במהלך אחד האירועים בהם נכחתי במוזיאון תל אביב ראיתי קומוניקט שמשך אותי אליו כבר מהפונטים, שמתכתבים עם משהו ישן באווירה חדשה. על העיצוב המושך הזה אחראית, אגב, מיכל סער, וככל שקראתי יותר, נמשכתי יותר להגיע לאירועים הקרובים של "שרים בכיכר".

שלא כמו במופעים שבהם שוכר מוזיקאי את חלל המוזיאון ומקיים בו הופעה, "שרים בכיכר" היא בעצם תערוכה של האמן נועם ענבר, המוכר לרבים כסולן להקת הבילויים, שמשתמש בחומר הקולי כאובייקט אותו הוא מציג בין חללי המוזיאון השונים, בסדרה של אירועים שנפרשו על פני שבעה חודשים - בכל חודש אירוע אחר (פרט לחודש אחד שכלל שני אירועים) במבנה אחר.

שמונת האירועים הגיעו לשיאם במופע הרביעי, וממנו החלה הספירה לאחור המובילה אותנו לאירוע השביעי שיתקיים ב-23 וב-24 בחודש זה במוזיאון תל אביב - "גהום! קנטטת הג'יבריש", ולאירוע השמיני והמסיים שיתקיים ב-6 ביולי עם מקהלת גיא בן הינום.
 
הקול האנושי כאובייקט 
 
"תחשבי על זה כמו על תערוכה", אומרת רותי דירקטור, אוצרת לאמנות עכשווית במוזיאון תל אביב לאמנות. "זו תערוכה לנועם ענבר במוזיאון, אבל החומרים של נועם הם לא פסלים, הם לא ציורים, הם לא מיצבים. זו תערוכה שמתפזרת על פני שמונה חודשים דרך מופעים חד פעמיים חיים. מבחינתי, כאוצרת, המשמעות היא להכניס את הקול האנושי כאובייקט חדש למוזיאון,  שהחומריות שלו היא הקול האנושי, ולראות איך הקול האנושי הזה מסתדר בתוך חללי המוזיאון שאנחנו רגילים לראות בהם בדרך כלל אובייקטים, או פרפורמנס בתנועה, אבל לא מופעים שמבוססים אך ורק על הקול האנושי, מושר באופן חי על ידי זמרים, בפורמטים שונים.

"זה נע בין מקהלה של 20 אנשים לשירה של זמר בודד אחד, דרך כל האופציות שבאמצע: קבוצה של שבעה אנשים, קבוצה של שלושה אנשים, קבוצה בהשתתפות הקהל, סוגים שונים של שימוש בקול האנושי, גם של זמרים וגם של הקהל הרחב."

 
שרים בכיכר (צילום: איתמר מנדס פלור)


למי שכמוני, לא נחשף לאירועים הראשונים בסדרה, ספרי על המהלך שמוביל לשני האירועים האחרונים

"'הכותרת 'שרים בכיכר' לקוחה מהאירוע המרכזי של יום הזיכרון, של שירה בציבור מאד ישראלית אייקונית, אבל בעצם מתייחס לשורה של מופעים מאד טקסיים, פולחניים, אבל רחוקים מכל תוכן לאומי או דתי כלשהו.

"מופע הפתיחה היה עם מקהלת גיא בן הינום שנועם הקים לפני שנתיים. זו מקהלה שעובדת בירושלים, ושרה מוזיקה שנועם חיבר לטקסטים קיימים של ז'בוטינסקי ושל אהרון שבתאי וכותבים אחרים, וגם לטקסטי ג'יבריש שכותב יונתן לוי. עם לוי הוא משתף פעולה מאז 'רפול והים', ולוי התמחה בכתיבת טקסטי ג'יבריש, אז המקהלה שרה מוזיקה של נועם לטקסטים קיימים, מוזיקה שהיא בדרך כלל עם פאתוס, עם הרבה עוצמה, יושבת על הרבה רפרנטים מוזיקליים של שירה דתית, שירה כנסייתית, טקסי חוצות של כל מיני כיתות וכתות דתיות ואחרות.

שירה בציבור עם שקספיר

"המופע השני בסדרה, שחוזר שוב החודש, נקרא 'גהום, קנטטת הג'יבריש', וזה מופע שהוא שעה של טקסט ג'יבריש של יונתן לוי, המבצעים הם שבעה זמרים, כולל נועם, ובמרכז עומדת נערה בת 13 ששמה אלמה אופנהיים גולדשמידט, שעוברת מעין טקס חניכה עם שישה זמרים בוגרים שבסופו היא כאילו מצטרפת אל הקבוצה. המוזיקה של נועם לטקסטי ג'יבריש נפלאים של יונתן לוי, ניר שאולוף מביים, והמופע יתקיים השבוע פעמיים - פעם ביום שישי ובפעם ביום שבת.



גהום, קנטטת הג'יבריש (תמונת יחסי ציבור)


"המופע השלישי בסדרה נקרא 'פנה הגשם'. הוא היה מבוסס על השיר של מתתיהו שלם 'פנה הגשם' וזו הייתה שירה השתתפותית במין דרך שנועם המציא. השיר היחידי שהוא שר היה 'פנה הגשם', אבל הוא נמרח לאורך בערך שלושת רבעי שעה, כששרו אותו גם זמרי המקהלה וגם מבקשי מקלט מסודן ואריתריאה שנמצאים בארץ וגם הקהל שהצטרף לזה, כי די פשוט היה להבין על איזה עקרון זה עובד. לא צריך להיות זמר כדי להשתתף בזה.
 
"המופע הבא היה 'ספר האתגרים א'', שלושה זמרים: נועם ועוד שתי זמרות מדהימות, פיי שפירו ונטע ברזילי שעשו מופע של שעה ורבע שהתרחש בגלריות שונות במוזיאון והיה מורכב גם מטקסט ג'יבריש, ומכמה שורות של טקסט מחאתי של פרנק זאפה מתוך we are only in it for the money. הוא הסתיים בשירה של שירי שקספיר מתוך סונטות האהבה שלו - נועם המציא סוג של מנגינה שחוזרת על עצמה כך שאחרי פעם או פעמיים שהזמרים שרו את הסונטה אפשר היה להצטרף אליהם, מפני שכל הסונטות הרי בנויות באותו מבנה. זה הפך לסוג של שירה בציבור של סונטות של שקספיר, משהו אבסורדי ומופרך, מעין תפילה עם מילות האהבה האלה שלו.



ספר האתגרים (צילום: איתמר מנדס פלור)

"האירוע החמישי, שהיה הלב של 'שרים בכיכר', היה עם זמר בודד אחד שנקרא ג'ף פרנסיס, זמר אופרה אמריקאי שחי בארץ והשתתף באופרות בברלין ובעולם. כיום הוא כבר לא פעיל כזמר אופרה אבל הוא הסתובב בגלריות של אמנות ישראלית במוזיאון ושר שירים ישראלים כמו 'מחכים למשיח', 'אני ואתה', 'עוף גוזל'. הוא לא מכיר את השירים והוא לא יודע עברית, הוא שר אותם מתוך תווים, ובעוד שבשבילנו שירים כמו 'דודו' הם שירים קאנונים מוכרים - ובאמת הקהל גם לא פעם מצטרף אליהם - בשבילו אלה תווים. אפשר היה להרגיש שהוא לא חי בבית בתוך הטקסט ובתוך השירים, והוא פשוט שר בקולו האופראי הנפלא את השירים האלה, בעיבודים שנועם עשה. זה לא היה כפשוטו, זה אף פעם לא כפשוטו, הרי.

עכשיו אנחנו נמצאים בספירה לאחור של הסדרה. אנחנו מייצרים איזו מחזוריות סימטרית כזו שתסגור את מחזור המופעים האלה, אז היה את 'ספר האתגרים ב'', ועכשיו אנחנו לפני 'קנטטת הג'יבריש' בפעם האחרונה. בפעם הקודמת התקיימו אירועי 'קנטטת הג'יבריש' בפואיה ובמפל האור, הפעם אנחנו מתחילים בחוץ, בגן הפסלים, נכנסים למסדרון אחורי של הבניין החדש ומסיימים בתוך אודיטוריום אסיה.

"מופע הנעילה יתרחש בחודש הבא בפואיה המרכזי של המוזיאון, שוב עם מקהלת גיא בן הינום. גם ג'ף פרנסיס יופיע בהופעת אורח, והפעם המוזיקה היא לא רק של נועם אלא של עוד כמה מחברי מוזיקה לטקסטים שונים. זה יהיה רפרטואר קצת שונה ממופע הפתיחה, אבל הרוח היא אותה רוח: 20 אנשים ששרים שירים בעיבודים מאד מורכבים, והקהל עומד מסביב וחווה." 



ג'ף פרנסיס (צילום: איתמר מנדס פלור)

קהילה של מוזיקה ומילים
 
מאחר ובכל זאת לא מדובר בהופעות של זמרים שמתרחשות בין כתלי המוזיאון אלא במשהו אחר, בואי ננסה לנסח את האמירה שמתחת ליצירות האלה

"יש פה שתי אמירות. מבחינה צורנית זו באמת הכניסה של מדיום שהוא חדש למוזיאון, הקול האנושי. מבחינה תכנית אני חושבת שמה שנועם מחפש מתחבר לדברים שאני רואה אצל אמנים ישראלים אחרים עכשוויים, שמחפשים איזושהי משמעות, אבל לא בצורות המסורתיות שאנחנו רגילים אליהם, ומשתמשים בקליפות של דברים מוכרים כמו שירה דתית, שירה פולחנית, טקסי מעבר, טקסי חניכה."

זה להשתמש בכלים של דבר אחד כדי לצאת נגדו?

"לא, הוא לא יוצא נגדו. הוא מאד משתמש במוזיקה הזו, אבל לו עצמו אין מסרים דתיים או פוליטיים או לאומיים. הוא כן מנסה לדבר על איזו שהיא חוויה רוחנית קולקטיבית שהיא אפשרית לקהל חילוני עכשווי היום. הוא מחפש את המהות, אבל זו לא פרודיה על השירה הזו. הוא משתמש בדברים קיימים שמוכרים לנו, אבל הדברים יושבים על תכנים שהם עצמם, אין לו עניין בהם. הוא לא באמת רוצה לייצר דת. הוא לא באמת עושה טקס חניכה לנערה תל אביבית בת 13, אבל השימוש בקליפות הוא כדי לחפש איזו שהיא משמעות רוחנית אחרת שכן אולי, אפשר להגיע אליה ב-2017 לאנשים שחיים כאן ועכשיו, וזה דבר שאני רואה אצל אמנים שונים. איזשהו ניסיון לגעת בממד רוחני כלשהו, אבל בלי להישאב לצורות המסורתיות, למוסדות המסורתיים."

איך מגיב הקהל לאירועים האלה?

"הקהל מגיב בעוצמה רבה. מגיעים אנשים שמכירים את פועלו של נועם אבל גם מגיע קהל של המוזיאון שמגיע לראות את כל הדברים שנעשים פה, אז חלקם יותר מופתעים וחלקם פחות, אבל התגובות הן מאוד חזקות כי הוא מצליח לייצר קהילה במוזיאון. זה דבר מאד יקר המציאות, אני חושבת, שנוצרת איזו שהיא תחושה של קהילתיות רגעית, זמנית, לשעה, לחצי שעה, למשך המופע. אבל האנשים שהתכנסו סביב 'ספר האתגרים א'', סביב 'פנה הגשם', סביב 'קנטטת הג'יבריש', הפכו פתאום לקהילה קטנה דרך מוזיקה ומילים, וזה מאד גדול בעיניי, שזה קורה בתוך המוזיאון, לקהילה של באי המוזיאון ושל אנשי מוזיקה ואמנות."



רותי דירקטור (תמונת יחסי ציבור)


אירוע "גהום! קנטטת הג'יבריש" יתקיים ב-23 ביוני 2017 ב-15:00 ו-17:00 וב-24 ביוני ב-14:00, אירוע הנעילה יתקיים ב-6 ביולי ב-19:30 במוזיאון תל אביב. נקודת המפגש בכניסה לבניין הראשי. הרשמה בקופת המוזיאון: 03-6077020