הלב ייפתח ויירפא
 
כשיונתן רזאל שר באלבומו החדש: "כל הדרכים שעברנו התחברו אחד לאחד, כי אם מים יכולים לשנות את האבן אז הלב ייפתח ויתרפא", גם אם הוא לא בהכרח מתכוון ספציפית לכך, יש חיבור גדול מאד בין המילים שיצר לבין הביוגרפיה הפרטית שלו.

רזאל, 44, שהתחיל את חייו במשפחה חילונית שמאלנית, כהגדרתו, וחייו המקצועיים עתידים היו להוביל אותו לעולם הקלאסי, הפך לדתי חרדי, שמופיע עם השירים שהוא כותב כ-singer song writer, ומצליח לחבר בין העולמות הכמעט הפוכים שהוא מייצג.

את התזה השילובית הזו אפשר למצוא גם בפרויקט החדש שלו. לפני פחות משלושה שבועות הוציא רזאל את אלבומו השלישי, "פותח לב" ובעקבותיו סיבוב הופעות ששיאו ב-21 ביוני במופע "ניגון פוגש תזמורת", מופע של רזאל עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, בו יופיע עם שיריו הוותיקים והחדשים בעיבודים סימפוניים מקוריים שעיבד בעצמו, יחד עם המנצח דוד זבה. המופע ייערך בהיכל התרבות בראשון לציון.


"התזמורת הסימפונית ראשון לציון (יח"צ)
 
כמו כפפה ליד

"לפעמים יש תהליכים בחיים שלנו שמבשילים, וכשאתה מסתכל על זה, זה נראה לך מושלם כמו כפפה ליד", אומר רזאל. "אני עצמי, ואף אחד אחר, לא יכול היה לביים את זה בצורה כל כך מושלמת. יש במאי עליון, בורא עולם, שמביים את הדברים. לפני שנה וחצי כבר פנו אליי מהתזמורת והופעתי איתם ביצירה של המלחין יואב שמש שכתב יצירה קצרה לי ולתזמורת. בסוף המופע, כהדרן, אמרתי, 'יש לי פה במילא את הפרטיטורה של 'קטנתי' (מתוך אלבומו השני – ט.ג.), בואו תנגנו איתי'. והייתה כזאת כימיה בינינו, שמנהל התזמורת, אריאל, פנה אליי ואמר, 'תשמע, בוא נעשה מזה מופע. יש פה איזה משהו מיוחד'. ואז קבענו תאריך לשנה ומשהו קדימה, כי הלו"ז של התזמורת צפוף, ואז פשוט הכל קרה בצורה מושלמת, עילאית ואלוקית, שהאלבום הזה יצא, ותוך כדי נכתבו גם העיבודים לשירים החדשים."


יונתן רזאל (צילום: אוהד רומנו)

יש משהו באלבום השלישי שמאפשר את החיבור הזה עם העולם התזמורתי, יותר מאשר באלבומים הקודמים?

"קודם כל, האלבום הזה הוא השלישי, ותמיד יש משהו מיוחד בשלישי. יש מושג כזה, 'טרילוגיה', ויש משהו בשלישי שהוא מיוחד, כי אלבום ראשון זה ראשון, שני זה ככה, עדיין מגשש, ושלישי זה להגיד 'אני פה'. מעבר לזה, כשזמרים, נגיד בחו"ל, מטאליקה, עושים מופע עם תזמורת סימפונית, זה מתוך איזה ניסיון לעשות את המוזיקה שלהם בדרך שהם אף פעם לא עשו, בגוון אחר. בשבילי, לעשות שירים עם תזמורת זה הכי טבעי שיש. רוב השירים הוקלטו עם תזמורת ממש, ואם הם לא הוקלטו ככה, הם נכתבו בשפה תזמורתית, כי משם אני בא."

תתרגם לי את העניין של לכתוב בשפה תזמורתית

"תזמורת היא קודם כל גוף פוליפוני, זאת אומרת גוף שפועל בכמה קולות במקביל. ברוקנרול יש משהו שדורש זמר שעומד עם גיטרה ומה שבולט שם זה הלחן, המנגינה. כשאני כותב שירים זה קורה בכמה רמות. ברמה של קולות פנימיים, ברמה של קונטרפונקט, התנגשות של קולות. משם אני בא, משם אני יוצר. אני כותב ברמה של גוונים. בתזמורת יש עניין של גוונים: כלי נשיפה מול כלי מתכת, כלי מתכת מול כלי הקשה. אז השפה שלי לא כל כך יונקת מגיטרות חשמליות מול כלים אלקטרוניים אלא יותר מצירוף של אבובים וקרנות, או של ויולה וטימפני. זה מה שאני שומע כשאני כותב. כל המילים המפוצצות האלה זה כדי להגיד שהדבר הזה התבשל בתוכי כבר שנים, והוא הכי טבעי שיש.

"מאז המפגש שלי עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון יצא לי להופיע איתם כמה פעמים, בטקסים של יום הזיכרון ובאירועים דומים. היו לי גם מין גיחות קטנות, כאלה פגישות מתוקות וקטנות עם כל מיני תזמורות, פעם עם הסימפונית רעננה, פעם עם הסימפונית ירושלים, וזה קצת כמו חתונה: לפעמים אתה יוצא לאיזו פגישה עם מישהי, ואז יוצא לפגישה עם מישהי אחרת, ובסוף אתה מתחתן עם השלישית."

מה מאפיין את הסימפונית ראשון לציון לעומת התזמורות האחרות שעבדת איתן?

"הסימפונית ראשון לציון היא תזמורת פנטסטית. במהות שלה היא מלווה, היא תזמורת הבית של האופרה הישראלית, ובתור שכזו הייחוד שלה שהיא מאד קשובה לאמן שהיא מלווה אותו, בלי לקחת מהאיכויות האחרות שיש לה כתזמורת סולנית. יש לה צליל חי ומדהים ובעיניי היא פשוט תזמורת מעולה, כאחד שבא מתחום של ניצוח. למדתי ניצוח וניצחתי על המון תזמורות בעולם, ורק בערך בגיל 30 עזבתי את הניצוח לטובת שירה וכתיבת שירים.

"כשהייתי בן 11 המשפחה נסעה לאילת – היינו אז חילונים שמאלניים – ובכביש 60 האוטו שלנו התהפך, ליד באר שבע. אני זוכר שקפצו עלינו ונישקו אותנו, וזה שהרים אותי היה בחור ערבי מהכפר הסמוך שבא אחר כך לבקר אותנו – וכשהמכונית התהפכה, הייתי ילד בן 11 שמחזיק פרטיטורה של הסימפוניה התשיעית של בטהובן, באמצע של ללמוד אותה. אני לא מגזים, זה מה שעשיתי."


יונתן רזאל (יח"צ)
 
"צריך ברכה, וזה לא בידיים שלנו"
 
מחילוני לדתי, ממנצח לכותב שירים, מה הוביל אותך לכזה שינוי?

"קודם כל זה היה דבר שליווה אותי מאז שהייתי ילד. מצד אחד מאד התפתחתי בתחום הניצוח והכתיבה הסימפונית, ובמקביל מאד התפתחתי בכיוון של הלחנת שירים. הייתי מאד מעורה בעולם של המוזיקה הישראלית והמוזיקה הלועזית. לא הייתי אף פעם מוזיקאי קלאסי שלא נכנס אפילו בטעות לקונצרט של רוקנרול. הייתי מאד שם.

"עד גיל 25 החיים שלי התפתחו בשני הקווים האלה במקביל. עשיתי תואר ראשון בניצוח, התקבלתי לתואר שני בקיימברידג', ובמקביל עשיתי עיבודים ליוני רכטר, ארקדי דוכין, אביתר בנאי, ותוך כדי השנים האלה התחלתי לכתוב שירים בלי לחשוב בכלל על להיות זמר. פתאום, בגיל הזה, כשהתקבלתי לקיימברידג', עשיתי פאוז. הרגשתי שאני לא בטוח שאני ממצה את עצמי בעולם הזה, ושזה הכיוון שלי. אולי הרגשתי שזה לא מספיק יצירתי בשבילי. בניצוח יש משהו שקשור לביצוע של דברים של אחרים, וגם הרגשתי שמוזיקה קלאסית מודרנית, שאז הייתי כותב ממש בשצף קצף, הרגשתי שאני לא רוצה להמשיך לשם את החיים שלי, למרות שגם בהופעה הקרובה, עם הסימפונית, הייתה אופציה, ותהיה גם אולי, לבצע יצירה סימפונית קלאסית שלי."

עם איזה רפרטואר אתה מגיע למופע הזה?

"אני ממש עושה כמעט שליש שליש שליש משלושת האלבומים, אני אעשה גם קונצ'רטו של מוצרט, כפסנתרן, לא את כולו, את חלקו, וזה באמת כיף. זה גם ממש היה סוג של חזרה הביתה בשבילי. זה דבר שלא עשיתי מגיל 17. פתחתי תווים ישנים שיש עליהם את כתב היד של המורה שלי לפסנתר מגיל 16. זה מרגש מאד. אני בדיוק עובד על זה עכשיו. יהיו גם קצת קטעי מעבר מוזיקליים. יש פתיחה שכתבתי. ניסיתי להפוך את זה לערב שבו לקחתי את האופי הקיים של חלק מהשירים והרחבתי אותם לצורך יצירה תזמורתית גדולה עם נקודות מוזיקליות שמקשרות בין השירים.

"אני חושב שזה דבר קצת ייחודי, לא במובן של החיבור עם התזמורת, אלא די נדיר שהאמן עצמו כותב את העיבודים לתזמורת. יש פה איזה אמן עם יצירה תזמורתית. לא פניתי למעבדים ואמרתי 'תעבדו לי את השירים'. יש פה איזה אמירה תזמורתית שלי, וככה אני גם רואה את זה.

"חשוב לציין את רועי פרידמן שעזר לי המון בתזמור. כשאתה כותב לתזמורת אתה כותב בקווים כלליים לכל הסקציות השונות של התזמורת, אבל יש הרבה עבודה של הפרטה של הדבר הזה, משהו שהוא כמעט כמו ליהוק, ואת זה עושה רועי, שהולך איתי כבר הרבה שנים, מהאלבום הראשון."

זה ערב חד פעמי או שמתוכננות הופעות נוספות עם התזמורת?

"אני ממש מקווה שזה לא חד פעמי. עכשיו צריך לראות מה ההיענות של הקהל לזה, איך זה יעמוד, סך הכל זה סוג של דבר שעוד לא עשינו. עם כל זה שאני מתרגש ומרגיש שיש בזה הרבה אמת אמנותית שיכולה לגעת – צריך ברכה, וברכה זה לא בידיים שלנו."


יונתן רזאל (צילום: אוהד רומנו)

 
"כולנו גדלנו בבית חרדי למוזיקה"
 
השיחה איתך ממחישה בצורה מאד חזקה את המקום הדתי שבו חייך נמצאים עכשיו. איזה טריגר הוביל אותך ואת המשפחה לחזור בתשובה?

"זה היה תהליך ארוך של כל המשפחה, כל אחד באופן אינדיבידואלי, וכל אחד בדרכו. זה לא קרה רק לנו אלא גם לבני הדודים. אני חושב שיש פה שילוב של המון דברים. התהליך כולו התחיל בערך כשהייתי בן שש או שבע, כשהתחלנו ללכת קצת לבית כנסת, אבל עדיין נסענו בשבת. לקראת גיל עשר היינו בחו"ל ואז הלכתי לבית ספר יהודי דתי והתחלתי לשמור שבת ולהתפלל, אבל אני זוכר שאמא שלי עוד הייתה שומעת מוזיקה בשבת בבוקר, ולקראת גיל בר המצווה שלי המשפחה כולה החליטה שהיא שומרת מצוות, אבל שלחו אותי לבית ספר שלומדים בו מוזיקה ומחול. כלומר היו גלים עולים ויורדים בעניין הזה. בצבא הייתי דתי, ואחרי הצבא הלכתי ללמוד ולהעמיק, ורק לקראת גיל 30, כשפגשתי את אשתי, עשינו עוד איזה בירור כזה והמשפחה קיבלה את הגוון של 13, 14 השנים האחרונות.

"אח אחד נסע לצפת ושם גילה את החסידות, אחות אחת התאהבה באיזה חייל צעיר והלכה לכיוון אחר, זה היה תהליך מאד אישי ומאד מותאם לכל אחד גם ברמה האישית וגם ברמה של הקריירה שלו. אהרון, אח שלי, לקח את זה למשל לכיוון של מוזיקת אינדי יהודית. זה מאד מעניין. יש בזה משהו שקשור לחינוך. גם בתור חילונים לא היה לנו בבית טלוויזיה או עיתונים או רדיו. זה היה בית שהיה מאד מבוסס על לקום מוקדם בבוקר, להיות יצירתי..."

מה שיצר משפחה שהרבה מאד מאנשיה הם באמת יוצרים, מאהרן ועד ניצן חן.

"אפשר להגיד, אבל זה בא גם מהסבים והסבתות. כששאלו על זה פעם את אח שלי הוא ענה, 'כולנו גדלנו בבית חרדי למוזיקה'... היה משהו בחינוך שלנו ששידר מוסר עבודה וגם מוסר אנושי וגם סוג של חיים בצניעות כלכלית ולא בגלל שזה נדרש מבחינה חיצונית אלא מתוך תפיסת עולם. היה גם משהו בזה שגדלנו בנחלאות ונחשפנו ליהדות הפשוטה והספרדית של מאד עמך. לא הגענו לזה מללכת לשיעורים אלא ממקום של החיים שהזרימו אותנו לשם. יש אנשים שנוסעים עד להודו כדי לגלות שם את האור, אצלנו זה היה משהו שנבע מאיך שחיינו."

ובתוך היצירה שלך, שמוגדרת לפעמים כדתית בשביל החילוניים וחילונית בשביל הדתיים, איפה אתה בשילוב הזה? מה זה בשבילך, יותר דתי או יותר חילוני?

"זה הדבר הכי פנימי שיש לי בחיים, ודווקא זה לא מוגדר. זה ממש משקף את מי שאני, ואני מנסה באמת לא לחשוב אף פעם לאיזה קהל זה מתאים. אחרי ששיר שלי, 'מי שעמדה', מאד הצליח, אמרתי, אולי אני אכתוב עכשיו עוד שירים בז'אנר כזה, ואז מיד עצרתי את עצמי ואמרתי, לא, אני כותב את מי שאני, ואני תמיד מרגיש קצת בין הצלילים."



דוד זבה (צילום: יוסי צבקר)

אתה באמת בין לבין, בכל הפרמטרים האלה שיש בחיים שלך

"כמה שניסיתי להימלט מזה זה לא הולך לי, אז אני די זורם עם המתנה הזו. אני מסתכל במראה ואומר, אוקי, זה התפקיד שלך. ניסיתי כמה פעמים בחיים, בקטנה, להיות זמר כזה או כזה או לכתוב מוזיקה כזאת או כזאת, אבל באמת, זה היה כל כך נורא..."

המופע יתקיים ביום רביעי, 21 ביוני 2017 בשעה 20:30 בהיכל התרבות ראשון לציון. מחיר: 185-110 ₪. להזמנת כרטיסים: 03-9484840 או דרך אתר התזמורת

רכישת כרטיסים