מוזיקה - עלילות חומית, הגרסה השיתופית

קבוצת תיאטרון רות קנר מציגה את סיפורו של ס. יזהר בעזרת הילדים בקהל ובאמצעות חילופי תפקידים בין השחקנים תוך כדי ההצגה

"עלילות חומית", הצגת הילדים של קבוצת תיאטרון רות קנר, מזמינה את קהל הילדים לחוויה תיאטרונית אחרת.

הקבוצה הייחודית עוסקת בטקסטים ספרותיים שאינם מחזות, העוברים תהליך עיבוד מיוחד בדרכם אל הבמה. הפעם לוקחת הקבוצה טקסט פרי עטו של ס. יזהר, שכתב את "עלילות חומית", והופכת אותו להזדמנות לנוע בין קני מידה דרך ההתבוננות בעולם הנמלים ולהתגבש למשך שעה קלה לקהילה שבה כל אחד תורם להתפתחות העלילה - הן השחקנים והן הילדים הצופים.

כך מוזמנים הילדים במסגרת ההצגה לשלוש סדנאות בהן יתנסו במקצבי דיבור, בהליכות של נמלים וביצירת דימויי נמלים, ואז ישתתפו בסיפור ההצגה ביחד עם השחקנים על הבמה.

על קשיים ועבודת צוות

"העלילה היא מאד פשוטה", מספרת רות קנר, שיצרה, ביחד עם הקבוצה, את ההצגה. "האבא והילד יוצאים לטייל, כשעל פניהם עוברת מכונית משא שמאחד השקים שלה מתפזרים כמה גרגרי חיטה על הרצפה. כשהם חוזרים הביתה הם מגלים שעדת נמלים התאספה סביב הגרגרים, ובין הנמלים הם רואים נמלה אחת שסוחבת גרגר גדול מאוד, גדול בהרבה גם ממנה. הילד עוקב אחרי הנמלה והקשיים שבהם היא נתקלת וכך עוסק הסיפור בתלאות של הנמלה האחת, חומית, ובהתמודדות שלה איתן.

"עלילות חומית" (צילום: איתן הרמן)

"זה סיפור פשוט שמשקף התמודדות עם קושי, יכולת לעזור לזולת ולחלוק את הקושי, וממחיש איך התמסרות למשימה חשובה יוצרת לך זהות. חומית היא עוד נמלה כמו כל הנמלים, אבל כשהיא סוחבת על עצמה את הגרגיר המיוחד הזה היא ה-נמלה חומית, שאחריה עוקבת כל ההצגה, וברגע שהיא עוזבת את הגרגיר היא חוזרת לקהילת הנמלים. יש קהילה, וכשהיחיד עושה מעשה משמעותי למען הקהילה - הוא נהיה פתאום יחיד ומיוחד."

לפני 18 שנים הקימה קנר – פרופסור מן המניין בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב – את קבוצת התיאטרון שלה, שחוקרת את הדרכים והטכניקות השונות להעביר אל הבמה טקסטים ספרותיים שלא נועדו לה במקור. תוצאות החקירה הללו מביאות אל הבמה שפה ייחודית, שבאה לידי ביטוי גם ב"עלילות חומית".

"הדרך שלנו לעסוק בטקסט הזה היא באמצעות ארבעה שחקנים שמספרים כל אחד צד כלשהו של הסיפור, בלי חלוקה מובהקת. אין שחקן שמגלם את האבא ושחקן שמגלם את הילד", מספרת קנר. "כשהם פוגשים, למשל, את הנמלה חומית, באיזשהו רגע אחת השחקניות לוקחת על עצמה את תפקיד חומית, אבל ברגע אחר שחקנית אחרת לוקחת בובת נמלה ויוצרת ממנה את חומית, כך שאנחנו בעצם מפענחים ב'עלילות חומית' כל מיני פרספקטיבות, כל מיני מבטים על האירוע הזה, על הטיול הזה, על הנמלים. ארבעה שחקנים, כל אחד מביא פרספקטיבה אחרת, וזה לא הפך למחזה אלא למין קונצרט שבו ארבעה שחקנים מספרים את הסיפור, ותופסים איזה מקום או עמדה או תפקיד בתוך הסיפור."

עלילות חומית3.jpg

"עלילות חומית" (צילום: איתן הרמן)

"זו לא הצגה רגילה"

ב"עלילות חומית" יש גם ערך מוסף של עבודה על יצירה של ס. יזהר.

"השנה הזאת היא שנה מיוחדת לקבוצה שלנו כי כבר הרבה מאוד שנים אנחנו עוסקים בטקסטים של ס. יזהר. עשינו את 'גילוי אליהו' ו'אצל הים' שהוא כתב, והשנה מלאו 100 שנה להולדתו ומציינים עשר שנים למותו, אז הקדשנו את השנה הזו לטקסטים שלו. העלינו הצגה מוזיקלית חדשה למבוגרים שנקראת 'ריצה', שבה עשינו מין אורטוריה עכשווית מוזיקלית מטקסט שלו, ובגלל שעשינו כל כך הרבה דברים סביבו הייתה לי הרגשה שמן הראוי שנעשה גם משהו לילדים קטנים והם יצטרפו לחגיגה מהכיוון שלהם."

קנר מספרת כי המפגש הראשון של עם הטקסט של "עלילות חומית" נרשם לפני שנים רבות. "חשבתי אז שהוא נפלא, קראתי אותו מחדש והוא באמת מופלא", היא אומרת. "נכנסנו לסטודיו והתחלנו לשחק עם סיפור הזה והוא מאוד נתן את עצמו. בגלל שהסיפור עוסק בנמלים, ונמלים זו חיה חברתית, חשבתי שראוי לחפש דרך מסוימת לסיפור הזה שהיא דרכן של נמלים שעובדות כצוות, ושזאת לא צריכה להיות הצגה שהילדים יושבים ומסתכלים בה באופן פסיבי, עם הפרדה בין המציגים לצופים. זו לא הצגה רגילה."

עלילות חומית4.jpg

"עלילות חומית" (צילום: איתן הרמן)

לדברי קנר, הקבוצה מזמינה את הילדים לעבוד יחד איתה. "יש שלוש סדנאות משותפות: האחת בתחום של הדימוי החזותי שבה הילדים יוצרים באמצעות טביעות האצבעות שלהם דמויות ושיירות של נמלים, והשיירות האלה הופכות להיות אחר כך התפאורה שבה נציג את הסיפור; אחר כך, עושים סדנה של התעמלות נמלים ותהלוכת נמלים, שכאמור תשתתף אחר כך בהצגה; והסדנה השלישית היא בתחום של דיבור וקול, וביחד עם הילדים אנחנו פותחים את הטקסטים למצלולים ומקצבים, וגם זה קטע שנכנס אחר כך להצגה. בתום הסדנאות כולנו מתכנסים בחלל המרכזי, השחקנים מציגים ומספרים את הסיפור והילדים משתתפים בקטעים מסוימים.

"זו יצירה משותפת שבה כל אחד נותן יד מהכיוון שלו. אפילו המבוגרים במשך ההצגה צריכים להעביר עננים כאלה מצד לצד, כך שנוצרת קהילה למשך שעה קלה, וכל אחד מהקהילה תורם משהו באירוע."

לא מעבדים את הסיפור למחזה

בהגדרה שלכם כקבוצה אתם חוקרים בעיקר טקסטים שמקורם לא דרמטי. מה זה אומר?

"אנחנו קבוצת עבודה החוקרת טקסטים שהם במקור מספרות או מחומרים דוקומנטריים, ויוצרת עיבודים בימתיים בטכניקות שהן ייחודיות לקבוצה, אבל ללא תיווך של מחזה. אנחנו בדרך כלל לא עוסקים במחזות שנכתבו כמחזות. אנחנו משאירים את הטקסט באופן הספרותי שלו, והמערך הבימתי שלו יוצר מזה משהו שהוא תיאטרון. זו המהות של הקבוצה."

עלילות חומית5.jpg

"עלילות חומית" (צילום: איתן הרמן)

יש לא מעט ספרים וחומרים ספרותיים שמוצאים את דרכם לבמה, מה ההבדל בין אלה לבין מה שאתם עושים?

"אנחנו לא מעבדים חומר ספרותי למחזה ואז מעלים אותו. הטקסט נשאר אצלנו בצורות הגולמית, הספרותית, זה לא הופך למתכונת של מחזה שיש לה מבנה מסוים, שיש בו קודם כל דיאלוג או מונולוג. ראיתי שבניו יורק עיבדו את 'מלחמה ושלום' למיוזיקל והוא עולה בברודווי, אז יש כזה דבר אבל זה לא מה שאנחנו עושים. אנחנו משאירים את הנרטיב הספרותי והדרך לעיבוד החומר הספרותי היא בפענוח של קולות הנמצאים בתוך הטקסט, ולא בדרך של מעבר לדיאלוג ולמחזה, וזה דבר שכמעט ולא נעשה בארץ ובעולם, כי על הבמה אנחנו בדרך כלל רואים מחזות."

איך נולדה אצלך התמה הזו של עבודה על טקסטים שאינם מחזות?

"זה תמים לגמרי. באופן אישי אני קוראת טקסטים ספרותיים או שירה, ואני לא כל כך קוראת מחזות, למרות שאני נמצאת הרבה שנים בתיאטרון. אני מעדיפה לקרוא סיפור, אז כנראה שכשהתחלתי החומרים שהיה לי חשק לעבד לבמה היו סיפורים. את קוראת משהו שנורא מדליק אותך ואומרת, 'אני רוצה לשים את זה על הבמה'. ואז את צריכה למצוא טכניקה שתהפוך את זה אפשרי, כי טקסטים ספרותיים ממש לא מתאימים להיות על הבמה, ואנחנו נתקלים בזה בכל פעם מחדש כשאנחנו מתחילים לעבוד על פרויקט חדש. כל פעם מחדש אני בשוק לראות בקריאה הראשונה או בפגישה הראשונה ש'מה פתאום, זה לא מתאים', אבל דווקא זה מה שיוצר תהליך שמרחיב את הגבולות שלנו ומכריח אותנו למצוא שיטות שלא היו שם קודם."

עלילות חומית2.jpg

"עלילות חומית" (צילום: איתן הרמן)

ההצגה "עלילות חומית" תתקיים ב-13 במאי בשעה 11:00 במוזיאון תל אביב לאמנות