תכנית קונצרט סיום העונה של סימפונט רעננה - שינוגן הערב, יום רביעי, מחר ובמוצאי שבת – כוללת את הסימפוניה מס' 2 של שוברט, הקונצ'רטו לפסנתר מס' 5 של בטהובן ובמרכז התכנית - "על מה ולמה", יצירה חדשה של יוסף ברדנשווילי לציון 25 שנים לעלייה הגדולה מרוסיה, הכתובה לשחקנית-זמרת ולתזמורת.
 
"אני אומר את שאני חש"
 
"זו יצירה מרגשת מאוד," אומר המנצח והמנהל המוזיקלי של התזמורת, עומר ולבר. "היא מאוד אישית ובאה לציין חצי יובל שנים להגעתו לישראל."

"אני לא יודע על מה חשבו המזמינים כשרצו שאספר באופן מוזיקלי על קליטתי כאן," אמר לי ברדנשווילי לפני כמה חודשים, "מכל מקום אני אומר את אשר אני חש."

"העניין המרכזי ביצירה הוא לפני הכול טקסט מדהים", אומר ולבר. "זה לא רק הד לנהמת לבו של המלחין. בתזמורת יש כמעט 80 אחוזים של עולים חדשים והם היו בשוֹק. הוא אומר דברים שהם לא מעיזים לומר. היפה ביותר ביצירה הוא שברדנשווילי, שבדרך כלל נשען, נסמך ומצטט ממקורות טקסט שונים ומגוונים ביצירות ווקאליות, נוגע רק בהתחלה ובסוף בטקסט מתוך המחזה 'הדיבוק' של אנ-סקי וכל היתר הם טקסטים שהוא כתב בעברית בעצמו." 

איך נראית לך היצירה?

"מרתקת, היא מזכירה במידה רבה את 'מות קליאופטרה' של ברליוז, שנקראת קנטטה חילונית. אצל ברליוז הסולנית שרה וכאן היא מדברת אבל יש הרבה דמיון. זו לא יצירה של שאלה-תשובה, שבה השחקנית אומרת טקסט ומשתתקת. יש כאן הכל, קטעים  מאד מדויקים שבה מילה מוגשת בדיוק בנקודה ספציפית מול התזמורת או מול קבוצה בתזמורת; יש מקומות של מעט חפיפה בין השחקנית לבין התזמורת ויש קטעים סולניים לגמרי. אני מאד שמח שהשחקנית אולה שור-סלקטר, שנבחרה להיות סולנית היצירה הזאת, מאוד מוזיקלית ויודעת לעבוד עם תזמורת ובעיקר באה מוכנה מהבית. זה היה סיוע גדול לתזמורת בחזרות."


אולה שור (יח"צ)

מילה על הפסנתרן דָוידֶה קַבָּסי שמנגן בתכנית את הקונצנצ'רטו מס' 5 "הקיסר" של בטהובן.

"הוא כבר ביקר כאן בעבר. היום הוא, לדעתי, הפסנתרן האיטלקי הנוכח והחזק ביותר. בימים אלה הוא עסוק בהקלטת כל הסונטות לפסנתר של בטהובן לחברת דֶקָה, בהחלט אירוע יוצא דופן בסצנה העכשווית."

מה מיוחד ב"קיסר" שלו?

"המיוחד שאין קיסר, הקיסר שלו הוא יחפן. הוא מנגן את הקונצ'רטו של בטהובן ללא הפאתוס, יש לו טמפו משלו. אני לא מבטיח שכולם יאהבו את הנוסח. ביצענו את היצירה ביחד בברלין, והנגנים נחלקו לשתי קבוצות - מי שטענו שהוא עושה שטויות שהם לא אוהבים ואחרים שראו בגישה שלו משהו חדש, מרענן, אחר. הוא לא מנגן לאט כי הוא לא מסוגל לנגן אחרת. הוא מאוד רציני ושולט בכלי, האיכות הפסנתרנית שלו אדירה. אבל בפרק השלישי, למשל, יש לך תחושה שהוא מנגן יוהן שטראוס... איך הקהל יקבל אותו כאן, את זה נדע בערב הקונצרט הראשון. 



דוידה קבאסי (יח"צ)
 
"הרבה בירוקרטיה ומעט דמוקרטיה"
 
עם אילו תחומים בחרת להתמודד ביצירה? שאלתי את ברנדשווילי בשעתו. "עם היבטים שונים של החיים," השיב. "העולים, למשל, אלה אנשים נורמליים. הם שואפים לחיים נורמליים במדינה נורמלית." 

מה על מורכבות הקליטה בממד הלשוני?

"ידיעת השפה היא הדרך היחידה ליצירת קשר עם הסביבה. אבל איך לומדים את השפה? ומתי ללמוד? דלות השפה גורמת להשפלתו הפנימית של העולה, לפגיעה בביטחון העצמי שלו, ודנה אותו לניכור ממושך."



עומר מ. ולבר (צילום: שי סקיף)

איך נראית בעיניך הארץ, מדינת ישראל, אחרי עשרים וחמש שנים כאן?

"ישראל היא ארץ חמדת אבות, ארץ חלומם הלא ממומש. כשאתה כאן, בתוך המציאות, האשליה נמוגה. אתה רואה שהאקלים קשה, החום בלתי נסבל והשמש יוקדת. הרבה ביורוקרטיה ומעט דמוקרטיה, יוקר המחיה וערב רב של שרלטנים שמרוויחים מחוסר האונים והתמימות שלנו. היחס הטוב לעולים גובל באופן מפתיע בטינה ובחשדנות כלפיהם. אבל ישראל היא גם תקווה לעתיד, לעתיד הילדים. אנחנו ממשיכים לטוס אליה, כמו הציפורים במעוף אחרי חלומן." 

אפילו האופטימיות שלו בסוף היצירה מהולה ביסודות עצובים, טרגיים. "התברר שיש צורה מיוחדת של אהבה ארוטית, שבה נתקלנו בארץ. האהבה היא תשוקה עזה להיות תחת לחץ מתמיד, במיוחד תחת לחץ של זמן, שאף פעם אינו מספיק. כך, תחת לחץ, במצב של מתיחות אינסופית, מקבלים החלטות וחיים תחת האשליה כי הִשגנו הרבה תוך זמן קצר וחיים 'כמו כולם'. אנחנו שוכחים הכול ורוצים לדהור קדימה, מהר ככל האפשר. ובהמולה זאת טמונה סכנה להפסיד יותר מאשר לקבל. וכאן נותר רק לצטט מתוך הדיבוק: 'על מה ולמה? על מה ולמה?'.

היו לך מקורות השראה מוזיקליים?

"היו כמה: ציטוט מן 'הדיבוק' בתחילת היצירה ובסופה רומז למקור של יואל אנגל. מקור השראה אחר הוא ביצירות מוזיקה לסרטים של היצ'קוק, בעיקר מן 'הציפורים', וקטעים אחרים של ג'רי גולדסמית, מלחין הסרטים ומעט יסודות עממיים." 


יוסף ברנדשווילי, צילום: דודו בכר
 
תקשורת פתוחה עם הקהל
 
"על מה ולמה" אינה היצירה הראשונה של ברנדשווילי עליה מנצח המנהל המוזיקלי של סימפונט רעננה, עומר ולבר. "אני אוהב את המוזיקה שלו," הוא חושף. "לאחרונה הזמנתי אצלו יצירה לתזמורת הלאומית בליון שבצרפת, שאני מנצח עליה. התזמורת שם מעולה, ויש לה אולם מעולה עם סיפור מאחוריו: התזמורת שיקמה את העוגב של המלחין קאמי סן-סאנס, שהיה זרוק בפריז ואיש לא רצה אותו. בליון מצאו תורם והרכיבו אותו מחדש ועכשיו הוא שלהם ומשתתף בקונצרטים.

"בעונה הבאה אנצח שם על תכנית שבה ראדו לופו מנגן את הקונצ'רטו השלישי של בטהובן, והיצירה הבאה היא 'מיסת נלסון' של היידן. חיפשנו יצירה להתחלה. זה היה לא פשוט ואז עלה לי הרעיון להזמין יצירה של 12-11 דקות שתהיה מעין עיבוד של הנושאים מתוך הקונצ'רטו השלישי של בטהובן. הם העלו רעיונות של מלחינים ואני אמרתי, יש לי מישהו - ופניתי לברדנשווילי." 
  
העיסוק ביצירה יוצאת הדופן הזאת מזכיר לי שוולבר מנהל מזה שנים דיוניים פייסבוקיים עם הקהל בתכנים של היצירות שהוא עוסק בהן וגם בנושאים הקשורים ביהדות.

עד כמה זה התקשורת הזו נמשכת גם היום?

"נמשכת וביתר שאת. ברגע שמופיעים דברים שכתבתי בתכנייה של אופרה זו או אחרת מתפתח דיאלוג עם מאזינים, צופים וקוראים וזה תמיד מרתק. לאחרונה כתבתי על 'סימפוניית מנפרד' של צ'ייקובסקי שניצחתי עליה והמון אנשים הגיבו. התגובות נעות מוויכוחים על תפיסה מוזיקלית ועד לעניינים טכניים לחלוטין. בקיצור מרתק. לאחרונה פרסמתי גם ספר שמעורר הרבה הדים בגרמניה וגם נמכר טוב מאד."

והספר עוסק ב...

"תן לי להשוויץ: 'החרדה, הסיכון והאהבה – רגעים עם מוצרט'. בספר יש תובנות שלי על שלוש האופרות שמוצרט חיבר לטקסטים של לורנצו דה פונטה: 'נישואי פיגרו', 'דון ג'ובני' ו'כך עושות כולן'.  באביב האחרון ניצחתי על האופרות האלה בבית האופרה של דרזדן ושם באו לידי ביטוי הרעיונות שפיתחתי בספר. הספר פותח לי אפיקים חדשים - במינכן הוזמנתי לחתום לקונים במכירה בחנות ספרים, שוחחתי על הספר עם הקהל בגלריה, היו גם הרבה כתבות. דברים חדשים קורים."    
 
היו תגליות מעניינות?

"הופתעתי לגלות שבאופרה שנקראת 'דון ג'ובני', לדון ג'ובני אין אפילו אריה אחת. הרגע היחיד שדומה לאריה הוא שיר היין המפורסם שנמשך דקה ורבע, והוא איננו אריה. אני מנתח את השיר ויוצא מכאן לתחושה הנכונה שהייתה למוצרט, שתפקידו של דון ג'ובני הוא להניע את המערכת כולה ולכן אין לו אריה משלו. במעמד המיוחד שלו באופרה, אילו הייתה לו אריה, אז לכל האחרים לא היו אריות. את זה אני מסביר בהרחבה בספר.

כריכת הספר, עומר מ. ולבר (יח"צ)

חצי דיון, חצי בדיון

"עוד נושא באופרה הזאת שאני עוסק בו הוא שני הנוסחים הקיימים של האופרה - נוסח פראג ונוסח וינה. אני ניצחתי על נוסח וינה. אני מתעקש שזו הגרסה הנכונה ובספר אני מרחיב על זה. ב'נישואי פיגרו' אני מתמקד בסוף האופרה בסצנה שבה מבקש הרוזן סליחה מרעייתו על החשדות שחשד בה ולמעשה מכל הסובבים אותו. לדעתי הניתוח יצא ממש מגניב. 

"ב'כך עושות כולן' אני מראה איך המבנים ההרמוניים הולכים יד ביד עם הטקסט ועם הפרשנות של הטקסט. זו למעשה טענה היוצאת כנגד מומחים למוזיקה מוקדמת שטוענים שהטונאליות נבחרה על ידי מלחינים כמו מוצרט על פי היכולות של הזמרים שעמדו לרשותם. אני טוען שזה לא נכון, ושבחירת הסולם עבור אריה או פרק מקהלה כאלה או אחרים, תלויה בלעדית בטקסט, בליברית. 

"חשוב לציין שהספר הוא בחציו בדיון. הוא נפתח במפגש לכאורה בין מוצרט ודה פונטה, כי הקשר בין השניים עניין אותי. הפתיעה אותי למשל העובדה שמוצרט היה בררן בבחירת הליברית. אנחנו הרי לא מצפים ממוצרט להיות אינטלקטואל, הוא לא היה כזה, אבל חוש פנימי אמר לו מה ראוי להלחין ומה לא. הוא קרא ופסל עשרות ואולי מאות ליבריות של אופרות וטקסטים אחרים. ברור שדה פונטה, שכתב ליבריות עבור המון מלחינים והוא גם מדבר על זה, זכה בגדול בעבודה עם מוצרט. אבל גם מוצרט זכה. ואני חייב לומר שהופתעתי שרבים באירופה אינם יודעים מיהו דה פונטה ובוודאי לא יודעים שהשם המקורי שלו כיהודי היה קוֹנַאליוֹנֶה, שם יהודי נפוץ מאד גם באיטליה של היום."


עומר מ. ולבר (צילום: מירי שמיר)

יש סיכוי שנראה אותך עושה כאן אופרות של מוצרט?

"אם מישהו יזמין אותי, כמובן שאעשה. אבל בינתיים לעונה 18-19, שנת ברנשטיין, הזמינו אותי לנצח בפילהרמונית על הסימפוניה השלישית שלו, "קדיש" ובלייפציג אנצח על יצירה מוקדמת שלו, 'פקסימילה', שנכתבה כיצירת בלט לתזמורת ובהמשך גם נרקדה כבלט ממש. בדרזדן אני אעשה את ה'סרנדה' שלו עם הכנרת מידורי. ועד שיזמינו אותי לכאן אני מנצח בינתיים באיטליה, בטורינו ובוונציה בצפון, וגם בדרום, בפלרמו - מקום שהפתיע אותי ברמה הגבוהה של התזמורת והזמרים ובכמות הקהל.

"בסוף השנה הבאה אני מוזמן לפסטיבל גליינבורן באנגליה לנצח על 'מאדאם בטרפליי', שתעלה שם בפעם הראשונה. ולסיום, לאור ההצלחה שהיתה לי בהופעה קאמרית עם נגני הפילהרמונית הישראלית בדרזדן בעונה שעברה, אני מוזמן לשם שוב לנגן בקונצרטים קאמריים."     

יום רביעי וחמישי, 6-5 ביולי 2017 ב-20:30 ומוצאי שבת 8 ביולי ב-21:00 במשכן העירוני למוזיקה ואמנויות ברעננה. להזמנת כרטיסים: 09-7457773 או באתר התזמורת