר לאט והיה לי הרבה יותר קשה. קורים מסביב דברים שמאפשרים את הדרך הזאת. בגלל שיש בתוכי את הבעירה הפנימית והתסיסה ליצירה והסקרנות לגלות דברים חדשים, זה עובד טוב ביחד ודברים טובים קורים."

איך מקבלים בסביבה שלך את העובדה שאת גם לא נשואה וגם עומדת על במות בהרכב מעורב מול קהל מעורב?

"הבעיה ההלכתית העיקרית היא עניין השירה. השיח שקורה בתחום הזה הוא סביב השירה של הנשים ששרות סולו. אצלי המוזיקה היא יותר בכיוון האינסטרומנטלי, שזה פותר את כל הסוגיה הזו, וגם כשיש שירה זאת חבורה ששרה ביחד, אז אין פה בעיה הלכתית.

"בגלל שזו תחילת הדרך בשבילי, ואני מתחילה עכשיו דרך חדשה עם היצירה שלי, אז אני עדיין לא מרגישה את התגובות. כבר יצאתי מהחברה החרדית לחברה דתית-לאומית, אני נמצאת הרבה עם מוזיקאים ומוזיקאיות ומרגישה בנוח עם הבנות והחברות בסביבה שלי."

קרני לא פוסחת גם על תשובה לנושא הנישואים. "כן, יש לי דרך שהיא קצת אחרת", היא מסבירה, "רוב החברות שלי נשואות עם ילדים ואני במקום אחר מרוב הבנות בגילי בחברה שלי, אבל אני מרגישה שזה כנראה מה שייעדו לי מלמעלה. אני לא יודעת עד כמה זה בשליטתי, אני פשוט יודעת שאני עושה את הדבר הנכון מבחינת מה שמצופה ממני מלמעלה, ואני מקווה שגם עניינים אחרים ייפתחו, בעזרת השם. אני מרגישה שהדברים משפיעים אחד על השני. כל עניין ההתפתחות במוזיקה מחבר אותי לעצמי ולעולם ולאנשים, ואני בטוחה שזה גם מקרב אותי למצוא את בן הזוג המתאים."

את לא מרגישה, כיוצרת, מגבלות מסוימות שמוטלות עלייך בגלל שאת דתייה?

"האמת שלא. בגלל שאני לא כותבת טקסטים אני מרגישה חופשיה להתפרע, פשוט להיות בלי גבולות. יש לי את החופש להתבטא איך שמרגיש לי בפנים בצלילים. בתקופה האחרונה, למשל, אני מנסה להיכנס לעולם של המוזיקה האלקטרונית כי זה מעניין אותי. התחלתי ללמוד לעבוד עם מחשב וקניתי עכשיו סינתיסייזר. זה עולם שמושך ומסקרן אותי ואני מרגישה שזה עוד אלמנט שמאפשר לי ללכת רחוק עם צורת הביטוי הפנימי."

"בחיבור מוזיקלי עם נשים יש כוח חזק"

אל החיבור עם רוני עברין הגיעה קרני דרך עבודה עם מוזיקאים ידועים אחרים. "עבדתי עם אבי ליבוביץ' ('האורקסטרה') שפתח לי את הסאונד של עולם כלי הנשיפה. אחר כך שיתפתי פעולה עם דניאל זמיר, הוא מדהים וגם השפיע עליי מאוד. אחרי שקיבלתי מהם מה שקיבלתי המשכתי הלאה למוזיקת הגנאווה. כשחזרתי ממרוקו היה איזה קטע שהרגשתי שרוני עברין הוא האדם שמתאים לעבוד איתי ועם הזמן הרגשנו שנוצר חיבור עמוק ומיוחד, מעבר למוזיקה, והבנו שמתבקש שהוא ימשיך לעבוד אתנו גם על קטעים אחרים. בסופו של דבר יצא שהוא גם חלק חשוב ומרכזי בהרכב. אני מביאה את החומרים אבל יש לו חלק גדול ביצירה, בעיבודים, בהפקה וכנגן. הוא פרקשניסט בינלאומי ברמות הכי גבוהות שיש והערך שהוא תורם להרכב הוא מאוד גבוה."

מיטל ברכה קרני צילום יעל קבסה.jpg

מיטל-ברכה קרני (צילום: יעל קבסה)

העבודה עם נשים על התופים ועל הבס קשורה לזה שאת דתייה?

"לא. האמת שלפני הבנות היה לי הרכב של מתופף, בסיסט וגיטריסט, עבדתי עם בנים. המתופפת היא חברה טובה, ועם הבסיסטית התחלנו לנגן בהרכב אחר והיה חיבור מאוד חזק שלא קשור בכלל לעולם הדתי. אחד הדברים שהופכים את ההרכב הזה כל כך עוצמתי ומיוחד זה שרובו נשים. אני חושבת שיש כוח חזק בחיבור של נשים יחד, וזה מתבטא בעוצמות ובאנרגיות שקורות בנגינה יחד. באופן כללי, בגלל שאני נוכחת בהרבה סיטואציות של ערבי נשים אני מרגישה שיש כוח גדול ל'יחד' הזה של נשים. יש עוצמה בחיבור הזה."