לא כדאי להחמיץ את נגן האקורדיון רישאר גליאנו ואת הצליל השנסוני-ג`אזי הייחודי שהוא מפיק מן הכלי שלו בקונצרט המשותף שלו עם התזמורת הקאמרית הקיבוצית.
צליל מתגעגע ומתרגש
הקונצרט הנוכחי של התזמורת הקאמרית הקיבוצית בימים אלה, הוא חגיגה צרפתית עם צבע נוסטלגי כבד. הפתיח הצבעוני לחגיגה, שבחר המנצח ירון גוטפריד הוא ביצוע מרענן ל"אימא אווזה" של ראוול עם קטעי סולו טובים של חברים רבים בתזמורת.
אבל הקהל שגדש השבוע את המשכן לאמנויות בתל-אביב ציפה לשמוע את רישאר גליאנו, מי שנחשב לגדול נגני האקורדיון בעולם כיום. תוך שניות גליאנו גם מצדיק את התואר שהוא נושא. מפוחית היד, האקורדיון, הוא מעצם טבעו כלי מורכב - מערכת הכפתורים הערוכה לפני הגיון מכני, היא תמיד מאתגרת בייחוד למי שמגיע לכלי אחרי שהכיר את הפסנתר או את כלי המיתר. אבל לאחר שהתגברת על המורכבות הטכנית, ישנו עוד מכשול. הכלי עובד על זרימת אוויר לפתחים שנפתחים על ידי לחיצה על כפתור. לכן די קשה להפיק רצף גולש של צלילים.הקושי זה אינו מהווה כל בעיה לגליאנו. הוא פשוט לוקח אותנו למקום אחר.
בתכנית מנגן גליאנו מוזיקה שהוא חיבר וכן את היצירה של אסטור פיאצולה "אובליביון" (נשייה או שכחה). יצירה זו שמענו לפני זמן קצר בנגינה מופלאה אחרת של נגן הבנדוניאון הארגנטינאי חואנחו מוסאליני שביצע אותה עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון.
גליאנו מפיק מן הכלי שלו צליל מתגעגע ומתרגש שסוחף באחת את האולם כולו. יש לו גוון שאותו אסור להפסיד. באחת הוא מניף את הקהל שלו אל גדות נהר הסיין בפריז. בצבע השאנסונים התמחה גליאנו לאורך הקריירה שלו כשניגן לצדם של שארל אזנבור, ז`ורז` מוסטאקי, ברברה וז`וליייט גרקו. אבל יש כאן גם היסוד ג`אזי. השילוב הזה מצוי כמעט בכל צליל וצליל ומגיע שלב בקונצרט שכבר לא חשוב מה הוא מנגן, כי כמלחין הוא מפיק את המיטב. מוזיקה שנדמה לכאורה שהיא מפעם, שייכת לעולם שנעלם, שבה ומתעוררת לחיים -מתעוררת וסוחפת.
אסור להחמיץ !
לפרטים נוספים
הקאמרית הקיבוצית ואמנות האקורדיון
22/02/2006
:תאריך יצירה
|