ביום שלישי תיפתח בירושלים המהדורה השנייה של פסטיבל באך ירושלים. מהדורתו הראשונה התקיימה בשנה שעברה ובמרכזו, כאז כן עתה, עומדת תזמורת הבארוק ירושלים. שישה ימים, יותר מ-16 קונצרטים, סמינר על באך, כיתות אמן ואפילו תערוכה אחת על המיסה בסי מינור של באך באולם המבואה של ימקא בירושלים.
 
תמורה כספית צנועה
 
את המיסה בסי מינור יבצעו נגני תזמורת הבארוק ירושלים עם הסולנים קרן מוצרי, חנה מלכין, אביטל דרי, ריכרד רש, גיא פלץ ואנסמבל זמרים שעליהם מנצח עלהם אנדרו פארוט, הנושא בתואר "מנצח כבוד" של תזמורת הבארוק ירושלים. "זה או כבוד או כסף," הוא אומר בחיוך רחב על התואר שיש לו כאן "אז אצלי זה הכבוד."



קרן מוצרי (צילום: אנדה יואל)



רוב המשתתפים במיסה הם נגנים ישראלים?

"כן, אלא שלתפקיד החצוצרה קנטה בעל הצליל המאד גבוה לא מצאנו מישהו זמין בישראל. התקשרתי לאחד החצוצרנים שאני מכיר וניסיתי להסביר לו שהתמורה הכספית לעבודתו כאן תהיה מאד מאד צנועה. תוך כדי שיחה מתברר שהחצוצרן הוא צפר ומאד ישמח להגיע לישראל בעונה הזאת של השנה והתמורה הכספית פחות חשובה. לך תדע."

אם כבר מדברים על התמורה הצנועה להופעות בישראל. אתה מופיע בכל העולם מן הסתם פנו אליך בענין החרמת ישראל?

"לא פנו, ואם יפנו אני לא הכתובת הנכונה. אני לא מאמין בהחרמות משום כיוון. לאורך ההיסטוריה חרמות והחרמות השיגו בדרך כלל את ההיפך מן המטרה שמטילי החרם שמו לעצמם כיעד."       
  
פארוט, אחד השמות המוכרים והבולטים בתחום המוזיקה המוקדמת, הקים אנסמבלים לביצוע מוזיקה מוקדמת והתמחה בעיקר ביצירות של באך, הנדל, מונטוורדי מוקדמים יותר ובני תקופתם, ובה בעת פיתח מיומנות לביצוע יצירות עכשוויות, בעיקר של מלחינים אנגליים. אישית אני חייב לו תודה על אחת ההקלטות המרתקות בניצוחו - הפקה מבוימת שנקראה "לה פלגרינה - אקסטרווגנצה של המדיצ'י", מוזיקה שחוברה על ידי שלושה מלחינים לחתונה בבית משפחת מדיצ'י. ההפקה התאפיינה בניסיון אמיתי לשחזר לא רק את המוזיקה עם אנסמבל טאוורנר שייסד פארוט, אלא גם של המימד הבימתי של אותן יצירות - תלבושות, תפאורה והכל ברוח תחילת המאה ה-17.

"זו אכן היתה הפקה מיוחדת במינה. הייתה שם השקעה רצינית," גורס פארוט ומוסיף ספק ברצינות ספק בחיוך, "לדעתי החברה פשטה את הרגל אחרינו."




תזמורת הבארוק הירושלמית, צילום: יח"צ 



"אייזיק שטרן טען לחילול קודש"

דיברתי לאחרונה עם אחד ממארגני הסיורים המוזיקליים של ישראלים לחו"ל, מוצר מדף תיירותי שנעשה מקובל מאד בישראל בשנים האחרונות. הוא אמר לי שכאשר הוא מודיע על סיור בעקבות באך או לפסטיבל באך בגרמניה, ההיענות היא מיידית וגדולה.
"זה יפה מאד. כשאני התחלתי לעסוק במוזיקה המוקדמת לא הייתה התלהבות כזאת, בעיקר משום שההתייחסות לבאך ולאחרים הייתה שונה מאד ממה שאנחנו מכירים היום. היו לזה סיבות רבות. הייתה הסתייגות מבאך, למשל, כי הוא היה מחובר להקשרים של מוזיקה דתית. בה בעת עבור רבים באך היה מלחין של יצירות ענק.

כלומר?

"היו מנצחים שראו בחומר המוזיקלי הזה אפשרות להבליט את הצליל של התזמורת הסימפונית הגדולה ומקהלת הענק. כאילו באך כותב את המוזיקה שלו בשלהי המאה ה-19. עיבודים של אלגאר האנגלי ומאוחר יותר אחד העיבודים המוכרים ביותר של המוזיקה של באך, זה של סטוקובסקי לטוקטה ופוגה של באך. כל אחד מכיר אותו כי הוא פותח את פס הקול בסרט 'פנטזיה' המוקדם מבין השניים של וולט דיסני.

"היתרון, או אולי המזל שלי הוא שלא גדלתי כנגן בתזמורת והגעתי למוזיקה מכיוונים אחרים, הוא שלא היתה התייחסות כלל למוזיקה. אבא הלך לקונצרטים של תזמורת הַלֶה במנצ'סטר ומדי פעם הצטרפתי אליו. אימא נגנה בכינור. בכל זאת כשאני התחלתי לעסוק במוזיקה באתי מכיוון שונה, מלימודים ומחקר של אנגליה בימי הביניים.

"הגעתי למוזיקה ללא יותר מדי ידע מוקדם, עם השכלה צנועה ביותר, פה ושם קונצרט והרבה האזנה ל"רדיו 3" ערוץ המוזיקה של הביביסי.  כאמור באתי אל המוזיקה מכיוון המחקר ההיסטורי, אבל לא הייתי ראשון. היו לפני ניקולאוס הארנוּנקוּר האוסטרי, גוסטב ליאונהארדט ופרַנס בריכן ההולנדים.  בדרכי הצטרפתי לזרם שניסה להחזיר את המוזיקה המוקדמת לצורה בה היא נשמעה כשכתבו אותה. לכך ניתן להגיע רק ממגע בלתי אמצעי עם כתבי היד."

המוזיקאים המובילים של המחצית השנייה של המאה ה-20 לא קיבלו את הניסיון?

"נכון, שמות כמו הכנר אייזק שטרן, או החלילן ז'אן פייר רמפל וכמובן מנצחים רבים ראו בכך כמעט חילול קודש. אני יכול בהחלט להבין אותם. הם גדלו והתחנכו על מסורות ששוכללו בארצות שונות ובתנאים אקוסטיים שונים. תחשוב על האולמות הגדולים שצצו במערב החל מהמאה ה-19, ועל האולמות הקטנים של של האחוזות ובתי האצולה של המאות ה-17 וה-18. איזו עוצמת צליל אתה צריך באחד ואיזו במשנהו. טכניקת הנגינה שונה. טכניקת הזמרה שונה מאותן סיבות. זמרי אופרה שמילאו אולמות עם ויברטו (תרטיט) מתייחסים לפסיונים ולמיסות כאילו היו אופרות. זה יכול לעבוד אבל זה בהחלט לא נאמן לקו המחשבה והיצירה של מלחין כמו באך שבמקרים רבים קרוב יותר לזמרה עממית פשוטה." 
 


אנדרו פארוט (צילום: דן פורגס)

 
בשלב מסוים הצטרפת לג'ושוע ריקפין האמריקני שהביא את בשורת המקהלות המצומצמות - זמרים סולנים יכולים להוות ביחד מקהלה. במילים אחרות את המיסה, את הפסיון או הקנטטה יכול לשיר הרכב של ארבעה זמרים שמשמשים בה בעת בתפקידים סולניים?

"קראתי מאמר שלו, טלפנתי אליו והבנתי שהתגליות נבעו מעיון במסמכי המקור של באך. צריך לזכור שאיכות הזמרים שגדלו וטופחו אצלו בבית הספר שליד כנסיית תומס הקדוש הייתה מרשימה. זה מה שהם עשו - הם שרו. עוד עובדה מעניינת מאותה תקופה היא שהקול התחלף אצל בנים בגיל הרבה יותר מבוגר. ההתפתחות האיטית יותר נבעה בין היתר מאיכות המזון ומגורמים סביבתיים נוספים, וכל זה מתועד. העיון במסמכי באך אינו פשוט.

"צריך לזכור עוד משהו שנשמע לנו היום מוזר - נייר לא היה מצרך זמין וזול. באך ואחרים כתבו על כל פינה בדף. כלומר יצירה החלה להיכתב על דפים מסוימים ולחנים אחרים באותה יצירה נכתבו בשולי הדף, לפעמים בכיוונים שונים. הנדל למשל כל כך קיצר בכתיבה ששפת הקיצורים הייתה נהירה רק לו. הפענוח של כל הסודות של באך מצריך עבודה פורנזית כמו במז"פ המשטרתי. הנוסחים של היום קרובים לכן הרבה יותר לרוח המקורית."
 
"אני אוהב להרגיש את האמנים"
 
בביקור הנוכחי אתה מנצח על המיסה בסי מינור של באך. זו יצירה חריגה במאות הרבות של היצירות שבאך כתב, ראשית כל כי באך הפרוטסטנט, הלותרני, מחבר מיסה קתולית.
"ראשית, ישנה חפיפה בין מיסות לותרניות למיסות קתוליות. הלותרנים שרים את פרקי הקירייה והגלוריה והקתולים את פרקי ה'קרדו' וה'אגנוס דאי'. למעשה באך חיבר את היצירה בשלבים שונים שנמשכו שנים. היה כאן כידוע עניין פוליטי. דיברנו על כבוד ועל כסף בתחילת השיחה וזה רלוונטי גם כאן.

"באך כידוע היה מוזיקאי שפעל בלייפציג. שליט מדינת סקסוניה ישב בדרזדן ומסיבות פוליטיות זכה במינוי כמלך פולין - סיבה פוליטית מספיק טובה לקבל על עצמו את עיקרי האמונה הקתוליים. באך, כאמור, חשק בתואר המלכותי גם אם התואר לא היה מלווה בתגמול כספי. מחקר אחר מראה שבשנים שבהן כתב את המיסה שלו הוא כבר היה שבע מעיסוקיו בלייפציג, וכמעט לא עסק בפעולות היומיות של הוראה וחיבור מוזיקה. היו אחרים. זו גם סיבה טובה להשלים את המיסה.

"חלקים רבים שבאך השתמש בהם במיסה היו פרקי מוזיקה ממוחזרים, מיצירות חילוניות אחרות שהפכו למוזיקה ליתורגית. זה תהליך שכמובן יכול לעבוד רק בכיוון אחד. תהליך הפוך של חילון מוזיקה דתית לא היה מתקבל על ידי הממסד הדתי. עוד צריך להזכיר כאן שאותו ריפקין שדיברנו עליו קודם ערך מהדורה של המיסה שראתה אור לפני עשרות שנים, במסגרת עבודת הבילוש בכתבי באך."

גיא פלץ (צילום: מיכאל כהן)




ולעצם העבודה, כשאתה מגיע לנגנים ולזמרים שאיתם לא עבדת קודם איך אתה ניגש לעבודה? מה קורה בחזרה הראשונה?    

"בביקור הזה, כמו בכל פעם שאני עובד עם תזמורת הבארוק ירושלים, יש לנו כבר מזמן שפה משותפת. אני מכיר את הנגנים היטב וגם את הזמרים. אני עוקב אחרי התפתחותם. למשל תענוג לראות את הזמר גיא פלץ בעבודה. הוא לא מסתפק בזמרה ומתכוון לעסוק בניצוח. נראה לי שהוא יצטיין בתפקיד זה.

"כללית אני יכול לומר שאני אוהב להרגיש את האמנים. לאו דווקא בשיחות אקראיות אלא לראות את גישתם. לעתים זה עובד, יש מקרים שהנגנים נבוכים ואז אני צריך לעשות סוויץ' ולהיות מנצח שמסמן כניסות ומראה להם מה לעשות. כך הם יודעים לעבוד.

"פעם ניצחתי כאן על תזמורת חיפה וכבר בחזרה הראשונה לא הייתי ברור, היו בעיות שפה, דיברתי אנגלית והנגן הראשי באותה עת היה יוצא מדינה אנגלוסקסית. היו הרבה יוצאי רוסיה שלא הבינו מה אני אומר והיה נגן ראשי שדיבר בעיקר אנגלית. הטכניקה היתה ניהול חזרה באנגלית עם תרגום. אבל עכשיו כאמור זה לא המקרה, אני מכיר את הצוות ואת הקהל. אני מחכה בקוצר רוח בעיקר לקונצרט בבאר שבע. שם עוד לא הופעתי. מסקרן."     

אנדרו פארוט (צילום: מירי שמיר)



הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 25-20 במרץ 2017 בימק"א ירושלים ובאולמות נוספים ברחבי הארץ. להזמנת כרטיסים: 02-6715888 או באתר

לרכישת כרטיסים