לא רק צ'אי ומדיטציה

סדרת אירועי "דרך המשי" המתקיימת בחודשים האחרונים במרכז ענבל בנווה צדק בתל אביב מזמינה הפעם את הקהל ליהנות מצ'אי הודי ומניחוחות התרבות האקזוטית הזו, שבארץ מכירים ממנה בעיקר את האוכל, היוגה והמדיטציה.

ב-27 במרץ תתקיים ב"ענבל" חגיגה הודית הכוללת להקת קטאק (מחול הודי) המשלבת בהופעתה גם את הזמרת ליאורה יצחק, וסדנת אמן עם הכוריאוגרפית הנודעת של הלהקה, שאמה בהטה.

לצדה של יצחק, על הבמה, תרקוד אורית סוכרי, מפיקת הסדרה, אמנית מחול, חוקרת תרבות ומפיקת מופעי מוזיקה ומחול חובק עולם, שדרך המשי היא חקר חייה, כהגדרתה, והסדרה היא חלק מהניסיון שלה לתת במה ליוצרים ולאמנים שמקדישים את חייהם לשימור המסורות התרבותיות השונות. 
   
"אני רואה את עצמי כפועלת למען שימור מסורות", אומרת סוכרי, "ומטרת הסדרה הזו היא להביא את המסורות האלה לקהל הצעיר והעכשווי, עם אמנים שעשו עיבודים עכשוויים. מבחינתי אלה נכסים תרבותיים שאסור שייעלמו מהעולם וחשוב להעלות את המודעות אליהם. במהלך הסדרה היה לנו כבר ערב צועני, היה ערב ים תיכוני וערב לובי, ועכשיו אנחנו בחבל הודו.


ליאורה יצחק (צילום: ירון לוי)

"תרבות הודו היא בין התרבויות הכי קדומות שיש, תרבות ענפה ועשירה מאד. היוגה תפסה פה כל כך הרבה, שמצחיק איך שאר התרבות לא תפסה ככה. אני חוקרת את תשדורות הגוף ההודיות מתוך התרבות הכל כך יפה הזו. הם מספרים סיפורים כל כך עשירים ויפים בתוך מנחי הגוף שלהם, שאין עליהם.

"זכיתי לשתף פעולה עם השגרירות ההודית ועם מפעל המוזיקה של חן צימבליסטה ולארח את להקת הקטאק ההודית שמגיעה עכשיו לארץ, שילבתי את הלהקה עם ליאורה יצחק, שהיא הזמרת שהביאה לארץ את סגנון הבוליווד, ויצרתי מופע שהוא חגיגה הודית. ליאורה היא זמרת נהדרת שעשתה פה עבודה נפלאה של שילוב בין המסורת ההודית לעיבודים עכשוויים, היא למדה בהודו אצל המורים הכי בכירים ועבדה בתעשיית הבוליווד, וחזרה לארץ. פה היא ממשיכה לייצר חומרים אותנטיים וגם חומרים מקוריים בסגנון."
 
חיבור בין הקלאסי לבוליווד
 
"יש פה שילוב נדיר ואדיר שלא ראיתי עד עכשיו במהלך השנים שלי", מוסיפה ליאורה יצחק. "יש את הריקוד הצועני שאורית מביאה בריקוד, ואת התרבות ההודית שאני מביאה בשירה, וכך נעשה החיבור בין כולנו. אני אשיר שירים מקוריים מתוך האלבום שלי שעומד לצאת לקראת הקיץ, והיא תביא את הריקוד המאד מיוחד שלה, עם תלבושת מיוחדת שהיא מביאה מחו"ל."


ליאורה יצחק (צילום: רוסלו שמריה)

את מביאה את ההודית מהבית.

"ההורים שלי עלו לארץ מהודו בשנת 73, אני נולדתי שנה אחר כך וכל הזמן הייתה הודית בבית וככה למדתי את השפה. אבא שלי מאד רצה לשיר, אבל סבתא שלי לא הרשתה לו, כי זה היה דור שונה ולשיר נתפס אז כמו קבצנות, ולכן, את כל החלומות שלו אבא שלי הגשים דרכי. הוא שלח אותי ללמוד מוזיקה קלאסית הודית בארץ, אבל בגיל 15 הוא שלח אותי להודו. נסענו לשלושה חודשים ונשארתי שם שמונה שנים ארוכות, בהן למדתי ובניתי את עצמי בתוך המוזיקה הקלאסית ההודית. אחר כך שיניתי כיוון לבוליווד, שזו המוזיקה הקלה. זה שני עולמות שונים, אבל אני מצליחה לחבר אותם, וכך בעצם נוצרת ליאורה יצחק..."

בארץ התפרסמת מאד עם הביצוע המיוחד שעשית ל"פזמון ליקינטון" במסגרת "בייבי אוריינטל"

"נכון, ולאחרונה יצא מאותו פרויקט גם השיר 'גלי'. כשהקלטנו את 'יקינטון' לא היו לי חלומות או עניינים. פשוט באתי, כתבתי לו טקסט בהודית, עשינו ביצוע, ואז כל הקערה התהפכה. זה היה כל כך יפה שאנשים מכל הגילאים מאד אהבו את זה ופרגנו לזה. השיר הזה הביא אותי לקדמת הבמה ונתן לי עוד פוש בתוך התחושה שהגיע הזמן שאני גם אעשה משהו.

"אחרי השנים הארוכות בהודו לקח לי זמן להיכנס לתרבות הישראלית, להבין את השפה, את דרך החיים החדשה, בכל זאת היה הבדל של עשור. הרבה מאד דברים השתנו פה בארץ, ובתוך כל התקופה הזו ניסיתי לעמוד על הרגליים, להתחתן, לעשות ילדים, עד שהרגשתי שחזרתי להיות ישראלית. 


ליאורה יצחק (צילום: רוסלו שמריה)

"לקח לי אמנם 15 שנה, אבל עכשיו, אחרי שהחלטתי והרגשתי שאני בשלה לחומרים הישראליים, הדבר שהיה נראה לי נכון לעשות זה להביא את מה שלמדתי לתוך השירה הישראלית והאוזן הישראלית, ולשלב, שוב, בין המזרח והמערב. עשיתי את זה בשיר 'מעלה מעלה' שיצא לרדיו והצליח בקיץ האחרון, ואני עושה את זה גם בשירים הבאים שאוציא מתוך האלבום. אני מכנה את זה 'בולי-ישראלי'.

"במופע אשיר כחצי שעה, חמישה או שישה שירים שכולם מקוריים אבל אני בטוח אשיר גם משהו בהודית, וכמובן גם את 'מעלה מעלה' שנעשה ממנו חגיגה אחת גדולה על הבמה עם ריקוד ושירה."

"שאמה בהטה היא כוריאוגרפית מאד גדולה בהודו", מספרת סוכרי, "זו זכות לקבל ממנה סדנה."


מי יכול להשתתף בסדנה הזו?

"הסדנה מותאמת לאנשים מהשורה, זה לא לרקדנים מקצועיים. אפשר לקנות כרטיס משולב לסדנה ולמופע ולהשתתף בסדנת מתחילים שמותאמת לטעימה בסיסית של מחול הקטאק."

מהו בעצם המחול הזה?

"הקטאק זה האמא של כל המחולות של האזור. זה המחול שעליו מושתת גם כל המחול של פקיסטן ואפגניסטן. זה מחול שמאופיין בתנועות ידיים וברקיעות רגליים ומנחי גוף אופייניים של האלים והאלות ההודיים."

את עצמך תרקדי גם את המחול הזה לצד ליאורה יצחק?

"אני רוקדת עם ליאורה ריקוד אחד שהוא לא קטאק אלא מחול רג'יסטני צועני של שבט הקלביליה שבזה שאני מתמחה. זה שבט ממדבריות רג'יסטן שהם צוענים שמהם יצאה כל הנדידה של מה שהיום קוראים הצוענים של אירופה." 


אורית סוכרי (צילום: חיים קימחי)
 
"חייתי תשע שנים כמו צוענייה"
 
מה מחבר אותך חזק כל כך לתרבויות האלה שכל כך רחוקות מאתנו? מאיפה את מגיעה לזה?

"אני חייתי במשך תשע שנים כמו צוענייה. אחרי שתשע שנים חייתי בשטח וחייתי את המוזיקה במדורות, היום אני באה ומביאה את תפיסת העולם המאד ארעית הזו לתוך האמנות שלי."

מה זאת אומרת חיית כמו צוענייה?

"חייתי בטבע, בחווה אורגנית, הרבה מאד שנים, בחוות עיזים, על עץ."

על עץ?!

"כן. זה היה סוג המבנה שם, על עץ חרוב. אבא של מארק אליהו לימד שם את סדנאות המוזיקה הפרסית שלו ולריסה אשתו ראתה אותי רוקדת במערה ואמרה לי שהיא חייבת להראות לי ריקוד מאד דומה למה שאני עושה, ונתנה לי קלטת של חג בטגיג'יסטאן.

"לקח לי איזה חצי שנה להגיע לחשמל ולראות את זה, וכשראיתי את זה ראיתי שהן רוקדות מאד דומה לאיך שאני רוקדת באופן טבעי, והתחלתי לחקור את הריקודים של מרכז אסיה. נכנסתי לחקר מאד מעמיק על ההבדלים בין ריקוד טג'יקי לטורקי, לאוזבקי, לאפגני, עברתי על כל הדרך של העמים הנוודים של מרכז אסיה שנדדו לכיוון המערב, והתרבות הזאת השפיעה על המערב בצורה בלתי רגילה. בהרצאות שאני מעבירה בנושא אני מראה איך כל הבלט, למשל, מבוסס בכלל על מורים מגיאורגיה וארמניה.


אורית סוכרי (צילום: אביב פרץ)

"דרך המשי זה חקר החיים שלי, זו עבודת חיי. יש לי מופע והרצאה בשם הזה, ואני רוקדת את כל המחולות של הרבה מהתרבויות האלה. מבחינתי דרך המשי זה הכל כמעט, חוץ מיבשת אמריקה. אחרי החקר שלי אני רואה שדרך המשי מתחילה ממערב סין ומגיעה עד האנדלוס והמגרב, וזה כמעט הכל. ממזרח עד המערב. אפילו צפון אפריקה זה חלק מדרך המשי. אגן הים התיכון היה נקודת מפגש שבסופה הגיעה דרך המשי, וגם דרום אירופה וצפון אפריקה, ככה שזה מבחינתי חקר מאד חזק.

"פירוש המילה צועני זה עממי. אלה תרבויות שהשתמשו במה שיש סביבם ועשו מזה תרבות, וחלק מהמסר של הארעיות הזו היא שגם אנחנו עממיים. כל מה שקורה עכשיו זה גם סוג של מסורת. כל מה שסביבנו, כל מה שיש. זה תפיסה שהיא תפיסה צוענית מבחינתי, ואחרי שחייתי תשע שנים בשטח ולמדתי את המוזיקה מתוך המדורות, בא לי להביא את זה לבמות האמנותיות."

איפה המקורות האתניים במוצא שלך?

"אני בכלל מצרייה, תורכייה, דמשקאית ופולנייה, ואני רוקדת את הריקודים הפרסים, וכל הזמן צוחקים עליי שאני יותר פרסייה מהפרסים - ואני בכלל לא פרסית. אני משתלבת עם כל העדות. מישהו פעם אמר לי שלא להאמין איך אני משנה את אחיזת הגוף שלי כי נראה שכל פעם אני לובשת על הגוף תרבות אחרת." 
  

אורית סוכרי (צילום: אביב פרץ) 

הסדנה תתקיים ב-27 במרץ 2017 בשעה 17:00, המופעים יתקיימו ב-27 במרץ בשעה 21:00 במרכז ענבל בתל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-5173711 או דרך אתר ענבל

לרכישת כרטיסים