כשהצורך פוגש אפשרות

בין ה-17 ל-22 ביולי השנה יתקיים פסטיבל קול המוזיקה בגליל העליון או בשמו הקצר יותר, פסטיבל כפר בלום. ייחודו של הפסטיבל הוא בעובדה שמימיו הראשונים העניק לקהל הזדמנות להיות נוכח לא רק במופעים השונים, אלא גם בחזרות הפתוחות.

בשבע השנים האחרונות ממלא את תפקיד המנהל האמנותי של הפסטיבל הצ'לן צבי פלסר, סולן, מוזיקאי קאמרי ומורה בכיר שניגן עם מיטב המנצחים והתזמורות בנות זמננו.

"לקח לי כמה שנים טובות לגלות מהו הפסטיבל ומה אני עושה בתוכו", הוא מפתיע, "ועכשיו פחות או יותר מצאתי."


קול המוזיקה: צבי פלסר, עמיחי גרוס, אולגה מויטליס (יח"צ)

ומה גילית?

"שהפסטיבל הוא שילוב מאד מורכב של צרכים ואפשרויות."

צרכים של הקהל שלך?

"צרכים שלי בתור מנהל, מה אני רוצה, מה מעניין אותי וכמה מזה אני יכול לקיים. למדתי שיש דברים שגם אם אני נורא רוצה אני לא יכול לעשות. מגבלות תקציביות והפקתיות. יש דברים שחלמתי עליהם ובסוף הבנתי שאני לא אעשה, ובהתחלה היה לי נורא קשה עם זה.

"אתן לך דוגמה. יש יצירה של מלחין הבית של תזמורת הקונצרטחבאו באמסטרדם - יצירה לצ'לו, תזמורת, אלקטרוניקה וסרט. הסרט מגיע עם אביזרי במה ומתנהל דיאלוג בין שתי מציאויות - זו שעל הבמה וזו של הסרט. עשיתי את כל הבירורים וירדתי לכל הפרטים והבנתי שזה מסובך מדי ושצריך להטיס לארץ הרבה דברים וזה לא יקרה."

  
משה זורמן (צילום: ריאן), סאנווק קים (צילום: מארקו ברוגרב), מקהלת הגליל העליון, מור בירון (צילום: vilem verveka), יובל שרף (צילום: דניאל קמינסקי)

צונאמי של מוזיקה

כמה ימים נמשך הפסטיבל?

"נטו מדובר בחמישה ימים וב-26 קונצרטים. צונאמי של מוזיקה. אבל הדבר המדהים הוא שהפסטיבל מלא. אתה יכול לראות אנשים בקונצרט של עשר בבוקר והם עוברים מקונצרט לקונצרט כולל הקונצרט של 11 בלילה."

אחת הסיבות מן הסתם היא החום בגליל העליון. האולמות הממוזגים מציעים מפלט?

"גם אם זה נכון, הם בכל זאת באים. ישנו הקהל הקבוע שמגיע בעיקר מחיפה וכל הצפון, נאמני הפסטיבל המבוגרים שבאים  לשתות את התרבות וישנם המזדמנים, שמעניינים אותי במיוחד."

מי אלה?

"מקומיים ואורחים שהמוזיקה מעניינת אותם אבל הם מפחדים להתחייב. אותם מעניינות בעיקר החזרות הפתוחות. המון אנשים שאתה לא רגיל או לא מצפה לראות בקונצרטים מגיעים לחזרות הפתוחות. אני מדבר איתם, שומע אותם והאתגר שלי הוא להביא אותם גם לקונצרט. אחת הבעיות היא שאין די מקומות לינה לקהל."

מה אתם עושים כדי לעודד אותם לבוא?

"השנה התחדש משהו בגישה שלנו לעידוד הקהל - אירוע שנקרא 'טַאפַּאס' ומתקיים יום לפני הפסטיבל. זה אירוע של טעימות, קטעים מיצירות שונות במחיר נמוך. לצורך האירוע פניתי לכל אוהבי המוזיקה וביקשתי שיפנו לכולם – חברים, מכרים, צעירים או מבוגרים - אנשים שאוהבים מוזיקה אבל לא עושים את הצעד של להגיע למופע.

"אני פותח את הערב בתכנית של חזרה פתוחה, שבה אני מגלה להם 'סודות מקצועיים' כמו קומוניקציה על הבמה, איך מחליטים מי עושה מה, תחומים של באלאנס, מה זאת אינטונציה, מהי ארטיקולציה - דברים שמוזיקאים מתמודדים איתם בכל מופע. אחר כך אני משמיע להם כמה קטעים, לפעמים אפילו רגעים קצרצרים, של הַיילַייטְס שבחרתי מתוך 80 יצירות שמבוצעות בפסטיבל.

"המופע יימשך בין שעה לשעה ורבע, משהו שאמור לדגדג לקהל את האוזן. הרעיון הוא לדבר אל הקהל שאומר לי זה נשמע נהדר וכיף, אבל אני לא מבין מספיק בשביל ממש ללכת לקונצרט. ואני אומר, לא צריך להבין, צריך להרגיש. המקום, האנשים והאווירה מאפשרים את הקומוניקציה המיוחדת עם הקהל. אין מחסום, אין קיר רביעי בין הבמה לקהל. לכן זה אפשרי."  


גיא בראונשטיין, גילי שוורצמן (צילום: נינה ארנו), מקהלת מורן (צילום: נגה שדמי)

"יש הצפה של קהל בחזרות"
 
מה לגבי התנאים של הנגנים, השתנה משהו?

"היו דברים ששיניתי. העניין העיקרי שדאגתי לו הוא שהנגנים יקבלו תשלום עבור עבודתם. לא ייתכן שאנשים יגיעו שנה אחרי שנה, יעבדו מאוד קשה ולא יקבלו תמורה."

אבל יש פסטיבלים שלא משלמים לנגנים, למשל הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים.

"נכון, וזה סיפור אחר. יש כמה פסטיבלים שלנגנים חשוב להופיע בהם מסיבות של יוקרה וקשר אישי עם העומדים בראשם. בשנים הראשונות הגעתי לכאן עם אשתי ועם שלושה ילדים ונשארנו ללון כמה ימים לפני ההופעות עצמן. היום זה אחרת, הפסטיבל נמשך שמונה ימים כשחמישה מתוכם הם ימי הקונצרטים ושלושת הימים הראשונים הם ימי חזרות.

"אנחנו מפרסמים קודם את המופעים ויוצאים במכירה, ואת לוח החזרות מפרסמים קרוב יותר לימי ההתרחשות - מסיבות כלכליות מובהקות. התוצאה היא שיש לנו בדרך כלל הצפה של אנשים בחזרות, כי גם אלה שרכשו כרטיסים למופעים, מגיעים לחזרות."

הפסטיבל מתקיים כיום רק בכפר בלום ולא ביישובי הסביבה. למה זה?

"גם זה אחד הדברים ששיניתי. כשערכנו קונצרטים בברעם, בכפר גלעדי או במקומות אחרים גילינו שאנחנו בסך הכל מטלטלים את הקהל ממקום למקום וזה מיותר. הקונצרטים מתקיימים בבית העם, האולם הגדול, באולם קלור, באחד האולמות של מלון פסטורל שבו מתקיים אירוע בודד וגם במבואה - הלוֹבּי של המלון שהפתיע אותנו. בלי כוונה מראש יצא להם אולם עם אקוסטיקה מצוינת, ממש כיף לנגן שם."

 
גלעד הראל, מיי פיינגולד, שלומי שבן, שני שחר (יח"צ)

"אלמה שדה הייתה שמימית"
 
בוא נחזור רגע אחורה. מה מתוך הדברים שאתה רוצה ויכול לעשות ייכלל בתכנית?

"נתחיל מהאמנים. גם כאן ישנו מיליֶיה, סביבה שבה אתה פועל ועם הגרעין הקבוע הזה אתה עובד. למשל נגני הפילהרמונית הברלינאית הכנר גיא בראונשטיין, הוויולן עמיחי גרוס והפסנתרן אוהד בן ארי, שהשנה לא ישתתף. אז אני לא יכול לפנות לאמן בקנה המידה של הכנרת אנה-סופי מוטר למשל, ולהזמין אותה להופיע כאן. לעומת זאת אמנים אחרים שהזמנתי נימקו את סירובם בחום הגדול ששורר פה בקיץ."

ומה באשר לתכנית? אתה מחפש נושא מרכזי או עובד על מגוון?

"גם זה חלק מן הלימודים והניסיון שעברתי. בהתחלה חיפשתי מוטיב מרכזי כי חששתי ללכת לאיבוד. אז הפסטיבלים היו סביב נושאים גדולים - וריאציות, זמן, כל פעם נושא אחר. והרגשתי קצת נוקשה בדבר הזה. אחר כך הבנתי שזה אולי טוב בשבילי אבל הקהל לא כל כך מתעניין. הוא בא לשמוע מוזיקה. אם יש קשר והוא קולט אותו מה טוב, ואם לא אז לא. זה העסיק רק אחוז קטן של הקהל, ולא יצר חוויה יותר מעמיקה. היו לי שם כל מיני המצאות. נכנסתי לחוליות מקשרות בין הקונצרט הראשון לקונצרט האחרון ולקשרים בתוך כל קונצרט, וגיליתי שלא עוקבים אחרי. אז הבנתי שזה לא כל כך חשוב, והחלטתי  לקחת מיני-נושאים, מיני-תֶמוֹת, שמעניינים אותי.

"השנה הנושא הוא 'מהקטן ביותר לגדול ביותר'. הקטן ביותר במוזיקה קאמרית הוא דואו, אז יש כמה תכניות של יצירות לשניים שאני יודע שעושים אותם רק בפסטיבל. למשל דואו לבסון ולצ'לו של מוצרט, או דואו לוויולה וצ'לו 'עם שני זוגות משקפיים' של בטהובן. מצאתי יצירות קטנות של מוצרט לשתי קרנות שאפילו הקרננים לא הכירו. או וילה לובוס לחליל ולצ'לו שנקרא 'שריקת הסילון' או סונטה לכינור ולצ'לו של ראוול. זה הקו של היצירות הקטנות."

והגדול?

"הגדול זו הסימפוניה הרביעית של מאהלר בעיבוד ל-14 כלים עם הזמרת אלמה שדה. ניגנתי את העיבוד הזה לפני שנה בפסטיבל בפרובאנס והיא שרה את זה. עכשיו דמיין לעצמך, אנחנו בטירה בצרפת, מנגנים בחוץ כמעט 50 דקות והיא עולה בחודש התשיעי להריונה עם שמלה לבנה מול אור הירח. זה נראה כמו סיפור מהאגדות. אי אפשר לסבול את היופי שהיה שם."


אלמה שדה (מאתר הפייסבוק של אלמה שדה)


לא מפתיע, בעיקר כשהשיר שהיא שרה נקרא "החיים השמימיים".

"זה היה הכי שמימי שאפשר להעלות על הדעת, היא פשוט זרחה. אז אמרתי לעצמי, חייבים לעשות את זה כאן, ואנחנו ננגן איתה את הסימפוניה בערב המלא הראשון של הפסטיבל, ביום שלישי. המופע ההוא קיים בפייסבוק של הפסטיבל הצרפתי. הסימפוניה הרביעית נכתבה במרווח הצר שבין הרומנטיקה של המאה ה-19 למאה ה-20 ואז באופן הכי טבעי הגעתי למחרת בבוקר לעשות את 'ליל הוד' של שנברג, היצירה המאוד רומנטית בנוסח המקורי לשישה כלי קשת, ותוך כדי חיפושים גליתי להפתעתי יצירה של מלחין שאני מאד אוהב -  אלכסנדר זמלינסקי, שישיית כלי קשת עם זמרת. מייד אמרתי שזה חייב לקרות. מה גם שהטקסט של היצירה נכתב על ידי המשורר ריכרד דהמל, שעל פי הסיפור שלו כתב שנברג את 'ליל הוד'.

"מצאתי גם עוד יצירה לפסנתר, למילים של אותו משורר, והנה יש לי תכנית שלמה על פי המלים של דהמל. עכשיו אני בעיצומו של מסע שכנוע לשחקנית סנדרה שדה, אמא של אלמה, שתבוא לשם על תקן סבתא ושתקרא את השירים האלה בקונצרט. ככה יש לנו קונצרט שכל יצירותיו נכתבו באותה שנה.

"גילוי אחר היה שהרקוויאם הנודע של פוֹרֶה נכתב במקור לא לתזמורת אלא להרכב קאמרי. אנחנו נבצע את הנוסח הקאמרי - אלמה תשיר עם עודד רייך ואליהם תצטרף מקהלת הגליל העליון. לרקוויאם הוספתי את רביעיית הפסנתר של פורה, אז במונחים של קטן וגדול, השישייה של שנברג וקרנבל החיות של סן-סאנס הן שתי יצירות גדולות, במושגים קאמריים." 


עודד רייך (מהאתר הרשמי של עודד רייך)
 
"חזרנו להיות מותג מצליח"
 
 
בין פסטיבל לפסטיבל, פלסר עומד בראש המחלקה לצ'לו ומרַכּז את תכנית המוזיקה הקאמרית באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים. ואם זה לא מספיק,  הוא גם מלמד בכיתות אמן רבות בחו"ל וחבר ברביעייה שמחפשת בימים אלה ויולן.

כמה זמן מראש אתה יודע את התכנית?

"זה תלוי. עכשיו אני יודע מה תהיה התכנית של המיני-פסטיבל שאנחנו מקיימים באביב עם מלון פסטורל. בפעם האחרונה זו הייתה תכנית עם המון צ'לנים והיה ממש כיף, הרבה צ'לנים זה תמיד כיף. בשנה הבאה תתקיים תכנית של כנרים. נראה לי שהמלון אימץ תכנית פסטיבלית לאחד מסופי השבוע שלו, לאחר שהפסטיבל חזר להיות מותג מצליח. לאורך השנים היו גם שנים שבהן התפוסה לא הייתה מלאה ובמקביל כשהיה סופשבוע פסטיבלי הוא היה בבחינת אירוע מיוחד, לא במסגרת התכניות של פסטורל. היום המלון מזמין סופשבוע אחד שהוא מעין חוליה נוספת של הפסטיבל. לי אין קשר לתכניות האחרות."
 
דיברנו על הקהל החדש שאתה מחזר אחריו והקהל המוכר יותר. אתה יכול לאפיין אותו?

"באים הרבה מהצפון אבל לא רק. יש תל אביבים ואנשי מרכז הארץ, יש ירושלמים ויש דרומיים. יש לנו אפילו סטטיסטיקה על זה במשרד. הגרעין הקשה של הקהל הוא אוהבי מוזיקה נטו. בלי פוזות. באים מהסיבות הנכונות. אבל יש גם המון אנשים שאוהבים מבחר גדול של סוגי מוזיקה, וזה אחד מסוגי המוזיקה שהם אוהבים. אלה אנשים שכיף לפגוש, ולכן יש אצלנו גם 'קרוֹסאוֹבֶרים' כמו למשל שלומי שבן שמגיע כל שנה."  


התזמורת הקאמרית הישראלית (צילום: אסף קליגר), Marina chiche (צילום: Marco borggreve), אבנר בירון (יח"צ)

"התוצאה היא חוויה אדירה"

אתה לוקח מופעים שעולים גם במקומות אחרים?

"משתדל שלא, כי חשוב להיות מקורי, אבל זה קורה. הנה למשל 'גונבי הנשיקות', יצירה של משה זורמן למלים של נאוה סמל. זה מופע לילדים שהפרמיירה שלו תתקיים אצלנו ואז הוא ממשיך למקומות אחרים."

מזמין יצירות חדשות?

"אני חייב להודות שאני לא מציג יצירות ישראליות, אבל זה מקרי. השנה הייתי עסוק בהמון דברים אחרים ואיכשהו לא יצא, פספסתי. ככלל אני לא תמיד מזמין יצירות חדשות אבל אני מאד שמח לנגן בביצועים שניים ושלישיים ליצירות קיימות. אני חושב שביצועים שניים זה משהו שפחות שמים לב אליו, אבל הוא מאוד חשוב. הדרך שבה מציגים יצירה חדשה חשובה לא פחות מהיצירה עצמה.

"בשנה שעברה הקלרניתן חן הלוי ביצע יחד עם מתן פורת יצירה של פורת. השנה עושה את זה גלעד הראל עם יצירה של פייר בּוּלֶז. הקונצרטים האלה הם בחינם, והתבנית שלהם ברורה - נגינת היצירה לפני קהל, אחר כך האמן או האמנים מדברים על היצירה, על הקשר שלהם אליה, על הסיבה לנגן דווקא אותה כאן. יש הערות ושאלות של המאזינים וכולי ובסוף מנגנים את היצירה כולה מחדש. התוצאה היא חוויה אדירה." 
  
  
אירועי הפסטיבל יתקיימו בין התאריכים 22-17 ביולי 2017 בגליל העליון. פרטים נוספים והזמנות בטלפון: 04-6816640 או באתר הפסטיבל