מוזיקה, תיאטרון ואמנות פלסטית

פסטיבל פליציה בלומנטל למוזיקה ה-19 שיתקיים השנה בין התאריכים 20-15 במאי במוזיאון תל אביב לאמנות, משלב יצירות מימי הביניים והבארוק לצד מוזיקה אירית, צוענית ולדינו, מוזיקה בת זמננו מאת מלחינים ישראלים ואבות המוזיקה המודרנית, הרצאות על אמנות פלסטית וסרטים דוקומנטריים. הפסטיבל, בניהולן של אנט סלין ואביגיל ארנהיים, יעמוד השנה בסימן "נשים יוצרות אמנות".
ארנהיים, המנהלת הפסטיבל מיומו הראשון, היא שחקנית פעילה בקבוצת תיאטרון, ולצד ניהול הפסטיבל מופיעה גם בהצגות יחיד.

הפסטיבל מתקיים זו הפעם ה-19, ואת מנהלת אותו מיומו הראשון. מה להערכתך השתנה בצורה דרמטית? בעיניי, בתחילת הדרך הדגש הבלעדי היה מוזיקה קלאסית, והיום הוא סופרמרקט של מוזיקות עם נגיעות של דרמה ואמנויות פלסטיות. האם ההתרשמות נכונה, ואם כן מתי ולמה חל השינוי?

"למען האמת כבר הפסטיבל הראשון ב-1999 הכיל במסגרת התכנית התייחסות לאמנות פלסטית ושילוב של סרטים. תפיסת עולמה של אנט סלין הייתה שילוב של המוזיקה עם מדיות נוספות - דיון, הרצאה, סרט, תערוכה וכד'. השינוי המהותי היה בשנת 2003, כאשר החלטנו להתמקד במוזיקה ספרדית. קראנו לפסטיבל 'קנטיגס'.

"מאז אפשר להבחין בתכנית שמתמקדת באזור מסוים - ספרד ב-2001 עם פלמנקו ולדינו בנוסף לקלאסי; סנט פטרבורג ב-2004 עם הסרט 'תיבה רוסית', דיון וקונצרט על הסופרים מסנט פטרבורג ושירי עם רוסיים בנוסף לקונצרטים הקלאסיים. יצאנו לדרך מסוימת שמשתנה בהתאם למוזיקאים שאנחנו נפגשים עמם ומוצאים את החדווה בעשייה משותפת איתם.

"שילוב התיאטרון נכנס דרך הקונצרטים. שחקנים התחילו להיות חלק מההגשה המוזיקלית כשהפסטיבל היה בן שלוש. מופעי תיאטרון בשלמותם נכנסו בעקבות העיסוק האינטנסיבי שלי בתיאטרון וההפקות בהן אני לוקחת חלק."   
 

כפיות אוקיינוס, אנה גלפאנד ואביגיל ארנהיים (צילום: אלון סגל)



ראוול, קאנטרי ושימבורסקה
 
כותרת המשנה מדברת על נשים יוצרות, אבל נוכחותה לא כל כך מורגשת בהצצה ראשונה. איך התקיים תהליך הבחירה? האם פסטיבל שמריץ כ-20 אירועים בחמישה ימים, מסוגל באמת להחליט שכל האירועים הם תחת קורת גג של נושא אחד?

"הכותרת מתייחסת לאנט סלין שיוצרת את הפסטיבל יחד איתי כבר כמעט 20 שנה ולנוכחות שלנו באירועי הפסטיבל. ביום הראשון יוקרן הסרט על אנט סלין, והפסטיבל שנעשה בחודשים האחרונים על ידי הבמאי אסף גלאי וביום שישי אני משחקת בהצגה "כפית אוקיינוס" שנוצרה בהשראת שיריה של ויסלבה שימבורסקה בהופעת בכורה. בנוסף מכילה הכותרת את הפסנתרנית עינב ירדן, החלילניות תמר ללו ודורט פלורנטין וזמרות סולניות בכמה תכניות שונות.

"חשוב לנו לכלול את המרואיינים בסרט כחלק מתוכנית הפסטיבל ולכן מי שיראה את הסרט יפגוש את סיגל מרדכי כמרצה, את תומר לב בקונצרט הסיום, ואת עמית דולברג ויובל צורן בקונצרט מרכזי וייחודי. לשאלתך, עד היום לא הצלחנו שכל האירועים יהיו שייכים לאותה כותרת או יגורו תחת אותה קורת גג. כן הצלחנו ליצור מארג מעניין סביב נושא מסוים שקשור לעוד נושא ומתחבר לנושא אחר.

"לדוגמא האנסמבל הקולי הישראלי בשירי עם קלטיים ושמיניית זמרי מורן משלימים בשירי עם בריטיים. ג'ון אדמס עם אנסמבל מיתר מול שירי קאנטרי אמריקאים בקונצרט שערך במיוחד גלעד אפרת. רביעיית הגיטרות מקלן יחד עם סטפן רמבל מארה"ב וסווינג דה ג'יטאן. אותה גיטרה קלאסית, פעמיים רביעייה וסגנון אחר על הבמה. הגיטריסט הפולני מרסין דילה לצד המשוררת הפולנית ויסלבה שימבורסקה. תכנית מולטי פיאנו ומולטי פרקשן שמשלימה את התוכנית של אנסמבל מיתר במלחינים אמריקאים שמושפעים מהמסורת האירופית או שהיגרו מאירופה.

"לאורך כל השנים הקפדנו על נוכחות משמעותית של זמרים ופסנתרנים. השנה יש הרבה מאוד זמרים אבל מעט פסנתרנים וזה בגלל הסמיכות לתחרות רובינשטיין. הזמרים נמצאים באנסמבלים הקוליים וכסולנים בקונצרט מיצירותיו של אנטוניו קלדַרָה עם אנסמבל לה ריטירֶטָה מספרד, אנסמבל מצו במוזיקה מהרנסנס, מוזיקת קאנטרי אמריקאית ושירי מוריס ראוול בקונצרט של אנסמבל מיתר."



אנסמבל גלעד אפרת (צילום: עדי הראל)

איך אתן בוחרות את הגופים שמגיעים מחו"ל? עד כמה גודלם של ההרכבים מהווה שיקול?

"הגופים שמגיעים מחו"ל היוו בעבר משקל יותר גדול מאשר בשנים האחרונות. אנחנו מביאים הרכבים קאמריים עד 11 איש. היו הרבה רביעיות מיתרים שהגיעו מחו"ל, זמרים, הרכבי בארוק רבים בגדלים שונים, מוזיקת עם מפורטוגל, מברזיל, מרוסיה ועוד. הדיאלוג מתחיל לעיתים מהאמנים עצמם ולעיתים כאשר אנחנו פונים אליהם. לאנסמבל ל'ארפג'טה של כריסטינה פלוהר, אנחנו פנינו, אבל אנסמבל לה ריטירטה החל דווקא דרך החלילנית תמר ללו ישראלית שמנגנת באנסמבל. היא הביאה חומרים מאוד מסקרנים שיצרו בסופו של דבר את המופעים שלהם."


סווינג דה ז'יטאן (צילום: רונן גולדמן )

"סווינג דה ג'יטאן מעוררים הרבה סקרנות" 
 
מתי אתן מחליטות להחזיר אמנים להופיע שוב בפסטיבל?

"כאשר נוכחות של הרכב מסוים יוצרת סביבה חגיגית ותחושה של ייחודיות לפסטיבל, אנחנו בודקות אפשרות להביא אותם שוב. זה קרה כבר כמה פעמים עם כמה הרכבים שונים, ישראלים ואחרים, וכפי שזה נראה נמשיך בדרך הזו. אי אפשר להתעלם מהעדפות אישיות שלנו ומניסיון טוב עם אמנים מסוימים. לעיתים רחוקות קרה שהיה קונצרט מסוים שהיה מאוד מאכזב. בתחילת הדרך הכרנו פחות והקשרים שלנו היו מעטים, היום נוצרה רשת רחבה שמאפשרת בחירה יותר מוקפדת ואפשרויות בחירה יותר גדולות. מצד שני קשה יותר לגייס כספים והעלויות כל הזמן רק עולות."

סווינג דה ג'יטאן, שהם הרכב מעולה, מופיעים החודש לפחות בשלושה פסטיבלים שונים, בכל פסטיבל עם אורח אחר, זה משנה לכם? בעבר הייתה הקפדה שמה שקורה כאן לא יקרה במקומות אחרים.

"אני מודה שאם הייתי יודעת על כך מראש הייתי אולי מוותרת על המופע. יחד עם זאת האורח שהם מופעים איתו, סטפן רמבל, שחיבר את פס הקול לסרטו של וודי אלן על פריז, מעורר סקרנות רבה והמוזיקה שלו בהחלט ראויה להיות מושמעת לקהל הפסטיבל. כשיש הרבה פסטיבלים, ויש מקום לישראלים לבוא לידי ביטוי כדאי גם לא למנוע מהם את האפשרות הזו. הקבוצה הזו - סווינג דה ג'יטאן - חשובה מאוד בנוף חיי המוזיקה שלנו ואסור להתעלם משיקולים כאלה."

כמה הפקות, קונצרטים, מופעים מוזיקליים והצגות שנולדו לפסטיבל שרדו אחריו ורשמו מופעים נוספים?

"לצערי מעט מאוד הפקות מקור שרדו אחר הפסטיבל. עשינו הפקת שירים קלאסיים ישראליים עם רפי קדישזון ושלושה זמרים שהצליחה להגיע לבאר שבע ולקונצרט לזכרו של יצחק רבין. אבל מחווה לדובי זלצר או ללורקה, או מופע בארוק עם קלייר מגנאג'י והשחקן ערן שראל לא הצליחו להתרומם שוב.

"קונצרטים לכל המשפחה בהפקת מקור עם יצירה של זורמן או יצירה של ליאור נבוק - לא שרדו עוד מופעים. אבל נוצרו קשרים רבים בין מוזיקאים שלנו למוזיקאים בחו"ל וכך יצא שהמנצח אריאל צוקרמן שניצח פה על "איירא", יצירה של אוסוולדו גוליחוב, מופיע עמה בחודש הבא באוסטרליה, והזמרת שהופיעה פה כסולנית תהיה סולנית של גוליחוב בארה"ב. יש הרבה סיפורים יפים כאלה."  



אריאל צוקרמן (צילום: פליקס ברוידה)


גם רגישות, גם הרפתקנות 
 
כמה חדשים/שנים מראש אתן מכינות פסטיבל?

"אנחנו עובדות שנתיים עד שלוש שנים מראש."
 
איך עובד תהליך הסינון?

"יש רעיונות שנובעים אצלנו ויש רעיונות שנרקמים תוך כדי שיחה עם אמנים. במהלך השנים נוצרו התחייבויות להרבה שנים קדימה וכך בעצם נבנה הפסטיבל הבא, בעת שעובדים על הפסטיבל הקרוב. אנחנו משתדלות להסתדר עם התקציב הקיים ולא לחרוג בעלויות. ההכנסות העצמיות ממכירת כרטיסים הן תמיד מרכיב לא ידוע מראש ולכן בסינון שאנחנו עושות אנחנו לוקחות בחשבון את רמת הסיכון באי מכירת כרטיסים לעומת סיכויי הצלחה עם הקהל הישראלי.

"האיזון בין קונצרטים אתגריים מאוד שבשבילם בעצם יצאנו לדרך לבין קונצרטים או אירועים נגישים יותר, מאפשר את המשך קיומו של הפסטיבל לאורך שנים. את אומר סופרמרקט ואני מתייחסת לזה יותר כמלאכת מחשבת בין השאיפות הפרטיות לבין קהל פוטנציאלי. בלי אמנות גבוהה אין פסטיבל מוזיקה ובלי קהל אין פסטיבל מוזיקה ולכן חייבים להיות רגישים ולא רק הרפתקניים." 

כמה מופעים מתוך אלה העולים כאן את רואה על במה ולא רק בווידיאו? האם זה חשוב, או שהצפייה במקור איבדה משמעות?

"צפייה במקור היא מאוד חשובה לדעתי. לא תמיד זה מתאפשר. ידע מוקדם והיכרות מוקדמת של אנסמבל עוזרים מאוד בקבלת ההחלטות. בפסטיבל השנה יש שמונה הרכבים ישראליים שהכינו תכנית מיוחדת לפסטיבל. ההיכרות איתם היא מספיק טובה בשביל לדעת שיש רמה גבוהה. לה ריטירטה כבר היו בארץ והסולנים הכרנו דרך הקלטות והמלצות. לצערי גם הנסיעות הללו קשורות בכסף שלא תמיד נמצא." 

עד כמה אם בכלל יוצאים מופעי הפסטיבל את גבולות תל אביב?

"זה קורה אולי בקונצרט אחד או שניים. השנה רביעיית הגיטרות מקלן מופיעה בהרבה מקומות אבל לא הצלחנו לשכנע אף מוסד בישראל לקבל את סטפן רמבל או מרסין דילא או לה ריטירטה."  
 
מתוך היכרות עם מופעי העבר, למעט מופעים מפורטוגל ועוד בודדים, האולמות מלאים אבל לא מפוצצים. את יודעת לומר מיהו הקהל הצרכנים של הפסטיבל?

"הקהל של הפסטיבל בנוי מאנשים שמאוד נהנו מהתכניות בעבר ומאנשים שבאים ספציפית לאמן כזה או אחר. אילו ידעתי שיש מאחורי שלושת אלפים איש שמתפנים לשבוע הזה, היה יותר קל. אבל לצערי לא הגענו למקום הבטוח והנוח הזה. הסיבות הן רבות כפי הנראה ומהצד השני זהו גם האתגר. להמשיך לייצר סקרנות וליצור עולם זמני שמתחדש מדי שנה." 


מרסין דילא (תמונת יחסי ציבור)

"אנט ואני מאוד דומיננטיות"

עד כמה הפסטיבל הוא אישי ומתבסס על החלטות שלך ושל אנט? יש תמיד הסכמה, או שבסופו של דבר זהו פסטיבל של אישה אחת על שם אישה אחרת?  

"שאלה מעניינת. הנוכחות של שתינו מאוד דומיננטית בהחלטות. אנט מגיעה עם ידע רחב מאוד בתחום האופרה, שירת הלידר, האמנות הוויזואלית, הסקרנות לסרטים על אמנים והמפגש עם יוצרים חשובים ביותר בניו יורק, לונדון, פריז, ריו דה ז'נרו ומילנו. זהו אלמנט חשוב ביותר כשחושבים על פסטיבל בינלאומי.

"אני מגיעה עם ידע רחב מאוד בעריכת קונצרטים בהבנת ההפקה והניהול, בתחושה נכונה של בניית לוחות זמנים של האירועים ובהיכרות עם מוזיקאים רבים. כמובן שהטעם האישי של שתינו הוא בעל משקל עצום באופן קבלת ההחלטות. אני באה מחינוך סוציאליסטי שיש לאפשר לאמנים שונים לקחת חלק באירוע ולא להתמקד באותם אמנים מוצלחים ככל שיהיו כל הזמן. זה משפיע על מבנה הפסטיבל.

"אהבתה של אנט ללידר (שיר אמנותי) השפיעה רבות בפסטיבלים הראשונים. לצערי לא היה לנו בשביל מי לייצר את הקונצרטים הללו. אני מסתכלת על הנוף המוזיקלי שקורה באותה שנה או בשנה שאחריה ומתוך זה יוצאת לחיפוש אחר נושא מעניין להתמקד בו, או גיוון מוזיקלי להיצמד אליו. פטר אדלני ז"ל, שעבד בפליציה בלומנטל ביקש לפני תשע שנים שאביא קבוצה שעושה פאדו. כל כך אהבנו אותו, שהבאנו קבוצת פאדו. הוא לא הצליח להגיע לקונצרטים בשנה הראשונה, אז הבאנו אותם שוב שנה לאחר מכן, אז הוא כבר הקליט את הקונצרט על חשבונו."

מה מייחד את פליציה בלומנטל מפסטיבלים אחרים בישראל, שלכאורה דומים לו?

"אני לא חושבת שיש עוד פסטיבל כזה בישראל. יש בתכנית שלנו מגוון שלא נמצא בשום פסטיבל שאני מכירה."  


אנט סלין (יח"צ)


"בלי הצעירים לעולם שלנו אין עתיד"
 
בואי נדבר על מה שקורה השבוע. איזה מתוך המופעים הם המרכזיים השנה לדעתך?  

"המופעים שנראים לי מרכזיים הם: הקרנת הסרט על אנט, לה ריטירטה בתוכנית "דון קישוט בדרך לווינה", אנסמבל מיתר בסימפוניות הקאמריות של המאה ה-20, הקונצרט לכל המשפחה עם מרש דונדורמה, הרסיטל של מרסין דילה, הקונצרט של שמיניית זמרי מורן עם סטיבן קונולי, ביג קאנטרי עם גלעד אפרת, מולטי פיאנו מולטי פרקשן, סווינג דה ג'יטאן וסטפן רמבל ורביעיית הגיטרות.

"ההרצאות פותחות עולם מעניין מאוד של האמנות הבריטית והאמריקאית, כולל הסרט על טרנר. כפית אוקיינוס - מופע תיאטרון בביצוע בכורה - יופיע עוד כפי הנראה בתל אביב באחד התיאטראות." 


אנסמבל לה ריטירטה (צילום: Txisti )

 האם יש קשר סמוי בין המופעים?

"הקשר הסמוי הוא המוזיקה הבריטית והמוזיקה האמריקאית. לצידה מתקיים עולם נוסף של מוזיקת בארוק מוזיקה צוענית והקשר בין מרסין דילא וויסלבה שימבורסקה."

בתכנית מופיעים תלמידי תיכון  מירושלים. והמופעים שלהם הם בחינם. האם הפסטיבל  רואה את עצמו כמי שחייב גם לעודד אמנים צעירים?

"מזה כמה שנים שאנחנו רואים זכות גדולה לאפשר ליחידת הנגנים המצטיינים של המרכז למוזיקה בירושלים להופיע בתל אביב בשעות אחר הצהריים עם סיום עבודתם השנתית. בלי הצעירים הללו, אין עתיד לעולם שלנו."

היחס בין מופעים מישראל ומחו"ל השנה, ואולי בכלל, הוא יחס קבוע. כמה זה בערך והאם זה חשוב לפסטיבל?

"השנה יחסית יש מעט אורחים מחו"ל. ניסינו לצמצם עלויות, אלא שההפקות הישראליות לא פחות יקרות כך שבכסף לא חסכנו אבל לפחות יצרנו כמה אירועים מוזיקליים מעניינים מאוד עם המוזיקאים שלנו. " 


אנסמבל מיתר (יח"צ)

"הולכות על חבל דק"

מה נחשב בעיניכן להצלחה? מהם הקריטריונים, מספרים? תכנים? האם יכולת הניבוי לאחר 19 שנים טובה מאשר בעבר?

"הצלחה בעיני ובעיני אנט היא שכל המופעים מתקיימים בזמן ולפי התוכנית, שיש קהל ושהקונצרט באיכות גבוהה וגם נראה טוב. תמיד מסתכלים על המספרים ורוצים לדעת שיש ברכה גם בצד הזה של הפסטיבל. אני יכולה להגיד שהיום, אחרי 19 שנה, אני נרדמת בלילה ויכולה לישון גם בשבוע של הפסטיבל וגם בשבוע שלפניו. יש לנו צוות מקצועי שמנהל זאת טוב ואין סיבה לדאגה.

"אני מרגישה שהניסיון בבניית התוכנית ובהסתכלות על הפרטים הקטנים, עוזרת מאוד לאווירה הרגועה אצלנו. יחד עם זאת השיווק והמכירות הן חלק אינטנסיבי מאוד עד היום האחרון, וכולנו לוקחים בו חלק. ההנאה הגדולה שיש בעשייה הזו היא דווקא חוסר הוודאות וההליכה לעיתים על חבל דק." 

מה עוד חשוב לך לומר על התכנית השנה?

"התכנית השנה עברה שינוים רבים. רצינו להתרחק מתחרות רובינשטיין ולסיים את הפסטיבל לפני שהתחרות מתחילה. כך היה מתוכנן עד שחל שינוי מהותי בסדר יום של התחרות וויתרנו על הרעיון המקורי. כשזה קרה, ידעתי שצריך לייצר משהו שהוא שונה לגמרי מהאירוע התקשורתי הגדול הזה. לכן נצמדנו לרעיון של המוזיקה הבריטית קלטית ואמריקאית. לא הכל קשור לזה אבל הרבה מהתוכניות נבנו לפי זה.

"חשוב לי שהפסטיבל יהיה בינלאומי אבל שיהיה גם ישראלי. שתהיה נוכחות יפה של ישראלים החיים פה וגם אלה החיים בחו"ל. לכן אני מחפשת את התוכניות שישימו זרקור גם על החיבורים הללו. עינב ירדן, תמר ללו וטל בוטביניק הם מוזיקאים ישראלים שמאוד מצליחים בחו"ל ומגיעים לפסטיבל לחשוף את ההישגים שלהם.

"החיבור של יובל צורן לאנסמבל מיתר בקונצרט קלאסי לגמרי של המאה ה-20, לא יכול היה לקרות בלי הפסטיבל הזה וכך גם הקונצרט של שמיניית זמרי מורן, שמינייה שאנחנו יצרנו בפסטיבל שעבר לביצוע יצירתו של גלעד מישורי.

"ישנו תהליך מתמשך ומתפתח בין פסטיבל לפסטיבל שהוא גם התהליך האישי שלי והתהליך של אנט. בסופו של יום בקצה של כל פרויקט עומד בן אדם שאישיותו ועולמו הם שעושים את הדברים היפים ביותר וגם את אלה המוזרים והפחות ברורים."



עינב ירדן (צילום: Georg Thum )


הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 20-15 במאי 2017 בחללים השונים של מוזיאון תל אביב.לפרטים ורכישת כרטיסים: 03-6077020 או אתר פליציה בלומנטל למוזיקה

לרכישת כרטיסים