אחד המשתתפים הפחות צפויים בפסטיבל ג`אז תל-אביב הנוכחי הוא זאב טנא שעוד מעט סוגר עשרים שנה של "פרפורמנס של מילים" כמו שהוא מגדיר את העשייה שלו. שיחה עם האיש שגם כשהוא מכניס את הטקסטים שלו לאלתורים של ג`אם סשנים לא מוותר לרגע על המחאה.
אנרגיה וכנות
"שתפרוץ ותפרח, שתגדל ותצמח, שהשמש תזרח מעליך. שתתן בחיים ותדע ריגושים ונשים ירדפו אחריך. שתזרום כמו נהר, כמו חולות המדבר, ותביט לעולם בעיניים, שתהיה איש שלם, שתהיה איש חולם, קל כמו קני סוף על פני המים. ושלא תדע עוד צה"ל. ושלא תדע עוד צה"ל". ("שלא תדע עוד...", מילים: זאב טנא, לחן: טנא/זוסקוביץ`)
זאב טנא זה קודם כל מילים. נהדרות, מזוקקות, חודרות ומצליפות באומץ, מילים שלא צריכות אף אחד, לא מעוניינות למצוא חן, ובטח שלא מנסות להיות הליטוף שיעשה לך נעים. אחרי המילים זאב טנא זה הופעה. מסוג ההופעות שגורמות לך לחזור הביתה ולשמוע את האלבומים שלו באוזניים אחרות אחרי שהושלמה התמונה בעזרת התנועות, האנרגיה והכנות.
אחרי שבעה אלבומים (כולל אוסף) שהוציא ב-19 השנים האחרונות, הוציא טנא (58) את האלבום השמיני שלו, "הרוב חי", עשרה קטעים חדשים ששישה מהם הוקלטו בהופעה, מה שמחדד ושופך את האור הנכון על המהות הטנאית שזקוקה ללייב כדי להתבהר במלואה. כמו באלבומיו הקודמים, גם ב"הרוב חי" ייקח אותך טנא למסע מתיש וישים מולך מראה שלא מוכנה לייפייף את הכיעור.
"שירים הם כלי לתקן חברה"
"אומרים יהיה טוב, רוצים לומר יהיה רע. עושים שלום, חושבים על מלחמה. אומרים לך אל תדאג, בבית אתה בטוח, רוצים לומר לך, כמו נוצה ברוח. עין עקומה. יורים באוויר פוגעים לך בראש, אומרים נשחרר במקום לומר נכבוש. אומרים לך שאלנו רק כמה שאלות, רוצים לומר לך שברנו עצמות. עין עקומה. אומרים יהיה חם, רוצים לומר יהיה קר. אומרים לך זה זול, יוצא לך יקר. אומרים לך מחר תזרח פה החמה, רוצים לומר לך תצמח פה עוד חומה. עין עקומה". ("עין עקומה", מילים: זאב טנא, לחן: זאב טנא ואמיר זוסקוביץ`)
- "עין עקומה" הוא לא טקסט חריג שלך מבחינת האמירות והמסרים. מאיפה הבעירה הפנימית הקבועה שלך? מה מטעין אותה אחרי כל כך הרבה שנים?
"אני רואה את עצמי באיזשהו מקום כמישהו מגויס. אחת הסיבות לזה שאני בכלל קיים בעולם של העשייה הזאת זה בגלל המצב. בשבילי שירים זה לא בשביל לשבת ולשיר בצוותא, זה לא הקטע שלי. לשירים יש תפקיד מאוד מכובד במקרה שלי. בשבילי הם כלי להעביר איזה מסר כדי לתקן בחברה, להאיר באנשים משהו על עצמם. זה לא מתפקידם של השירים שלי לגרום לאנשים לרקוד, זה לא הדרייב במקרה שלי.
"הדרייב שלי קשור לזה שאנשים פה לא כותבים שירים שמכאיבים מספיק, שמדברים על המציאות ועל האמת, ובשביל זה אני צריך לבוא. מהמקום הזה התחלתי לכתוב. לשיר יש המון כוח. שיר כמו `שלא תדע עוד צה"ל` אם אתה כותב אותו באיזה ספר שירים, יכול להיות שאף אחד לא ישמע את זה. אבל אם אתה שם את זה ברדיו, ואם זה נתפס, זה משפט שיכול להיות סלוגן. שירים עשו כבר מהפכות. מהמקום הזה התחברתי לשיר ולביצוע".
"שום דבר לא פיקס פה ואף אחד לא שר את זה"
את סיפורו האישי של מהנדס המזון שיצא החוצה עם השירים שלו בגיל קצת יותר מבוגר מהמקובל טחנו כבר עד דק. מאמצע שנות השבעים כתב טנא טקסטים לאחרים (ביניהם "איפה טעינו" בביצוע אושיק לוי ו"לעולם לא" באלבום "קלף" של דויד ברוזה), ב-85` הקליט אושיק לוי את "לילות שרב", אלבום שלם שכולו מילים של טנא, ולאורך שנות השמונים הקליט טנא עצמו פה ושם שירים, אבל רק ב-1987 יצא האלבום הראשון שלו, "טנא והזאב".
אם השירים שלו היו מהסוג שכובש מצעדים ופלייליסטים הוא היה מוגדר ובצדק כסוג של סינדרלה מאוחרת, אבל טנא מנצל היטב את העובדה שאינו חייב לרתום את השירים שלו לפרנסתו ומרשה לעצמו – באמת, ולא כאקט של מערכת יחסי ציבור משומנת – לשים זין ולהגיד כל מה שהוא חושב, בשירים ומחוצה להם.
"בסוף השירות הסדיר שלי התחלתי לכתוב, טיפין טיפין. זה היה ממש מאוד בקטנה. השיר הראשון שפרסמתי היה `איפה טעינו` ששר אושיק לוי, ב-73". הכרתי אז את אושיק לוי ונפתלי אלתר והבאתי להם עוד ועוד שירים. ככה התחלתי יותר ויותר לכתוב עד שפתאום נורא בא לי גם לשיר.
"הייתי צריך למצוא תירוצים למה כן להיות שם על הבמה ולקפוץ, אז התירוץ היחיד שמצאתי זה להיות מישהו שאומר משהו שאף אחד לא אומר פה. כי הדברים לא נאמרים פה. הכל פה בסבבה ואחלה ופיקס, ובעצם שום דבר לא פיקס פה, יש פה גם חרא, ואף אחד לא שר את זה".
- איפה עומד המוזיקאי שבך מול איש המילים?
"אני לא תופס את עצמי כמוזיקאי בכלל, אני לא. אני פוגש מוזיקאים ורואה מה זה מוזיקאי, שאתה אומר לו לעשות `לה` והוא עושה לך `לה`, מבקש ממנו `דו` ויש `דו`... אני לא באתי מעולם של מוזיקה. באתי מעולם של מילים ועם הזמן גיליתי שאני יכול לבטא את עצמי גם בשירה. לא בדיוק שירה, אולי צעקה, או גניחה, כל דבר שיוצא מהגרון. כי כל דבר שיוצא מהגרון הוא איכשהו מוזיקה.
"בהתחלה באמת היה לי מאוד קשה עם השירה, בגלל שאני לא תופס את עצמי כמוזיקאי, או כמישהו שיודע לשיר, אז מאיפה החוצפה הזאת לשיר פתאום? מה אתה בכלל עושה שם? `ככה לא שרים`, `זה לא שירה`, `מה זה הדבר הזה בכלל`, אלה היו התגובות.
"אז, כשהתחלתי, איפשהו באמצע שנות השמונים, זה לא היה מקובל בכלל. אף אחד לא רצה לשמוע מזה... באיזשהו שלב הבנתי את מה שכבר אמרתי בכמה הזדמנויות, וזה שאף אחד לא יכול להגיד לי `ככה לא שרים` כמו שאי אפשר להגיד לכלב `ככה לא נובחים`".
"אני לא בנוי לשבת באולפן"
- האלבום החדש הוא לא אלבום אולפן ולא אלבום הופעה אלא סוג של שילוב בין השניים
"זה אלבום של שירים חדשים שאחרי כל מיני ניסיונות שעשיתי איתם ימינה ושמאלה הבנתי שהנכון זה לעשות אותם בהופעה כי אני יוצא יותר טוב בהופעה בגלל שאני לא עושה אף פעם אותו דבר פעמיים, זה הקטע שלי. אני לא בנוי לשבת באולפן ולהפיק שירים, זה לא מה שמעניין אותי.
"בשלוש השנים האחרונות אני מופיע קבוע בתמונע ואין לי כל ספק שההופעות הקבועות האלה קידמו אותי בהרבה והתקליט הזה הוא שיקוף של התהליך הזה. תכננתי מראש להקליט כמה הופעות כאלה בתמונע אבל הקלטנו הופעה אחת והיא יצאה מצוינת לשמחתי, אבל גם זה כנראה לא מקרי כי זה אחרי שלוש שנים של הופעות בפורמט הזה, ככה שמבחינתי התקליט הזה הוא מין נקודת ציון. מעין חצי הומאז` לתמונע וחצי ל... אני לא יודע מה...
"זה היה משהו שהרגשתי מאוד שלם עם מה שהוא משדר, הלייב שבי. בכלל, אני תמיד כיוונתי להיות מישהו שמוקלט בהופעה ולא באולפן. לאט לאט הבנתי שאני לא יכול לעשות את הדברים כמו כולם אלא את הקטע שלי, והכוח שלי זה הופעות חיות. אם הייתי יכול לא הייתי מוציא בכלל אלבומים אלא רק די. וי. די.. הקטע שלי זה גם המילים, גם איך שאני מבצע את זה, וגם איך שאני נראה כשאני מבצע את זה. זה מין אמן מיצג באיזשהו מקום, אבל כזה שהגיע לזה דרך מוזיקה, דרך מילים. זה הקטע שלי פחות או יותר".
- אז למה בכל זאת להכניס ארבעה קטעים שהוקלטו באולפן?
"גם לכמה שירים שהם לא בלייב יש סיבה. יש שירים שהרגשתי שיותר נכון ללכת על הטייק האולפני, יש את `שלא תדע עוד...` שעשיתי באולפן ויצא מספיק טוב אז לא התעסקתי עם זה יותר, יש שיר כמו `פסל` שהוא די יוצא דופן, כי הוא שיר שדדי טל הפיק ועשה לו ממש עבודת אולפן שלמה בראש אחר לגמרי. נכון גם שיש בשיר שמוקלט באולפן יותר פנייה רדיופונית אולי, כי אתה תמיד חושב שסביר שישדרו יותר את מה שהוקלט באולפן".
"אני לא נותן למבנה של השיר להכתיב לי יותר מדי"
- וזאת בעצם הסיבה שאתה כן מוציא תקליטים ולא מסתפק בהופעות?
"תראי, תקליט זה לא מוצר שאני המצאתי אבל אם הייתי ממציא אותו בטח לא הייתי ממציא אותו ככה כי זה לא מתאים למקרה שלי. ברור לי שצריך להוציא תקליט אם אתה רוצה שאנשים יכירו את החומר שלך, אז זה מה שעושים, אבל גם ברור לי שזה לא מתאים לי כי אני לא חוזר על עצמי אף פעם, וכשאתה מוציא שיר לרדיו, אם אנשים מכירים אותו, הם רוצים לשמוע אותו בהופעה בדיוק כמו שהם מכירים אותו מהרדיו. הם לא רוצים שתכסח להם אותו, שתשים את הפזמון בהתחלה ואת הבית בסוף, שתעשה שינויים גדולים, הם לא אוהבים שאתה זז במילימטר מאיך שהם מכירים את השיר.
"ויש באמת הרבה אמנים שעם הזמן יישרו את עצמם לפי איך שמתנהל המוצר הזה שקוראים לו תקליט, אבל בשבילי התקליט זה בעצם איזו נקודה בזמן שבה עשיתי את השירים ככה, וזהו. ברור לי שאני לא אעשה שוב את אותו דבר בדיוק. יש בהופעה שירים שבכלל לא דומים לאיך שהם מוקלטים. אני לא נותן למבנה של שיר להכתיב לי יותר מדי. אני משתדל שזה יהיה מה שבאותו רגע בא לי להגיד איך שבא לי להגיד את זה ולא להיות תקוע עם מחשבות שצריך לעשות אותו ככה או ככה כי ככה מכירים אותו. אני יודע שזה נתפס כמשהו לא מקצועי, אבל מבחינתי זה המקצועיות שלי".
- האמת שמבחינתי זה דווקא נתפס כסופר מקצועי, זה נראה לי כמו שיא השחרור, כמו הג`אזיזסטים שתמיד מאלתרים ולא חוזרים על אותו דבר פעמיים. בשביל האילתור והשחרור הזה הם צריכים שליטה בסיסית מאוד גדולה בשיר.
"תראי, אם אני שומע שיר של לאונרד כהן, למשל, לפני שלושים שנה או היום, אז נכון, פעם זה עם חליל, פעם עם גיטרה, פעם עם פסנתר, אבל הוא שר את זה תמיד בול אותו דבר. ואני לא חושב שהוא לא יכול לשיר את זה אחרת אלא שזה חשוב לו לשיר אותו דבר, שהוא חושב שככה צריך לעשות. ואני מעריץ גדול שלו, אבל לכל אחד מתאים משהו אחר.
"העבודה של כל אחד ובוודאי של יוצר היא כל הזמן לראות מיהו בעצם, להכיר את עצמו ולהבין דרך מה שהוא עושה מה מתאים לו יותר. לבדוק האם הוא מחקה משהו שקיים או מביא משהו חדש. זאת כל הזמן הדילמה הזאת והמאבק הזה, ובאיזשהו מקום אני מרגיש שהתקליט החדש הוא הכי הכי אני שיש. אני בעצם מחובר יותר לעולם הג`אז מאשר לפופ, אני עושה מין רוק-ג`אז כזה, זה האזור שלי.
"אני פרפורמר של מילים שנעזר במוזיקה ובחופש שהמוזיקה נותנת, ואחרי זה גם מאוד חשוב לי תמיד שיהיו סביבי נגנים מאוד קשובים ומעולים, כדי שאחד יילך עם השני ושלא תצא קקפוניה, שידעו לשמור על איזה מבנה ועניין וחיבור איתי כך שהמוזיקה תקבל איזה ערך מוסף ולא ההפך. ותראי באמת איזה נגנים יש לי: ישראל נחום כבר איתי כמעט עשרים שנה, ממש מהתקליט הראשון, וערן זילברברג לא הרבה פחות, וזוסקו (אמיר זוסקוביץ`) אמנם הרבה פחות אבל הוא כאילו מאה שנה איתי כבר. הוא בעצם הראשון שמנגן איתי שכבר הכיר בצעירותו דברים שלי ומאוד אהב אותם, שזה בכלל כיף גדול, באמת. הוא מבין אותי לפעמים יותר ממה שאני מבין אותי".
"פיתוח מוצרים זה משהו יצירתי"
- אתה נשמע אדם שכל כך מחויב למה שיש לו להגיד וחי בעוצמות טוטאליות את האמנות שלך, אז מה בעצם הוביל אותך בכלל להנדסת מזון לפני שלושים ומשהו שנים?
"טוב, זה בכלל נושא לשיחה אחרת. אתה גומר צבא ומתחיל לחפש עבודה וחושב מה, מהנדס, איזה מהנדס, מהנדס מזון, והולך ללימודים, וגומר ללמוד ואיכשהו אתה נכנס לתוך זה, ואחרי שהבנתי שהתבלבלתי ומצאתי את עצמי בתוך העולם של השירים, למדתי עם הזמן לאהוב גם את הדבר הזה שנקרא הנדסת מזון. גם בתוך המקצוע הזה ראיתי איפה אני יכול למצוא עניין ולשם התחברתי, למקום היצירתי של ההמצאות והפיתוח ולא למקום של המהנדס היבשושון".
- דוגמה להמצאות...
"מאמא עוף, שווארמה, כל השטויות האלה... פיתוח מוצרים זה בעצם משהו יצירתי, ובאיזשהו שלב גם העיסוק במוזיקה וגם העבודה הזינו אחד את השני, זה עזר לזה וזה עזר לזה וזה איזשהו פתרון שעובד טוב בשבילי. כשאתה חייב להתפרנס מהעבודה אז זה מאוד שוחק אותך וגם מאוד מגביל באיזשהו מקום, כי אם צריך לוותר על משהו אני מוותר על המוזיקה כי העבודה זה הפרנסה, ואני לא יכול לבוא ולהגיד השבוע אני לא בא לעבודה, אבל כן יכול השבוע לא לכתוב שיר. אבל זה לא שחור ולבן. יש תקופות שזה עובד טוב יחד, יש תקופות שזה מפריע אחד לשני. אני רואה גם את הנגנים שמתפרנסים ממוזיקה ומצבם פחות טוב משלי ובטח לא הייתי רוצה להיות במקומם. זה מאוד אינדיבידואלי. לפעמים אני מצטער שזה ככה, לפעמים אני שמח".
"אני יכול בסך הכל לחלום על הבארבי"
- היית מעדיף להתפרנס ולעסוק רק במוזיקה?
"בטח שהייתי מעדיף להתפרנס ממוזיקה אבל אני יודע שבמקרה שלי זה בטח ובטח לא מעשי. כבר מזמן הפסקתי להשתעשע עם המחשבה הזאת, כי אני לא פונה לעולם המסחרי. מה כבר יכול לקרות אצלי? המכירות יעברו את האלף עותקים?... מה כבר יכול להיות, אני אגיע לשלוש הופעות בחודש?.. הייתי רוצה למלא את בלומפילד, אבל ברור לי שזה לא המקום שלי. אם הייתי שר באנגלית הייתי רואה גם את שאר העולם כפוטנציאל, אבל אני שר בעברית, ובחלום שלי אני יכול בסך הכל לחלום על בארבי. אין סיכוי לפרנסה במקרה שלי.
"אבל זה בסדר, זה מקובל עלי, אני מבין את זה. זה מקום קטן, ואם אתה בוחר להיות נישה במקום קטן – אתה נישה במקום קטן. יכול להיות שבניו יורק הייתי יכול לחיות מזה, בארץ בטוח שלא. אם אחרי שלוש שנים בתמונע אני עדיין מגרד שישים שבעים איש בהופעה, אז מה כבר יכול לקרות לי?
"אבל זה כל הזמן הולך ומשתפר, ואני שמח על המצב. זה מתקבל היום פי מאה יותר טוב מאשר בהתחלה, יש אנשים שבאים עוד פעם ועוד פעם ונהנים, יש יותר השמעות ממה שהיה פעם, וכל מיני שירים לא מתקבלים בהרמת גבה כל הזמן, ויש הערכה ויש פרגון, אז הכל בסדר. אבל עדיין זה הרבה הרבה מתחת למינימום שאפשר להתפרנס ממנו. עכשיו אנחנו מופיעים כל חודש כבר שלוש שנים. כל חודש אני עושה ג`אם פתוח ופעם בחודש וחצי-חודשיים הופעה שלי".
- איך מתנהלים הג`אמים?
"אני מזמין מוזיקאים מראש כדי שיהיו לג`אם רגליים, דואג להביא הרכב בסיסי מקצועי שיחזיק את הג`אם, ופתאום מגיעים גם מוזיקאים שלא הזמנתי ועולים ומנגנים. זה יכול להיות מוזיקאי כמו יוני רכטר שפתאום הגיע באחת ההופעות ועלה לנגן, או אולארצ`יק שהיה, או אהוד בנאי שהגיע ועלה, וזה יכול להיות מישהו שאני לא יודע איך קוראים לו כמו איזו זמרת שפעם עלתה, או בהופעה האחרונה מישהו שעלה עם מפוחית והיה מדהים".
- קרה כבר שהיו נפילות עם אנשים שאתה לא מכיר?
"אני לוקח את הסיכון הזה. היו מעט מאוד נפילות. אנשים לא טובים לא ממש מעיזים לעלות על הבמה כי עומדים עליה תותחים כמו בללי, או ישראל נחום, או אלון נדל, אז קשה להאמין שמישהו יעלה אם הוא לא טוב. היה איזה מקרה אחד של שיכור שעלה, אבל זה הסיכון שלוקחים. אני כאילו מארגן את זה: שולח את זה לנגן, את זה לעלות, את זה לרדת, ומדי פעם כשאני מרגיש שיש מקום לטקסט אני נכנס. אני מביא לג`אמים טקסטים שלי, יש לי ים טקסטים, ומאלתר איתם על המקום עם הנגנים".
- אתה לא מנגן.
"חס וחלילה... אני מנגן, אבל לא בפורום הזה. יש שם אנשים ברמה כזאת שאני תיכף הייתי מוריד אותה אם הייתי מנגן".
זאב טנא יעלה במסגרת פסטיבל ג`אז תל-אביב בסינמטק תל-אביב עיבודי ג`אז ובלוז לשיריו ויארח את המשוררים רוני סומק ואפרת מישורי. 18 בפברואר שבת, 22.30, באולם הקטן. לפרטים נוספים
האתר של זאב טנא
16/02/2006
:תאריך יצירה
|