בימים הקרובים תציין התזמורת הקאמרית הישראלית בסדרה של ארבעה קונצרטים את יום הולדתו ה-90 של מייסדה, המנצח והמלחין גארי ברתיני.  ברתיני הלך לעולמו לפני 12 שנים, לאחר שרשם הצלחה גדולה ברוסיה ותוך כדי חזרות באופרה הישראלית על האופרה החדשה "המסע אל תום האלף" של יוסף ברדנשווילי על פי רומן של א"ב יהושע.

בין שלל תפקידיו הציבוריים שימש גארי ברתיני כמנהל המוזיקלי של להקת המחול ענבל, עמד בראש המחלקה למוזיקה עממית עברית ב"קול ישראל" ובמסגרתה ניהל את התכנית "רון עמי" שטיפחה את הזמר העממי. מפעלו הבא היה הקמת המקהלה החשובה הראשונה בישראל - מקהלת "רינת",  מקהלה מקצועית ראשונה ברמתה, שחבריה לא קבלו שכר לעבודתם, אלא מימנו את שירתם באמצעות דמי חבר.

ברתיני הקים את האנסמבל הקאמרי (כיום התזמורת הקאמרית), כיהן כמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור ובמסגרתה יסד את סדרת קונצרטי ה"ליטורגיקה" שקיימת עד היום. כמו כן הוא שימש כמנהל המוזיקלי של פסטיבל ישראל בשנותיו הראשונות. תפקידו הציבורי האחרון היה המנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית.

בחו"ל ניהל את בתי האופרה של פרנקפורט ושל נפולי, היה יועץ מוזיקלי לתזמורת דטרויט בארה"ב לתזמורת הרדיו של מערב גרמניה בקלן ולתזמורת המטרופוליטן בטוקיו. הוא שימש כמנצח אורח קבוע של תזמורת ביביסי סקוטלנד, ניצח על בתי האופרה החשובים, לרבות "לה סקאלה" במילנו, על תזמורות גדולות כמו הפילהרמוניות של ישראל ושל ברלין ועוד ועוד. כמלחין חיבר יצירות קאמריות, יצירות תזמורתיות ומוזיקה לעשרות מחזות, בהם "הלילה השנים-עשר", "ירמה" ו"פונדק הרוחות".   
 


סטאבט מאטר, קונצרט התזמורת הקאמרית הישראלית לרגל יום הולדת 90 למנצח גארי ברתיני (תמונת יחסי ציבור)

שנים של געגוע
 
לקראת הקונצרטים נפגשנו עם רוזט ברתיני, רעייתו המתגוררת בתל אביב, בבית שהיה ביתם ועוד קודם לכן ביתו של אביו של ברתיני, המשורר ק.א. ברתיני. "אני מאוד מתרגשת מן הפניה אלי, מטעימה רוזט. "כל כך שמחתי כאשר פנו אלי מנהלת התזמורת רינת אבישר והמנהל המוזיקלי אריאל צוקרמן. מציינים את יום הולדתו ה-90, אבל אני חושבת על 12 השנים שחלפו מאז שהוא איננו איתנו".

השיחה בינינו מתנהלת בסלון ומדי פעם יוצאת רוזט לחדר הסמוך, בו ניצב  הפסנתר והמשמש למעשה כארכיון של אוסף המסמכים, התווים, הצילומים, הכרזות, הגלויות, תכניות הקונצרטים, התקליטים, התקליטורים ושלל הפרסים, ביניהם פרס ישראל, בהם זכה ברתיני בארץ ובעולם.
ברתיני הגיע עם הוריו לישראל לאחר נדודים בעקבות מלחמת העולם השנייה. "רוסיה היא חוויה מרגשת. תמיד הייתה. הוריו למדו בפריז וחזרו לרוסיה לפני שנולד. אבא היה משורר ומורה ואימא רופאה. בשבילי ההורים של גארי היו תמיד אבא ואימא כי גדלתי ללא הורים.

"המשפחה ברובה הגדול נספתה. אבא, שהיה משורר ומורה וגם נגן חוב, שילם על כך שהמשיך ללמד עברית ברוסיה הסובייטית ונשלח למאסר ממושך בסיביר. גארי והוריו הופרדו. אימא הייתה זו שחיפשה את הבן ולבסוף גם מצאה אותו. הם הגיעו לישראל וזמן קצר אחר כך גארי נסע להשלמת לימודים בפריז.

שם נפגשתם?

"כן, היכרנו בפריז. הוא למד בקונסרבטואר ואני עבדתי כמזכירתו של עמנואל רסין (בשנות מלחמת העולם סייע רסין בהצלת ילדים מצרפת והברחתם אל מעבר לגבול, בעיקר לשוויץ, י"ש). שנים אחר כך הוא היה המנכ"ל של חברת 'דלק'. אנחנו מדברים על תחילת שנות ה-50, תקופה שבה שהו הרבה ישראלים בפריז ללימודים ולהשתלמויות. רסין נהג להזמין את הישראלים לביתו מדי סופשבוע - אוכל, אווירה צעירה, ישראלים, פסנתר וכמובן שירים ישראליים. כשרסין הכיר את גארי ושמע על עיסוקיו, הוא סיפר לו שהמזכירה שלו שרה במקהלה. כך היכרנו.

"שרתי אז במקהלה שנקראה Les Amis de la Nature (ידידי הטבע). עבדנו עם מנצח חובב, ריימונד ליבוביץ, רופא שיניים שהיה מוזיקאי מאוד פעיל, וגייס את המוזיקה לצרכיו הרפואיים. הוא נהג למשל לקבל ילדים במרפאתו בנגינה על חלילית וכך לפוגג את המתח והחשש שלהם.
"לחזרה של המקהלה הגיע גארי עם  עוד ישראלי, זיגי שטדרמן (לימים מייסדו של פסטיבל אבו גוש, במהדורתו הראשונה). השניים באו והתרשמו מן המקהלה, גארי ניצח על המקהלה והקשר בינינו נוצר." 
 


רוזט ברתיני (צילום: מירי שמיר)

שיטה מקורית לגיוס כספים
 
העבודה עם המקהלה הייתה הבסיס או המודל למקהלת רינת?

"במידה רבה כן. ראשית כל הדפוסים המוזיקליים - עד לאותה תקופה היו מקובלות בארץ מקהלות ששרו בעיקר חומרים עממיים או מוזיקה מקהלתית רומנטית או קלאסית. והנה הקונצרטים של 'רינת' כוללים יצירות של מלחינים מן המאה ה-18 או יצירות מוקדמות יותר, מוזיקה שהזמרים והקהל בישראל לא הכירו.

"במקביל שרנו מוזיקה חדישה של מלחינים מן העולם הגדול ויצירות של מלחינים ישראליים. קונצרטים נחתמו במוזיקה יותר קלה. המודל הזה החל עם רינת והועתק למקהלות אחרות. אבל לא רק דפוס התכניות החל שם, גם דפוס התכנית עצמה, התאמתה לקהל, ובעיקר שיטת גיוס הכספים.
"המקהלה הצרפתית יצאה לסופי שבוע באזורים שונים בצרפת ושהתה שם לאירועים שכללו מוזיקה ואכילת אוכל מקומי. את המימון לנסיעות השגנו בשירה ברחוב בפריז לפני בתי קפה ובכיכרות. בסוף הקונצרט היה המנצח גארי ברתיני הולך עם כובע הפוך ואוסף כסף." 

 אבל לא על השיטה הזאת לגיוס כספים אנחנו מדברים.

"לא. אנחנו מדברים על סופי שבוע שעשינו בקיבוצים ובהם שרנו יחד עם האנשים במקום. על הופעות בחוץ שבהן שימש ארגז תפוזים הפוך כדוכן ניצוח. החיבור של אוהבי הטבע מפריז היה מקור השראה לצורת העבודה בישראל. 'רינת' רשמה הישגים גדולים גם בעידוד מלחינים בישראל לכתיבת יצירות למקהלה וגם בהופעות באירופה ובארה"ב." 

גארי ברתיני (צילום: ארנולד ניומן)

טיפוח כישרונות מקומיים

עשר שנים אחר כך הוא מקים את האנסמבל הקאמרי.

"כן. תזמורת מן הסוג הזה לא הייתה קיימת. הוא היה משוכנע שלא די בתזמורת פילהרמונית והקים את הגוף החדש שעם חבריו המייסדים היו גם מי שעזבו את הפילהרמונית. אבל זו לא הייתה רק תזמורת. הגוף החדש הוקם כאנסמבל של נגנים וזמרים. היו ארבעה זמרים באנסמבל. הרכב כזה אפשר ביצוע יצירות ווקאליות וגם אופרות שלא דרשו גוף נגנים גדול." 

 מי שעזר לו אז היתה הברונית בת שבע דה רוטשילד. איך נוצר הקשר?

"הקשר נוצר בצרפת דרך אחיין שלה דויד (לימים יו"ר ההנהלה של בנק רוטשילד י"ש). גארי היה מעין מנטור שלו ודרכו הוא הכיר את בת שבע שעסקה קודם לכן במחקר מדעי, התגייסה לצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם וחזרה לצרפת. בת שבע הצטרפה ללהקתה של מרתה גראהם ודאגה למימון ביקור ראשון של הלהקה בישראל.

"ההיכרות בין גארי והברונית הניבה עוד בסוף שנות ה-50 את הקמתן של 'ערביות מוזיקליות' למסגרת קאמרית חדשה בישראל. כך נוצרה אפשרות לא רק לבצע מוזיקה קאמרית אלא גם ליצור מסגרת שתוכל להזמין יצירות ממלחינים ישראלים, ואלה כתבו עבור המרכז. בעקבות הצלחת המרכז הוקם האנסמבל הקאמרי שהמשיך לטפח מלחינים מקומיים. במקביל הקימה הברונית את להקת 'בת שבע' שגם היא הזמינה יצירות ממלחינים ישראלים. 

"גארי הזמין יצירות ממלחינים ישראלים יצירות גם לרינת גם ללהקת המחול וגם לאנסמבל הקאמרי. אבל הוא לא הסתפק בהשמעת היצירות הישראליות כאן, אלא דאג שיבצעו אותן גם בתזמורות ובגופים שעליהם ניצח בחו"ל.

 
צילום של תמונה: טור ימני למעלה עם גולדה מאיר, מימין למטה עם לנארד ברנשטיין; טור אמצעי למעלה עם המלחין זולטן קודאי באמצעי עם המלחין עדן פרטוש; טור שמאלי למעלה עם חנה רובינא למטה עם הברונית בת שבע רוטשילד

אהבה גדולה
 
במקביל לעבודה כאן בירושלים הוא החל לעבוד בגרמניה. עזבתם את הארץ כדי לחיות בגרמניה?

"לא כך כך מהר. העניין עם גרמניה היה מורכב - היו הזמנות אבל בשנים הראשונות הוא לא רצה להגיע לשם. הייתה לו הזמנה פתוחה. מנהל בית האופרה בהמבורג רולף ליברמן ביקר כאן וראה אותו בפעולה באחד מסופי השבוע בקיבוצים כשהוא מנצח על ארגז תפוזים. הוא מאוד התרשם ורצה אותו, אבל גארי כאמור סירב. בסוף שנות ה-60 הזמין בית האופרה מהמבורג אופרה מיוסף טל. טל כתב את 'אשמדאי' והצגת הבכורה התקיימה בהמבורג. הפעם גארי כבר נעתר ויצא לעבוד שם.

"בהמשך הוא ניצח על רוב האופרות של יוסף טל בארץ ובחו"ל, אבל כמנצח על 'אשמדאי' הוא בעצם התחיל את הקריירה בגרמניה. ההזמנות החלו להגיע, והבסיס באירופה תמיד היה פריז. היה חשוב לו מאוד ששתי הבנות ילמדו ויגדלו כאן בישראל, אז עם כל התפקידים נשמר הקשר עם הארץ.

"כשנבחר לנהל את בית האופרה בפרנקפורט הוא נאלץ להתמודד עם שתי בעיות - בית האופרה נשרף ואופרות הוצגו במבנים אחרים, לרבות האופרה הישנה. בנוסף העיר עצמה הייתה קשה והוא החל לקבל מכתבי נאצה ושטנה והואשם כמי שגוזל פרנסה מהגרמנים. השנים האלה לא היו קלות.

קשה להיות אשתו של גארי ברתיני?

"מאוד מעניין. מה שהחל כרומן נמשך כאהבה גדולה. אני שמחה ששני הדברים האחרונים שגארי הספיק לעשות היו מעין השלמה או סגירת מעגל עבורו. הראשון היה הניצוח על התזמורת הלאומית הרוסית בהזמנתו של ולרי גרגייב - הארץ שבה נולדה היכרותו עם המוזיקה הזמינה אותו והוא יכול היה לדבר עם הרוסים בשפתם. אלה היו הקונצרטים האחרונים שלו והוא התקבל בחום ובהתלהבות.

"הדבר השני היה המינוי האחרון שלו כמנהל בית האופרה סן קרלו בנפולי. שם, ב-2004, הוא הגשים חלום - לנצח על 'טריסטן ואיזולדה' של וגנר, שהכיר מצוין עוד מימי לימודיו אבל זכה לנצח עליה רק בחודשים האחרונים לחייו.

"לסיום אני חייבת לומר שמצאתי בשיחה עם מנצח התזמורת הקאמרית אריאל צוקרמן משהו מאותו להט, סקרנות ופתיחות שהיו אופייניות לגארי ואני מאחלת לו הצלחה גדולה גם בקונצרטים הקרובים ובכלל."

צילום של צילום גארי ברתיני בבית האופרה הצילום ניצב על כן בחדר בביתו


הקונצרט יתקיים ב-19 ו-20 באפריל 2017 ב-20:30 במוזיאון תל אביב, ב-22 באפריל ב-21:15 בתיאטרון ירושלים וב-24 באפריל ב-20:30 בהיכל התרבות דרום השרון. מחירי כרטיסים: 100-180 ₪, להזמנת כרטיסים: 03-5188845

לרכישת כרטיסים