מהנדל עד בוני אם

המסגרת עושה את התוכן – זה היה הרושם העיקרי שלי מתכניתה החדשה של אסתרית בלצן, "ירושלים  של זהב'", בסדרתה קלאסיקה במימד אישי. התכנית כוללת 20 קטעי מוזיקה, כולם מתרבות המערב, שעניינם ירושלים או הערגה והכיסופים אליה ו/או לציון.

יתרונה של המסגרת המוכרת הוא שהיא מאפשרת פרקי מוזיקה שרוב הקהל שנכח באולם אתמול לא היה חווה באורח עצמאי. כוונתי בעיקר לפרקי המוזיקה המוקדמת ביצירותיהם של ג'ובני פלסטרינה, סולומונה די רוסי וגיום די פאי, מלחינים שפעלו באירופה של המאות ה-15 וה-16.

הפרקים האחרים בתכנית, יצירות הנדל מהמאה ה-18, מנדלסון ווֶרדי אנשי המאה ה-19, דון מקלין, נעמי שמר, בוני אם, דובי זלצר ונורית הירש היו בבחינת הליכה על בטוח, ומחיאות הכפיים באולם נשמעו בהתאם. 


משתתפי ירושלים של זהב (יח"צ) 
 
כיסופים ומריבות
 
בפרקי השיחה של בלצן חששתי לרגע שירושלים תצטייר כמקום שהכול טוב בו, אך לשמחתי היא לא היססה לציין שהעיר שחוברה לה יחדיו היא מוקד לסכסוכים ומריבות פנימיות.

לצורך יצירת קו סיפורי משני כרכה בלצן את ההתמודדות עם יצירה ירושלמית של מלחינים שונים עם נקודת ציון בקורות חייהם של המלחינים - כך מנדלסון באורטוריה "אליהו" פורץ דרך למחוזות חדשים; ורדי בעקבות פרק המקהלה על הגעגועים לציון באופרה "נבוקו" תופס את מקומו במרכז סצנת האופרה הגדולה באיטליה של המאה ה-19 ונעמי שמר של אחרי "ירושלים של זהב" שהייתה שונה מאד מנעמי שמר של לפני 1967.

בלצן התחשבה בשמר המנוחה ולא ציינה שמקורו של לחן השיר הוא בשיר בסקי בביצוע פאקו איבנז, ששמעה חמש שנים לפני שחיברה את השיר שעתיד היה להפוך להמנון הבלתי רשמי של מדינת ישראל. 

המדגם המספרי של פופולריות שירי הכמיהה לירושלים, או מספר הפעמים שהשם "ירושלים" מופיע במקרא ומספרם העצום של המלחינים שנדרשו להעלות את ירושלים על ראש שמחתם המוזיקלית, צריך היה להטריד את מנוחתם של המופקדים על שלומה של העיר ועל היותה פתוחה לכל מאמין בכל דת שהיא. 


אסתרית בלצן (צילום: דניאל צ'צ'יק)
 
הדר ומנהיים - בחירה אידיאלית
 
שישה זמרים חוברים למסעה של בלצן בירושלים - חברי הרביעייה הקולית תָלָמוּס, שלי ברלינסקי, נעמי נצרתי גורדון, יגאל קמינקא ועודד שומרוני ואיתם הזמרים הסולנים קרן הדר וגיא מנהיים - כולם מוגברים באמצעות מערכת מיקרופונים שהצליחו לשמור על איזון.

התלמוסים שרו בעיקר את  קטעי המוזיקה המוקדמת, זו שלא דרוש לה ליווי תזמורתי. בנוסף שרו גם פרק מקהלה מתוך "אליהו" של מנדלסון כליווי הפסנתר והפעילו את הקהל בשירו הנודע של דון מקלין "על נהרות בבל" ובנוסח הסרקסטי של נעמי שמר הבודקת את כל הישראלים שגלו מארצם. 


גיא מנהיים וקרן הדר (צילום: מירי שמיר)

חברי תלמוס שרו גם את "ירושלים של זהב" בנוסח א-קפלה, שרק מיטיב עם השיר כאשר הוא משתחרר מאיכותו ההמנונית ומן ההתניה הקבועה שלנו לצלילי הגיטרה הפותחים בביצוע של שולי נתן. ביצוע מרענן נוסף היה בשירתם של קרן הדר וגיא מנהיים את פרק המקהלה המפורסם "לכי מחשבה" מתוך "נבוקו".

הדר ומנהיים הם בחירה אידיאלית לתכנית, ולמרות שהם שרים מול מיקרופונים ולכאורה נדרשים למאמץ מופחת, הם נשמעים משוחררים יותר בביצוע הספיריטואל "12 שערים לירושלים" או "הנני כאן" של דובי זלצר - שיר המזוהה עם יהורם גאון. בשירה של נורית הירש "ציון הלא תשאלי" למילותיו של יהודה הלוי, היתה תחושה ברורה שהביצוע לא רק מיטיב עם השיר אלא אפילו טוב ממנו.

בסיכומו של דבר, אסתרית בלצן מציעה מסע מוזיקלי מרענן שללא כל ספק פותח לקהל יותר מצוהר אחד. זהו מסע שמביא מגוון קולות לעיר שבליבה חומה, אשר כבשה את דמיונם של מוזיקאים בני דתות שונות במשך יותר מ-500 שנים. כל מה שניתן לבקש בעקבות התכנית הוא שהפוליטיקה תהיה מגוונת, פתוחה ואוהבת כמו המוזיקה רבת הפנים והקולות שחוברה בהשראתה.

המופע יתקיים ב-13 ביוני ב-10:00 ו-20:00 וב-16 ביוני ב-10:00 וב-14:00 במוזיאון תל אביב, וב-23 ביוני ב-10:00 באולם רפפורט בחיפה. מחירי כרטיס: 130 - 160 ש"ח, הנחות לקבוצות. להזמנת כרטיסים: 03-6420847 בין 15:00-09:00 או השארת מספר טלפון במענה הקולי.