נועם בנאי יוצא בימים אלה לסיבוב אינטימי של הופעות ההשקה של "זה יבוא", האי. פי. שהוא מוציא בהפקתו המוזיקלית של איתי צוק. על הבמה יעמוד בנאי, בהחלטה מוצהרת, ללא הרכב, הוא בלבד על הבמה, עם מגוון של כלים, בפורמט הכי חשוף שיש.

"זו פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה", הוא אומר. "תמיד הייתי לפחות עם עוד נגן, ועכשיו זה ממש, רק אני, עם אקוסטית, אבל יש עוד כלים, כמו בייס דראם וסנר שאני מנגן תוך כדי האקוסטית, במין קומבינה שכזו, ויש קלידים ויוקללה, ואני עובר בין כל מיני כלים, אז יש גיוון גדול בהופעה, אבל היא מאד אישית כזו." 
 
לצאת מתוך התחת של עצמנו
 
כמו כולם, כמעט, נסע גם בנאי לטיול הגדול של אחרי הצבא. בניגוד לרבים אחרים, הוא חזר עם חומרים לאלבום שלם שנכתב במהלך ואחרי הטיול, אבל מאז המשיך את תהליכי החיפוש שלו, ומתוך החומרים הללו, שיכלו לאכלס, כאמור, אלבום שלם, בחר כמה מהשירים שהוא אוהב במיוחד, והקליט אותם כאי. פי. ששלושה משיריו התנגנו ברדיו לא מעט, כדי לנקות את השולחן ולעבור למקום חדש.

"אתה רואה לאיזה גובה ההרים נישאים / איך הגשם משקה את הנחלים / אתה רואה את הנשר דואה באוויר / כמה גדולים הם העמקים /  ככה אנחנו קטנים  / גרגירי חול ברוח נישאים בלי שליטה    /טיפה יחידה במבול לא נפסק / נוצה על גב נשר דואה באוויר  / צל הולך ונגמר על פני עמקים / ככה אנחנו קטנים"
("קטנים", מילים ולחן נועם בנאי)

"בדיוק דיברתי עם אחותי שטסה אתמול לטיול שלה של אחרי הצבא, מה שנקרא", מספר בנאי, 25,  "ודיברנו על זה שזה די מדהים לחשוב שיש כרגע חצי עולם, שנמצא בצד השני, שלא ממש סגור על איך מאייתים את השם טראמפ, זה לא מעניין אותו בכלל מי זה טראמפ, שלא לדבר על זה  שחלקם לא יודעים מה זה ישראל, ואתה מגיע לשם ופתאום אתה מבין שכל התוכן שלך, כל העולם הפנימי והחיצוני שאתה חי בו, הוא לא קיים."


נועם בנאי (צילום: דורון עדות)

וזה גורם לך להתחיל לבנות בתוכך משהו חדש?

"זה מטורף, זה באמת מטורף. על זה כתבתי את 'קטנים'. ככה אנחנו קטנים, ואנחנו כל כך אגוצנטריים, כל כך בתוך התחת של עצמנו, זה מדהים. זו, בעיקר, החוויה."
 
הגרון של אבא
 
קשה לטעות בזיהוי כשבנאי מתחיל לשיר את "זה יבוא", הסינגל האחרון שלו שיצא בימים אלה. השופר העוצמתי שאפיין את גרונו של אביו, מאיר - שאובדנו נוכח כל כך בימים אלה - בוקע גם מגרונו שלו, והקול הזה משכך מעט את החסר. ולמרות שנדמה כי להימנות על משפחת בנאי אומר להסב לשולחן השבת עם חצי מתעשיית המוזיקה הישראלית, ולגלגל על הלשון תחנות בתעשיית המוזיקה כמו סוכריות,  התחושה שליוותה את נועם רחוקה מתחושה של קלות בלתי נסבלת.

"את הצעד הראשון שלי בעולם המוזיקה עשיתי עם חברת NMC", הוא מספר, "שזה כאילו קצת מפתיע, כי בתור בנאי יש ציפייה שאני אכיר מלא אנשים מהתעשייה ואוכל להסתדר בכוחות עצמי, וממש לא הרגשתי ככה. הרגשתי שאין לי מושג מה זה בוקינג ומה זו הפקה של אלבום ומה זה יח"צ, ושאני לא מבין בזה כלום, ושאני רוצה ללמוד את זה דרך התקשרות עם חברה, שגם היא הגיעה בכלל דרך זה שמלצרתי ארבע שנים ב'זאפה', כשהכרתי שם, כמלצר, את אסף דרעי, וביקשתי להשמיע לו חומרים, ומשם זה התגלגל. לרגע אבא שלי או מישהו מהמשפחה לא התקשר לאיזו חברה."

ובכל זאת, זה נשמע מוזר שלא ידעת מה זה בוקינג והפקה ויח"צ בתוך הקונטקסט המשפחתי

"יש סיכוי שאם היית שואלת מישהו אחר מהמשפחה הוא היה עונה הפוך. אני חושב שאצלי, ספציפית, זו הנקודה שגדלתי בה בתוך הרצף המשפחתי, כי אבא שלי, כשהייתי קטן מאד, היה חוזר מהופעות ושם את הגיטרה בארון כדי שאני לא אדע שהוא זמר. אבא הקפיד על זה שאני לא אדע מה זה בוקינג ומה זו הפקה, אז הוא הצליח. אני חושב שרוב המשפחה היו בתוך הדבר הזה כל הזמן, שנים על הבקסטייג'... אני לא."

נשמע שמבחינתך זו לא פריבילגיה להיות דור שלישי למשפחת אמנים מפורסמת כל כך

"האמת שגם אני חשבתי, כמו כולם, שזו באמת סוג של פריבילגיה, ושזה משהו שיכול להקל, והיום אני מרגיש באופן חד משמעי, בנקודה שאני נמצא בה, שזה רק מקשה. לא מרגיש שזה נותן לי כלום, לרגע. זה מקשה ביחס של האנשים, שזה העיקר. כל הקהל מרים גבה, ויש איזו תחושה כזו של...."

"בוא נראה מה אתה יודע לעשות"?...

"כן. שיפוטיות נורא גדולה. אז יותר חברה, פחות חברה, זה לא מרגיש כזה אישו."

"נכון, וזו הסיבה שבגללה אני עושה עכשיו את ההופעות לבד, בלי הרכב. כי אני מרגיש שכל ההתעסקות עם החברה הייתה החוצה, ולא פנימה. יש משהו בחברה גדולה שגורם לך ישר להרגיש שהנה, אני מטופל, הכל בסדר, אני לא צריך לעשות יותר מדי ויש אנשים שדואגים לכל מה שצריך לעשות, וזה משהו שבעיקר מרדים אותך, והוא גרם לזה שלא קמתי רעב כל בוקר למצוא איפה אני בתוך הדבר הזה.

"אז ההתקשרות ביני לבין NMC הופסקה לפני כחצי שנה, בהחלטה משותפת, והקשר איתם תמיד היה מאד טוב ובריא, הם אלה שמוציאים לי את האי. פי., וברגע שהחלטנו שאנחנו מפסיקים את ההתקשרות היה רגע של שוק כזה של 'מה עכשיו', אבל נראה לי שזה חלק מהאופי שלי שאחרי חמש דקות קמתי מלא מלא אדרנלין ורצון לעשות עכשיו עוד, ויותר, וזה מה שגרם לי, בסופו של דבר, לקפוץ למים הכי עמוקים, ולהחזיק ערב לבד. זה נראה לי סוג של אתגר, וזה בהכרח גורם לך לרצות ולהבין מי אתה ומה אתה עושה ומה אתה נותן לאנשים שבאו לראות אותך. אתה מאד עירום שם, וזה מה שרציתי.

"חלק מהחומרים בהופעה הם שירים שהיינו אמורים להקליט אותם ולהוציא אותם באלבום במקום האי. פי., אבל הרגשתי, כחלק מאותו עניין של עזיבת החברה, שגם ברמת ההפקה והבחירה של החומרים עצמם אני רוצה לזוז קצת למקום אחר. אני מאד אוהב ושלם עם מה שהיה, אני מרגיש שזו סגירת מעגל מאד מאד מרגשת של התקופה שבה חזרתי מהטיול הגדול, זו תקופה שעיצבה אותי גם כבנאדם וגם כמוזיקאי, והיא הייתה מאד נכונה, ונכתבו שם הרבה שירים, אבל נכון לרגע הזה שאנחנו מדברים היה לי חשוב לסגור את זה ככה, כאי. פי. ולחתוך למקום אחר."
 
"אבא היה קנאי לפרטיות שלו"

נורא קשה שלא לשאול אותך אם אתה עושה בהופעות גם שירים של מאיר

"כל ההופעה היא חומרים מקוריים שלי, ועכשיו, לאור המצב, אני גם עושה שני שירים של אבא, לפעמים את 'בעולם הזה', עם בועז (בנאי) עשיתי את 'יש לה אף כל כך ארוך'."

אתה מרגיש שדרך השירים שלו אתה מתחבר אליו באופנים שלא היו קיימים ביחסים של אבא ובן?

"זה מטורף. אני לא יודע אם זה להכיר אותו מחדש אבל כן, אני מכיר בו עוד צדדים פתאום. נופלים לי כל מיני אסימונים של כל מיני דברים שהיו שם, אבל לא ידעתי לדבר אותם."


נועם ומאיר בנאי (מתוך דף הפייסבוק של נועם בנאי)

היה לכם דיאלוג סביב היצירה שלך?

"בטח. הוא הכיר טוב את השירים, אבל לא ייעץ לי, מתוך מקום מאד מודע של לא לערבב בין הדברים. אבא היה מאד קנאי לפרטיות שלו, לא רק בחיים האישיים אלא גם ביצירה, והוא מאד שמר שזה יהיה אצלי, שלא יתערבב שם הבנאי בתוך הנועם...

"אבל אני כן יכול להגיד לך שכשהוצאתי את 'קטנים', שבאמת היה השיר הכי מוערך ומוכר מהאי. פי, אבל הוא עדיין לא הרעיד פה את המדינה, ואני זוכר שבאותם שבועות שזה יצא והבנו שזה הווייב, הוא אמר, שתדע לך שבתקופה שלי שיר כזה זה כמו 'גשם', זה הופך פה את המדינה, זה המנון. ככה הוא אמר. הוא מאד העריך את מה שאני עושה."