אגדות, משלים וסיפורים מתרבויות שונות שהכיר הבמאי שי פיטובסקי לאורך השנים, הפכו ל"מעבר להרים" - הצגה חדשה אותה כתב וביים באותה דרך מיוחדת שהפכה אותו לאחד הקולות המרתקים והאינדיבידואליים בתיאטרון הישראלי. ההצגה היא ההפקה השנייה של תיאטרון "אלעד", תיאטרון חדש יחסית המשתייך לעיריית אילת ולחבל אילות, בו משמש פיטובסקי כמנהל האמנותי וכבמאי הבית.

בחול המועד פסח תעלה "מעבר להרים" במסגרת פסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, ותאפשר לבני הארבע ומעלה ולהוריהם להביט על החיים במבט פילוסופי, השונה מהנרטיב המערבי הרגיל אליו נחשפים ילדים בני זמננו.

"מעבר להרים" מורכבת מרצף של ארבעה סיפורים שונים – מעשייה אנגלית, משל טיבטי, אגדה סינית ואחד מסיפורי חלם – המובאים אל הקהל כהצגת שטיח: קבוצת שחקנים נודדים הפורשים שטיח שעליו מוצגים הסיפורים בעזרת חפצים, דמיון ובליווי כלי מוזיקה עתיקים. 
 



מעבר להרים (תמונת יחסי ציבור)



סיפורים עם עומק אינסופי

"במשך שנים נחשפתי לסיפורים, למשלים ולאגדות מתרבויות רחוקות", מספר פיטובסקי, (40), "בכל מיני מסגרות של רטריטים, של מדיטציות, כל מיני דברים שקראתי עם השנים, וסיפורים שפחות הכרתי בתור ילד. אלה סיפורים פחות אפלים ממעשיות האחים גרים או מסרטי וולט דיסני שבהם יש גיבור מאד ברור - נסיך, נסיכה, ומכל הסיפורים הקלאסיים שאנחנו מכירים; משלים שבדרך כלל שוברים את התבניות של החשיבה של טוב מול רע, הם לאו דווקא לילדים, והם מביאים תובנות מאד מאד עמוקות על החיים.

"הם אינסופיים בעומק שלהם, וכל אחד יכול לראות אותם בעומק שלו, וחשבתי שזה ראוי, ושאולי זו סוג של שליחות, לחשוף אותם בפני ילדים. בגלל שהסיפורים הם חוצי גיל, זו הצגה שמדברת לכולם, גם לילדים וגם להורים, וכל אחד יכול לקחת את התובנות לרמה שבה הוא נמצא."

בחירת הסיפורים להצגה הייתה דרך זה שסיפרת אותם לילדיך שלך?

"התחלתי לאסוף הרבה מאד סיפורים, הייתה לי רשימה של 40 סיפורים ומעשיות, והתחלתי לסנן אותם דרך מה שעובד על הילדים, ולתת ציונים לכל אחד והם עלו לגמר, אבל נשארו סיפורים לפחות לעוד הצגה אחת נוספת. זה אינסופי. ניסיתי לראות למה הילדים הכי מתחברים, מה הם אוהבים, מה מצחיק אותם, אז הייתי מספר להם בארוחות הערב פתאום סיפור, וראיתי מה תופס אותם. ראיתי גם את היכולת והאהבה שלהם להקשיב לסיפור אחרי סיפור אחרי סיפור, שזה גם מה שיוצר את רצף ההצגה, שבנויה מאוסף של ארבעה סיפורים. זה התחיל מיותר סיפורים והצטמצם לארבעה, שמלווים גם במוזיקה ובשירה ובמשהו שהוא מעבר לסיפורים.

"כל הכלים האלה של מדיטציות, יוגה וכדומה, הם כלים שמטרתם לאפשר לך לעצור לרגע ולהתבונן בתוכך, ולפעמים הסיפורים האלה, למשל סיפורי זן, זה כמו משהו שמצביע לתודעה, בניסיון שלה להבין את הסיפור, ובעצם מהדהד על איזו שהיא אמת פנימית. לפעמים אתה לא יכול להסביר את האמת במילים ואתה צריך איזה סיפור שיצביע לך על האמת, שנמצאת מעבר לסיפור, אז הסיפור הוא כלי עזר. גם עם ילדים, אתה רוצה להגיד משהו ולא תמיד אתה יכול להגיד את זה באופן ישיר, אתה צריך איזו אגדה או סיפור כדי להצביע להם על משהו, וככה גם יותר קל להם לקבל את זה.

"זה בעצם הכוח של כל סיפור טוב, שהוא מצביע על משהו שקיים מעבר לסיפור, ולא ניתן לתפוס אותו במילים. בתיאטרון, בכלל, יש איזה קסם כזה, במיוחד בתקופה שלנו, שבה ילדים מחוברים ליוטיוב ולטלוויזיה, לשבת ולהיות 50 דקות בקשב, בהצגה שהמילים בה הן בשפה יותר גבוהה, שלוקחת אותם לעולם אחר, שהם רואים בה אנשים חיים ושומעים בה מוזיקה חיה, ואני חושב שזו אלטרנטיבה שחשוב לתת אותה לילדים." 
 


חזרות להצגה "מעבר להרים" (מקור: עמוד הפייסבוק של תיאטרון אלעד)


מאנגליה ועד חלם דרך סין וטיבט
 
מה גילית דרך הסיפורים שסיפרת לילדים? מה דיבר אליהם במיוחד?

"גיליתי, בין השאר, שהם אוהבים סיפורים עם הומור, סיפורים שיש בהם אירוניה, למשל סיפורים שבהם הם מבינים על הגיבור משהו שהוא עצמו לא מבין. יש, למשל, בין סיפורי ההצגה, את הסיפור על ג'ק העצלן, שנורא מצחיק אותם. זו מעשייה אנגלית שעובדת על התמימות של הילד. אמא של ג'ק שולחת אותו לעבוד, והוא עצלן ולא רוצה לעבוד. הוא מרוויח מטבע, המטבע הולך לו לאיבוד, והאמא אומרת לו, 'למה לא שמת את המטבע בכיס?', אז ביום שלמחרת הוא מרוויח כד חלב ושם אותו בכיס והכד נשפך, והאמא אומרת, 'למה לא סחבת את הכד בידיים?', אז ביום למחרת הוא מרוויח חתול ולוקח אותו בידיים והחתול שורט אותו, ואמא אומרת, 'למה לא קשרת אותו בחבל?', יום אחר כך הוא מקבל בשר וקושר אותו בחבל, והאמא שואלת, 'למה לא סחבת אותו על הגב?', ואז הוא מקבל חמור וסוחב אותו על הגב, וככה זה נמשך כל הסיפור, ואנחנו רואים כמה הוא לא מוצלח, ולאמא שלו כבר נמאס ממנו, היא כבר לא יכולה יותר.

"במקביל, יש שם נערה אילמת וחרשת, בת לאבא עשיר, שלא מצליחה לדבר, והרופאים אומרים שביום שבו היא תצחק היא תחזור לדבר ולשמוע. כולם מנסים להצחיק אותה ולא מצליחים, עד אותו יום שבו היא רואה את ג'ק עם החמור על הכתפיים, והיא פורצת בצחוק, וכך יוצא שג'ק מרפא אותה. האבא מחתן אותה עם ג'ק, והאמא זוכה, בזכות בנה האוויל קצת, בכבוד גדול והופכת אישה עשירה מאד, כך שהתמימות שלו היא זו שהביאה בסוף לאמו את הכבוד. אז סיפור כזה, למשל, מאד מצחיק אותם, כי יש לו תבנית ברורה, וקל לדמיין אותו."



מעבר להרים (תמונת יחסי ציבור)



איזה נושאים נוספים באים לידי ביטוי בסיפורים שבחרת ל"מעבר להרים"?

"בנוסף לסיפור על ג'ק העצלן יש את 'הקערה הריקה', סיפור מסין בנושא של אמת מול שקר והניסיון שלנו להצליח בחיים, עם השאלה, האם אני מוכן לשקר כדי להצליח, או שאני הולך אחרי האמת שלי גם אם אני נכשל, כביכול. אנחנו לומדים מהסיפור שהאמת מנצחת, וגם אם אתה חושב שאתה נכשל, בסופו של דבר עדיף להגיד את האמת וללכת איתה.

"יש משל טיבטי ששובר את הדבר הזה שנקרא טוב ורע, ודרכו אנחנו מבינים שמה שקורה לנו באותו רגע יכול להיראות לנו טוב, אבל שנייה אחרי זה, אותו דבר בדיוק יכול להיראות לנו רע, ולהפך. זה נותן לנו לראות את החיים כמכלול ולא כיחידות נפרדות, בניגוד לתפיסה המערבית שמרגילה אותנו לראות את החיים כיחידות נפרדות שבהן צריך לתקן משהו שקורה לא כמו שרצינו.

"התפיסה מהמזרח רואה את החיים כמכלול רחב יותר שלא מחלק את החיים לדברים קטנים. הכל קשור להכל והכל הוא חלק מטוב אחד גדול. יש הרמוניה בחיים. הם מורכבים מכאב, מהנאה, מטוב ומרע, ומשהו שנראה עכשיו רע הוא חלק ממכלול של הרמוניה כללית.

"סיפור נוסף הוא מסיפורי חלם, על חלמאי שרוצה להגיע לוורשה ומתבלבל בגלל הנעליים שלו. כשהוא הלך לישון הוא שם את הנעליים עם החרטומים לוורשה והעקבים לחלם כדי לדעת לאיזה כיוון ללכת, ובזמן שהוא ישן עוברת עגלה ונתקלת בנעליים והן מתהפכות, והוא בעצם מתחיל ללכת בחזרה לבית שלו, וחושב שהוא מגיע לוורשה, והוא רואה שהכל אותו דבר. אותם אנשים, אותם בתים, אפילו האשה והילדים נראים לו אותו דבר והוא לא מבין איך העיר הזאת דומה כל כך לעיר שלו, ואז הוא מבין שכנראה יש עוד מישהו בעולם שדומה לו.

"מבחינתי, ברובד מסוים, הסיפור הזה מדבר על הפנייה שלנו תמיד למקום אחר, במחשבה שהוא טוב יותר, מעניין יותר, יפה יותר, ובסופו של דבר אתה מגיע לאותו מקום ממנו יצאת, ונורא תלוי איזה תפיסות אתה מניח על הדבר הזה. הסיפורים האלה הם סיפורים עתיקים, בני אלפי שנים, והם נוגעים באיזו מהות מאד עמוקה." 
 



שי פיטובסקי (תמונת יחסי ציבור)


הפקה עם ריח אחר
 
המהות שאתה מדבר עליה מתחברת גם לעבודה שלך בתיאטרון אלעד

"אנחנו באים מהמדבר, התיאטרון פועל באילת, בערבה, ולהפקה הזו יש ריח אחר, לא מפה. אנחנו באים עם שטיח, כלי נגינה, כל השחקנים גם שרים, גם רוקדים, גם מספרים, גם משחקים, זו הצגה מאד ווקאלית, מאד מוזיקלית ומאד פיזית, אז זו חגיגה של תיאטרון, בלי תפאורה, וכל השחקנים עושים הכל.

"זו ההפקה השנייה שלנו בתיאטרון אלעד, וזה תיאטרון שנמצא בתוך הנוף ומיוחד גם בחומרים שאנחנו מתעסקים איתם, וגם בצורה שבה אנחנו עושים את ההצגות. כל הצגה היא אקספרימנט תיאטרלי. אנחנו לא מופיעים באולם קונבנציונלי. ההפקה הראשונה שעשינו, למבוגרים, 'ירמה לאור ירח', היא תיאטרון שהוא מסע במדבר. הקהל הולך בה, בתנועה, אחרי הדמויות, מתחיל בקיבוץ אילות שבו אנחנו גרים, גם אני וגם שחקני התיאטרון, ועובר לתוך המדבר. קצת כמו לצפות בסרט תלת ממדי.

"ההפקה השלישית שנעבוד עליה, 'הזקן והים', היא רק ווקאלית. הקהל יהיה בעיניים מכוסות ורק ישמע את המקהלה והשחקנים והמוזיקה וידמיין את כל הסיפור לעצמו."

עברת לקיבוץ אילות במיוחד כדי ליצור בתיאטרון הזה

"עברתי לפה אחרי שבע שנים בהבימה, גם השחקנים שנמצאים פה עבדו בהבימה, בקאמרי, בפרינג', ובאנו לפה כדי ליצור קהילה של אמנים. בעתיד המקום הזה יתפתח לכפר אמנים ולמקום שאנשים יכולים לבוא וליצור בו, ולאיזה מרכז תרבותי שנמצא בנקודה הכי דרומית בארץ, אבל עם הכי הרבה השראה שיכולה להיות.

"שדה התעופה הבינלאומי שעומד להיפתח עוד מעט באילת יהפוך אותה מאד קרובה לכל העולם. כבר בהפקה הזו עבדה איתנו מאסטרית מפולין על הנושא הווקאלי, וזה גם תיאטרון שהוא שלנו. אנחנו לא מקבלים שום הכתבה מאף אחד. מה שאנחנו יוצרים ומה שאנחנו שותלים זה מה שקורה.

"יש פה גם צמא אדיר בקהילה לתרבות, וזה הופך אותנו לתיאטרון שממש יוצר לאנשים שאנחנו חיים איתם. הקהל פה הוא חלק מהחיים שלנו. אתה פוגש אותם אחר כך בים, בסופר, בשבילים בקיבוץ, בבית הספר. זה ממש ליצור לתוך קהילה. יש לנו הרבה תכניות לעתיד, וכבר עכשיו אנחנו רואים תנועה של אנשים שמגיעים להצגות שלנו. יש הצגות ש-50 אחוז מהקהל שלהן מגיע לראות אותן במיוחד, מתל אביב."

ההצגה תתקיים במסגרת פסטיבל חיפה להצגות ילדים ביום רביעי, 12 באפריל 2017 ב-11:00, 13:00, 16:00 ו-18:00 וביום חמישי, 13 באפריל ב-11:00, 12:30, 15:30 ו-17:30 בתיאטרון חיפה. ייערך ברחבי חיפה במהלך חול המועד פסח, בין התאריכים 14-12 באפריל 2017. רכישת כרטיסים בטלפון: 04-8600500, או באתר הפסטיבל

רכישת כרטיסים