מופע מטלטל

מאז נוסדה להקת המחול המודרני האיטלקית imPerfect Dance, נגעו יצירותיה בפנים שונות של רגש ובאמצעים ייחודיים להבעתו, וסחפו את עולם המחול שהגיב בביקורות אוהדות ופרסים רבים על יצירותיה.

כעת מגיעה הלהקה לארץ עם פרשנות משלה ליצירתו המפורסמת של גתה, "פאוסט", בשלושה מופעים של היצירה "אינ-פאוסט" שנוצרה בשיתוף עם תיאטרון ורדי בפיזה. במופע מארחת הלהקה את הרקדן הישראלי עדו תדמור כסולן,  ואת הצייר הישראלי בזוקה ג'ו, שסיפור החיים הפרטי שלו מחבר אותו היטב לסיפורו של פאוסט, המביט ברגעי חייו האחרונים על עברו המורכב, על הטוב והרע הקיצוניים בתוכם הוא מתקיים, ועל המאבק בין התשוקה לפיתוי ולגאולה, המוצגים על הבמה של imPerfect Dance בשעה מטלטלת של תנועה מלאת עוצמה. על הכוריאוגרפיה וולטר מאטיני ואינה ברוקס.


אינ-פאוסט (יח"צ)
 
"התחברתי לסיפור של פאוסט"
 
"באיטליה היה עם הלהקה על הבמה אמן איטלקי די נחשב, די טוב", מספר בזוקה (53), "ומסיבות כאלה ואחרות הוא לא הגיע לשלושת המופעים בארץ, והם בחרו להופיע איתי בארץ. הם ביקשו ממני לראות את המופע, ולבדוק אם אני מתחבר, ואכן התחברתי. גם פאוסט היה מכור לדברים כאלה ואחרים באיזו שהיא צורה, והחיים שלו היו גם סוערים, צבעוניים משהו, וזה דיבר אליי, בגדול."

הטרגדיה מאת גתה נחשבת לאחת היצירות הספרותיות הגדולות כל כך בעולם בכלל וביצירה הגרמנית בפרט, ובהתכתבות מסוימת עם ספר איוב, מתערבים מפיסטו, השטן, ואלוהים, על נפשו של ד"ר פאוסט, סיפור שהדים ממנו מוכרים לבזוקה באופן פרטי, שאת הסיפור האישי שלו ניתן להגדיר כסוג של סיפור סינדרלה כמעט בלתי ייאמן.

"גם אני באתי מעולם של התמכרויות", הוא מספר. "הייתי מכור להרואין מגיל צעיר מאד, 16. באתי מבית טוב, בית אנגלו-סקסי טיפוסי, בן יחיד עם הורים שאין להם זמן לילדים, ובאותה תקופה לא הייתה מודעות לכל הנושא של הסמים. זה נראה לנו משחק, לחבר'ה שלי בשכונה. זו הייתה שכונה בת ימית טיפוסית, על חוף הים, מה שעניין אותנו זה לגלוש וסקייטבורדים וכאלה, ופתאום חלק גדול מהשכונה מצאו את עצמם מכורים. לא ידענו בכלל שיש דבר כזה שנקרא מכור. ושם התחילה כל ההתמודדות שלי עם הסמים."

קרוב ל-30 שנה עברו עד שבזוקה נגמל ומצא את הגאולה הפרטית שלו דרך הציור, גאולה שהובילה אותו להיות בין השמות הנמנים על אוספי האמנות של אנשים כמו גבי רוטר, משפחת ורטהיימר, רני רהב, השחקן אלן קאמינגס שהגיע לארץ וקנה עבודה שלו, והאדריכל צ'ארלס רנפרו שתכנן את ההיי ליין בניו יורק.


בזוקה ג'ו (יח"צ)

"בכל מקום הייתי בסט סלר"

איך נראות 30 השנים האלה, עד שנגמלת, ב-2006?

"חיים קשים מאד. בתי סוהר, מרדף אחרי סמים, מעצרים, משטרות, מה לא."

ואיפה נכנס הציור בתוך כל זה?

"הציור נכנס אצלי בצורה מאד מיוחדת ולא שגרתית. אמי הייתה ציירת, ואני מאד לא אהבתי את כל העניין של הציור. לא התחברתי לציורים שלה, לא יכולתי לראות את זה. ופתאום, ממש אחרי הגמילה שלי, לפני כעשר שנים, התחלתי לחלום על ציורים. הייתי חולם שאני משרבט, את יודעת, כמו שאת מדברת בטלפון ומשרבטת, ובבוקר הייתי קם ומוריד לנייר את השרבוטים שחלמתי, וכל מי שראה את זה מאד אהב את זה. חלק רצו לקנות את זה כבר ממש בהתחלה, והתחלתי להבין שיש לי יד, שיש לי איזה שהוא כשרון, והתחלתי מאד ליהנות מזה. זה מה שעזר לי להיגמל, בתכלס. זה מה שנתן לי את הכוח לשמור על עצמי ולהחזיק מעמד."

זה סיפור די מטורף, כי מראש, גם בלי רקע של התמכרות לסמים, הציור הוא עולם שמאד קשה לתפקד ולהתקדם בו ובתעשייה שלו

"נכון, אבל אצלי זה ממש שונה. כמעט מהיום הראשון מאד אוהבים את העבודות שלי וקונים אותן, ואני מתפרנס מזה בכבוד רב."

סיפור סינדרלה

"זה באמת סינדרלה. נכון. בכל מקום שהייתי מכניס עבודות שלי הייתי הבסט סלר שם. היום אני כבר מוכר רק באופן פרטי, אבל בתחילת דרכי, איפה שהייתי שם ציורים הייתי הבסט סלר."


עדו תדמור אינ-פאוסט (יח"צ)
 
פופ-ארט קומי, טיפה אפל
 
בזמן הזה שבו התמודדת עם התמכרות להרואין, ציירים עוברים בדרך כלל מסלול של פרקטיקה בסגנונות שונים, בידע אמנותי תיאורטי. איפה אתה בתוך כל הדבר הזה?

"יפה, זה נושא מאד חשוב לי, כי אני אגיד לך, אני אוטודידקט, ואני לא למדתי ואני מאד מקפיד לא ללמוד. אני חושב שבאמנות אין נכון ולא נכון. אני חושב שבאמנות צריך ייחודיות ושפה אישית משלך, ואת זה אני בעצם מנסה לפתח, ואני משתדל שלא יהיו לי השפעות חיצוניות. אני משתדל דווקא לא ללכת לגלריות ולתערוכות, לא לראות אמנות, ולשמור ככה על הייחודיות שלי, שלא ייכנסו לי לתת מודע סגנונות של אחרים. כמובן שיש לי איזשהו רקע. תמיד אהבתי אמנות, ויש לי קווים כלליים שאני משתדל לברוח מהם כדי לשמור על הייחודית שלי."

ואם אתה צריך לתאר את העבודה שלך, ברמה הסגנונית?

"אני מגדיר אותה כפופ-ארט קומי, אולי קצת דארק. אני ארהיב עוז ואגיד שבין ארבעה קירות אני קורא לעצמי הפיקאסו של המאה ה-21, זה כאילו שדרוג של הסגנון של פיקאסו. האמת שאחרים קראו לי ככה אבל לא נעים לי להשתמש בזה..."

ומהפופ-ארט מגיע גם הכינוי שבחרת, בזוקה ג'ו?

"לא. בזוקה ג'ו זה שם שאימצתי לעצמי כי הוורבליות שלו מאד מוצאת חן בעיניי. בזוקה זה המסטיקים שהיו בהם את העתידות, שמצוירות שם בצורה מאד נאיבית ומאד צבעונית, וזה מתכתב עם העבודות שלי באיזו שהיא צורה."

מה קרה לימים עם כל החברים שהתחילו אתך את מסלול ההתמכרות לפני שלושים שנה?

"את לא מאמינה. הם כל כך מכבדים, ומוקירים ומעריכים אותי. את לא מאמינה כמה. לא כולם נשארו בחיים, והאמת שגם אני בפוקס בחיים. כתוצאה מהשימוש בסמים וממחטים לא נקיים הייתה לי צהבת נגיפית, ולא הייתה לזה תרופה ובדרך פלא הגיעה תרופה חדשה ואני עוד הייתי בגדר ניסיוני בשימוש בה, והבראתי מזה, וזה ממש מתחבר עם האמנות שלי. כשהתחלתי באמת לעשות דרך, גם הגיעה אליי התרופה הזאת. זה מיסטי לגמרי." 


אינ-פאוסט (יח"צ)
 
"לא יהיו לי חיים נורמלים"

המקום שאתה נמצא בו היום הוביל אותך ל"חיים נורמליים"? אישה, ילדים...

"אני אף פעם לא אחיה חיים נורמליים. אני לא יודע אם זה בגלל מה שעברתי בחיים. אני שונה, כנראה, משאר בני האדם. ככה, לפחות, אני מרגיש. אני לא עוף מוזר אבל אני מרגיש קצת שונה. יש לי אישה שאני מאד אוהב, שבאה דווקא מעולם מאד בורגני, וזה ההפך הגמור ממני, אבל יש לנו חיבור גדול ביחד. ילדים אין לי." 
 
 איך כל העשייה הזו שלך מתחברת למופע של "אינ-פאוסט"?

"האמת שזה לדעתי טוויסט מאד יפה לשים שם צייר שמצייר במהלך המופע. אני אמור לצייר בכל אחד מהמופעים שלוש יצירות, הראשונה מופשטת, בשנייה אני מצייר את הדמות של מרגריטה ובשלישית את פאוסט. אלה עבודות מאד גדולות, כל אחת שני מטר, ואני זה שמתחיל את המופע, במין הליכה של אחד עייף כזה, מתיישב על כיסא, ואז הם לוקחים אותי לפודיום שלי, מין במה קטנה שאני מצייר עליה והם מופיעים ממש לידי".

איזה נוכחות מקבלים הציורים במופע, מעבר לעובדה שאתה מצייר אותם במהלכו? איך זה מתחבר, עבור הקהל?

"זאת שאלה טובה, טובה מאד אפילו... אני באמת צריך לדבר איתם על זה. המחשבה שלהם הייתה שמה שחשוב להם זה שפאוסט, לדוגמה, ייראה לפני מותו כמשלים עם המוות שלו, משהו כזה בערך, ולגבי מרגריטה הם רצו שאדע שהיא בעצם אישה מאד מיוחדת, ויפה ואימהית כזאת, ולגבי היצירה המופשטת אני פשוט צריך להתחבר לווייב. אבל אני חייב להגיד שגם לגבי מרגריטה ופאוסט זה רק קווים כללים. אני מחליט איך הוא ייראה, עד כמה הוא ייראה ובאיזו צורה הוא ייראה, אם בכלל. אני יכול פתאום להחליט שהוא יהיה דמות מאד מעורפלת או דמות מאד ברורה, אני לא יודע עוד. האמת שבכוונה עוד לא עשיתי סקיצות, פשוט כדי להיות במופע ואז להתחבר לווייב של המופע ולהרגיש את זה לבד."

מה החלום הבא שלך בדרך המטורפת הזו שאתה עושה בחיים?

"בגיל 21 להגיע לירח..."


זונה של אותיות - יצירה של בזוקה ג'ו
 
את היצירות של בזוקה ג'ו ניתן לראות אצלו בסטודיו, ברחוב אברבאנל 62, בפלורנטין.

המופע יעלה ב-1 ביוני 2017 ב-20:00, ב-2 ביוני ב-13:00 וב-3 ביוני ב-21:00 בבית האופרה המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-6927777

להזמנת כרטיסים