את דניאל אורן תפסנו לשיחה כמה ימים לפני הצגת הבכורה של "כוחו של גורל". "בסולם של מאחד עד עשר, המתח שלי כרגע לפני הפרמיירה עומד על 15," הוא מודה.

סיפור סינדרלה

סיפורו של דניאל אורן, מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית ואחד המנצחים המבוקשים על במות האופרה בעולם, החל כסיפור סינדרלה. אורן, שניצח על גדולי הזמרים ומופיע מזה עשרות שנים בפסטיבל האופרה הוותיק ועתיר הקהל בוורונה, החל את דרכו בעולם כבן למשפחה מעורבת ערבית-יהודית, וסיפור ילדותו היה לחלק מן המותג דניאל אורן.

הוא נולד לאב ערבי ולאם יהודייה. את שם משפחתו הקודם סיקסיק, עליו הוא גאה, החליף כשיצא לראשונה ללימודי מוזיקה באירופה. ההיסטוריה המשפחתית שלו כוללת  סבא ערבי עתיר נכסים מיפו שסייע ליהודים עוד מזמן השלטון העות'מאני ועד לימי המנדט הבריטי בארץ.

"סבא סיקסיק היה חייל בצבא העות'מאני וסייע לאבשלום פיינברג, מראשי ארגון המחתרת ניל"י, להימלט אחרי שתפסו אותו. עניינים נוספים שכרוכים בשמו היו העברת מידע לראש עיריית תל אביב על כוונה לחסלו בזמן עדלאידע, והסתרת עשרות יהודים בחנויות הדגים שלו מאימת המון ערבי משתולל בפרעות תרפ"ט (1929)". 

שמו של דניאל סיקסיק התגלה לציבור לראשונה כאשר בגיל 13 בחר בו ליאונרד ברנשטיין לשמש כסולן ביצירתו "תהילי צ'יצ'יסטר" - יצירה שנכתבה בעברית ושודרה באחד השידורים הראשונים של הטלוויזיה הישראלית. אחת החוויות הראשונות של כמוזיקאי, לעומת זאת, הייתה מורה לפסנתר שקבעה שאין לו סיכוי להצליח. "אבל אימא שלי האמינה בי", הוא דואג להבהיר.


דניאל אורן (צילום: מקסים ריידר)


"אמא דחפה אותי לטובי המורים"
 
"סבא סיקסיק קנה לי את הכלי הראשון שלי - הצ'לו. הוא לא הספיק לראות אותי מצליח. אימא דחפה אותי לטובי המורים שהיו כאן. פסנתר למדתי אצל אליהו רודיאקוב, פרדריק פורטנוי, מינדרו כ"ץ, צ'לו אצל יהויכין סטוצ'בסקי ועוזי ויזל, הלחנה אצל אַבֶּל ארליך וניצוח אצל איתן לוסטיג. ואז הגיע גיל 18 וצריך להחליט מה עושים עם הילד. את אמריקה ההורים לא סבלו. הרעיון היה זר ורחוק ובנוסף לזה העובדה שחמש שנים קודם הייתי הנער שבו בחר ברנשטיין לשיר את היצירה שלו, לחזור אליו לא היה רעיון טוב ואני לא מעוניין להרחיב.

"נשארה אירופה. השאלה הייתה איך בכלל עושים קריירה? ממה מתחילים? יש מי שנולדו למשפחה עם כסף וזה בהחלט עוזר. לאחרים יש קשרים פוליטיים שמסייעים. הגענו למסקנה שצריך לזכות בתחרות, והתחרות הנחשבת באותם הימים הייתה זו של הרברט פון קאראיין בברלין. נסענו לברלין. היו לי שם כל מיני מורים, ביניהם גם אלנדורף, אחד מעוזרי המנצח של פון קאראיין. "

שם אתה עדיין בתחום האינסטרומנטלי?

"בהחלט. כמעט שלא נגענו באופרות שם, ואם כבר אז רק מוצרט ומעט וגנר, אבל הלימודים והתחרות היו על הרפרטואר התזמורתי."


"כוחו של גורל" (צילום: יח"צ)

איך אתה מגיע לאופרה?

"הזכייה בפרס כללה הופעות עם תזמורות רבות בגרמניה, באוסטריה וגם הופעה אחת עם תזמורת סנטה צ'צ'יליה ברומא. לקונצרט שלי שם הגיע מנהל בית האופרה של רומא, שהציע לי לנצח על האופרה "מנון לסקו" של פוצ'יני. פשע... פשע לתת לילד שרק כרגע הצליח ברפרטואר סימפוני לנגן את היצירה הזאת."

אבל עשית את זה?

"לא מייד. הייתי חייב לחזור לארץ לשירות צבאי מקוצר של טירונות ואחר כך כחבר במקהלת הרבנות הצבאית. בזמן הזה למדתי את הפרטיטורה של "מנון לסקו", אבל בלי לדעת מילה באיטלקית. המלים היחידות שידעתי הן שטויות כמו אלגרו, אנדנטה, די מינואנדו (הנחיות  שכתובות מעל לתווים באשר לאיך לנגן, מהר, לאט, בחיוניות במרץ וכד' י"ש). ואז בא הפשע השני. עוד לפני ההצגה הראשונה, נגני תזמורת בית האופרה ברומא פנו להנהלה ובקשו שאקבל את הניהול המוזיקלי. אתה יודע איך זה, אתה יכול לנהל חזרות נפלאות ואחר כך לצאת אל הקהל בהצגות מחורבנות. אז הפשע השני היה לתת לילד בן 23-22 לנהל בית אופרה. נורא."

הצעת הנגנים התקבלה? 

"כן, אבל היו לי בהתחלה רגעים מאד קשים. באו אלי אנשים במהלך החזרות ואמרו שלא שומעים את הזמרים, ואני עם הניסיון התזמורתי שלי לא ידעתי  איך להתמודד עם זה. בחזרות הראשונות רציתי לברוח. לא ידעתי על ה"בלאנס" בין הקולות לתזמורת ובאו אלי אנשים ואמרו שלא שומעים שום דבר. היו רגעים שאמרתי לעצמי, יאללה נעזוב את זה. אבל בסופו של דבר לא ברחתי."


דניאל אורן (צילום: מקסים ריידר)

"נתקעתי בין מינויים פוליטיים"
 
היתה אופרה מסוימת שבה הרגשת שאתה כבר שולט בבעיות הטכניות האלה?
"זה לא עניין של אופרה אחת, זה תהליך. אבל בכנות אני יכול לומר לך שהפחד הזה שזמרים לא יישָמעו, שהאיזון לא יהיה אידיאלי, קיים עד היום - בכל מקום. אפילו בלונדון למשל, אחרי 20 שנה שאני עובד בקובנט גארדן, אני עדיין חושש."

החשש הזה עובר גם לזמרים ?

"אני מאד מקווה שלא."
 
איך היה להיות מנהל מוזיקלי באיטליה?
"במילה אחת - חרא. אתה תקוע בין המנהל האמנותי, שזה בדרך כלל מינוי פוליטי, 'נוֹמינָה פוליטיקה' - בדרך כלל איש שמאל, באיטליה בדרך כלל קומוניסט, אבל אנשי האמנות ברוב המקומות הם אנשי שמאל, לבין המנהל הכללי, 'סופר אינטֶנדנטֶה', שלא מבין כלום באמנות ודוחף לבית האופרה זמרים גרועים כי הם מכירים מישהו בממשלה. "
 
אז למדת ללהטט ביניהם?

"לא. אחרי כמה זמן הודעתי למנהלים שהם יעשו את ההפקות שלהם ואני את שלי. אני אחבר את הזמרים ואת האופרות, ולאחרות שיכניסו את מי שהם רוצים. ואז התחלתי לעבוד על האופרות הגדולות עם פיירו קפוצ'ילי, אלפרדו קראוס, גנה דמיטרובה. בסך הכל שלוש השנים שהייתי שם היו בית ספר מצוין." 


"כוחו של גורל" (צילום: יח"צ)
 
"אני רוצה להתנסות בדברים חדשים" 
 
דניאל אורן בן ה-62 נשוי כיום בפעם השלישית. שני ילדיו מנישואיו הראשונים חיים בישראל, הוא חי בצרפת עם רעייתו הנוכחית וארבעת ילדיהם ומשם מגיע לכל מקום. לכאן הוא משתדל לבוא בהרכב מלא.

היום אתה בעיקר מנהל מוזיקלי כאן ומנצח אורח במקומות רבים בעולם. איפה אתה מתערב בצד הוויזואלי או בבימוי של אופרות?

"אני אעשה זאת כאן עם צח גרניט, מנכ"ל האופרה הישראלית. נדאג לכך שכל החלטה אמנותית תהיה של שנינו. ברוב המקומות אין לי שליטה על הצורה הסופית של המוצר, לצערי. בבית האופרה שאני מנהל בסלרנו בדרום איטליה יש לי בהחלט מה לומר, וכשאתה מנהל אתה מחליט מה יעלה. מדי פעם אני רוצה להשתחרר מן הדפוס הקבוע של 'אאידה', 'לה בוהם', 'ריגולטו' ו'כרמן', לעשות משהו חדש אחר.

ואתה מצליח?

"מתוך אילוצים, הקהל בסלרנו מאד שמרני ומסורתי. בכלל באיטליה כמעט לכל עיר ולכל בית אופרה יש מסורת משלו וטעם משלו, טורינו היא לא בולוניה וורונה היא לא סלרנו ולא נפולי. 
"כמנהל אני צריך לחשוב גם על הקופות. אופרות מן הפחות מוכרות של ורדי ישאירו את האולמות ריקים אבל עשיתי את 'פרנצ'סקה דה רימיני' של זנדונאי, ובשנה הקרובה תהיה לנו שם אופרה של מרקו טוטינו."  

לפני שאתה רץ לעוד חזרה, איך נראה צוות הזמרים באופרה החדשה?

"זה צוות מעולה, כזה שקשה לי להחליט מי יאייש את הקאסט הראשון ואת הקאסט השני".

רובם אני מניח עובדים איתך גם בבתי אופרה אחרים?

"ככה זה עובד. חלק מן השיטה לשכנע אנשים שיופיעו בישראל, מקום שבו התמורה הכספית מועטת יחסית ושמדי פעם עולה לחדשות בהקשרים של טרור, היא ההבטחה להופיע אתי בבתי אופרה אחרים. זה חלק מהעניין. זה הסוד שלי."



"כוחו של גורל" (צילום: יח"צ)

מה אתה אומר על "כוחו של גורל"? הסיפור הוא די בלתי אפשרי, עלילה כמעט מופרכת שמתחילה בפליטת כדור בחלק אחד של כדור הארץ ומסתיימת במותם של שלושה אנשים בקצה אחר, אחרי חמש שנים...

"ברור, אתה יודע הבמאי די סטפנו ישב פעם עם 12 איש לארוחה ואמר להם: 'אני מוכן לשלם לכולכם עבור הארוחה אם מישהו יוכל להסביר לי את הסיפור שמאחורי 'כוחו של גורל'.' אצל ורדי רצוי לא להסתכל על הסיפור, אלא על המוזיקה. כאן הוא כבר בתקופה השלישית שלו, זו האופרה ה-22 מתוך 27 שלו. הוא מלחין בשל שיודע מה הוא רוצה, ומה שאולי רע בסיפור יוצא נפלא במוזיקה, ואת זה צריך לזכור כשבאים ל'כוחו של גורל'.  

בביקור הנוכחי שלך בארץ אתה מנצח גם על קונצרט עם הכנר איתמר זורמן ותזמורת ראשון לציון. הבחירה היתה שלך ?

"הפעם לא, אבל תכנית בטהובן אני מאד אוהב וכאן נעשה את הסימפוניה 'ארואיקה' ואת הקונצ'רטו לכינור. צריך להזכיר שלפני כמה שנים הזמנתי את תזמורת ראשון לציון להופעה בסלרנו, העיר שבה אני מנהל את בית האופרה. גם שם ניצחתי על בטהובן והקהל לא הפסיק להריע. באשר לאיתמר זורמן, למען האמת חשבתי עליו כבר מזמן. מדי פעם אני מזמין לקונצרטים באיטליה סולנים ישראלים ואיתמר היה ברשימה שלי עוד לפני ששובץ לנגן כאן. עכשיו שני הדברים מתגשמים, ואני מאד שמח על ההזדמנות הזו."  
 
האופרה תעלה ביום שישי, 12 במאי 2017 בשעה 13:00, שבת 13 במאי בשעה 21:00, שני  15 במאי בשעה 20:00, שלישי  16 במאי בשעה 20:00, חמישי 18 במאי בשעה 20:00, שישי 19 במאי בשעה 13:00, שבת  20 במאי בשעה 21:00, ראשון 21 במאי בשעה 20:00, שליש  23 במאי בשעה 20:00, רביעי 24 במאי בשעה 20:00, חמישי 25 במאי 20:00, שישי 26 במאי 13:00, שבת 27 במאי 21:00 בבית האופרה, המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. מחירי כרטיס: ₪ 190- 470 ₪. להזמנת כרטיסים: 03-692777
או דרך אתר האופרה

לרכישת כרטיסים